החלטה בתיק פשר 2051/85

עסקינן בבקשתם המשותפת של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ושל הנאמן לנכסיו של פושט הרגל יורם גיל (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה) בה עותרים הם להורות על דחייתה, ולחילופין על מחיקתה של בקשה למתן הוראות אשר הגיש החייב לפני כשבע שנים, במסגרת בש"א 5954/00. זאת, מן הטעם של אי עמידת החייב בביצוע הוראות בית משפט אשר היוו תנאי סף לדיון בבקשתו זו.

1.         בקשת החייב, אשר מחיקתה מבוקשת עתה, הוגשה על ידי החייב עוד ביום 7/3/2000 . במסגרתה עתר החייב להורות על דחיית תביעת חוב שהגיש הבנק במסגרת הליך הפש"ר, ואשר אושרה על ידי הנאמן באופן חלקי, בסך של כ- 38,500,000 ש"ח.

2.         לאחר שהוגשו תגובות כל הצדדים באותה בקשה , ואף התנהל מו"מ בגינו נדחתה ההכרעה בבקשה, הגיש החייב ביום 1/6/2003, כשלוש שנים לאחר שהגיש את בקשתו הראשונה , את בש"א 10928/03. במסגרת הבקשה ביקש לתקן את בקשתו הראשונית, ואף צירף בקשה מתוקנת, וזאת מבלי לקבל לצורך כך את אישור בית המשפט . בקשת התיקון נשאה כותרת כדלקמן:

"בקשה למתן הוראות בפשהר"ג- לדחיית תביעת החוב של בנק דיסקונט לישאל בע"מ בשל מעשה בית דין.  בקשה מתוקנת במקום בש"א 5954/2000".

(ההדגשה אינה במקור- ו.א).

החלטתי מיום 1/9/2004, קבעה כי דינה של אותה "בקשה מתוקנת", אשר הוגשה על ידי החייב במסגרת בש"א 10928/03, להידחות על הסף . זאת כיוון שאותה בקשה הוגשה מ בלי שלוותה ב תצהיר , ו מבלי שינתן כל הסבר מדוע סבורים החייב ובאי כוחו כי יש מקום לתקן את כתב הטענות אשר הגיש, וזאת שלוש שנים לאחר הגשתו . בסיפא להחלטתי זו אף פסקתי הוצאות ושכ"ט עו"ד לחובת החייב בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

            יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין , התרתי לחייב להגיש בקשה נוספת לתיקון כתב הטענות, וזאת בכפוף לכך שבקשה זו תוגש בהתאם להוראות סדרי הדין, בצירוף נימוקים ואסמכתאות כנדרש, וזאת בתוך 30 יום. עוד קבעתי כי בקשת החייב המעודכנת תוגש בכפוף להפקדת ערובה להוצאות הנאמן והבנק, בסך 30,000 ש"ח .

            חרף כל האמור, ולאחר שהחייב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, קבעתי ביום 12/9/2004, ושוב, לפנים משורת הדין, כי על מנת שלא יימנע מהחייב יומו בבית המשפט, יותר לו שלא להפקיד את הערובה בסך 30,000 ש"ח . יצוין כי בהחלטתי זו לא ביטלתי את חיוב החייב בהוצאות .

3.         לאור החלטתי זו הגיש החייב ביום 23/9/2004 את בקשת התיקון השנייה במספר, במסגרת בש"א 19851/04. לאחר שעיינתי באותה בקשה ובתגובות הנאמן והבנק לה, ציינתי בהחלטתי מיום 25/4/2005 כדלקמן:

"לא נעלמה מעיני טענתם החוזרת ונשנית של המשיבים (הם המבקשים בבקשה דנא- ו.א), כי החייב לא עמד בעבר בתשלום ההוצאות שנפסקו נגדו. אמנם, החייב מכחיש את הטיעונים, תוך שהוא מאשים את המשיבים כי אינם דוברים אמת, אלא שלטענתו זו לא צורפו ראיות כלשהן שיוכיחו את ביצוע התשלומים דנן."

עוד קבעתי שם כי:

"כתנאי להגשת הבקשה המתוקנת, ישלם החייב לאלתר, בטרם הגשת הבקשה ולא יאוחר מ-21 יום מהיום, את מלוא ההוצאות שנפסקו נגדו בהליכים קודמים. אם עומד הוא על טענתו כי שילם אותן זה מכבר, יתכבד ויציג קבלות מתאימות. כמו כן, וכחלק בלתי נפרד מהתנאים להגשת הבקשה, ישלם החייב באותה דרך סכום נוסף בסך 50,000 ש"ח, בשל מחדליו והשיהוי הארוך שנפל בהתנהגותו (ואשר לא מצאתי בכתבי טענותיו כל נימוק מהותי להצדיקו).

זאת ועוד; היות ועניין  לנו בחייב, פושט רגל, אשר מקום מושבו מחוץ לישראל, יפקיד החייב, באותו מועד, ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המשיבים, בסך של 150,000 ש"ח. 

(ההדגשות במקור- ו.א)

ובסיפא להחלטתי ציינתי כדלקמן:

"טוב ייעשה החייב, אם ייתן דעתו כי אי עמידה בתנאים אלו, או נקיטה בהליכי סרק נוספים, עשויה להביא לדחייה לאלתר של בקשת התיקון."

(ההדגשות אינן במקור- ו.א)

4.         החייב בחר שלא לערער על החלטתי זו, אשר ניתנה לאחר שהונחו בפני עמדות כל הצדדים, ותחת זאת הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, במסגרת בש"א 11629/05. בקשתו זו נדחתה ביום 3/8/2005, תוך שאני מציינת כי לא נולדו נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בתנאים אשר קבעתי. זאת ואף זאת; בהחלטתי אף ציינתי כי "אינני ערכאת ערעור על החלטותי שלי".