החלטה בתיק פשר 271/96

עסקינן בערעורו של החייב אלון לוין- בפשיטת רגל (להלן: "המערער"), על הכרעתו של הנאמן לנכסי החייב אליק לוין- בפשיטת רגל (להלן: "החייב"), הוא אבי המערער, במסגרתה דחה הנאמן, עו"ד גד שילר (להלן: "הנאמן"), את תביעת החוב אשר הגיש המערער בכל הנוגע להלוואות אותן העביר, כטענתו, לסוכנות הביטוח אליק לוין.

1.         תביעת החוב נשוא הערעור דנא אינה אלא גלגול נוסף של תביעת חוב בסך של למעלה משני מליון ש"ח, אשר הוגשה על ידי המערער עוד ביום 30/9/1997, ונדחתה על ידי הנאמן הקודם, עו"ד אורן בירן. לאחר שהדיון בתביעת החוב הראשונית (במסגרת בש"א 13729/01) התגלגל לפתחו של בית המשפט העליון. עם שהושב התיק לדיון בפני, ניתנה החלטתי מיום 8/12/2002, במסגרתה הוריתי לנאמן הנוכחי, לשוב ולבדוק את תביעת החוב ככל שזו מתייחסת לאותן הלוואות אשר המערער טוען כי העמיד לטובת סוכנות הביטוח. 

            במסגרת החלטתי שם ציינתי כי יש מקום להורות על בדיקה חוזרת של בדיקת החוב, ככל שהיא טוענת לחוב בגין הלוואות, תוך שאני מציינת כדלקמן:

"הנאמן בתגובתו לא התייחס ולו במילה אחת לתצהיר החייב בדבר כרטסת הנהלת החשבונות, ואף לא לכרטסת עצמה. בדחיית תביעת החוב התייחס הנאמן (הקודם) לטענה זו במילים ספורות, לפיהן לא הוכח שהכספים שימשו כהלוואה  אלא שימשו את החייב עצמו, שעשה שימוש בכספי הסוכנות.

            בדחותו את תביעת החוב, הנאמן איננו יכול לדחות ללא התייחסות ונימוקים את כרטסת הנהלת החשבונות של הסוכנות, אשר על פי פקודת הראיות יש לה מעמד של ראיה לכאורה, בהיותה רשומה מוסדית.  לפיכך על הנאמן לבדוק שנית את תביעת החוב בהתחשב בראיה זו ולהמציא לחייב את החלטתו המנומקת והמפורטת.."

ביני לביני דחה הנאמן שוב את תביעת החוב אשר הסתכמה בסך של 431,200 ש"ח, ומכאן הערעור שבפני. לאחר שהצדדים זומנו לדיון בעניין, ומשויתרו הצדדים על זכותם לחקור מצהירים, ונתנו הסכמתם למתן החלטה על סמך כתבי הטענות בלבד, לא נותר לי אלא ליתן החלטתי שלא במעמד הצדדים בהתאם להוראת סעיף 241 לתקנות סדר הדין, וכך אני עושה.

2.         עיון בכתב הטענות, אשר הגיש המערער, מלמד כי האחרון סבור שטעה הנאמן כאשר התעלם מספרי הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח, אשר מעידים לדבריו על מתן ההלוואות. המערער אף צרף לכתב הערעור קבלות המעידות לדבריו על העברת ההלוואות, וטען כי טעה הנאמן כאשר התעלם מאותן קבלות אשר הוצגו בפניו.

            יצוין כי לגבי חלק מאותן הלוואות נטענות אשר העביר המערער לסוכנות הביטוח "אליק לוין- ביטוח", מצרף המערער קבלות המעידות לכאורה על קיומן של ההלוואות בסך כולל של 286,100 ש"ח, ואילו לגבי חלק אחר של ההלוואות אשר מסתכמות ב-145,100 ש"ח, מציין המערער כי אין ברשותו קבלות.

3.         הנאמן טוען, בתגובתו, כי אין להסתמך על ספרי הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח. לצורך כך מפנה הנאמן אל פרוטוקול הדיון מיום 13/6/1999, במסגרתו נחקרה גרושתו של המערער,  אשר טענה כי כרטסת הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח הינה שקרית. הנאמן מוסיף וטוען כי המערער וגרושתו חזרו מספר פעמים על האמירה לפיה כרטסת הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח הינה שקרית, ועל כן סבר הנאמן כי המערער אינו יכול להסתמך עליה. לצורך כך מפנה הנאמן אף אל תמלול הישיבה אשר נערכה ביום 2/1/2003 במשרדיו, אשר מצורף כנספח ב' לתגובתו.

            בהמשך לכך, ומשלטענתו ספרי הנהלת החשבונות אינם מהימנים, טוען הנאמן כי אין להסתמך אף על הקבלות המצורפות לתביעת החוב, אשר משמעותן לדידו אינה אלא ניסיון "לאזן" את הנהלת החשבונות השקרית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על נימוקיהן וצרופותיהן, ניתנת החלטתי זו;

4.         אכן, סוגיית אמינותה של מערכת הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח אליק לוין, עלתה זה מכבר במסגרת דיונים אשר נערכו בפני עוד בשנת 99'. כבר אז, עת נחקרו המערער וגרושתו, הגברת זיוה לוין, בעניין סוגית בטלות הענקה בקשר עם העברת חלקו של המערער מתמורת בית בני הזוג ברעננה, לגברת לוין,  ציינו הן הגברת לוין והן המערער, במסגרת חקירותיהם, כי מערכת הנהלת החשבונות של סוכנות הביטוח לא היתה אמינה. עם זאת, במסגרת חקירותיהם, חזרו הנחקרים וציינו כי לראייתם אין קשר בין מערכת הנהלת החשבונות, לבין אותן קבלות, אשר מצורפות לערעור זה, ואשר עליהן נסמך המערער בתביעת החוב שהגיש.

            כך למשל ציינה הגברת זיוה לוין, מעל דוכן העדים:

"ש. אני מבין שבעלך בא אליך כשביקש ממך הלוואות ואמר שיש קשיים בעסק של אביו?

ת. פחות או יותר.

ש. הלכת ובדקת את מצב העסק של אביו?

ת. נכון."

ובהמשך: