החלטתו של כב' הרשם גיא סמורצ'יק בעניין תחולת צו הפטר על חוב שלא נכלל בהליך

1. לפניי בקשת החייבת לסגירת תיק ההוצאה לפועל מן הטעם שקיבלה צו הפטר. מנגד, הזוכה מבקש להחריג את החוב מושא תיק ההוצאה לפועל מצו ההפטר שניתן לחייבת.

תמצית טענות החייבת והזוכה 

2. לטענת החייבת, יש להכליל את החוב מושא תיק ההוצאה לפועל הנשען על פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תחת צו ההפטר שניתן לה ביום 15.12.20. לשיטתה, היא לא קיבלה את כתב התביעה לצורך הגנתה, וכתב התביעה הודבק בכתובת: העבודה 8, גבעת שמואל, אשר לא היתה קיימת במשרד הפנים מאז חודש 06/2019. לחייבת טענות כנגד מסירת כתב התביעה, והיא מטעימה כי אילו היתה יודעת על כתב התביעה, אזי היתה טוענת כי היא בהליך הפטר והתיק היה נכנס להליך ההפטר. החייבת טוענת כי היה על הזוכה לבדוק מה מצבה בתיק ההוצאה לפועל, ולהכניס את התיק לרשימת הנושים שהיו כנגדה. לפיכך החייבת מבקשת להורות על סגירת התיק בהתאם לסעיף 69י15 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967 ( הוראת שעה ) , מאחר שכתב התביעה הוגש לפני הליך ההפטר שהתנהל כנגדה מאז חודש 02/2020.

3. הזוכה טוען מנגד כי נודע לו לראשונה על הליך ההפטר של החייבת ביום 6.6.21 בעת שהגישה לתיק את הבקשה לסגירת התיק, ולאחר שהסתיים הליך ההפטר. לטענת הזוכה, מועד היווצרות החוב הוא מועד התשלום האחרון שהזוכה העביר לחייבת, קרי: חודש 03/2017, וכי החייבת בשנת 2016 הוציאה ממנו כספים ללא כל תמורה מצידה כפי שהתחייבה, וכיום היא מנסה להסתתר מאחורי צו ההפטר ולחמוק מתשלום החוב ע"י הסתרת נתונים ועובדות.

בהתאם להחלטתי מיום 11.7.21, הזוכה התייחס לעניין השיהוי בהגשת התביעה כנגד החייבת, ופירט את הקושי באיתור כתובתה של החייבת אשר דרש פניה למשרד הפנים והמצאת שליח, ולנוכח הקושי באיתורה נמחקה תביעתו מחוסר מעש והוא נאלץ להגישה מחדש.

במהלך הדיון בבקשה שהתקיים לפניי ביום 29.9.21, הזוכה הוסיף וטען כי הוא עותר לביטול צו ההפטר וכי יש להחריג את החוב כלפיו מצו ההפטר מאחר שהוא נוצר בעקבות תרמית ומרמה שהחייבת ביצעה כלפי הזוכה. הזוכה צירף פסק דין של כב' ביהמ"ש המחוזי בתל אביב מיום 8.11.2016 בעניין צו מניעה שניתן כנגד החייבת האוסר עליה לבצע פעולות אשר יוחדו לעורכי דין.

4. החייבת השיבה בדיון וטענה כי טענת המרמה מהווה הרחבת חזית. עוד טענה החייבת כי כי טענת מרמה דורשת ביסוס מעל לכל הסבר סביר ואין די בטענות כלליות מצד הזוכה, לא כל שכן בגין חוב בסך 20,000 ש"ח, לעומת חובות בסכום כולל של 1,000,000 ש"ח אשר ביחס אליהם ניתנה זה מכבר החלטה בדבר צו הפטר תוך התייחסות גם לאופן יצירת החובות. לשיטתה, די בפרסום ברשומות ובעיתון יומי של בקשת ההפטר, על מנת ללמד על ידיעה של הזוכה ולכל הפחות ידיעה קונסטרוקטיבית באשר לפתיחת מסלול ההפטר.

החייבת הטעימה כי הזוכה השתהה וישן על זכויותיו וגרם בכך לנזק בלתי הפיך כלפי החייבת, בקשתו אינה מתיישבת עם המדיניות הציבורית בענייני הפטרים, וציינה כי היא שומרת על מלוא זכויותיה להגיש בקשה לביטול פסק דין, אם יוחלט כי יש להחריג את החוב מצו ההפטר.

מהלך הדיון בבקשה

5. בהחלטת כב' הרשמת אופיר יוסף-כפרי שניתנה בתיק ביום 8.6.21 על גבי בקשת החייבת לסגירת התיק, נקבע כי יש להציג החלטה מטעם הרשם שניהל את הליך ההפטר של החייבת, המורה כי חוב זה כלול בצו ההפטר. בעקבות זאת, הבקשה עברה לטיפול כב' המותב הנוכחי.

6. לאחר שניתנו על ידי מספר החלטות ביניים בבקשה, לרבות הוראה לזוכה להגיש תגובה משלימה, נקבע דיון לפניי, אשר התקיים ביום 29.9.21. במהלך הדיון נחקרה החייבת והצדדים השלימו טענותיהם בעל פה. בתום הדיון הוריתי לזוכה להמציא את פסק הדין של כב' בית המשפט המחוזי אותו ציין בפרוטוקול, ואשר לטענתו אסר על החייבת לתת שירותים משפטיים מאחר שהיא איננה עורכת דין. ביום 3.10.21 הזוכה הגיש לתיק מסמך משלים בהתאם להחלטתי, וזו עת ההכרעה.

דיון והכרעה

7. על מנת להכריע בבקשה שלפניי, יש לבחון ארבע שאלות עיקריות:

א. האם החוב לנושה בר תביעה?

ב. האם החוב נוצר במרמה בהתאם לסעיף 69 (א) (2) לפקודת פשיטת הרגל?

ג. מדוע החייבת לא הצהירה על החוב והאם הנושה ידע על הליך ההפטר?

ד. במידה שלא תימצא הצדקה לאי הדיווח על החוב בהליך ההפטר - מהי תרופתו של הנושה שנותר מחוץ להליך?

האם החוב בר תביעה

8. לאחר עיון במכלול הראיות והטענות שהונחו לפניי עולה התמונה העובדתית הבאה:

בקשת ההפטר הוגשה ביום 13.2.20. צו ההפטר ניתן ע"י מותב זה ביום 15.12.20 בתיק האיחוד של החייבת מס' 01-99367-12-0 במסגרת חוק ההוצאה לפועל ( תיקון מס' 47 והוראת שעה ), התשע"ה - 2015 ( להלן: הוראת השעה ). במסגרת צו ההפטר חולק דיבידנד לנושים בסך כולל של כ - 13,605 ש"ח, כתוצאה מתשלומים חודשיים של החייבת ומימושי זכויות כספיות בקופות שונות. סך החובות שהוצהרו ע"י החייבת בבקשת ההפטר: 734,948 ש"ח ב - 39 תיקי הוצאה לפועל.

תיק ההוצאה לפועל מושא הבקשה שלפניי נפתח ביום 26.4.21 ע"י הזוכה, מר מ. ( להלן: הנושה ) לביצוע פסק דין בהעדר הגנה שניתן ביום 18.12.20. יתרת החוב בתיק כיום: כ - 20,000 ש"ח. קרן החוב עמדה ע"ס כ - 14,000 ש"ח. מסירת אזהרה לחייבת בתיק עודכנה ביום 3.6.21. כפי העולה ממסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כתב התביעה הומצא ביום 1.10.20 לחייבת. עילת החוב, כמפורט בכתב התביעה, נוצרה בטרם מועד הגשת הבקשה לצו הפטר, הוא המועד המקביל למתן צו כינוס בהליכי פשיטת רגל, או צו פתיחת הליכי חדלות פירעון לפי הדין כיום בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018. החייבת לא הכחישה כי מדובר בחוב בר תביעה, אשר נוצר בחודש 03/2017 ( ראו תגובת החייבת מיום 6.7.21, בקשה מספר 7 ) , המועד האחרון בו הנושה העביר לחייבת תשלום, לטענתו, ובהתאם לחוזה התקשרות שנחתם ביניהם בתאריך 11.7.2016.

9. אבהיר כי הדין החל על הבקשה שלפניי הוא הדין הקבוע בפקודת פשיטת הרגל. זאת מאחר שצו ההפטר שניתן לחייבת היה במסגרת חוק ההוצאה לפועל ( תיקון מס' 47 והוראת שעה ), התשע"ה - 2015, וכלל תיקון עקיף של פקודת פשיטת הרגל. זאת, עוד בטרם נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח - 2018. עם זאת, אין בכך כדי לשלול השפעה פרשנית מסוימת מחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ( ראו: ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פס' 47 ( נבו, 19.03.2018 ) .

החוב כלפי הנושה הוא, אפוא, חוב בר תביעה בהליך ההפטר שהסתיים זה מכבר. כעת יש לבחון האם החוב נוצר במרמה.

האם החוב נוצר במרמה

10. הנושה תולה יהבו בטענה שלפיה החוב נוצר כלפיו במרמה או בתרמית, ולכן יש להחריגו מהליך ההפטר, ואף להורות על ביטול צו ההפטר.

11. במאמר מוסגר יצוין לעניין הסמכות לדון בטענת המרמה, כי טענה זו עשויה להיות מוכרעת בפני רשם ההפטרים, או על ידי בית משפט הדן בתביעת הנושה, או לחלופין ע"י רשם הוצאה לפועל הדן בבקשה לסגירת תיק בטענת "פרעתי" ( ראו מאור ודגני, הפטר, בעמ' 356 ) .

12. סעיף 69י15 להוראת השעה מפנה לסעיפים 69 ו- 72 (1) לפקודת פשיטת הרגל. סעיף 69 (א) (2) לפקודה קובע כי צו ההפטר לא יפטור את פושט הרגל מ -

"חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור".

יצוין כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי שאב את ההוראה מפקודת פשיטת הרגל והחריג אף הוא מהפטר חוב שנוצר במרמה ( סעיף 175 (א)(2) לחוק ) , כשהוא מוסיף להחרגה עבירות גניבה , מין או אלימות חמורה כהגדרתם בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001.

13. הרציונל העומד בבסיס הוראות אלו, הוא שאין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חייב מחבות שנוצרה במרמה, שאחרת ייצא חוטא נשכר ( ראו פש"ר (מחוזי ת"א) 14766-12-13 ויז'נסקי נ' כונס הנכסים הרשמי ( נבו, 14.5.17 ) ; מאור ודגני, הפטר, בעמ' 355; ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני, פס' 6 לפסק דינו של הנשיא גרוניס ( נבו, 17.04.2012 ) ; רע"א 1685/14 דרור סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ, פס' טז לפסק דינו של השופט רובינשטיין (נבו, 20.01.2015 ) .

14. מתי ייחשב חוב ככזה שנוצר במרמה לצורך החרגתו מצו הפטר? יש לבחון כל מקרה לגופו. הנטל להוכחת מרמה הוא נטל גבוה, המוטל על הנושה המבקש להחריג את חובו מן ההפטר. המושג מרמה מוגדר בסעיף 414 לחוק העונשין, התשל"ז 1977: "טענת עובדה בעניין שעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי ( נבו, 11.4.13 ) נקבע מפי כב' השופט י. דנציגר כי "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות".

הנה כי כן, טענת המרמה נושאת בצידה רף גבוה של הוכחה, בו להשקפתי, לא עמד הנושה בהליך שלפניי. לשיטתו של הנושה, החייבת היתה מנועה מלהציע לנושה את השירותים שהציעה ואף ניתן פסק דין כנגדה בהליך מול לשכת עורכי הדין, כמו גם הליך של בזיון בית משפט. אלא שגם אם נפלה בעייתיות מסוימת בהתנהלות החייבת, הרי שבסופו של יום מדובר בפסק דין אזרחי כספי שניתן לטובת הנושה. בוודאי לא הוכחה כוונת מרמה מצד החייבת ( ראו: ע"א 523/12 אסמאעיל נ' לשכת הסדר המקרקעין ( נבו, 15.1.2014 ) ). זאת ועוד, מאחר שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה, הרי שהלכה למעשה לא התקיים בירור לגבי טענות הנושה כלפי התנהלות החייבת והגנתה כלל לא נשמעה. התוצאה היא כי אין לפניי פסק דין המכיל אמירות כלשהן בדבר התנהלות החייבת, לא כל שכן בדבר התנהלות העולה כדי מרמה אשר הוכחתה, כאמור, דורשת רף גבוה של ראיות.

15. זאת ועוד, פסק הדין המשלים שהנושה הגיש לתיק בת"א ( מחוזי ת"א ) 47553-08-15 מיום 8.11.16 , אין בו אינדיקציה כלשהי לכך שהוא נוגע ישירות לחוב כלפי הנושה בבקשה שלפניי. מעבר לכך, פסק הדין מלמד על כך שהחייבת ולשכת עורכי הדין הגיעו להסכמות במסגרת בקשה לצו מניעה זמני האוסר על החייבת, בין היתר, לעשות פעולות אשר יוחדו לעורכי דין לפי חוק לשכת עורכי הדין. במסגרת אותן הסכמות, הוסכם כי החייבת תוכל לבצע פעולות מסוימות עבור לקוחותיה, וכן לפרסם את שירותיה, עם הגבלות מסוימות. ההסכמות קיבלו תוקף של פסק דין חלקי. נוסף על כך, פסק הדין המשלים הורה על צו מניעה האוסר על החייבת למלא טפסים, אלא אם מדובר בעניין טכני לחלוטין ובאדם המתקשה נסיבה כלשהי בביצוע פעולות אלו. הנה כי כן, לא נאסר לחלוטין על החייבת לייצג לקוחותיה. הנושה לא פירט אילו פעולות בוצעו עבורו ע"י החייבת או אילו פעולות היא התחייבה לבצע, והאם כולן או חלקן נפלו בגדר האיסור האמור. לא זו אלא אף זאת - גם אילו הנושה היה מוכיח בהליך שלפניי כי כל פעולותיה של החייבת בייצוגה את הנושה היו פעולות אסורות לפי פסק הדין, הרי שאין בכך די על מנת להוכיח כוונת מרמה. מדובר ביסוד נפשי הטעון הוכחה ולפיו החייבת מלכתחילה התכוונה לרמות את הנושה וידעה בפועל כי החוזה שנחתם עימו על כל הוראותיו נגוע באי חוקיות. זאת לא הראה הנושה בהליך שלפניי.

ודוק - המרמה שיש להוכיח לצורך החרגת חוב מצו ההפטר היא מרמה בעת יצירת החוב, להבדיל מהתנהלות היחיד במהלך הליך ההפטר. דהיינו, גם אם יימצא כי החייבת לא דיווחה או העלימה מנושה את דבר קיומו של הליך ההפטר, הרי שאין בכך משום יצירת חוב במרמה ( ראו: עא (ת"א) 65313-01-19‏עו"ד יהודית דויטשר ברקן נ' איילה ליליאן בר, נבו 18.4.19 ) .

16. ב"כ הנושה חקר את החייבת בדיון שהתקיים לפניי, אלא שלא עלה בידיו להוכיח כוונת מרמה מצד החייבת. החייבת הודתה כי התקיים הליך בעניינה מול לשכת עורכי הדין, ואולם כאמור אין בכך כדי להצביע בהכרח על תרמית מצד החייבת לא כל שכן בהתקשרות הספציפית עם הנושה.

17. בחינת פסיקת בתי המשפט בסוגיה זו של החרגת חובות שנוצרו במרמה, מעלה כי הרף הגבוה של נטל ההוכחה הנדרש מן הנושים, התבטא, בין היתר, בכך שאפילו חובות שאופן יצירתם נגע להליכים פליליים שנוהלו כנגד חייבים ואף הרשעה של חייבים במקרים מסוימים, לא בהכרח הובילה לקביעה כי מדובר בחוב שנוצר במרמה לצורך החרגתו מצו הפטר. כך לדוגמה, בע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן ( נבו, 11.1.15 ) , בית המשפט אפשר שמיטת חבות כספית גם כשהיא נובעת מהתנהלות פלילית.

האיזון הראוי נעוץ באפשרות לתת לחייב להתחיל בחיים חדשים, במקרים מסוימים אף אם יצר חוב בשל עבירה פלילית, תוך בחינת הצורך להשליט את שלטון החוק והתפיסה החברתית הכללית בדבר תקנת הציבור. מובן כי על ההכרעה בעניין לקחת בחשבון בכל אחד מן המקרים את נסיבותיו הספציפיות ( ראו פש"ר (ב"ש) 48865-03-17 המרכז לגביית קנסות ואגרות נ' הכונס הרשמי ( נבו, 21.8.21 ) ; דוד האן, דיני חדלות פירעון (מהדורה שניה, 2018 ), 688 – 690 ) ; עומר קמחי, "דרישת תום הלב בהליך פשיטת רגל לבקשת חייב" משפטים מו 845, 857 (התשע"ח)).

18. ניתן להיווכח כי במובחן מן המקרה שלפניי, נטו בתי המשפט לאשר החרגת חובות מצו הפטר ( ואף זאת במשורה בלבד ) , בעת שנלוו להם הרשעות פליליות. כך לדוגמה, בפש"ר (חיפה) 16155-09-15 גוקמן שמעון יוסף נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה ( נבו, 24.6.21 ) , בית המשפט קבע כי החוב האזרחי נוצר כתוצאה מהרשעה של החייב בגניבה בהליך פלילי, ולכן הוחרג מן ההפטר. בפש"ר 1636/09 ( פש"ר (ת"א) 10656-05-10) ) רון סבו נ' עו"ד רון שחר, המנהל המיוחד לנכסי החייב ( נבו, 22.3.16 ) , דובר על הרשעה פלילית של חייב במעשה מרמה של גניבת יהלומים, ובית המשפט קבע בהקשר של הוראת סעיף 69 (א) (2) לפקודת פשיטת הרגל, כי במקרה כזה לבית המשפט לא מוקנה שיקול דעת אלא עליו להחריג את החוב מצו ההפטר.

במקרה שלפניי, הנושה לא הצביע על חקירה פלילית שנוהלה לא כל שכן הרשעה ואף לא הגשת כתב אישום. קרי, אם בית המשפט סירב במקרים אחרים להחריג חובות שנוצרו תוך עבירות פליליות, על אחת כמה וכמה אין להחריג במקרה שלפניי את החוב שלא דבק בו כל כתם פלילי. אמנם, אין בכך כדי לקבוע באופן גורף כי אין להחריג מצו הפטר חובות שנוצרו במרמה, אלא אם כן היו נגועים בפן פלילי. אלא שבמקרה המונח לפניי כאמור אף לא הוכחה כוונת מרמה גם בפן האזרחי.

19. המסקנה האמורה מתחדדת מתוך עיון בכתב התביעה שהנושה צירף, על בסיסו ניתן פסק הדין מושא החוב כלפיו בתיק ההוצאה לפועל. כתב התביעה אינו מכיל כל טענה בדבר מרמה מצד החייבת. כל שהנושה טען בכתב התביעה הוא ששילם לחייבת לפי תנאי תשלום שנקבעו בהסכם שנחתם עימה למתן ייעוץ ופתרונות לחייבים, וכי החייבת לא טיפלה בענייניו כפי שהתחייבה על פי ההסכם. הנה כי כן, המדובר בתביעה אזרחית כספית בסדר דין מקוצר לתשלום בגין אי עמידת החייבת בהסכם שירותים, כנטען. באשר לכתבה שהוגשה לתיק ע"י הנושה, הרי שהנושה נדרש להגיש העתק פסק דין בלבד. מאחר שהנושה צירף מסמך נוסף ללא אישור, ואף ממילא מדובר בכתבה עיתונאית שאין בה משום ראיה מהימנה לגבי אופן יצירת החוב כלפי הנושה, די בכך על מנת לקבוע כי אין בכתבה שצורפה על מנת לשנות את תוצאת החלטתי.

20. ולבסוף, החוב לנושה מהווה אחוז קטן בלבד מסך החובות ( כ - 2% בלבד מתוך סך הנשייה, ואל מול 39 תיקים פרטניים של נושים נוספים ) . כך שגם אילו היה נקבע כי החוב כלפי הנושה נוצר במרמה, בוודאי לא ניתן לומר שכל חובותיה של החייבת ואף לא כי החלק הארי של חובותיה נוצרו על דרך המרמה. הפסיקה קבעה שהיחס בין חוב בגינו מועלית טענת מרמה או אי חוקיות, לבין החובות ה"רגילים", יש בו כדי להישקל בין מכלול השיקולים בעת בחינת אופן היווצרות החובות והשלכתו לגבי ביטול הליך או מתן הפטר לחייב. לשון אחר: יש לבחון את מפת החובות ומשקלו של החוב הספציפי הבעייתי אל מול משקלם של יתר החובות (ראו: ע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן ( נבו, 11.1.15 ) ; ע"א 307/12 בלום נ' הכונס הרשמי ( נבו, 14.8.12 ) ) .

אבהיר כי סוגיית אופן יצירת החובות נבחנה בהליך ההפטר כחלק ממכלול הפרמטרים, ונלקחה בחשבון בעת החלטתי בדבר מתן צו הפטר לחייבת. נושא ההליך המשפטי שנוהל כנגד החייבת ע"י לשכת עורכי הדין אף אוזכר בחקירתה בדיון מיום 10.11.20 בבקשת ההפטר ( עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.20 ) . הגם שהחוב כלפי הנושה לא נכלל בהליך ההפטר, הרי שכאמור בהעדר הוכחת כוונת מרמה מצד החייבת, הרי שלא היה בחוב זה, או בטענות שהועלו ע"י הנושה בהליך הנוכחי, כדי לשנות ממסקנתי בדבר מתן צו ההפטר לחייבת.

בכך אף יש כדי לדחות את בקשת הנושה לביטול צו ההפטר, ובשים לב לכך שהנושה לא הצביע על כך שצו ההפטר ניתן על בסיס מידע כוזב. בהתאם לסעיף 69י16 להוראת השעה, רשם ההוצאה לפועל רשאי בכל עת לבטל צו הפטר שנתן לחייב אם מצא כי צו ההפטר ניתן על סמך מידע שגוי או כוזב ויש בכך כדי להצדיק את ביטולו. כפי העולה מדברי ההסבר, ביטול כאמור מוצדק במקרה שבו זמינות המידע המדויק לרשם בעת קבלת ההחלטה לתת את צו ההפטר, היתה גורמת לו לשנות את החלטתו ( ראו דברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה) (הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה – 2015, ה"ח 933, עמוד 798 (להלן: "דברי הסבר להצעת החוק"). כאמור, בהעדר מרמה ולנוכח שיעור הנשייה ובהעדר עילה לשינוי ההחלטה, הרי שאין מקום לביטול צו ההפטר.

21. מן המקובץ לעיל עולה כי הנושה לא הוכיח כי החוב כלפיו נוצר במרמה, ולכן אין בטענה זו כדי להחריג את החוב, לא כל שכן להורות על ביטול למפרע של צו ההפטר. נותר, אפוא, לבחון את סוגיית אי הצהרתה של החייבת על החוב במסגרת הליך ההפטר, והשלכותיה.

אי הצהרת החייבת על החוב בהליך ההפטר ושאלת הידיעה

22. הנושה אוחז בפסק דין בהעדר הגנה אשר ניתן על בסיס מסירה שבוצעה לחייבת. פסק הדין מורה על חיוב כספי של החייבת כלפי הזוכה. החיוב הכספי נעוץ בחוב שנוצר בטרם הגשת הבקשה לצו הפטר, דהיינו מדובר כאמור בחוב בר תביעה. לחייבת נודע על החוב, לכל הפחות במועד מסירת כתב התביעה - 1.10.20. במועד זה עדיין התנהל בעניינה הליך ההפטר וטרם התקיים הדיון בבקשה ( צו ההפטר ניתן כאמור ביום 15.12.20, לאחר הדיון שהתקיים ביום 10.11.20 ) . חובתה של החייבת היתה להודיע מיד עם מסירת כתב התביעה לתיק האיחוד בו התנהל ההפטר, על דבר החוב לזוכה. ברם, החייבת לא פעלה כנדרש ולא הגישה כל הודעה לגבי החוב וכתב התביעה. לנוכח אי ההודעה מצד החייבת, נבצר מן הזוכה להשתתף בהליך ההפטר וכן להשמיע את טענותיו במסגרתו.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי בהעדר הצהרה של החייבת על החוב האמור בטרם ניתן לה צו ההפטר, חרף המסירה שבוצעה לה, הרי שאין להיעתר לבקשתה לסגירת התיק והכללתו תחת צו ההפטר ללא תוספת תשלום כלשהו.

23. ואדגיש - כל טענה שיש באמתחתה של החייבת כלפי תקינות מסירת כתב התביעה, מקומה היה בבית המשפט במסגרת בקשה לביטול פסק דין. רשם ההוצאה לפועל המטפל בהליך ההפטר אינו מוסמך להתערב בפסק דין של בית המשפט הנכבד אשר ניתן בהעדר הגנה על בסיס מסירת כתב התביעה, אותה החייבת מבקשת לסתור. כל עוד פסק הדין שריר ותקף, כך גם חזקת המסירה של כתב התביעה מושא פסק הדין.

24. החייבת העלתה טענה נוספת, ולפיה גם אם הזוכה לא ידע על הליכי ההפטר, הרי שיש להסתפק בפרסום שבוצע בדבר הליכים אלו ברשומות ובעיתונות, המלמד על ידיעה קונסטרוקטיבית של הזוכה.

אין בידי לקבל טענה זו.

אכן, קיימת חזקה של ידיעה קונסטרוקטיבית של נושה בדבר הליכי ההפטר. ואולם חזקה זו איננה חזקה חלוטה אלא חזקה הניתנת לסתירה, ואשר אינה מבטלת את הצורך לבחון במקביל האם היתה ידיעה בפועל של הנושה על הליכי ההפטר. מעבר לכך, אין בחזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית כדי לאיין את חובתה של החייבת לבצע מסירה בפועל לנושים וליידע אותם על הליכי ההפטר. אחרת, היה בכך כדי לעקר מתוכן את ההוראה שניתנה לחייבת בהחלטת הביניים שניתנה על ידי ביום 21.5.20 במסגרת בקשת ההפטר בתיק האיחוד של החייבת שמספרו 0199367120 , ובה קבעתי כדלהלן :

"ככל שקיימים נושים חיצוניים (שאינם מנהלים כנגד החייב תיקי הוצאה לפועל) אני מורה לחייבת למסור לנושים אלה, עותק מבקשת ההפטר ומהחלטה זו במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה. החייבת תגיש לתיק את אישורי המסירה בתוך 30 ימים מהיום."

25. זאת ועוד, לא בכדי המחוקק קבע כי על החייבת לפרט בבקשת ההפטר את כל חובותיה לרבות חובות שאינם בני הפטר ( סעיף 69י5 לחוק ההוצאה לפועל להוראת השעה ) . ברי כי גם אם נודע לחייבת על חוב נוסף לאחר הגשת בקשת ההפטר וכל עוד טרם הסתיים הליך ההפטר, עליה לחשוף זאת. סעיף 69י10 להוראת השעה קובע כי על לשכת ההוצאה לפועל לשלוח הודעה על פתיחת תיק במסלול הפטר לכל הנושים שהוצהרו ע"י החייבת. בהעדר הצהרה מטעם החייבת, לא ניתן היה לשלוח הודעה לנושה. הנה כי כן, הוראה זו כוללת משלוח הודעה לנושים, בנוסף לחובת הפרסום ברשומות ובעיתון, ולא בכדי. עסקינן בזכות קניין של נושים אשר צפויים למחיקת חובם בתום ההליך, ולכן המחוקק לא הסתפק בהוראה בדבר פרסום בעיתון וברשומות.

26. כאשר ישנם נושים אשר קיים חשש שאינם יודעים על הליך חדלות הפירעון, מן הראוי ליידע אותם אישית על ההליך, על אף שבוצע פרסום. זאת ועוד, חובת הגילוי של החייבת אודות נושיה ויידוע הנושים היא אף חלק מחובת תום הלב הכללית של החייבת בהליך ( ראו גם: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, ( נבו, 16.10.2018 ) .

27. על כך יש להוסיף כי הפסיקה קבעה בהקשר של סוגיית הגשת תביעות חוב ע"י הנושים במועד הקבוע בדין, כי חל ריכוך בעניין הטעמים המיוחדים לצורך הגשת בקשה להארכת מועד. הגישה איננה גישה מחמירה כלפי הנושים, אלא גישה מקלה ( ראו לדוג' רעא 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום, נבו 29.3.15 ) . יש להעדיף את זכותם הקניינית של הנושים לאי הגשת תביעת חוב במועד, אם ניתן לכך הסבר מוצדק. ובהשאלה למקרה שלפניי, החייבת לא הראתה כי הנושה קיבל מסירה או הודעה כלשהי לגבי הליך ההפטר. בכך נמנעה ממנו הזכות להיכלל בהליך ההפטר, לרבות קבלת דיבידנד ולרבות הגשת התנגדות, והשמעת טענותיו בהליך ההפטר ובדיון שנקבע בבקשת ההפטר.

28. החייבת הפנתה לרע"א 9802/08הועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) ( נבו, 21.8.2012 ) . כב' נשיא בית המשפט העליון דאז א. גרוניס, עמד אמנם על חשיבות הפרסום של ההליך, ואולם באשר לחזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית של הנושים העיר כי:

"..אף להשקפתי יש להכיר בחזקה זו, שהרי אחרת עלולה חובת הפרסום להתרוקן מתוכן, אולם בוודאי שאין להתייחס לחזקה זו כחזקה חלוטה, ואף הנטל לסתור אותה אינו כבד במיוחד. עוצמתה של החזקה היא מוגבלת, כיוון שקשה לדרוש מציבור הנושים – אף אם מדובר בנושים מוסדיים כגון בנקים או רשויות ציבוריות - לעקוב באופן שוטף אחרי הפרסומים בעיתונות וברשומות אודות צווי כינוס ופירוק שניתנו."

(סעיף 17 לפסק הדין ) .

29. ומן הכלל אל הפרט - הנושה שלפניי עמד בנטל שאיננו נטל כבד, להראות כי לא קיבל הודעה על הליך ההפטר ומנגד החייבת קיבלה מסירה של כתב התביעה. אף אין מדובר בנושה מוסדי אלא באדם פרטי אשר משאביו מוגבלים יותר. החייבת לא הגישה הודעה על קיומו של הנושה בהליך ההפטר. בכך נסתרה חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית של הנושה. קשה להלום כי נושה שלא ידע על הליך ההפטר, יימחק החוב כלפיו ללא כל תשלום.

30. החייבת הפנתה בנוסף לדברי ההסבר של הוראת השעה, ולא ציטטה. עיינתי בדברי ההסבר ולא מצאתי עיגון לטענה שלפיה יש להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית בלבד של הנושים. נהפוך הוא, המחוקק ציין כי מאחר שההפטר ניתן כלפי כולי עלמא, יש לאפשר לכל נושה שעלול להיפגע הזדמנות להשתתף בהליך. בהמשך צוין כי לשם כך מוצע כי החייב ימסור במסגרת בקשת ההפטר רשימה עדכנית של נושיו, כולל נושים חיצוניים ובצירוף פרטי התקשרות עדכניים עם הנושים ( ראו דברי ההסבר, בעמ' 793, עמודה שמאלית ) . אמנם החייבת במקרה שלפניי טוענת כי לא היתה מודעת לחוב במועד הגשת בקשת ההפטר, אלא שכאמור בהמשך ההליך נמסר לה כתב התביעה והיא לא הודיעה על כך לרשם ההפטרים. בכך נמנע כאמור מן הנושה להשתתף בהליך ההפטר.

החייבת לא הראתה כי הנושה ידע בפועל על הליך ההפטר שהתקיים בעניינה. השוו: פש"ר (חיפה) 1180/07 ג'אבר עוידה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה , ( נבו 19.4.17 ) . בעניין ג'אבר עוידה הוכח כי נושה - בנק, ידע בפועל אודות צו כינוס כתוצאה מדיווח של החייב, אך בחר שלא להגיש תביעת חוב עקב טעות, שכן סבר שמדובר בחוב שאינו בר תביעה. זאת, בשונה מן המקרה שלפניי בו כאמור החייבת לא דיווחה לנושה על הליך ההפטר.

31. הנה כי כן, חובת הגילוי וההודעה של החייבת לנושים על הליך חדלות הפירעון המתנהל בעניינה, וחובת הצהרתה על כל הנושים, היא מאבני היסוד של הליך חדלות הפירעון וההפטר, ונתמכת הן בהוראות הדין, הן בפסיקה, והן בהחלטה מפורשת שניתנה במסגרת הליך ההפטר שהתנהל לפניי.

32. באשר לפסיקה ודברי החקיקה שאוזכרו ע"י באת כוח החייבת בסיכומיה בדיון, אתייחס להלן.

בנוגע להחלטתי בתיק הוצאה לפועל 01-47382-14-6 מיום 3.8.2015 לעניין חוקיות מסירת אזהרה, בהחלטה נקבע אמנם כי יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה, ואולם זאת באותן נסיבות ספציפיות בשים לב לכך שהחייבת באותו מקרה נהגה בחוסר תום לב בדיווח כוזב על כתובתה. עוד נקבע כי לא עלה בידי החייבת לסתור את חזקת המסירה של הזוכה. לעומת זאת, במקרה שלפניי כאמור ניתן פסק דין על בסיס חזקת מסירה שלא נסתרה ע"י החייבת, משום שממילא המקום המתאים לסתור אותה הוא בהגשת בקשה לביטול פסק דין, ולא בבקשה שלפניי. לא זו אלא אף זאת, שההחלטה האמורה תומכת במסקנתי בתיק שלפניי, במובן זה שאי דיווח במועד על שינוי כתובת במשרד הפנים ע"י החייבת, יש בו כדי להקשות על הזוכה ואף להכשיל אותו מביצוע מסירה על פי התקנות כלשונן ( זאת מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו במקרה שלפניי ) .

33. באשר לפש"ר ( מרכז ) 57110-11-19 בנק הפועלים בע"מ סניף גבעתיים 640 נ' אלעד ואח', ( נבו, 7.3.21 ) , אין בו כדי לסייע לחייבת, משום שבאותו עניין בוצעה המצאה ספציפית לנושה בדואר, במובחן מן המקרה שלפניי בו החייבת מבקשת להישען על ידיעה קונסטרוקטיבית בלבד ללא המצאה לנושה. כמו כן, הנושה היה בנק - נושה מוסדי, ואילו הנושה שלפניי הוא אדם פרטי, אשר איננו נהנה מן המשאבים הקיימים לנושה מוסדי.

34. פסק הדין בעניין ע"א 6553/20 עיריית תל אביב יפו נ' כונס הנכסים הרשמי ( נבו, 29.7.21 ), עוסק באיסור לנקיטת הליך ע"י נושה בעת שחייב מצוי בהליך חדלות פירעון, והחייבת לא פירטה כיצד הקביעות במסגרתו מחזקות את עמדתה בדיון שלפניי.

35. ת"א (מחוזי ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור תמר (נבו, 24.01.2006) עסק בנושה מוסדית אשר ישנה על זכויותיה במשך שנים בתיק הוצאה לפועל. עש"א 46605-02-13 טופז שירותים פיננסיים בע"מ נ' בן-שאנן שאול ( נבו 21.5.13 ) עסק במקרה בו הזוכה לא פעלה בתיק הוצאה לפועל במשך עשר שנים. אין הנדון דומה לראיה, בו מדובר על נושה פרטי אשר השתהה אמנם באופן מסוים בהגשת התביעה מחדש, ואולם אין מדובר בשיהוי במסגרת תיק הוצאה לפועל.

36. פסק הדין בעניין עחדל"פ 45318-01-21 שיק נ' מדינת ישראל , נבו 20.6.21, אף הוא אינו מסייע לחייבת, מאחר שהוא עוסק בהחרגת חוב בגין פיצוי בהליך פלילי מצו הפטר. זאת, במובחן מן החוב מושא הדיון שלפניי שהוא חוב מושא פסק דין אזרחי, וממילא סיווג החוב אין בו כדי להשפיע על הכרעתי בדבר דחיית בקשת החייבת לסגירת התיק.

37. סיכום ביניים:

מדובר בחוב בר תביעה, אשר לא הוכח לפניי כי נוצר במרמה. עם זאת, החייבת לא הצהירה בהליך ההפטר על החוב חרף קבלת מסירה בעניינו מן הנושה, והנושה מנגד לא ידע על הליך ההפטר. כעת יש לבחון את השאלה האחרונה - מהי תרופתו של הנושה בגין אי הדיווח מצד החייבת בנסיבות הספציפיות שלפניי.

תרופתו של הנושה

38. משקבעתי כי אין עילה לסגירת התיק, נותרה השאלה האם לנוכח אי הדיווח מצד החייבת, יש להחריג את החוב כלפי הנושה מהליך ההפטר, או שיש להכלילו באופן רטרואקטיבי בהליך ההפטר על מנת שיזכה לקבל דיבידנד מן החייבת בשיעור שקיבלו יתר הנושים בעלי החובות בני הפטר, שמא יש לבחור בדרך ביניים אחרת.

39. סבורני כי התוצאה הצודקת והראויה העולה מן הנסיבות הספציפיות שלפניי, היא הכללת החוב בהליך ההפטר באופן רטרואקטיבי, בתוספת תשלום הוצאות מצד החייבת לנושה. בהקשר זה יפה לענייננו פסק דינו של כב' בית המשפט העליון מפי כב' השופט ח. מלצר בע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, ( נבו , 27.5.2020 ) . בעניין זה נדונה ע"י כב' בית המשפט העליון סוגיה של תחולת הפטר על חוב אשר הועלתה לגביו טענת מירמה. בית המשפט קבע כי גם אם נקבע שהחייב פעל שלא כדין בעת שלא הזכיר את חובו לנושה במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ואף אם אי יידועו של הנושה בדבר הליכי פשיטת הרגל היתה חסרת תום לב - אין בקביעות אלו כדי לבסס את המסקנה כי פעולותיו של החייב נעשו במרמה. לפיכך נקבע כי אין זה ראוי להחריג את החוב מתחולת ההפטר, דבר אשר אף יפגע בעקרון השוויון בין הנושים. חלף זאת, נקבע פתרון ביניים בהישען על סעיף 62 (ב) לפקודת פשיטת הרגל, בדרך של שינוי צו ההפטר בדיעבד, באופן שבו החייב ישלם לנושה את שיעור הדיבידנד אשר שולם ליתר הנושים בהליך פשיטת הרגל שהסתיים זה מכבר, וזאת לאחר שעל הנושה יהיה להגיש תביעת חוב.

40. יישום אמת המידה האמורה בענייננו, מוליך למסקנה שאין להחריג את החוב כלפי הנושה רק לנוכח אי ההודעה מצד החייבת על קיומו של החוב במסגרת הליך ההפטר, ובכך אף לפגוע בעקרון השוויון בין הנושים ( ראו גם פש"ר ( מרכז ) 21265-09-12 אורן אלכורט נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב ( נבו, 26.10.20 ) ) . כאן המקום לציין כי גם לנושה היתה תרומה מסוימת לאי הכללתו בהליך ההפטר, כתוצאה מהשיהוי שחל בפעולותיו להגשת התביעה. הנושה סיפק אמנם הסברים לגבי השיהוי וטען כי התנהלות החייבת אשר לא עדכנה את כתובתה במועד הנדרש, הקשתה עליו לאתרה ולבצע את המסירות הנדרשות. הזוכה ניהל מספר הליכים כמפורט בתגובתו ולא ישן באופן מוחלט על זכויותיו. ואולם, לא ניתן ע"י הזוכה הסבר ענייני לשיהוי שחל מיום מחיקת התביעה מחוסר מעש ( 7.4.19 ) עד להגשת התביעה מחדש ביום 7.9.20. מגיפת וירוס הקורונה עשויה להסביר באופן חלקי עיכוב מסוים, אך לא עיכוב של כשנה וחמישה חודשים. גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה בדבר אי החרגת החוב. מנגד יצוין כי מסירת כתב התביעה בוצעה בטרם הסתיים הליך ההפטר. אי לכך, השיהוי לא מנע מן החייבת להגיש הודעה לתיק על החוב.

41. בסופו של יום, יש לשאוף להגיע לתוצאה צודקת וראויה אשר תהווה איזון בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייבת.

אם נבקש להשוות את הדיבידנד שיתר הנושים קיבלו בהליך ההפטר, הרי שלנוכח חלוקת הסכום הכולל של כ- 13,605 ש"ח בהליך ההפטר, אל מול סך חובות החייבת בתיקי ההוצאה לפועל במועד הגשת בקשת ההפטר: 734,948 ש"ח, הרי שמדובר בדיבידנד אשר שולם בשיעור של כ- 2% לנושים. קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל של הנושה אשר נפתח ביום 26.4.21 עמדה על 14,075 ש"ח. יתרת החוב כיום: כ - 20,000 ש"ח. השוואת הדיבידנד לנושה יעמיד את הסכום על כ - 400 ש"ח ( זאת ללא חישובי ריבית והצמדה ) . עם זאת, מאחר והנושה נדרש להוצאות בגין הדיון בבקשה שלפניי, אני סבור שהסכום הראוי בשקלול כל הנתונים שהונחו לפניי, אשר יש לפסוק לטובתו של הנושה, יעמוד ע"ס 4,000 ש"ח, כסכום גלובלי המגלם את הדיבידנד שישולם לנושה בתוספת הוצאות ההליך שלפניי והכרוכות בפתיחת וניהול תיק ההוצאה לפועל.

סיכום

42. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהונחו לפניי, ויישמתי את ההלכה הפסוקה, עולה כי יש לדחות את בקשת החייבת לסגירת התיק. מנגד, אין מקום להחרגת החוב מצו ההפטר, אלא יש לקבוע כי המזור לנושה יתבטא בהכללת החוב כלפיו בצו ההפטר באופן רטרואקטיבי וכן תגולמנה הוצאות הנושה, באופן שהחייבת תחויב בתשלום כולל בסך 4,000 ש"ח לנושה.

התשלום האמור שיושת על החייבת יבוצע באופן הבא: הפיקדון שהופקד ע"י החייבת בתיק בסך 2,000 ש"ח יועבר לזוכה. החייבת תשלים את היתרה בסך 2,000 ש"ח לתיק תוך 20 ימים. או אז, ייסגר תיק ההוצאה לפועל ויבוטלו כל ההליכים.

מזכירות - לתז"פ מעקב בעוד 21 ימים.