תיק רבני
בית דין רבני אזורי ירושלים
|
988988-2
24/04/2017
|
בפני הדיינים:
1. הרב יוסף גולדברג - אב"ד 2. הרב דוד בירדוגו 3. הרב מרדכי רלב"ג
|
- נגד - |
התובעת:
פלוני עו"ד צבי קופר
|
הנתבעת:
פלונית עו"ד אביטל קזלו
|
החלטה |
בתאריך ז' במרחשוון תשע"ז (8.11.16) הגישה ב"כ הבעל בקשה לביה"ד לקביעת מועד לדיון כדי להכריז על האישה כמורדת במסגרת תביעת הבעל לשלום בית ולחילופין לגירושין – תביעה שבה כרך את נושא הרכוש.
ברור הדבר שמאחורי תביעה זו עומד הנושא הרכושי כשלהכרזה על האישה כמורדת יש השלכות אף לעניין הרכוש. בקשה זו הוגשה לבית הדין בעבר ושוב הוגשה לאחרונה בתאריך ג' באדר תשע"ז (1.3.17).
בהחלטתו מיום כ"ח תשרי תשע"ז (30.10.16), הבהיר בית הדין לב"כ הבעל שבעקבות החלטת בית הדין האחרונה הדוחה את תביעת האישה לגירושין, אין מקום לדון בחלוקת הרכוש.
בתאריך ב' באדר תשע"ז (28.2.17) התקבלה בבית הדין תגובת האישה לבקשת הבעל לדון בנושא הרכוש והקדמת המועד לאיזון משאבים בינה לבין הבעל, וזאת לאחר שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק יחסי ממון – התשל"ג סעיף 5 א(א), כלומר שמאחר שכבר חלפה שנה מיום שנפתח ההליך להתרת הנישואין, על כן היא זכאית לחלוקת הרכוש.
ברצונו של בית הדין להבהיר את עמדתו בתביעות הרכושיות הנ"ל העומדות לפניו.
בתאריך י"ב באדר א' תשע"ד (12.8.14) הגישה האישה בבית הדין תביעת גירושין בלבד ללא כריכת נושאים אחרים.
לאחר מכן הגיש הבעל תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין ובה כרך אף את נושא הרכוש.
במשך השנים מאז פתיחת תביעת הגירושין התנהלו דיונים בבית הדין, ולאחר תום הדיונים הוציא בית הדין פסק דין ארוך ומנומק הדוחה את תביעת האישה לגירושין.
בפסק הדין הנ"ל ציין בית הדין שלאחר שמיעת הבעל במהלך כל הדיונים התברר שרצונו היחיד של הבעל הוא בקשת שלום בית בלבד ואין הוא מעוניין כלל בגירושין. בית הדין הוסיף בפסק הדין הנ"ל שכנראה הנוסח בכתב התביעה וכן כותרתה "שלום בית ולחילופין גירושין" נעשו לצורך כריכה בלבד.
יש להוסיף ולציין שאף בהודעת הבעל לבית הדין מתאריך ג' באדר תשע"ז (1.3.17) נאמר בסעיף 1: "התובע חוזר ומבהיר כי רצונו בשלום בית ומוכן להפניית כב' בית הדין לכל גורם", כלומר שאף כיום, הבעל נחרץ בדעתו לשלום בית בלבד.
עתה ברצונו של בית הדין להבהיר את דעתו בעניין סעיף 5 א(א) לחוק יחסי ממון המופנה אף לבתי הדין הרבניים:
אף שלכאורה בחוק הנ"ל, אין הבדל בין בית המשפט לענייני משפחה ובין בתי הדין הרבניים, ושתי הערכאות חייבות לפעול כמפורט בחוק, הבדל אחד קיים בין הערכאות בנושא חוק איזון המשאבים, כדלהלן:
בתי המשפט למשפחה הנעדרים סמכות לדון בנושא הגירושין, קיבלו סמכות לדון ולהכריע בחוק איזון המשאבים כנושא רכושי העומד בפני עצמו ללא קשר לתביעה אחרת הנלווית לתביעה זו, ועל כן סמכותם להכריע באיזון המשאבים כמפורט בסעיף 5א(א) בתביעה רכושית בלבד המוגשת לפניהם.
לעומת זאת, סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון ולהכריע בנושא איזון המשאבים יונקת מכריכת הרכוש בתביעת הגירושין, ובתנאי שאכן עומדת בפני בית הדין תביעת גירושין, וכמו כן נושא הרכוש נכרך בכנות וכדין. במצב זה נתונה לבית הדין הסמכות לדון ולהכריע בעניין הרכוש, ואף חובה על בית הדין להכריע בנידון.
כלומר: בתי הדין הרבניים נעדרים סמכות לדון ולהכריע בנושא הרכוש כנושא בפני עצמו, וסמכותם היחידה נובעת מכריכת נושא זה בתביעת הגירושין.
בנידון דידן:
האישה, בתביעתה לגירושין, לא כרכה את נושא הרכוש.
אמנם הבעל, בתביעתו לשלום בית ולחילופין לגירושין, כרך את נושא הרכוש, אך כריכתו אינה עומדת במבחן החוקי: