1. בתיק זה הוגש כנגד הנאשם ביום 11.10.03 כתב אישום המייחס לו 3 עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (א) בנסיבות סעיף 345 (א) (5) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק").
2. על פי כתב האישום הנאשם עבד כמדריך במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע במחלקה 14 מקום בו הייתה המתלוננת מאושפזת החל משנת 1999. ב - 3 הזדמנויות במועדים שונים לאחר חודש ינואר 2003, ביצע הנאשם במתלוננת, עפ"י כתב האישום מעשים מגונים.
3. ביום 15.12.05, בתום פרשת התביעה, הגיש ב"כ הנאשם בקשה להמצאת מסמכים (להלן:"הבקשה"). בבקשה מבקש ב"כ המבקש להורות למשיבה, שהיא מדינת ישראל, להמציא לידיו את כל המסמכים הרפואיים הקשורים למחלתה של המתלוננת כולל האבחנות הרפואיות, הפסיכיאטריות, הטיפולים הפסיכיאטרים שהיא מקבלת וכן מעקבים פסיכיאטרים ודוחות פסיכיאטרים וכל מסמך הקשור למחלתה של המתלוננת. עוד מבקש ב"כ הנאשם להרשות לד"ר פלדמן, מומחה רפואי פסיכיאטרי מטעם ההגנה, לבדוק ולהפגש עם המתלוננת לצורך הכנת חוות דעת רפואית פסיכיאטרית.
4. ביום 17.1.06 הגיבה ב"כ המאשימה בכתב על הבקשה. לגבי המצאת המסמכים הרפואיים - ציינה כי מדובר בחומר שחל עליו חסיון רפואי מכח סעיף 49 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 (להלן:"פקודת הראיות"). מכיוון שכך לטענתה, טרם החלטה בעניין הסרת החסיון מן הראוי שתשמע תגובת המתלוננת. אשר לבקשה לאפשר בדיקת המתלוננת - מתנגדת המאשימה לבקשה. לדבריה, לא הצביע ב"כ הנאשם על כל עיגון בדין או בפסיקה המאפשר היענות לבקשה כזו.
5. הואיל ומדובר במתלוננת, שכאמור לעיל, מאושפזת במרכז לבריאות הנפש לאחר שאובחנה כחולת נפש, וזאת משנת 1999, הוריתי למנות לה סניגור מטעם "ארגון בזכות", שייצג אותה בבקשה. כמו כן מצאתי לנכון לזמן לדיון בבקשה נציג ממרכז לבריאות הנפש, שבאחזקתו נמצאים המסמכים שאותם מבקש ב"כ הנאשם לחשוף.
6. קבעתי דיון בבקשה ליום 30.5.06.
7. למען הסדר וככלל, יובהר כי ב"כ הנאשם, בבקשתו, לא ציין מהו הבסיס החוקי לבקשתו דהיינו האם מדובר בבקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ") או בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ.
8. לאור אופי הבקשה, שהוגדרה ע"י המבקש כבקשה להמצאת מסמכים ומאחר ולא מדובר בחומר חקירה שמצוי בתיק החקירה של המאשימה, הרי שאני קובעת כי למעשה מדובר בבקשה עפ"י סעיף 108 לחסד"פ. כמו כן מאחר ומדובר בבקשה להמצאת מסמכים רפואיים, הרי שיש בראש ובראשונה להדרש לשאלת החסיון מפני מסירת מידע לגבי דברים שנמסרו לרופא (בענייננו, מדובר ברופא שכן פסיכיאטר הינו רופא), כאמור בסעיף 49 לפקודת הראיות. למען הסדר - מדובר בעתירה לגילוי ראיה החסויה עפ"י סעיף 49 לפקודת הראיות.
9. בדיון שהתקיים ביום 30.5.06 התייצבו ב"כ המאשימה, הנאשם ובא-כחו וכן עו"ד שרית חביב מטעם ארגון בזכות וכן ד"ר אורי לוונטל מטעם המרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע.
10. לאחר שעיינתי בעדותה של המתלוננת בבית המשפט מיום 7.12.04, בעדותו של הפסיכיאטר, ד"ר אורי לוונטל מיום 7.3.05 וכן בטיעוני הצדדים שהושמעו בדיון בבקשה וסקרתי את הפסיקה הרלוונטית, מצאתי שיש מקום לדחות את הבקשה.
11. אשר לבקשת ב"כ הנאשם לאפשר בדיקתה של המתלוננת ע"י פסיכיאטר מטעם ההגנה - אני דוחה בקשה זו על הסף. לבית משפט זה אין כל סמכות בחוק להורות על בדיקה רפואית למתלוננת. המתלוננת איננה נאשמת בתיק זה. חוק טיפול בחולי נפש תשמ"א - 1991 מתיר לבית המשפט להורות על עריכת בדיקה לנאשם או עצור או חשוד אך אין כל סמכות להורות על בדיקה כזו, למי שאיננו אחד מאלו. בחוק סדר הפלילי אין כל הוראה המקנה לבית המשפט סמכות להורות על בדיקה רפואית למתלוננת.
12. התוצאה היא שאני דוחה על הסף את הבקשה להורות על בדיקתה הרפואית של המתלוננת.
13. אשר לבקשה להמצאת המסמכים עפ"י סעיף 108 לחסד"פ וזאת בטרם אדרש לשאלת הסרת החסיון - מצאתי שגם בעניין זה יש לדחות את הבקשה. הבקשה כפי שנוסחה ע"י ב"כ הנאשם היא בקשה גורפת, מבלי שהצביע ב"כ הנאשם בבקשה וכן בטיעוניו בבית המשפט על נימוק כלשהו לפיו יש להעתר לבקשה. בטיעוניו בבית המשפט התייחס ב"כ הנאשם באופן כללי למחלת הנפש של המתלוננת והצביע ככלל על האפשרות שכתוצאה ממחלה זו עשויה המתלוננת לסבול מתופעה של מחשבות שווא, הזיות וחוסר שיפוט בולט. עם זאת, לא הניח ב"כ הנאשם כל תשתית ראייתית לטענה כי המתלוננת אכן סובלת מתופעות אלו.
14. עיינתי בעדותו של ד"ר לוונטל בבית המשפט ומצאתי כי ד"ר לוונטל בתשובותיו בחקירה הנגדית, ציין במפורש כי המתלוננת איננה סובלת מהזיות שווא (ראה בעניין זה עמוד 22 מול שורה 7 עד 13).
15. יש הכרח להבחין בין חשיפה של חומר רפואי, שיש בידי ב"כ הנאשם להראות כי באותו חומר קיים מידע רלוונטי שחיוני להגנת מרשו, לבין בחינה מדוקדקת של עדותה של המתלוננת בבית המשפט נוכח העובדה שמדובר במתלוננת, שהוגדרה כחולת נפש.
16. בע"פ 800/85 שמעון ברדה נ. מדינת ישראל שהוגש על ידי ב"כ הנאשם דן כב' השופט גולדברג במשקלה של עדות של חולה נפש וקובע מבחן משולש לבחינתה. אומר כב' השופט גולדברג בסעיף 11 לפסק הדין: "
מכאן שעדות חולה נפש מן הראוי שתעבור מבחן משולש לצורך קביעת משקלה. ראשית, מבחן ההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מן העד ומן האופי בו הוא מעיד, תוך נתינת הדעת לחוות הדעת הרפואית. שנית, מבחנה הפנימי של העדות. רוצה לאמר, בדיקת העדות על פי סימני האמת העולים מתוכה, כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה וכיוצא באלה סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת להתייחס לדברי זולתו באימון (ע
"פ 744/78, 715, פד"י ל"ג (3) 228, 238)
שלישית והעיקר, מבחנה של העדות על פי סימני האמת חיצוניים אשר יש בהם לפי מבחן השכל הישר, כדי להשליך אור על אמיתותה (שם, שם), כשהמבחן האחרון בא לשמש שסתום בטחון לשני המבחנים הראשוניים שאפילו התרשם בית המשפט לטובה מן העד, ומצא בעדותו הגיון פנימי, עדיין קיים חשש להטעייה שלא יוסר אלא אם נמצא לעדות אימות מהותי ומשמעותי בראיה חיצונית
".
17. כב' השופט גולדברג שם את הדגש על בחינת עדותו של חולה נפש וזאת לאחר שנקבע לא אחת בפסיקה כי אין במחלת נפש בה לוקה מי שנקרא לעדות, כדי להסיר ממנו את הכשרות להעיד .
18. ראה בענין זה ע"פ 5339/98 מדינת ישראל נ. פלוני שם אומרת כב' השופטת דורנר בסעיף 9 לפסק הדין: "
ואכן דעתי היא כי אין כיום מקום לחסום על הסף קבלת עדויות של לקויים בנפשם או בכושרם השכלי. ההתחשבות במצבו הנפשי או השכלי של העד צריכה להעשות בשלב שבו נקבע משקלה של העדות
."
19. ב"כ הנאשם בטיעוניו ציין כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של ע.ת ד"ר אורי לוונטל ועל כן מבקש כי תוגש חוות דעת מטעם ההגנה. כפי שכפר ציינתי לעיל מצאתי כי ד"ר לבנטל בעדותו התייחס בחקירתו הנגדית למחלה של המתלוננת ככל שמדובר במאפיינים מסויימים של המחלה והעיד כי אין היא לוקה במחשבות שווא או בהזיות. זאת ועוד לצורך ביסוס בקשתו לאפשר לפסיכיאטר מטעם ההגנה לבחון את תיקה הרפואי הכולל של המתלוננת, צריך היה ב"כ הנאשם למקד את טענתו ולצמצמה לעניינים מוגדרים ומתוחמים בזמן, להראות את הרלוונטיות של החומר המבוקש להליך המתנהל ולהניח תשתית ראייתית לבקשתו, דבר שלא נעשה.
20. בבש"פ 5400/01 פלוני נ.מדינת ישראל אומרת כב' השופטת בייניש בסעיף 3 להחלטה: "
כאשר החומר על פי טיבו אינו בגדר "חומר חקירה" משום שאינו בשליטת התביעה, ואף אינו מסוג החומר שצריך להיות בידי התביעה או בשליטתה עקב הריחוק בין החומר לעניין הנידון, אין על התביעה חובה להשיגו. בנסיבות כאלה פתוחות בפני הסניגור הדרכים הרגילות לזימון עד מטעמו, לזימון עד לשם הבאת מסמכים או להגשת עתירה להסרת החיסיון. משתוגש בקשה כאמור בית המשפט ישקול את המבוקש על פי הכללים הרגילים. תחילה יבחן את הרלוונטיות של החומר המבוקש ולאחר מכן יבחן את הצורך בחשיפתו על פי הכללים החלים על הסרת חיסיון.
בהתאם לכך בית המשפט יבחן את הצורך בחשיפתו של חומר לשם עשיית צדק עדיף על פני העניין שלא לגלותו. בחינה זו תיעשה בזהירות רבה ותביא בחשבון כי אל מול זכויות הנאשם למשפט הוגן עומדות גם זכויות יסוד חוקתיות של העד - הזכות לפרטיות והזכות לכבוד אשר יש לאזן בצורה הראויה בינן לבין זכויות הנאשם
".