החלטה בתיק עפ 1518/07

1.         זה ערר שהגישה העוררת על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט) בתיק מעצרים 1718/07 בה נדחתה בקשת המדינה להאריך ב-5 ימים נוספים את מעצרו של המשיב.

2.         למשיב מיוחסות חשדות בגין ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בעודו מזוין ושכתוצאה מכך נפגע המתלונן בצורה קשה.

3.         ב"כ העוררת טען כי טעה בית משפט קמא בהחליטו לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. לדברי ב"כ העוררת חומר החקירה מקיים תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד החשוד. כמו כן, קיימת עילת מעצר כנגד החשוד ולא ניתן לבצע פעולות חקירה שנתבקשו ע"י הפרקליטות כאשר המשיב אינו מצוי במעצר.

4.         ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. לטענתו, צדק בית משפט קמא בקובעו כי ניתן לבצע השלמות חקירה ללא היותו של המשיב במעצר. כמו כן, הוסיף כי יש לתת את הדעת לעובדה שהמשיב הוא אדם צעיר, ללא עבר פלילי ורחוק מהעולם העברייני.

5.         דיון

א .         חשד סביר ועילת מעצר

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן - חוק המעצרים) קובע כדלקמן:

"(א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה;

(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

(2) קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;

(3) בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה".

מקריאת הסעיף הנ"ל עולה כי קיימים שני תנאים מוקדמים מצטברים למעצרו של אדם טרם הגשת כתב אישום נגדו: אחד, "חשד סביר" שהמשיב עבר עבירהושני, קיומה של אחת העילות המנויות בפסקאות (1), (2) או (3) שבסעיף 13(א) לחוק המעצרים.

ב .         באשר לקיומו של חשד סביר לביצוע העבירות, קבע לעניין זה  בית המשפט העליון מפי השופט מ. חשין:

"חשד סביר" יהיה ויתקיים גם אם אין הוא נתמך ב"ראיות לכאורה להוכחת האשמה", ובלבד שיש ראיות הקושרות את החשוד לעבירה בה מדובר במידת סבירות ראויה המצדיקה - במאזן האינטרסים מזה ומזה - כי תינתן למשטרה אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה" (ראה בש"פ 6350/97 זאב רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3), 123).

בית המשפט קמא קבע שקיים חשד סביר כי המשיב עבר את העבירות המיוחסות לו.

ג.           לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגש ע"י ב"כ העוררת הגעתי גם אני למסקנה  שאכן קיים חשד סביר לגבי המשיב כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו.

יש לזכור כי גם אם המדובר בגרסה מול גרסה, בשלב זה של החקירה, אין בית משפט נכנס לשאלות של אמון ואמינות. כמו כן, החומר הרפואי בתיק (ראה גיליון חדר מיון של בית חולים פוריה) מלמד על פגיעות קשות מאוד שנגרמו למתלונן, לרבות שברים בראש וברגל, דימום והמטומות.

ד .         ביחס לעילת מעצר, העבירה המיוחסת לחשוד: חבלה בכוונה מחמירה, מעידה לכאורה על מסוכנותו של החשוד ומקימה חשש סביר כי הוא עלול לסכן את בטחון הציבור. האלימות שפשטה בחברתנו, במיוחד בקרב צעירים, היא תופעה שצריך למגר אותה  מכל וכל: