החלטה בתיק עפ 2533/07

בפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בעכו (כב' השופט בכר) בתיק פל 1014/06 מיום 8/5/07 (להלן, " בימ"ש קמא"), במסגרתו הודה הנאשם בביצוע העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, (להלן, " הפקודה") נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף עבירה לפי סעיף 2(א)(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל 1970 ועבירה של נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע עד שישה חודשים, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה.

בימ"ש קמא הטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. חודשיים מאסר בפועל.

ב. הפעיל מאסר מותנה בן 4 חודשים ואשר הוטל במסגרת פל 1103/03, בחופף.

ג. פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 5 חודשים וכן מאסר על תנאי.

ביהמ"ש החליט שעונש המאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות וזאת בכפוף לאישור הממונה על עבודת השירות (להלן, " הממונה"). אביא להלן את עיקרן של העובדות בעניין זה:

חוות דעת של הממונה מיום 31/5/06 היתה שלילית וקבעה שהמערער אינו מתאים לרצות את עונשו בעבודות שירות. הממונה נימק זאת על בסיס ניסיון העבר שהיה לו עם המערער. בשנת 2001 הוטל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ותיפקודו במסגרת זו, היה לקוי. עוד נאמר כי, כבר בתחילת הראיון שנערך עמו בעבר, המערער התחצף וסירב לתת דגימת שתן, במהלך ריצוי העונש היו היעדרויות רבות ותלונה מהמעביד אך בסופו של יום הוא סיים את ביצוע עבודת השירות.

חרף חוות הדעת הנ"ל, החליט בימ"ש קמא ביום 27/6/06 שעל הממונה לשקול שוב את החלטתו וזאת לאור חלוף הזמן מאז ביצוע עבודות השירות בשנת 2001, שכן מאז חלפו 5 שנים. עוד נאמר שחלו שינויים בנסיבות, שכן הנאשם התחתן והוא מפרנס את משפחתו. עוד ציין ביהמ"ש שהנאשם התחייב בפניו שהפעם הוא יבצע את עבודות השירות לשביעות רצון הממונה.

בתגובה להחלטה הנ"ל ערך הממונה ראיון חדש והגיש חוות דעת משלימה וזאת ביום 30/8/06. גם חוות הדעת החדשה היתה שלילית והממונה עמד על דעתו שהמערער אינו מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות. הממונה חזר על הנימוק שהובא בחוות הדעת הראשונה, שעניינו ליקוי בביצוע עבודת השירות הקודמת וכן הוסיף את הנימוקים הבאים: הנאשם לא המציא מסמכים רפואיים כפי שהתבקש, נגד המערער נפתח תיק שבגינו היה נתון במעצר בית, וכן הנאשם טען שהוא מאורס בעוד התברר שהוא נשוי.

בדיון שקיימתי בערעור העלה המערער נימוקים וטעמים שונים שיש בהם בכדי לשנות את החלטת הממונה, כך למשל נטען שכיום הוא מודע לחובתו לעמוד בדרישות הממונה, וכי הממונה מבסס את חוות דעתו עפ"י התרשמותו ממה שאירע בעבודת השירות שהוא עשה מלפני 6 שנים, וכי כיום חלו שינויים רבים אצל המערער, לא מכבר נשא לו אישה שכיום היא הרה, בגר ובשל עם השנים ומודע לאחריות הרובצת על כתפיו ועל כן, הוא ביקש לתת לו הזדמנות נוספת.

ב"כ המשיבה טענה שיש לדחות את הערעור, שכן חוות הדעת של הממונה שלילית וכי למערער אין זכות מוקנית לרצות עונש בעבודות שירות. המדובר בבריבלגיה שכפופה לחוות הדעת של הממונה. עוד נטען כי ביהמ"ש הטיל את העונש המינימאלי ואף הופעלו 4 חודשי מאסר על תנאי בחופף. ב"כ המאשימה אף טענה שהשיקולים של הממונה הנם סבירים וכי בנסיבות העניין המערער לא היה ראוי לבצע עבודת שירות.

ערעור זה מעלה מספר שאלות חשובות שנוגעות לממונה כמו: מה הם השיקולים  שעל הממונה לשקול בבואו לתת חוות דעת? מה מעמדה של חוות הדעת? האם יש לה מאפיינים ייחודיים או שהיא דומה לכל חוות דעת שמוגשת לביהמ"ש? האם ניתן לתקוף ולערער על החלטה זו ואם כן כיצד, באיזה שלב והאם ערכאת הערעור מוסמכת להעביר את חוות הדעת תחת שבט ביקורתה?

חלק מהשאלות הועלו בפסיקה, אך טרם ניתנה לגביהן תשובה. ראו למשל, בגץ 9972/06 גביר נ' נציב שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (2007) וכן, בגץ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות שירות
(2006).

יחד עם זאת, בטרם אדון בשאלות אלו החלטתי לפנות שוב לממונה ולבקש ממנו לבחון את עמדתו פעם נוספת ולהגיש הודעת השלמה לחוות דעתו, וזאת לאור הנסיבות החדשות, בין היתר העובדה שהמערער נשוי ואשתו בהיריון וכי הוא חזר והבטיח לקחת על עצמו אחריות כאדם בוגר המתעתד להפוך לאב המפרנס משפחתו בכבוד ובין השאר לאור חלוף הזמן מאז הכנת חוות הדעת. 

על כן, על הממונה להמציא הודעה משלימה לחוות דעתו ובה יבחן מחדש את התאמתו של המערער לעבודות השירות וזאת תוך 30 יום.

הממונה יוכל לזמן את הנאשם דרך ב"כ כוחו, עו"ד אסווד ח'דר.

עם קבלת הודעת הממונה המשלימה, יבחן ביהמ"ש אם יהיה מקום לקביעת מועד, אליו יזומנו הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים וכן לממונה על עבודות השירות.