החפצה בגט בשל מחלת נפש של בעלה – מורדת? ספק בכתובה בלא בירור הטענות

א.   רקע      

הצדדים שבפנינו נישאו ביום כ"ז באייר תשס"ב (9.5.2002). להם ארבעה ילדים. נישואיהם לא צלחו. סוף דבר הם התגרשו בתאריך י"ד במרחשוון תשע"ו (27.10.15). הצדדים הסכימו כי נושא הכתובה ידון לאחר הגירושין. הצדדים הגישו סיכומיהם בנושא זה ועל בית הדין להידרש לפסק דין.

ב.   טענות הבעל

לבעל טענות למכביר נגד האישה כעולה מסיכומיו. לטענתו: כל חיי הנישואין אופיינו בדחייתו על ידי האישה ובהתנגדותה לו. האישה לא רצתה בו, ורק ציערה אותו משך כל חיי הנישואין. האישה לא הראתה לו מעולם אהבה; מעיקרא לא חפצה כלל להינשא לו, ורק מחמת לחץ משפחתי שהופעל עליה נישאה לו. מעולם לא תמכה בו, ולא הייתה לעזרו ולצידו, וכן לא מילאה כלל את המחויבויות שנוטלת על עצמה אישה כלפי בעלה (סעיף 7 לסיכומיו); האישה נהגה בו באכזריות ובעוינות והלכה למעשה היא שדרדרה את מצבו הנפשי עד כדי הפיכתו לשבר כלי ממש, והבאתו לחוסר תפקוד טוטלי, עד כדי שנדרש הוא לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית על כל המשתמע מכך (שם סעיף 9). משך כל ארבע־עשרה שנות נישואיהם נהגה בו כך. האישה נהגה להתעלל בו באכזריות ובעוינות, מתוך מטרה לשבור את רוחו; משך תקופות ארוכות סירבה לקיים עמו יחסי אישות. עיתים מנעה את כניסתו הביתה בעת שהיה שב מלימודיו בכולל, ומותירה את דלת הבית נעולה (שם סעיף 11), ועוד ועוד – שלל טענות ודוגמאות שפורטו באורך רב בכתב הסיכומים של הבעל. עוד טוען הבעל באריכות ובפרוטרוט בסיכומיו (סעיפים 18–26) כי האישה פגעה רמסה וחיבלה בקשר בין הבעל – האב לילדיו, דבר שהוסיף ופגע במצבו הנפשי יותר ויותר.

עוד טוען הבעל כי האישה הבריחה סך שבעת אלפים ש"ח מהחשבון המשותף לשניהם. משך תקופה ניהלה הליכים בבית המשפט לענייני משפחה נגד הבעל ואף נגד הוריו, ועתרה שהוריו הם הם שיחויבו במזונות ילדיהם. עוד הוא טוען כי היא תובעת מזונות מופרזים ומופלגים ביותר, שאינם תואמים את רמת החיים הצנועה של המשפחה בעת שחיו יחדיו. האישה לטענתו אף פועלת למנוע ממנו את קצבת הנכות שממנה הוא מתקיים.

לטעמו של הבעל בסיכומיו בתמצית:

"המקרה שלפנינו מגולל מסכת נסיבות חריגות אשר במסגרתן במשך רובן ככולן של שנות נישואי הצדדים, לאורך כעשור ומחצה, היה הבעל קרבן להתעללות נפשית מתמשכת מצד האישה, אשר החריפה אט אט את מצבו הנפשי והסבה לו נזק בלתי הפיך, עד כדי הפיכתו לשבר כלי של ממש, תוך הריסת חייו מן היסוד. לא בכל יום מתגלגל לפתחו של בית הדין הנכבד מקרה כה עגום ומצער, בו ניצלה האישה את חולשתו הנפשית של בעלה, התעמרה בו באופן בלתי פוסק ואכזרי, מנעה ממנו יחסי אישות, רמסה את כבודו וגבריותו כליל, לחמה בו ובהוריו מלחמת חורמה מבחינה כלכלית, ואף חיבלה במערכת היחסים שבינו לבין ילדיו הקטינים."

עוד הוא טוען כי בפרוטוקול הדיון מיום י"ד במרחשוון תשע"ו (27.10.15) חזר בו והביע התנגדות לגירושין.

הבעל טוען כי יש להחיל על האישה את דין המקללת בעלה בפניו, את דין העוברת על דת ואת דין המורדת. ומכל טעמים אלו אין האישה זכאית לכתובה ולא לפיצויים.

נגד טענת האישה כי סכום הכתובה הוא "זניח ושולי", טוען הבעל כי עבורו, שאינו עובד ואינו משתכר כלל ועיקר והוא חולה מאוד בנפשו, מדובר בהון עתק ממש.

ג.    טענות האישה

אף לאישה טענות למכביר נגד הבעל שאותן הרצתה בכתב ההגנה שלה נגד תביעת הגירושין של הבעל. בכתב ההגנה טענה באת כוח האישה כי מתקיימות עילות גירושין המצדיקות דווקא את חיוב התובע במתן גט (סעיף 3).

ועוד כתבה:

"הנתבעת הבינה כי כלו כל הקצין, ודבר לא ישתנה. על רקע זה, גמלה בלבה ההחלטה כי ככל שלא יחול שינוי, והתובע לא יאות לקחת אחריות על בעיותיו והטיפול בהן וימשיך להטיל את האשמה בה ולא לתפקד כבעל וכאב, לא יהיה מנוס מגירושין" (שם סעיף 5 אותיות יט–כ).

 גם בדבריה, כבר בדיון הראשון בין הצדדים שהתקיים ביום ז' באייר תשע"ה (26.4.15), ביטאה האישה בהחלט את רצונה בגירושין.

בסיכומיה שינתה האישה טעמה והתרכזה בפירוט שלל טענות כלפי הבעל, כשהיא ממעטת מאוד לציין את רצונה המוחלט שלה בגירושין. האישה טענה בסיכומיה כי הבעל עזב את הבית, אותה ואת הילדים מיוזמתו; לא הייתה לו כל עילת גירושין כנגדה, ובוודאי לא הוכיח כזאת; וכי לאחר הנישואין גילתה כי הבעל סובל מהפרעה נפשית קשה ביותר ואף שהבעל הסתיר ממנה את מומיו ומחלתו, הייתה מוכנה להישאר איתו, לטפל בו ולחיות איתו בשלום, ובלבד שיכיר בבעיה ויסכים לטיפול. האישה טוענת כי היא אישה חרדית שומרת מצוות שלא עברה על הדת וכי עשתה הכול למען שלום בית.

באשר לטענות הבעל נגדה, טוענת היא להגנתה כי הטענות הללו לא הוכחו, והן מוכחשות. ועוד: אפילו לטענות הבעל, הרי שהן בבחינת סכסוכים וחילוקי דעות רגילים בין בני זוג, ואינן מגיעות לכדי טענת מורדת. ועוד: אפילו הייתה האישה "אישה רעה" ממש, הרי אישה רעה איננה מפסדת כתובתה, כמבואר בגמרא (ביבמות דף סג ע"ב). ועוד על כל פנים לא הוכרזה האישה כמורדת.

האישה הקדימה את הבעל ותבעה את מזונות הילדים ומדורם וכן את משמורתם בבית המשפט לענייני משפחה. זאת בטרם הגיש הבעל את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ולפיכך טענה כי בית הדין הרבני משולל סמכות לדון בעניינים אלו.