החלטה בתיק פ 4645/06

כנגד הגב' לאה סאגפיורד (להלן המבקשת או נאשמת מס' 2), הוגש כתב אישום לפיו תיווכה בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. כתב האישום נמחק נגדה בטרם הקראה- ראה עמ' 4 לפרוטוקול, ועתה הונחה בפני בקשתה לפיצוי והחזר הוצאות הגנה לפי סעיף 80 (א) לחוק העונשין.

לנאשמת 1 יוחסו באותו כתב אישום מספר עבירות של סחר בסם מסוכן ומשפטה טרם הסתיים. לנאשמת 2 יוחס מקרה אחד של תיווך בין שוטר סמוי לנאשמת 1 שמכרה לו באותה הזדמנות 0.07 גרם הרואין תמורת 50 ש"ח.

המאשימה- המשיבה בבקשה, מתנגדת לבקשה.

ואלה הנתונים הרלוונטיים לדיון בבקשה המתייחסים למבקשת:

א.     ישיבת ההקראה נקבעה ליום 26/9/06, ונדחתה לבקשת ב"כ המבקשת ליום 20/11/06 לצורך הגשת בקשה לביטול כתב אישום.

ב.      ביום 22/10/06 הוגשה למאשימה בקשת הביטול אשר פירטה את נסיבותיה האישיות של המבקשת ואת גרסתה לאירוע. כמו כן ביקשה ב"כ המבקשת לזמן לחקירה עדה נוספת שלטענת הסנגורית תתמוך בגרסת החפות של המבקשת.

ג.       ביום 7/11/06 דחתה המשיבה את הבקשה. בדיון שהתקיים ביום 20.11.06, ביקשה באת כוח המבקשת דחייה נוספת לשם הגשת בקשה לעיכוב הליכים והדיון נקבע ל- 1.1.07.

ד.      בין לבין, בנסיבות שיפורטו להלן, החליטה הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגד המבקשת מחוסר אשמה, וביום 28.11.06 המשטרה הודיעה על כך למבקשת.

ה.     בדיון שהתקיים ב-1.1.07, ביקשה התביעה למחוק את כתב האישום נגד המבקשת. ודוק המחיקה היתה בטרם הקראה, דהיינו בהתאם לסעיף 94 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982 (להלן חסד"פ).

ו.       אין חולק כי חומר החקירה הועבר בשלב כלשהו לפרקליטות אשר החליטה כאמור לגנוז את התיק מחוסר אשמה. ההחלטה ניתנה לאחר הגשת כתב האישום ע"י התביעה המשטרתית. ברור על פניו כי מדובר בתקלה שמקורה בחוסר תיאום מוחלט בין שתי רשויות התביעה.

ז.       התביעה סבורה,גם כיום, כי חומר הראיות שבתיק הצדיק הגשת כתב אישום נגד המבקשת, וכי החלטת הפרקליטות מוטעית.

ב"כ המבקשת טוענת כי לאור החלטת הפרקליטות לא היה מקום מלכתחילה להגיש כתב אישום נגד מרשתה ויש לפצותה על הוצאותיה בגין הצורך לשכור לעצמה עורך דין וכן בגין עגמת נפש ונזקים אחרים שנגרמו לה.

טענתה המשפטית של המשיבה היא שבנסיבות כמפורט לעיל, המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף של סעיף 80 (א) הנ"ל. טענה זו נכונה ועל כן מתייתר הצורך לדון ביתר הטענות המועלות ע"י ב"כ הצדדים.

התנאי הראשון לקיום עילת זכאות, של מי שהועמד למשפט פלילי, לתבוע פיצויים מהמדינה, הוא שהנאשם זוכה בשל האשמה בגינה הועמד לדין או שכתב האישום נגדו בוטל לפי סעיף 94 (ב) לחסד"פ. המבקשת אינה עומדת באף אחת משתי החלופות משום שכתב האישום נגדה נמחק בטרם הקראה ביוזמת התביעה.

אין להקל ראש בהתנהלות הבלתי תקינה והבלתי רצויה של מערכת התביעה במקרה זה, אשר גרמה בסופו של דבר, לטרדה ולהוצאות לנאשמת, וזאת מבלי להיכנס לשאלת הסכומים הנקובים בבקשה הנראים מופרזים וכוללים תביעות כספיות שאין מקומן בגדרו של סעיף 80 (א). אולם גם אם יש ממש בטענות המבקשת כנגד המדינה, תרופתה לא תימצא במסגרת הוראת הסעיף הנ"ל.

כתב האישום נגד המבקשת בוטל כאמור בטרם הקראה ולפני המענה לכתב האישום ועל כן סעיף 80 (א) אינו חל בעניינה,, ראה קדמי "על סדר הדין הפלילי" (חלק 2) בעמ' 694 ).

"מתוך שסעיף 80(א) לחוק העונשין דובר בנאשם שזוכה או שאישומו בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, למדים אנו כי אין הסעיף חל במקרים שהתביעה חזרה בה מן האישום בטרם מסר הנאשם את תשובתו לאישום. הסעיף חל מקום שחזרת התביעה מן האישום הביאה לזיכוי הנאשם, וכן מקום שבוטל האישום, בהסכמת הצדדים, לאחר תשובת הנאשם. נוסף על שני המקרים האלה, דן סעיף 80(א) גם במקרה של זיכוי מטעמים אחרים, למשל על ^-פי הראיות שבאו במשפט.

המסקנה היא אפוא כי זיכוי או ביטול אישום בשל חזרה מאישום שבאה לאחר מתן תשובת הנאשם, וכן זיכוי מטעמים אחרים - כל אחד מאלה, לבדו, די בו כדי לשמש תנאי סף לתחולתו של סעיף 80(א) לחוק העונשין"ו( ע"פ 303/02 דרוויש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (2) 550).

ובעייננו, מההן אתה שומע את הלאו.