החלטה מתוקנת העוסקת בשאלה האם התכתבות עם צד אחד בלבד יכולה להיות עילה לפסלות מומחה לבחינת אותנטיות צוואה

1. הצדדים מנהלים, זה מכבר, הליכים בנוגע לעיזבון אביו המנוח של המשיב (להלן: המנוח). בהליך קודם (ת"ע 53070-11-17, להלן: ההליך הקודם) עתר המבקש, שאינו בן משפחה, לקיומה של צוואה נחזית של המנוח מיום 21.3.2016 (להלן: הצוואה הנחזית). לפי הצוואה הנחזית, הזוכה היחיד בעיזבון המנוח הוא המבקש.

2. בהליך הקודם מונתה הגב' א.ש (להלן: המומחית) כמומחית מטעם בית המשפט, על מנת לבדוק את אוטנטיות הצוואה הנחזית כמו גם שתי צוואות קודמות לה. בחוות דעתה בהליך הקודם, קבעה המומחית, "כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שחתימה א' בצוואה מתאריך 21.3.2016 (הצוואה הנחזית – שב"י) לא נכתבה על ידי מר ב.ד.ח ז"ל (המנוח – שב"י), וככל הנראה הועתקה באופן לא מיומן...". באשר לחתימת המנוח על שתי הצוואות הקודמות, קבעה המומחית, "כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שחתימות ב', ג' בצוואות מ- 16.3.16 (הצוואה מושא הליך זה – שב"י), 9.12.13 נכתבו על ידי מר ב.ד.ח ז"ל". זאת לדעת, בעת הגשת חוות הדעת לא היה בנמצא המסמך המקורי של הצוואה מושא הליך זה, ולכן נערכה חוות הדעת בהתייחס לצילום של אותה צוואה. לאחר הגשת חוות הדעת, הסכים המבקש לדחיית התובענה, שהגיש לקיום הצוואה הנחזית, והתובענה נדחתה.

3. בהליך דנא עותר המבקש לקיים את הצוואה מיום 16.3.2016, בה נכתב שהמבקש זכאי למחצית עיזבון המנוח, בעוד ילדי המנוח זכאים למחצית הנותרת. בדיון, שהתקיים ביום 19.5.20, הסכים המבקש, שהמומחית תבדוק את המסמך המקורי של הצוואה מושא הליך זה (עמ' 5 שו' 36 לפרוטוקול). משכך הוריתי לאמור: "אני ממנה את גב' א.ש על מנת שתגיש חוות דעת בשאלה האם הצוואה המקורית מיום 16.3.2016 חתומה על ידי המנוח." (להלן: החלטת המינוי).
4. ביום 16.7.2020, עתר המשיב להרחיב יריעת חוות הדעת לנושאים נוספים שלא נמנו בהחלטת המינוי. באותה בקשה טען המשיב להבדלים בין צילום הצוואה מושא הליך זה, שכבר נבדק בחוות הדעת בהליך הקודם, לבין מסמך המקור (בקשה 18). ביום 29.7.2020, נעתרתי לבקשה.

5. בבקשה דנא עותר המבקש לבטל את מינויה של המומחית, שעה שהתחוור, כך לטענתו, שהתנהל "קשר נסתר" (לשון הבקשה) בין ב"כ המשיב לבין המומחית. קשר זה, כך המבקש, התבטא בתכתובות שלא הועברו, בזמן אמת, לבא כוחו. עוד מציין המבקש, שהתכתובת מבססת מסקנה, שהמומחית קיימה התייעצות עם ב"כ המשיב, באשר לאופי והיקף המינוי. להבנת המבקש, מבססת ההתייעצות הנטענת מסקנה, לפיה המומחית כבר גיבשה את דעתה באשר לחוות הדעת מושא ההליך דנא. מוסיף המבקש ומציין, שב"כ המשיב נפגש עם המומחית, פנים אל פנים, לצורך מסירת מסמך המקור של הצוואה מושא הליך זה, "וממילא שוחח עמה" (לשון תגובת המבקש). על רקע הדברים האמורים, כמו גם לאור טענתו, שגם תכתובות בנוגע לצוואה הנחזית לא הועברו אליו, למרות שהדבר התבקש - טוען המבקש שיש לפסול את המומחית ולמנות מומחה אחר תחתיה.

6. המשיב טוען, שלבקשת בא כוח המבקש, הועברו אליו כל התכתובות, עובדה המוכיחה, שדבר לא נעשה בסתר ולא היה מה להסתיר. אשר לפניית המומחית בשאלת היקף המינוי, טוען המשיב, שמדובר בפנייה תמימה שנענתה בתשובה לגיטימית, לפיה המשיב יפנה לבית המשפט בנושא. לפיכך, טוען המשיב, שאין יסוד לעתירה לפסול את המומחית. מוסיף המשיב וטוען, שהבקשה דנא היא ניסיון של המבקש להיחלץ מהמסקנה העולה (לטענתו) מחוות הדעת בהליך הקודם – זיוף הצוואה הנחזית על ידי המבקש.

7. הלכה פסוקה היא, שפסילת חוות דעת של מומחה, קל וחומר פסילתו לכתחילה, הוא צעד שיינקט רק במקרים חריגים בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות דעתו יורד לשורש העניין ועלול לגרום לעיוות דין לבעלי הדין (רעא 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (2018), להלן: פרשת שירותי בריאות כללית, ור' גם רע"א 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007) ). הלכה זו היא פועל יוצא של חזקה, לפיה המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות (שם). בה במידה נפסק בפרשת שירותי בריאות כללית, כי לצד חזקות התקינות והמקצועיות מהן נהנה מומחה בית המשפט, ועל-מנת להצדיק את האמון הרב שניתן בו, מוטלות עליו חובות שונות שהן מקצת החובות המוטלות על בית המשפט עצמו...בגדרן נדרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה.

8. אין חולק, שהתנהלה בין המומחית לבין ב"כ המשיב התכתבות, שלא גולתה, בזמן אמת, למבקש. הצדק עם המבקש, בהסתמך על אשר נפסק בע"א 409/84 (מדינת ישראל נ' ד"ר י' שגב, פ"ד מ(3) 706, להלן: פרשת שגב), כי התכתבות של מי מהצדדים עם מומחה מטעם בית המשפט, יהא תוכנה אשר יהא, אמורה להיות בידיעת שני הצדדים (שם בעמ' 714). דומה, שעל תכליתה של החובה האמורה, אין צורך להכביר מילים, הן מבחינת עשיית צדק והן מבחינת מראיתו. ברם, וכמבואר לעיל, המבחן הינו מהותי ולא טכני, לאמור – האם ההתכתבות הנדונה מעלה חשש למשוא פנים ועיוות דין?

9. התכתובות, שלא גולו, בזמן אמת, הן כדלקמן:

• פנייה ראשונית של ב"כ המשיב למומחית מיום 20.5.2020 לה צורפה החלטת המינוי (להלן: הפנייה הראשונית). תשובת המומחית למכתב דלעיל, בהודעת דוא"ל מיום 24.5.2020, הייתה: "מאשרת קבלת מכתבך ומינוי ביהמ"ש. אמתין לקבלת הצוואה המקורית. האם מר ע' מיוצג שוב על ידי עו"ד א.ב.ד?". כמענה שיגר ב"כ המשיב בדוא"ל חוזר את פרטי ב"כ המבקש דאז.

• ביום 30.6.2020 פנתה המומחית לב"כ המשיב, בהודעת דוא"ל, לאמור: "אודה לך אם תיידע אותי מה נכתב בדיוק בהחלטת המינוי מ- 19.5.2020 – האם עליי לבדוק את המסמך המקורי ב' באופן כללי, או שההחלטה ממקדת לבדיקת החתימה בלבד? אם כך – אצטרך להרחיב את היריעה, ושאלתי – האם אצטרך החלטה ספציפית של ביהמ"ש לעניין זה? כדי שלא יהיו טענות מאוחר יותר". סמוך לאחר קבלת ההודעה, השיב ב"כ המשיב, לאמור: "היי א', הדרך הארוכה היא הקצרה. אגיש בקשה לבית המשפט להרחיב את המינוי לבדיקת המסמך כולו ולא רק את החתימה של המנוח" (ההדגשה במקור). ביום 16.7.2020 אכן הגיש המשיב בקשה להרחבת סמכותה של המומחית, שנעתרה בהחלטה מיום 29.7.2020.

10. הפנייה הראשונית היא טכנית בעיקרה, והוא הדין בתשובת המומחית. לפיכך, תכתובת זו איננה מבססת חשש כלשהו לעיוות דין. שונים הם פני הדברים בנוגע לתכתובת, שעניינה היקף סמכותה של המומחית. לכאורה, התכתבות בנושא זה בין המומחית לב"כ המשיב, ללא ידיעת המבקש, עלולה לבסס חשש לתיאום עמדות בנוגע להיקף המינוי. ולא היא. כל כמה, שהתכתבות זו לא הייתה במקומה, היא איננה מבססת חשש למשוא פנים ולעיוות דין, הנבחנים במשקפיים אובייקטיביים (השוו לעניין פסלות שופט – עא 4675/17 פלוני נ' אס. ג'י.אס חברה לבניין (2017), להלן: פרשת אס.ג'י.אס).
    
    בחינה מהותית ואובייקטיבית של העובדות, מבססת מסקנה, שלא הוכח חשש לעיוות דין, כמפורט להלן:           

• המומחית היא שפנתה לב"כ המשיב ולא להיפך. לשון אחרת, לא מדובר בניסיון של המשיב להשפיע על חוות הדעת. בכך, בין השאר, שונה המקרה דנא מהמקרה, שנדון בפרשת שגב.

• תוכנה של פנייה זו, אינו מבסס חשש כלשהו למשוא פנים. מדובר בתהייה לגיטימית של המומחית, באשר להיקף העבודה הנדרש. לנוכח ניסוח החלטת המינוי ("אני ממנה את גב' א.ש על מנת שתגיש חוות דעת בשאלה האם הצוואה המקורית מיום 16.3.2016 חתומה על ידי המנוח") על רקע העובדה, שחתימת המנוח כבר נבדקה על ידי המומחית בחוות הדעת בהליך הקודם - סביר שתעלה שאלה, האם יש לחזור על אותה בדיקה, או שמא מדובר בבדיקה אחרת?

• יתירה מזו, המומחית שואלת, האם עליה לפנות לבית המשפט בנדון, ושאלה זו מזימה את הטענה בדבר תיאום עמדות. המשפט – "כדי שלא יהיו טענות מאוחר יותר", אינו תומך במסקנות מרחיקות הלכת של המבקש. המומחית מציינת, בצדק, את האפשרות הסבירה, שפעולה ללא גושפנקא שיפוטית, עלולה לעורר טענות. ודוקו, טענות כגון דא יכולים להעלות שני הצדדים. כאמור, יש טעם לפגם בכך, שהמומחית לא שיגרה את הודעת הדוא"ל לשני הצדדים. עם זאת, סביר, שהמומחית ראתה בבא כוח המשיב איש קשר לגיטימי לבית המשפט, שעה שהוא היחיד שפנה אליה (פנייתו הראשונה של ב"כ המבקש למומחית הייתה רק ביום 1.7.2020). אין לי ספק, והדבר נתמך הן בחזקת האובייקטיביות ממנה נהנה מומחה מטעם בית המשפט, והן בתוכן הדברים והקשרם, שהפנייה לב"כ המשיב, באשר להיקף המינוי, נעשתה בתום לב. אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה תהיית המומחית, באשר להיקף המינוי, חשודה, שעה שהחלטת המינוי הייתה בידיה. כמבואר לעיל, מדובר בתהייה לגיטימית, מאחר שהמומחית כבר בדקה את חתימת המנוח בחוות הדעת, שהגישה בהליך הקודם.

• תשובת ב"כ המשיב לשאלת המומחית דלעיל, לוקה בפמיליאריות שלא במקומה, אך תוכנה מעיד דווקא על תום לב. אילו היה "קשר נסתר" (לשון המבקש) שמטרתו הטיה של חוות הדעת - הדעת נותנת, שהמשיב היה מנסה לנצל קשר זה כדי לגרום למומחית לבדוק נושאים שלא נימנו בהחלטת המינוי. אלא שהמשיב לא נהג כך, אלא השיב, שבדעתו לפנות לבית המשפט. תשובה זו והבקשה להרחבת המינוי, שהוגשה בעקבותיה, מעידים על תום לב וגילוי, ולא על ניסיון להשיג יתרון מ"קשר נסתר".

• במישור התוצאה, לא נגרם כל עיוות דין. ההחלטה בבקשה להרחבת המינוי נתנה, לאחר שהמבקש קיבל את כל התכתובות והניח בתגובתו (מיום 22.7.2020) את הטענות מושא בקשה זו. לפיכך, במישור המעשי, אירע בדיוק מה צריך היה להתרחש – הוגשה בקשה להרחבת המינוי, שהוכרעה כאשר כל העובדות כולן מונחות בפני בית המשפט. בכך שונה המקרה דנא באופן מהותי מהמקרה שנדון בפרשת שגב. באותה פרשה, הושלמה/תוקנה חוות הדעת, בעקבות פנייה של אחד הצדדים, שלא גולתה לצד השני. פסילת חוות הדעת והמומחה באותה פרשה, לא נבעו מעצם הפנייה שלא גולתה, אלא בגין מה שאירע בעקבותיה (ולא אירע בנדוננו).

11. אינני מוצא ממש בטענת המבקש, לפיה ב"כ המשיב נפגש עם המומחית על מנת למסור לה את מסמך המקור של הצוואה מושא הליך זה. בהחלטת המינוי נכתב – "עו"ד ר', כנאמנו של בית המשפט, יקח את הצוואה ממזכירות בית המשפט או ממזכירות הרשם לעניני ירושה, ויעביר אותה למומחית". ממילא, היה על ב"כ המשיב להעביר פיסית ואישית את המסמך למומחית, והמבקש ידע שכך יהיה. לא למותר לציין, שהוטל על ב"כ המשיב עצמו, להעביר את המסמך ממזכירות הרשם לענייני ירושה למומחית, לאור חשיבותו של המסמך. אף לא למותר לציין, שב"כ המבקש (דאז) לא התנדב לעשות כן, ולמיטב זכרוני, אף סרב.

12. אף אין בידי לקבל את טענות המבקש, בנוגע לתכתובות, הקשורות לצוואה הנחזית, שלפי הנטען לא הועברו אליו. הדיון באותה צוואה הסתיים בפסק דין, ולכן, בין שהועברו לב"כ המבקש תכתובות לגביה ובין שלא, אין בכך ולא כלום בנוגע לבקשה דנא.

13. טענת המבקש בנוגע למסמכים שביקשה המומחית לקבל לצרכי חוות הדעת מושא הליך זה, עליהם וויתרה לבסוף (לפי הנטען), הינה טענה לעיצומה של חוות הדעת, שטרם נכתבה.

14. לא למותר לציין, שהמבקש לא עתר לחקור את המומחית, הגם שעליו הנטל לבסס את המסקנות מרחיקות הלכת, שהוא מבקש להסיק מהתכתובות דלעיל. משכך, ובאשר תוכן ההתכתבויות אינו תומך באותן מסקנות, נזקף מחדל זה לחובתו.

15. זאת ועוד, הגם שחוות הדעת מושא הליך זה טרם הוגשה, יש מקום לדון בבקשה דנא כבקשה להחלפת מומחה המוגשת לאחר הגשת חוות דעתו. הטעם לכך הוא, שהמומחית כבר הגישה חוות דעת בנוגע לצוואה הנחזית, כמו גם בנוגע להעתק הצוואה מושא הליך זה. כאמור, באותה חוות דעת נקבע, שמאן דהוא זייף את חתימת המנוח על הצוואה הנחזית (המזכה את המבקש בכל עיזבונו של המנוח). משכך, ברורה המוטיבציה של המבקש לכרסם במהימנות המומחית ולהביא לפסילתה, בשים לב לטענת המשיב, שהמבקש הוא שזייף את הצוואה הנחזית, ולכן מנוע מלרשת (סע' 5א(2) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965).
    
    
    על מוטיבציה זו ניתן ללמוד מדברים שנכתבו באופן מפורש בסע' 33 לבקשה, בו טוען המבקש, שנסיבות המקרה מקימות "עילה מובהקת לפסילתה של חוות הדעת הקודמת שנתנה בתיק, ולו בשל מראית פני הצדק..." (ההדגשה לא במקור). שמע מינה, קשתו של המבקש נדרכת מכוח נימוקי הבקשה דנא, אך חיציו מכוונים גם (אולי בעיקר) לחוות הדעת בהליך הקודם. הלכה פסוקה היא, שעתירה לפסילת מומחה לאחר שהגיש את חוות הדעת, מטילה על כתפי המבקש נטל מכביד (רעא 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא - תל השומר (2016) ). מבחינה מהותית, יש מקום לגזור גזירה שווה מהלכה זו לנדוננו.

16. סיכומם של דברים - חילופי הודעות הדוא"ל דלעיל בין ב"כ המשיב למומחית, לא היו במקומם, שעה, שהן לא גולו, בזמן אמת, למבקש. ברם, בנסיבות המפורטות לעיל, הדברים היו ונותרו בגדר פגם בהתנהלות, ואין בהם לבסס חשש להטיה של חוות הדעת. הלכה פסוקה היא, שלא כל פגם יוביל לפסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט (רע"א 8152/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2019) ), והדברים קל וחומר בנוגע לפסילתו הוא. מלאכתו של בית המשפט בכגון דא היא לאזן בין ההגנה על הצדדים להליך מפני עיוות דין מחד גיסא, לבין שיקולי מדיניות ובהם - הגנה על מעמדם של מומחים מטעם בית המשפט, יעילות דיונית ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי - מאידך גיסא, ולבחור בדרך הפעולה אשר תממש באופן המיטבי את האיזון הראוי (פרשת שירותי בריאות כללית). האיזון הראוי במקרה דנא, מצדיק לדחות את הבקשה.

17. למען שלימות התמונה אציין, שאין מקום, בנסיבות המקרה דנא, להורות על החלפת המומחית מטעמים של מראית פני הצדק. עילה זו שמורה למקרים חריגים במיוחד (פרשת אס.ג'י.אס), שמקרה זה אינו נמנה עליהם. יתירה מזו, יש להביא בחשבון את היתרון שיש למומחית על פני מומחים אחרים, שעה שהיא כבר עסקה בצוואה מושא הליך זה. כאמור, קביעתה של המומחית, בכל הנוגע לצוואה מושא הליך זה, הינה שחתימת המנוח אוטנטית. קביעה זו, מקדמת את עניינו של המבקש דווקא.

18. אשר על כן, הבקשה נדחית. עם זאת, ועל מנת למנוע הישנות תקלות כגון דא, אני מורה, שכל קשר של מי מהצדדים עם המומחית יהא בכתב, עם העתק, בד בבד, לצד שכנגד. תואיל המזכירות לשגר עותק של ההחלטה למומחית.

19. למרות דחיית הבקשה, ומשעה שהתנהלות המשיב תרמה לתקלה בגינה היא הוגשה – אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו, בסך של 4,000 ₪.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.