רקע כללי ועובדות שאינן במחלוקת
1. לפני תביעה כספית שהגישו התובעים כנגד מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בטענה כי הוסבו להם נזקים כפי שיפורט להלן.
2. בשנת 1950 נחתם בין אדם בשם אלוש ומינהל מקרקעי ישראל הסכם חכירה לנגריה (נספח א' לתצהיר המינהל) בכל הקשור לחלקה 92 בגוש 10206 (להלן: "
החלקה ו/או "המקרקעין"). תוכנית המתאר שהייתה בתוקף לגבי אותה חלקה עד שנת 1975, הייתה תוכנית מפורטת ג/39, שאפשרה שימוש מעורב למגורים, מסחר, תעשייה ומבני ציבור (ראה סעיף 6.1 לתצהיר התובע ונספח 8 לתצהירו). בשנת 1975 נכנסה לתוקף תוכנית מתאר ש/23/א (להלן: "
התב"ע") אשר שינתה את ייעוד החלקה למגורים א' ומשנת 1975 אסור היה לנהל נגריה בחלקה מאחר והדבר היה בניגוד לתב"ע. (ראה סעיף 6.1 לתצהיר התובע ועמ' 2 לנספח 13 לתצהיר התובע).
3. בשנת 1972 החל התובע לעבוד כנגר שכיר בנגריה (עמ' 14 ש' 20 לעדות התובע). ביום 30/1/78 רכש התובע את הנגריה מאלוש (נספח ב' לתצהיר המינהל, הסכם המכר). כתוצאה מן הדיווח על ההסכם, בין התובע לבין אלוש, התבצעה במינהל בדיקה מפורטת לגבי החלקה אשר במסגרתה ערך פקח ביום 26/2/78 דו"ח ביקור לפיו בחלקה שני מבנים צמודים המשמשים אך ורק לנגריה (עמ' 2 לנספח 6 לתצהיר התובע).
4. לאחר המינהל ביצע את כל הבדיקות הנחוצות חתם בשנת 1980 על הסכם חכירה חדש עם התובעים כאשר השימוש המותר, בהתאם להסכם החכירה, הוא נגריה (נספח ג' לתצהיר המינהל).
5. בין השנים 1980 עד 1983 עבד התובע בנגריה. בשנת 1983 השכיר התובע את הנגריה לאחר, מאחר והתקבל לעבודה בועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (עמ' 14 ש' 13).
6. בחודש ספטמבר 1994 הנגריה נסגרה, בהתאם לצו סגירה מינהלי, עקב שימוש בניגוד לתב"ע (נספח 9 לתצהיר התובע).
7. ביום 17/9/96 נערך דו"ח פיקוח מטעם המינהל (נספח 10 לתצהיר התובע) לפיו המבנה ששימש את הנגריה סגור ושימש בעבר כנגריה. ביום 30/12/97 הודיע המינהל לתובע שאם הוא מעוניין בחוזה חכירה חדש עליו לוותר על השימוש בנגריה ולשלם דמי היוון (נספח ד' לתצהיר המינהל).
8. ביום 18/8/99 ניתנה הודעה על ידי המינהל באמצעות פקיד בשם גלסברג שמאשר כי החוב, שהיה לתובעים, שולם במלואו. באותה הודעה צוין בנוסף כדלקמן:
"לגבי בקשתך לתיקון סטטוס הנכס ממסחרי למגורים מועבר התיק לטיפול מחלקת חוזים במשרדנו"(נספח 15 לתצהיר התובע).
בפועל מה שאירע במקום שהתיק יועבר לטיפול מחלקת חוזים במינהל התיק הועבר לארכיב ונגנז ללא כל טיפול. זאת אני למד מעדות גב' שמואל מטעם המינהל (עמ' 22 ש' 26 עד סוף העמוד ועמ' 23 ש' 1-5).
9. ביום 3/1/07 פנה התובע בכתב למינהל על מנת לבצע שינוי ייעוד (נספח 16 לתצהיר התובע). בסעיף 3 למכתב זה, הפנה התובע לפניה הקודמת שלו משנת 99 ולתשובת המינהל שהתיק מועבר לטיפול. ביום 26/2/07 שילם התובע אגרת מידע מוקדם לפי דרישה (נספח 17 לתצהיר התובע). ביום 11/11/07 פנה התובע במכתב תלונה למנהל מינהל מקרקעי ישראל על כך שהפניה שלו אינה מטופלת (נספח 18 לתצהירו). בו ביום קיבל התובע תשובה סטנדרטית שמכתבו מועבר לטיפול (נספח 19 ונספח 20 לפיו פנייתו מועברת לממונה על פניות הציבור במינהל). הפניה שלו למנהל המינהל מעולם לא נענתה על ידי מנהל המינהל.
10. בינואר 2008 השיבה לתובע גב' חוה שמואל כי היא מתנצלת על האיחור במתן תשובה והתייחסה באותו מכתב לגוף הפניה (נספח 21). ביום 20/1/2008 קיבל התובע שומה כספית מהמינהל. התובע הגיש ערעור על השומה ולאחר שנתברר שילם התובע למינהל את המגיע (נספח 24 לתצהיר).
11. תביעתו של התובע כנגד המינהל היא לתשלום פיצויים בעילה לפי דיני החוזים, עשיית עושר ולא במשפט ודיני הנזיקין. בכתב תביעתו נחלקו טענותיו של התובע לשתיים: פעולה רשלנית תוך הפרת החוזה, בכך שמינהל החכיר קרקע לתובעים שמטרת החכירה נוגדת את היעוד המותר בהתאם לתב"ע. הקבוצה השנייה של הטענות מופנות לכך שהמינהל התמהמה במתן תשובה לפניית התובע לשנות את ייעוד החכירה ומטרתה ובכך גרם נזק לתובעים.
12. ביום 21.5.2012 נשמעו ראיות בשאלת האחריות בלבד כאשר מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעים העידה גב' חווה שמואל. סיכומים בעל פה נשמעו ביום 2.7.2012.
דיון והכרעה
טענת התיישנות