עיקרי כתב האישום
1. המדינה, באמצעות הרשות להגבלים עסקיים מאשימה את הנאשמים על היותם צדדיםל
הסדר כובל,עבירה בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 [להלן - החוק]. על-פי כתב האישום, הנאשמים - יחידים וחברות - עסקו בייצור
ירקות מוקפאים ובשיווקם.
ירקות מוקפאים, הם ירקות שעברו תהליך של ניקוי, מיון חליטה ועיבוד - בהתאם לסוג הירק - והקפאה. הירקות נמכרים ללקוחות במצב קפוא, באריזות ובהן ירק מסוג אחד, או לקט ממספר סוגים. בין השנים 1992 - 1998 היו הנאשמים צדדים להסדרים לפיהם מחירי המכירה של
ירקות מוקפאים שיוצרו או שווקו על-ידם, היו המחירים אשר אותם תיאמו ביניהם מעת לעת; שיעורי ההנחה ללקוחות, לפי סוגיהם, נקבעו על-פי תיאום בין הנאשמים; הנאשמים חילקו ביניהם לקוחות על-פי רשימות שנערכו על-ידם ואשר עודכנו מעת לעת; הכל כמפורט בכתב האישום.
טענה מקדמית - הפטור החקלאי
2. מיד עם פתיחת המשפט (בפני כב' השופט א' פרקש) טענו הנאשמים כי במעשים המיוחסים להם לא עברו כל עבירה. לשיטתם, אין מדובר ב
הסדר כובל, לאור הוראת סעיף 3 לחוק, המונה מספר הסדרים אשר
"לא ייחשבו כהסדרים כובלים", ובהם (סעיף-קטן 4):
"הסדר שכל כבילותיו נוגעות לגידול ושיווק של תוצרת חקלאית מגידול מקומי מסוגים אלה: פירות, ירקות, גידולי שדה, חלב, ביצים, דבש, בקר, צאן, עופות או דגים, אם כל הצדדים להסדר הם המגדלים או המשווקים בסיטונות; הוראה זו לא תחול על מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית כאמור; השר, בהסכמת שר החקלאות ובאישור וועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי בצו להוסיף או לגרוע לסוגים של תוצרת חקלאית".
3. אם תימצא הטענה נכונה [להלן - טענת
הפטור החקלאי], כי אז יהא דינו של כתב האישום להיבטל לאלתר; ולא - יימשך המשפט, ותינתן החלטה (בנפרד) בעוד שלל טענות מקדמיות שטענו הנאשמים.
ב"כ הצדדים נעתרו לבקשתי והסכימו על עיקרי התשתית העובדתית לצורך הדיון וההכרעה בטענת
הפטור החקלאי. עורכי-הדין גושן וששון שקדו על כך וחסכו לכולנו זמן יקר. אורך הטיעון המשפטי אומנם הכביד קמעא, אך לגופו היה ממצה ומועיל.
הנאשמים טוענים כי ה
ירקות המוקפאים דנן, הינם
"תוצרת חקלאית"; רשות ההגבלים העסקיים טוענת כי ב
"מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית" עסקינן, וממילא לא חל
הפטור החקלאי.
פרשנות תכליתית
4. ב
פלילים עסקינן, וב
פרשנות, ולפיכך נשווה לנגד עינינו את הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977:
"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".
5. על סמך הוראה זו טענו ב"כ הנאשמים, כי הואיל והפירוש המוצע על ידם, קרי, כי
"תוצרת חקלאית" כוללת גם
ירקות מוקפאים, הינו
פירוש סביר, הרי שגם אם פרשנותה האחרת של הרשות להגבלים עסקיים סבירה אף היא, אין להטיל על הנאשמים אחריות פלילית. זאת, מכיוון שיש להכריע את העניין
"לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית".
אלא שלפי לשון סעיף 34כא הנ"ל, אין די בכך שהפירושים המוצעים יהיו
סבירים 'סתם'; נקבעה אמת-מידה לבחינת ה
סבירות. אמת-המידה הינה
התכלית של הדין שבו מדובר:
"רק כאשר
פירושו של הדין על פי תכליתו מעלה מספר פירושים וכל אחד מהם הוא פירוש סביר המגשים את תכליתו של הדין, מופעלת התוצאה הקבועה בסעיף 34כא לחוק העונשין" [דנ"פ 1558/03
מדינת ישראל נ' אסד, פ"ד נח (5) 547, 557];
"סעיף זה מעגן בחוק את הפרשנות התכליתית בפלילים, והוא מחייב את בית המשפט להפעילה" [ע"פ 2831/95
אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 221, 311].
לשון אחר: שומה לרדת אל חקר
תכליתו של
הפטור החקלאי. לכשתימצא בידינו אותה תכלית - ולאורה - תיבחן סבירות הפרשנות המוצעת.
6.
לשון הוראת
הפטור החקלאי - סעיף 3(4) לחוק שצוטט לעיל - סובלת, כך נדמה, את שני הפירושים.
"תוצרת חקלאית" עשוייה להתפרש הן כפירות וירקות טריים בלבד, והן כאלה שעברו עיבוד מסויים; מאידך, גם
"מוצרים שיוצרו מתוצרת חקלאית", עשויים להתפרש, מן הבחינה הלשונית, ככוללים רק מוצרים אשר הליך העיבוד שעברו ביטל את צלמו ודמות תבניתו של הירק או הפרי המקורי, אך יכולים להתפרש גם ככוללים תוצרת חקלאית שעברה עיבוד כלשהו. בלשון החוק, כמסתבר, לא סגי:
"ביסוד הפרשנות התכליתית מונחים לשון הדין ותכליתו. לשון הדין הוא מובנו לקורא העברי. אין לתת ללשון הדין מובן שהוא אינו יכול לשאת בשפתו. לשון הדין היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. 'מילותיו של חוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק'... בצד לשון הדין עומדת "מטרתו הבסיסית" של הדין. זו היא תכליתו. אלה הן המטרות, היעדים, האינטרסים והערכים אשר הדין נועד להגשים. לכל דין תכלית אותה הוא נועד להגשים. דין ללא תכלית הוא דבר הבל. תכלית הדין היא עניין נורמטיבי... תכלית זו מורכבת מהתכלית הסובייקטיבית ("כוונת המחוקק") שעמדה לנגד עיני היוצר ההיסטורי של הדין ומהתכלית האובייקטיבית ("כוונת המחוקק הסביר") המשקפת את ערכיה של שיטת המשפט".
(דברי כבוד הנשיא א' ברק בעניין
אסד הנ"ל, שם).
7. על התכלית אשר עמדה לנגד עיני המחוקק במלאכת החקיקה, ניתן ללמוד מדברים שאמר שר האוצר (כתארו אז) לוי אשכול ז"ל, בהביאו את הצעת חוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט - 1959 ('גלגולו' הראשון של החוק) בפני הכנסת בשנת תשי"ח:
"כאן הנחת החוק היא שעל פי רוב תוצרת חקלאית ששיווקה המהיר הוא תנאי הכרחי, מן הדין שתהיה מוסדרת בקרטל זה או אחר..." [ד"כ תשי"ח 321-322].
מה ייחודו של אותו
שיווק מהיר, שיהא בו כדי להצדיק התרת קרטל? נראה כי
השיווק המהיר הינו ביטוי לכך שמדובר במוצרים אשר 'תוחלת חייהם' הינה קצרה, ולפיכך היכולת לווסת את שיווקם ומכירתם, מוגבלת. כיון שכך, תיאום מהלכי הייצור השונים - כמויות הייצור, מחירה של התוצרת, ואף חלוקת נתחי השוק לשיווקה - הינו תנאי לקיומו של ענף יצרני זה. שונים הם פני הדברים גבי
הירקות המוקפאים. משהוקפאו, הזמן עומד מלכת (ולמצער, הולך לאיטו) ושוב אין
הירקות המוקפאים זקוקים ל
שיווק מהיר דווקא; מה שאין כן גבי
תוצרת חקלאית טרייה, שאינה משתמרת אלא עת קצרה בלבד. נדמה בנפשנו, דרך משל, כי לא יותר תאום בין החקלאים אשר מתכוונים לגדל עגבניות בעונה מסויימת. הדבר יכול להביא לידי הצפה בכמויות התוצרת, ולהכרח לבחור בהשמדת חלק ממנה או במכירתה במחירי הפסד. הדבר אף יפגע בכמויות התוצרת שתצא אל השווקים בשנה הבאה, מכיוון שהחקלאים יירתעו מלגדל עגבניות; המחירים יאמירו, והפגיעה צפויה להיות קשה בחקלאים ובצרכנים גם יחד. לעומת כן, בענף ייצור הנעליים, למשל, אם תיווצר כמות עודפת, לא תהיה מניעה עקרונית לשמור מחזורי ייצור שלמים לעונה הבאה, ולמכרם אז במחיר משתלם.
מן ה
'היסטוריה החקיקתית' למדנו, כי
הפטור החקלאי נועד להגן על האינטרסים של החקלאים עובדי האדמה, בהתחשב בטיב התוצרת שהם מייצרים ומשווקים. כפועל יוצא מן ההגנה על האינטרסים של החקלאים, מוגנים במידה סבירה גם האינטרסים של הצרכנים.
8. אמת היא, ועמד על כך בדבריו עו"ד זקלר, ב"כ הנאשמים 2, 3 ו-7, כי דבריו של לוי אשכול המנוח נאמרו לפני כמעט יובל שנים; עוד לפני שקמה ונהייתה תעשייה של
ירקות מוקפאים בישראל, כדברי עו"ד קורלנדר, ב"כ הנאשמים 8 ו-9. מני אז ועד היום חלה התקדמות רבה בענף החקלאות, כבכל ארחות חיינו. ברור הדבר, כי שינויים מפליגים התחוללו בתחום הטכנולוגי והמדעי, ואף בתחום השיווקי והצרכני. בימים ההם עוד לא באה לעולם דרך שימור הירקות באמצעות
הקפאה. גם דרכי ייצורם ושיווקם של המוצרים הטריים ידעו מאז שיכלול וקידמה. עונות הקטיף אינן עוד כשהיו. יש ותוצרת חקלאית מאוחסנת בקירור, ופותחו עוד אמצעים מגוונים להארכת משך חיי המדף של
התוצרת החקלאית. חוות דעתו של מר עמוס לוין לימדתנו על תהליכי קירור שנעשים לגבי תפוחי-עץ, אפרסמונים, אגסים, שזיפים וכיוצא בפירות הללו, כל אחד לפי טיבעו, בהתאם למטבוליזם ולאופיו הפיזיולוגי, כדי לשמרם במשך שבועות או חודשים, שלאחריהם הם משווקים כפירות טריים.
9. אף-על-פי-כן, גם בחלוף עשרות השנים הללו, וחרף התמורות המשמעותיות שחלו בייצור ובשיווק תוצרת חקלאית מהחל ועד כלה - ראה זה פלא - נותר סעיף
הפטור החקלאי כלשונו כמימים ימימה (למעט שינויים קלים עליהם נעמוד בהמשך); נטע זר בערוגת הקידמה.