עע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1804-04
11/04/2005
|
בפני השופט:
מוניץ נחמה
|
| - נגד - |
התובע:
אלחוסה סאלמה ת.ז 031462690
עו"ד רפי ליטן
|
הנתבע:
1. משטרת ישראל
2. שירות בתי הסוהר
עו"ד פרקליטות מחוז צפון
|
| החלטה |
מבוא:
העותר הורשע בעבירות של ייבוא נשק, הובלת נשק, החזקת נשק וקשר לפשע.
העותר מלין כנגד סיווגו כאסיר ביטחוני, ועל השמתו בכלא גלבוע.
המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות. סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני נעשה על פי טיבן של העבירות בגינן הורשע. פקודת הנציבות מס' 04.05.00 קובעת כי סיווג אסירים כביטחוניים הינה החלטה אדמינסטרטיבית פנימית של השב"ס, ואיננה פועל יוצא של הוראת דין כלשהי. הסיווג נועד להקל על ניהול תקין של מתקני הכליאה, על ידי החזקת הקבוצות השונות בנפרד.
דיון:
1. בסעיף ג(1) לפקודה 04.05.00 מופיעות שתי חלופות להגדרת "אסיר ביטחוני":
חלופה ראשונה - אסיר אשר הורשע ונדון למאסר בגין ביצוע עבירה שעל פי טיבה, או נסיבותיה הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת. כעבירה בטחונית מובהקת תחשב אחת או יותר מהעבירות המפורטות בנספח א' (ראה סעיף 3).
חלופה שניה - המניע לעבירה היה לאומני (סעיף ג').
עבירות הנשק אינן מנויות ברשימת העבירות שבנספח א' לפקנ"צ, ובשל כך שאינן יכולות להיות מסווגות כעבירות בטחוניות מובהקות.
השאלה היא, איפוא, האם העבירות הנדונות, בגינן מרצה העותר עונש מאסר, בוצעו מתוך מניע לאומני.
סעיף ג' (4) לפקנ"צ מס' 04.05.00 מגדיר מניע לאומני כך :
"המניע הלאומני ייקבע עפ"י אחד או יותר מהנתונים דלהלן -
א. המניע או הנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין לגבי האסיר, ובהחלטה על מעצר לגבי עצור, או בחומר הראיות ששימש בסיס להחלטה זו.
ב. קבלת חוו"ד מאת המשטרה או שב"כ המבוססת על החומר המודיעיני אודות האסיר/עצור".
2. מהחלטת המעצר של בית המשפט בבש"א 21707/04 עולה כי, לעותר היה מניע לאומני לפגוע בביטחונה של המדינה, כדברי השופט זלוציבר:
"מי שמוביל ומייבא נשק בכמות כזו חזקה שמבין הוא היטב בצד הרווחים הצפויים לו מה הסיכונים הצפויים לפגיעה בביטחון המדינה, או בביטחון הציבור".
דברים אלה של כב' השופט זולציבר בהחלטתו לעצור את העותר עד לתום ההליכים המשפטיים, אינם עומדים כלשעצמם אלא, מצטרפים למספר נימוקים שיש בהם יחד כדי להצביע ולהצדיק סווגו של העותר כאסיר בטחוני, בשל המניעים הלאומניים של העבירה אותה ביצע.
3. במהלך הדיונים בפני טען ב"כ העותר כנגד חוות דעת השב"כ בענינו של העותר. לטעמו, חוות דעת זו מתבססת על נתונים כלליים, בלתי מבוססים, ואשר אינם מתייחסים לעותר זה. העותר איננו נמנה על כלל העבריינים המתמחים בעבירות הברחת כלי הנשק. העבירה אותה ביצע העותר בוצעה על רקע כלכלי טהור וברור. לפני כשלוש שנים, עזב אביו של העותר את אימו והשאיר את העותר לפרנס משפחה ענפה. עוד סומך ב"כ העותר, על טיעוני המאשימה לעונש שעה שהציגה את הסדר הטיעון וביקשה את בית המשפט לקבלו אמרה התובעת כי, העונש המוסכם הוגבל בשל התחשבות בכך שהעותר לא היה חלק מן הקשר הפלילי הכללי של ההברחה אלא, שתפקידו הסתכם בהובלה, וכי לא הייתה ראיה לכך שהיה לעותר מידע ספציפי באשר ליעדם של כלי הנשק.
דברים אלה, לטענתו, מנוגדים לחוות דעת השב"כ.