נימוקים
רקע עובדתי
בשנת 2006 פנה המבקש [פלוני] לביה"ד להיתר נישואין, בתעודת זהות לא הופיע שם אביו. בעדות האם [ג'] לפני ביה"ד, הצהירה כי היתה נשואה כדמו"י בשנת תשל"א ולאחר מספר חודשים התגרשה בביה"ד בתל אביב. לאחר הגירושין היתה עם יהודי בשם [ש'] וכששמע שהיא בהריון ממנו, נעלם ועזב את הארץ ואינה יודעת עליו כלום, ומהריון זה נולד לה הבן שלפנינו בשנת תשל"ז. על סמך דברי האם ותעודת הגירושין, ניתנה החלטת ביה"ד בראשות הגר"א אברג'ל שליט"א ביום כ"ב בסיון תשס"ו (18.6.2006) שהמבקש הינו יהודי וכשר לבוא בקהל ה'.
זמן מה לאחר הגירושין קשרה האם קשר עם בן אחותה [מ'], אשר גידל את המבקש. האב המגדל נפטר לפני מספר שנים, והאמא עדיין חיה. לדברי המבקש, הוא סבור שאביו המגדלו הינו אביו הביולוגי, כך שהוא ממזר. על כן ביקש לישא גיורת, נשא גיורת שעברה גיור פרטי ונולדו להם שלושה ילדים (אחת לפני הגיור, ושנים לאחריו). כשפנה לביה"ד הרשמי לגיור כדי לגייר את אשתו ואת ילדיו, חששו הדיינים מדבריו שהוא ממזר – מדין שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ושלחו אותו לביה"ד לבירור יוחסין. בדיון מקדמי שהתקיים בביה"ד ביום ג' כסלו תש"פ (1.12.2019), טען המבקש:
"אמא אמרה שהיתה עם מישהו אחר ואז נולדתי, אני לא יודע אם אמת דבריה ואני גם לא יודע מי אבא שלי, אבל גידל אותי [מ'] ובגלל שהוא גידל אותי הוא אבי [...] אני מכיר רק אותו כמי שגידל אותי אני לא זוכר באיזה גיל זה היה, אמא שלי היתה חיה איתו והיינו חיים באותו בית וקראתי לו אבא."
לשאלת ביה"ד, מי אמר לך שאתה ממזר, השיב המבקש:
"ראיתי את המצב ולמדתי קצת וקראתי את הסוגיא וניסיתי לסדר את זה בצורה טובה, אמרו לי אתה לא יכול בת ישראל, הלכתי הבאתי גויה ויש לי שלושה ילדים [...] הלכתי לבית כנסת התחלתי ללמוד קבלה [...] הייתי בצומות אוכל יום צם יומיים וכך הלאה, התחלתי לגלות שכינה שזה רוח שנמצאת בגוף שלי והיא אמרה לי שאני אלוקים והמשיח זה הבן שלי [א'] הבן הבכור [...] זה הסיפור שלי עכשיו אתם רוצים לגמור בבקשה."
ביה"ד החליט להעביר להרכב המיוחד ליוחסין. בדיון לפנינו שהתקיים ביום ח' אדר תש"פ (4.3.2020), חזרה האם על הצהרתה שוב ושוב שהמבקש הוא בנה אשר נולד לה מיהודי בשם [ש'] אותו הכירה בהיותה עובדת נקיון בביתו, ופעם אחד כשהגיע לביתו והיו לבד "פגע" בה (כלשונה) ומאותו מגע נכנסה להריון, לדבריה הכיר בעובר כבנו והבטיח שהוא יהיה אבא שלו וכו' "ונתן לי כסף לשבוע שבועיים והוציא אותי לחופש", אך כשחזרה מהחופשה מצאה שעזבו את הבית ואינה יודעת לאן עברו. וכן הצהירה שאמנם אחיינה [מ'] היה מבקר בביתם וגם אימץ את הבן המבקש בכך שהעסיקו במוסך שלו, אך דחתה בנחישות קיום יחסי אישות עמו, ואף לא התגוררו יחדיו בקביעות בשום שלב. כמו כן סיפרה שהבן המבקש הכיר את בת זוגו הגויה בהיותה עובדת ניקיון אצל השכנים, וילדה לו שלושה ילדים. כך שמדבריה עולה שטענת המבקש כי כביכול נאלץ לקחת גויה משיקולי "הלכה", הינה מפוקפקת למדי.
גם הבן המבקש עמד לפנינו וחזר על הצהרתו כי הינו ממזר, יען שראה את אמו מתייחדת עם בן דודתו אשר גם גידלו כאביו. לשאלת ביה"ד באיזה גיל הכרת את הנטען, השיב "בגיל בית ספר". ועל השאלה באיזה גיל ראה שנתייחדו, השיב "בגיל 13 שנה". משהובהר לו ע"י ביה"ד כי אין בדבריו כדי לסתור את דברי אמו אודות זהות אביו הביולוגי, הוסיף שעבר בדיקת די.אן.אי לצורך חלקו בירושה ובה נתגלה כבנו של הנטען, אך לא הציג בפנינו שום מסמך אודות ביצוע הבדיקה זולת הפניית ביהמ"ש, תוך שהוא מנמק "אמרתי לעו"ד שישלח לי מסמך וזה מה שהוא שלח לי". ועוד הוסיף כל מיני טענות מגוחכות כמו "התגלות משיחית" וכו', המחזקים את טענת אמו כי הינו מעורער בנפשו וגם היה בעבר בטיפול פסיכיאטרי. לסיום, הסכים לבקשת ביה"ד, שאם יוחלט עפ"י הנתונים שאין בו חשש ממזרות, יחזור בו מטענתו שהינו ממזר!
השאלות להלכה בנדון שלפנינו
א. פנויה שילדה בזנות בעיר שיש בה רוב כשרים האם צריך לעיכובא שתאמר לכשר נבעלתי כדי להכשיר את הולד לקהל. ב. פנויה שילדה בזנות בעיר שיש בה רוב פסולי קהל (דבר שאינו שכיח) ואמו טוענת לכשר נבעלתי האם אפשר להתיר את הולד לכתחילה לבוא בקהל. ג. פנויה שילדה בזנות האם יש לחוש בזמן הזה שמא זינתה עם פסולי קהל כגון נתין או ממזר או אחד משבעה עממין. ד. האם יש לחשוש לזנות עם קרובים. ה. פנויה המיוחדת לאיש האם אמרינן בה כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחר. ו. קרוב שהודה שבא על פנויה האסורה עליו משום ערוה והיא מכחישתו מה דין הבן. ז. האם דין "יכיר" נוהג גם בטענת ספק. ח. האם דין שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא משום "נאמנות" או משום "נדר". ט. האם דין שויא אנפשיה חד"א הוא מדאורייתא או מדרבנן. י. האם דין שויא אנפשיה חד"א נוהג גם במקום שהוא חב לאחריני. יא. האם דין שויא אנפשיה חד"א נוהג גם במקום שיש חשש שהוא משקר. יב. האם דין שויא אנפשיה חד"א נוהג כשאסר עצמו בדבר שאינו ברור בעיניו או כשנתברר שבטעות יסודו. יג. לדעת הסוברים שדין שויא אנפשיה חד"א הוא משום "נדר" האם צריך שיהא בלשון נדר והאם מועילה בו התרה.
א. תשובה: הנה הבן שלפנינו נולד לאמו בהיותה גרושה אחרי יותר משש שנים מיום שקיבלה ג"פ, כך שהדיון העומד לפתחינו הוא פנויה שילדה בזנות ואומרת לפלוני כשר נתעברתי, אשר דינה מפורש בש"ס ובכל הפוסקים שהיא נאמנת להכשיר את הולד לבוא בקהל, ובפרט כשזינתה בעיר שיש בה רו"כ אצלה כמו בנ"ד, ועליו יש לנו לכוון את ראשית דברינו.
תנינן בכתובות (יג, א):
"ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הר"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה. היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין."
ובגמ' פליגי אמוראי, האם נאמנת אף שהיו רוב פסולין אצלה, והאִם נאמנת גם לגבי בתה. ואיפסיקא הלכתא כריב"ל דאמר, לדברי המכשיר – מכשיר אף ברוב פסולין. וכן כרבי יוחנן דאמר, לדברי המכשיר בה – מכשיר אף בבתה. ומסקינן התם: "א"ל שמואל לרבי יהודה שיננא הלכתא כר"ג, ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה", ע"ש.
הרי לפנינו הוראה דתלמודא, שאמנם נאמנת אשה לומר לכשר נבעלתי אף כשיש רוב פסולים אצלה, מכל מקום לכתחילה לא תינשא אא"כ היו רוב כשרים אצלה. וזה סתירה לכאורה להא דתנינן בקידושין (עד, א):
"אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כר"ג הא תנינן לה חדא זימנא. ומסקינן – דא"ש עדיפא מדר"ג, דאי מהתם הו"א דלא מכשר ר"ג אלא ברוב כשרים ואתא א"ש למיכשר אף ברוב פסולין אצלה."
איפסיקא הלכתא כאבא שאול. ומהא שמעינן דינא דתלמודא, דנאמנת האם להכשיר את בתה לכתחילה אף בדאיכא רו"פ אצלה.