עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, אביהם של שני קטינים, להתיר את הגירתה והגירת הקטינים מן הארץ אל ניו זילנד הרחוקה.
הרקע ותמצית טענות הצדדים:
- התובעת אזרחית ניו זילנד, נוצרית בדתה. הנתבע ישראלי ויהודי. השניים הכירו זה את זו בשנת 2003 עת שהו במדינת ניו יורק בארה"ב.
- לאחר זמן מה מהיכרותם, ניהלו הצדדים מערכת זוגית, ממנה נולדו ילדיהם, בשנים 2007 ו-2009.
- הנתבע היה עסוק בעבודתו כמוסיקאי ואילו הנתבעת טיפלה בילדי בני הזוג ובנוסף טיפלה בילדים בביתה "לצורך פרנסת התא המשפחתי".
- התובעת מתארת בתביעתה, כי יחסי הצדדים נקלעו למשבר, והנתבע בגד בתובעת עם נשים זרות. לאחר שהתובעת נפגעה, הבטיח הנתבע לסור מדרכו הרעה, התנצל והבטיח שהדברים לא יחזרו על עצמם. התובעת אשר לא רצתה לפרק את התא המשפחתי ואהבה את הנתבע, החליטה לסלוח לנתבע.
- באפריל 2010, הודיעו לנתבע כי אימו מאושפזת בבית חולים במצב קשה וכי עליו להגיע ארצה לאלתר. הנתבע החל בהכנות לנסיעה ואף ביקש לצרף אליו את ילדי בני הזוג כדי שאימו תפגוש אותם. התובעת לא התנגדה, והנתבע נסע עם הילדים ארצה.
- בינתיים, וכפי שהנתבע הודיע לתובעת, מצב אימו הדרדר, והנתבע ביקש מהתובעת להגיע ברגעים הקשים והיא הגיעה ארצה ב-13.5.2010.
- חודש ימים לאחר שהתובעת הגיעה ארצה נפטרה אימו של הנתבע. בכל אותה העת, התגוררו הצדדים בבית אימו של הנתבע ב..... לאחר 3 חודשים, מכרו הנתבע ואחיו את בית מגורי האם המנוחה והצדדים תכננו לחזור לארה"ב.
- ביום 27.1.13 ארע "אירוע אסון" כפי שהנתבעת מכנה זאת בתביעתה, והבית עלה באש "כתוצאה מתנור חימום שנדלק ועלה באש". התובעת טענה, כי באותו הבוקר הגיע הנתבע הביתה "לאחר עוד לילה של בילויים" בעוד התובעת והילדים היו במיטה בחדר השינה, הנתבע הדליק את תנור החימום שהיה בחדר השינה, התובעת הלכה להכין קפה, והנתבע שהיה אמור לשמור על התינוק הלך להתקלח, וכך קרה משפרצה האש היה התינוק לבדו
ליד האש, התובעת הצליחה לחלצו, "תוך כדי שהיא נאלצת להיכנס לתוך הראש במטרה להציל את בנה".
- כתוצאה מהאירועים המתוארים נכוותה התובעת בפניה בכוויות מדרגה שנייה, ובנוסף סבלה מנזקי עשן, היא פונתה לבי"ח ואושפזה בטיפול נמרץ שם הורדמה והונשמה משך מספר ימים.
- בעוד התובעת מנסה להתאושש מהאסון, נתגלה לה כי הנתבע מנהל מערכת יחסים אינטימית עם אישה זרה, אותה הציג כחברתו הטובה, הנתבע החל לגלות אדישות כלפי התובעת, נהג להשאירה לבד עם הילדים, ללא כל אמצעי תקשורת, לא טלפון ביתי ולא נייד ואף לא אינטרנט. לנתבעת לא היה כל קשר עם בני משפחתה "אשר היו גם כך מודאגים ממצבה בישראל".
- לאחרונה לטענתה של התובעת, גילתה מערכת יחסים חדשה של הנתבע, הנתבע אף הציג אישה זו בפני הילדים וכאשר הביעה התובעת מחאתה, לטענתה "..הנתבע פשוט זרק את התובעת מהדירה בה התגוררו, החליף את מנעול הדלת ונטל ממנה את הילדים שלא כדין. התובעת אשר אין לה כל משפחה בישראל, נאלצה לגור בביתם של חברים".
- התובעת לדבריה נאלצה לפנות לבית המשפט, ובמשפט התברר, שמי ש"שכר" את הבית בו התגוררו הצדדים אינה אחרת מאשר חברתו החדשה של הנתבע. התובעת נאלצה לעזוב את הבית עם הילדים.
- התובעת הינה אזרחית מדינה זרה חסרת אשרת שהייה, ואין היא זכאית לרישיון עבודה, לביטוח רפואי באמצעות "קופת חולים", פתיחת חשבון בנק וכיו"ב. ומשכך, אין לה לתובעת כל דרך לשפר את רווחת חייה וחיי ילדיה, ומכאן שנאלצה לעתור להתיר לה לשוב אל ארצה ומולדתה, ואל בני משפחתה האהובים, לניו זילנד עם ילדיה הקטינים.
- התובעת הוסיפה בתביעתה כי הנתבע הוא מוסיקאי במקצועו ובעל אולפן הקלטות, והוא מועסק בערבים כ... כל ערב עד השעות הקטנות של הלילה, וגם עקב כך יכולותיו ההוריות מוגבלות לעומתה-היא אשר הקדישה את כל מרצה, זמנה ומשאביה הנפשיים לניהול הבית ולגידולם המסור של הילדים. לפיכך הגישה גם תביעת משמורת.
- בנסיבות אלה עתרה התובעת להתיר את הגירת הילדים איתה.
- מנגד, כפר הנתבע בהגנתו בטענות התובעת בתביעתה.
- לטענת הנתבע, הילדים נולדו בארה"ב, אין להם כל זיקה לניו זילנד, ואת מרבית חייהם הם חיו בישראל עד כה. בנם הגדול של הצדדים היה בן שנתיים ושמונה חודשים עת עזבו הצדדים את ארה"ב לישראל, מאז אפריל 2010 מתגוררים הילדים בישראל.
- הנתבע טען בהגנתו, כי מערכת היחסים בין הצדדים התערערה זמן קצר לאחר לידתו של בנם הבכור של הצדדים. הדבר אירע עקב שינוי בהתנהגות האם, "שהפכה להתנהגות אגרסיבית הכולל צעקות, קללות, התנהגות אלימה הכוללת זריקת כוסות בבית, לרבות על האב, התנהגות כללית שלוחת רסן, לרבות כלפי בנם של הצדדים, שעבר חוויות קשות בשל התנהגותה חסרת המעצורים של התובעת".
- הנתבע הוסיף בהגנתו כי הנתבעת התנהגה באופן קנאי אובססיבי כלפיו, היא התחקתה אחריו דרך קבע, וטענה כי הוא מתרועע עם נשים אחרות, אך הנתבע טען שהדבר היה פעם אחת בלבד.
- הנתבע הכחיש כי הצדדים תכננו לשוב לארה"ב, לדברים אין כל בסיס במציאות. הצדדים סיכמו כי ינסו לשקם את חייהם במסגרת מגוריהם בישראל, וגם נוכח העובדה שהם היו ערים לכך שההליכים המשפטיים בעניין ירושת הורי הנתבע ייקחו זמן רב.
- הנתבע הכחיש בהגנתו גם את פרטי אירוע השריפה כפי שאלה נטענו ע"י התובעת. לטענתו של הנתבע, עת נכנס לאמבטיה, היה תנור החימום (מקור השריפה) כבוי. האירוע התרחש לטענת הנתבע, עת הייתה התובעת מופקדת על השמירה של הילדים. לטענתו הוא זינק מהמקלחת ותוך סיכון חייו ולאחר שנכווה בכוויות מדרגה שניה, הצליח יחד עם האם, לחלץ את הילד מהלהבות, לאחר שהילדה חולצה כבר קודם על ידי התובעת. לטענתו, הוא התרה בתובעת לא אחת כי היא לא תשאיר את הילד לבד בעת שהתנור החשמלי מחובר לחשמל, ולמרות הכל היא עשתה כן.
- הנתבע הוסיף וטען בהגנתו כי הניסיון לגלגל את האשמה בדבר האסון לפתחו של הנתבע "..הינו מעשה נקלה מצידה של האם". הילדים היו בהשגחתה המלאה.
- בעקבות השריפה, הפך הבית ללא ראוי למגורים והצדדים עברו לדירה שכורה חלופית אותה שכר הנתבע.
- הנתבע טען בכתב הגנתו כי כבר בשנת 2011 התברר לו סופית כי הקשר בינו לבין התובעת לא יצליח והוא הודיע לה כי ברצונו לסיים את הקשר, אולם היא סירבה לעזוב את דירת המגורים ששכר הנתבע, תוך שהיא מתעלמת מדרישתו להפריד את מגורי הצדדים.
- הנתבע הכחיש טענת התובעת כי רצונו היה שתחזור עם הילדים לחו"ל. לטענתו, על אף תפקודה הלקוי כאם, עם הילדים, הוא מעדיף את המשך הישארותה בישראל "שכן הוא רואה את הצורך של שימור הקרבה של הילדים אל שני הוריהם".
- לטענתו של הנתבע, הוא התאים את עבודתו לסדר היום בבית כל שיצא לעבוד בלילות והיה משאיר את הילדים עם אימם, עם כל אמצעי התקשורת לידה: התובעת קיבלה טלפון של חברה טובה של הצדדים, לאחר מכן רכש הנתבע טלפון על חשבונו עבורה, אולם התובעת סירבה לשלם את החיוב החודשי והנתבע לקח גם זאת על עצמו כדי לשמר את הקשר עם הילדים.
- הנתבע הוסיף וטען בהגנתו, הוא זה היחיד, הנוטל אחריות על הילדים, לרבות אחריות כלכלית עליהם, נכון להיום, כל הוצאות הילדים משולמות ע"י הנתבע. הנתבע הוסיף וטען כי מחויבותו לילדים הינה מוחלטת, וכל צעדיו והתנהלותו בכל הקשור לילדים, נעשה מתוך אחריות כלפיהם ומתוך ידיעה כי הוא היחידה שידאג להם, ואם הוא לא יעשה כן, התובעת לא תעשה זאת במקומו.
- הנתבע הוסיף וטען כי ניסיונה של התובעת להשחיר את פניו אינו מתיישב עם העובדה שהיא לא מוכנה לקבל את הצורך שלהם להיפרד, הנתבע מבקש לשקם את חייו ולבנות לעצמו חיים חדשים, ואילו התובעת ממשיכה להתגורר עימו "וכופה למעשה את עצמה עליו...". הנתבע הוסיף והעלה האשמות קשות כלפי התובעת, ואף ציין כי ביום שעזבה את הבית נכנסה להריון מגבר אחר ונסעה לארה"ב לשבועיים לבצע שם הפלה. עוד טען הנתבע כי התובעת מתעלמת מצרכיהם של הילדים ואינה מתעניינת בעניינים הדרושים על מנת לסייע לילד במצוקתו- כך לבנם של הצדדים יש בעיות דיבור ובעיות נוספות הנובעות ממצב רגשי בעייתי. היוזמה לטיפול באלו נעשית על ידו של הנתבע בלבד בעוד התובעת אינה משתתפת ואינה מתעניינת ואף קלינאיות התקשורת המטלפות בבן הביעו פליאתן כיצד אימו אינה מתעניינת במצבו.
- הנתבע ציין כי הוא מתנגד בתוקף להגירת הילדים ולהוצאתם של הילדים מישראל, ובמיוחד הוא מתנגד להוצאתם לניו זילנד הרחוקה. לטענתו של הנתבע אין לילדים זיקה לניו זילנד וגם התובעת עזבה ארץ זו בהיותה ילדה. בהיותה של התובעת בניו זילנד, חוותה שם התובעת, לטענתו של הנתבע, חוויות קשות ביותר, היא באה מבית "הרוס", ומגוריה בניו זילנד הופסקו בעקבות הליך גירושין ארוך ומכוער של הוריה ובעקבותיו עברה עם אימה לארה"ב. הוריה של התובעת נשואים היום לבני זוג אחרים וקרבה לבן זוגה של האם הינו סיכון ברמה גבוהה לגבי שלומם הנפשי והגופני של הילדים, כאשר התובעת הצהירה לא פעם שהיא ממש שונאת אותו גבר.
- עוד טען הנתבע שבמקרה ניתוק הבן מן המסגרות הטיפוליות שלו היום יגרמו לו נזק ולא יאפשרו את התקדמותו, ובכלל ניתוק הילדים ממנו לא יהיה לטובתם, על כל ומכל הטעמים שפרט האב הוא התנגד לעתירת ההגירה.
מבוא דיוני
- בתיק זה, נעשה כל מאמץ כדי להביא הצדדים להסכמה. הוזמנו תסקירים משרותי הרווחה וגם מונתה על ידי פסיכולוגית מומחית אך גם לאחר שמונתה מומחית מטעם בית המשפט, הציעה זו כי הצדדים ישובו וידברו ביניהם. הצדדים נאותו לכך, אך שוב-לא השכילו לסיים התיק בהבנה ביניהם.
- הצדדים ובאי כוחם דחו עוד ועוד את הגשת הסיכומים בתיק, שוב מתוך כוונה לנסות ולהגיע להבנה, אך שוב הדברים לא עלו יפה. אציין כי בעקבות דברי המומחית בחקירתה לפני, פנו הצדדים לגישור בפני כבוד השופט בדימוס יעקב כהן, אך הגישור הופסק לאחר פגישה אחת כיוון שהנתבע טען שאין לו אמצעים למימון הגישור.
- בסופו של יום הוגשו הסיכומים האחרונים בתיק זה ב-17.9.2015, ומשכך איפוא, ניתן עתה פסק דיני.
- להשלמת הרקע אציין כי כל אחד מההורים הגיש תביעת משמורת משלו (ראה תמ"ש 9366-04-13 ותמ"ש 18168-05-13 שאוחדו). אך בסופו של יום, ובהסכמת הצדדים נקבעה לשני ההורים משמורת משתנה בקטינים, וזאת בכפוף לזכותה של התובעת להגיש תביעה להגירה.
דיון
- הכל מסכימים כי הגירה כשלעצמה מהווה מהפך בחייו של כל קטין.
"....הגירה היא תהליך מורכב ומסובך הדורש כוחות הסתגלות רבים. להפרעה חוזרת זו של חיי הילד, יש פוטנציאל לגרום לסבל נוסף ולנזק פסיכולוגי בעל השפעות לטווח ארוך, שכן ההפרעות החוזרות ונישנות של היחסים במשפחה, מחיים מחדש את חרדותיו של הילד".
ראה ספרם של שמואל מורן, אלון עמירן, הדרה בר "הגירה וחטיפות ילדים" היבטים משפטיים ופסיכולוגיים, הוצאת "נבו" עמוד 363).
- אכן, לילד זכות לקשר עם שני הוריו, ולשני הוריו אחריות לגידולו ולהתפתחותו. "...טובתו של הילד היא להיות בקשר הדוק עם שני הוריו" ("הגירה וחטיפות ילדים" (שם) עמוד 363), וברור שאם תותר הגירה של אחד ההורים עם הילדים, יכול שהקשר עם ההורה האחר ייפגם במידת מה. באופן מיוחד נכונים הדברים בתיק הנדון לפני, כאשר התובעת, מבקשת להגר עם הקטינים לארץ רחוקה-ניו זילנד, ואף התנתה הסכמתה למשמורת משותפת בכך, שהדבר לא יפגע בזכותה לתבוע ולטעון להגירה (ראה פרוטוקול מ-6.10.13 בתיק משמורת תמ"ש (ת"א) 9366-04-13 ותמ"ש (ת"א) 18168-05-13).
- אגש איפוא, לסרוק את חוות הדעת הנמצאות בתיק:
- ביום 26.1.14 ניתן תסקיר משלים ע"י גורמי הרווחה בת"א ולהלן אצטט ממנו דברים השופכים אור על הסוגיה שבפני:
"כפי קבע כבוד בית המשפט הקטינים נמצאים במשמורתם המשותפת של שני הוריהם, בחלוקת זמן שוויונית, שני ההורים לוקחים חלק ומשתתפים, לסירוגין, בכל סדר יומם של הילדים.
א. החל בשנת הלימודים הנוכחית לימודים בגן שפתי של החינוך המיוחד, שם מקבל מעטפת טיפולית להתמודדות עם מצבו הרגשי והלקות השפתית ממנה סובל. ט. ממשיכה במסגרת הגנית מהשנה שעברה.
לשני ההורים דירות שכורות בסמיכות גיאוגרפית. שתי הדירות מותאמות לצרכי הילדים. המצב התעסוקתי של ההורים נשאר בעינו.
הילדים חשופים ועדים, באופן משתנה, לעימותים בין ההורים, למתח ולעוינות. הוגשו תלונות במשטרה. הוצא צו הרחקה בין ההורים. כיום מעברי הקטינים בין הוריהם נעשים בעיקר במסגרות החינוכיות כך שהילדים חשופים פחות לעימותים ולקונפליקטים.
בימי מחלה וכאשר המסגרות החינוכיות סגורות המעברים נעשים בין ההורים. אלו, לטענתם, מלווים בקשיים והילדים חווים מצוקה.
א., השנה, כאמור, לומד בגן שפתי של החינוך המיוחד. מקבל מעטפת טיפולית המורכבת מקלינאית תקשורת, טיפול רגשי ומרפאה בעיסוק. בנוסף א. מקבל, באופן פרטי וקבוע אחת לשבוע, טיפול אצל גב' ע.מ., קלינאית תקשורת ומטפלת במשחק. עד לקביעת הסדרי הראייה השוויוניים ליווה כמעט אך ורק האב את א. לטיפולים אלו. כל טיפול הסתיים בהדרכה לאב להמשיך גריה שפתית במסגרת הבית. ע. מדווחת כי כבר בשנה שעברה חל שיפור במצבו של א. אך עדיין קיימים פערים ביחס למצופה מילד בגילו.
לדבריה, עדין כשמתקיימים מעברים של הילדים במפגש ישיר בינה ובין א., כמו במקרה של ילד חולה, ישנן בעיות וההתנהלות לקויה, המעברים נעשים באקלים רגשי עוין. ק. חוזרת ומבקשת מאתנו סיוע בעניין זה.
בביקור בית הילדים עסקו בפעילות יצירתית ובמשחקים, א. היה פנוי יותר למשחקים בנושאים מגוונים וביצירה. ט. כהרגלה הייתה חייכנית קופצנית גם היא התפנתה ליצירה. לשני הילדים פינות יצירה אינדיבידואליות ומותאמות. נראה קשר חם ועדין מלווה בתחושה של אינטימיות מותאמת בין ק. והילדים ובדבר בעיקר בלט עם א..
הערכה:
כל הגורמים המערכתיים המעורבים במשפחה סבורים כי הילדים חשופים יתר על המידה לסכסוך, לעימותים ולקונפליקטים בין ההורים, ליחסים הקשים שלהם האחד כלפי השני, לחוסר האמון וההערכה הסוררת ביניהם. דבר שמהווה גורם מכריע פוגע ומזיק עד מאוד לילדים. כאשר הילד היותר סימפטומטי הוא א.. האפקט של העשייה המאומצת והכנה שלהם למען ילדיהם מונמך באופן משמעותי בצל השפעה שלילית זו.
אנו קוראים להורים להכיר באופן עמוק בעובדה כי שני הילדים זקוקים לשניהם באופן מוחלט ואין מקומו של האחד בא על חשבון מקומו של השני. הרושם הוא כי ההורים אינם ערים במידה מלאה לעוצמת ההשפעה של היחסים העכורים ביניהם על חייהם של הילדים, שאין הכרה מלאה במשמעות ההתנהלות ביניהם לגבי מצבם של הילדים, בעיקר של א..
האם חווה מצוקה כאב ופגיעה מתמשכת הן מאופן הגעתה לישראל, הן מהעדר מעמד והן מהתייחסותו והתנהגותו של האב כלפיה בפני הרשויות ובפני הילדים. א. בקורתי מאוד ומרבה להתלונן על תפקודה של האם. ניכר כי לעיתים הוא ממש בוחן אותה, במבחנים שאינה יכולה להצליח בהם. לדוגמא: ממתין עד לרגע אחרון ליוזמה שלה ברשום הילדים למוסדות החינוך לשנת הלימודים הבאה, ביום האחרון רושם אותם ומדווח על זה לגנותה.
בהתבוננות על סוגית ההגירה מנקודת מבטם של הילדים, הרי שניתוק מהורה משמעותי וקטיעת מהלכים טיפוליים משמעותיים לאורי הינה בבחינת נזק. במקביל מעמדה הלא מוסדר של האם ואופן השותפות ההורית הלקוי עלול להכניס אותה למצוקה רגשית הישרדותית ולהשפיע לרעה על יכולותיה ההוריות, באופן של החלשות וצמצום יכולותיה הקיימות. דבר זה יפגע באופן ישיר ומהותי בטובת הילדים, הקשורים אליה מאוד.
אי לכן המלצותינו הן:
-לעניין ההגירה אין ספק שזוהי סוגיה מורכבת ובה ממדים רבים. למותר לציין, כי כעת לא ניתן להמליץ עליה. כמו כן, לא מן הנמנע, למנות גם מומחה מטעם בית המשפט לבחינת סוגיה זו".
- בעקבות המלצת גורמי הרווחה, ובהסכמת באי כוח הצדדים מיניתי כמומחית מטעם בית המשפט את הפסיכולוגית הקלינית הדרה בר, (להלן: "המומחית").
- ביום 14.12.14 נתנה המומחית את חוות דעתה ובהמלצותיה המליצה כך:
"המלצות
מן הבחינה של החזקת הילדים, וחלוקת זמני השהייה עימם, אמליץ...(התייחסות לחלוקת זמני שהייה בארץ ש.ג)
..מן הבחינה של התרת הגירת הילדים בראי טובתם:
החלופה הראשונה: טובת הילדים תמוצה באופן מרבי אם ימשיכו הוריהם להיות זמינים להם בחיי היומיום בארץ. אם אפשרי הדבר שמעמדם של הילדים יוסדר ומעמדה של האם יוסדר, כך שתוכל לחיות בארץ ללא סכנת גירוש, טוב הדבר, כאמור בגלל מצבו של א.
.
החלופה השנייה: בהיעדר אפשרות להסדיר את מעמד הילדים בארץ יחזרו שני ההורים לניו יורק.
על מנת לממש חלופה א' וחלופה ב', על ההורים לשתף פעולה. לצורך זה, יטופלו בשירות הרווחה על ידי הגורמים המתאימים בשירותי הרווחה.
החלופה השלישית: בהיעדר הסכמה, או בהיעדר היתכנות של שתי החלופות הקודמות, תותר הגירת הילדים עם אימם לניו זילנד. הילדים יבקרו את אביהם בארץ ישראל פעמיים בשנה, למשך כל החופש הגדול ועוד כחודש בפסח. האב יבקר את הילדים פעם בשנה בניו זילנד.
האם תדאג לשמירת הקשר של הילדים עם האב בכל האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותה.
לצורך יישום החלופה השלישית, אין צורך בתהליך קידום שיתוף הפעולה בין ההורים אלא רק בתהליך הכנה של הילדים להגירתם שיבוצע אף הוא תחת חסות שירותי הרווחה.
אני מאחלת להורים, שישכילו להתגייס ולגלות אחריות הורית, על מנת למנוע מילדיהם פרידה מאחד ההורים.
בכבוד רב,
(-)".
- המומחית נחקרה על חוות דעתה (ראה עמוד 31 לפרוטוקול שורות 18-21 ישיבה 3.2.2015) וחוות דעתה לא נסתרה. יצויין כי שני באי כוח הצדדים הסתפקו בחקירה קצרה של בית המשפט ולא חקרו את המומחית.
- המומחית הסבירה, כי המלצתה שבחוות הדעת היא הפתרון היחידי האפשרי כדבריה בעמוד
30 לפרוטוקול שורות 16-17:
"אני ערה לבעייתיות של ההמלצות שלי, ואין זאת אלא שהן משקפות את המצב כפי שראיתי אותו מפני שלצערי במצב הנוכחי, אין פתרון טוב.."
במאמר מוסגר, אציין כי בדבריה אלה, קלעה המומחית אל דבריו של כבוד השופט פורת בע"מ (ת"א) 1125-99 ד.ל נ' כ.ז (28.5.00) (פורסם במאגר "נבו") מתוכו אצטט להלן:
"מובן כי טובת הילד בתיקי הגירה היא טובה יחסית, תפיסת הרע במיעוטו. שהרי אין ספק כי ברוב המכריע של המקרים, טוב היה לו לילד, לו היה גדל במחיצת שני הוריו".
- בהמשך החקירה, "לחצתי" על המומחית והיא ענתה כך: אביא את החקירה כלשונה מעמוד 31 לפרוטוקול:
"ש. אני חוזרת אל שאלתי הקודמת, מה את בכל זאת ממליצה-ניו זילנד או ישראל?
ת. אני לא יכולה לחשוב על מצב שבו זוג הורים, לא יכול להושיב את עצמם בחדר אחד עם איש מקצוע, ולנסות למצוא פתרון שיאפשר לילדים שלהם לגדול במקסימום בריאות הנפש. אולי המבחן בלהתיר את ההגירה או לא להתיר את ההגירה יהיה המבחן שמי מההורים יהיה מוכן להתגשר. במחשבה שניה, יש לי תשובה. אני פרטתי שלוש אפשרויות: אפשרות א' ו-ב' הן אפשרויות שניתנות לביצוע בתנאים של שיתוף פעולה וגישור. אפשרות ג', כלומר להתיר את הגירת הילדים, בעצם התשובה נמצאת בחוות דעתי, קשה לי לומר את זה מפני שאני באמת סבורה...
ש. מה הן האפשרויות שאת ממליצה?
ת. הצעתי שלוש חלופות, חלופה א'-שמעמדם של הילדים ושל האם יוסדרו והיא תוכל לחיות בארץ; חלופה שניה, אם המשפחה תחזור ותחיה בניו יורק. חלופות א' ו-ב' ניתנות לביצוע בתנאים של גישור ושיתוף פעולה. הנטייה- לחלופה ג', שהיא הפחות טובה בעיניי, אבל היא החלופה שחשבתי עליה בפועל.."
- אקדים ואומר כי אני מאמצת את האמור בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, ומתירה את הגירתה של התובעת עם ילדי בני הזוג לניו זילנד. בהמשך פסק דיני אפרט טעמי.
- אוסיף עוד בהקשר של החלטתי על התרת ההגירה, כי בחרתי באופציה השלישית המפורטת בחוות הדעת של המומחית, מפני שהאופציה של חזרת שני הצדדים לארה"ב אינה ישימה. איש מהם אינו אזרח ארה"ב (להוציא ילדי בני הזוג שנולדו שם), ובינתיים כפי שפורט מטעם התובעת, לנתבע קשר חדש, עם אישה מחבר העמים (אף היא אינה אזרחית ישראלית), ההרה ללדת את ילדם של הנתבע ושלה, נראה איפוא שהצדדים הפרודים, ושאינם אזרחי ארה"ב לא יוכלו לחזור להתגורר בניו יורק, ארה"ב.
- באשר לאופציה אפשרית אחרת-הוכח לי באופן חד משמעי שבין הצדדים עצמם אין כל תיאום והבנה.
אפילו דבריה הכנים של המומחית בחקירתה שאמרה כי אינה רואה סיבה ששני אנשים מבוגרים לא יקבלו החלטה משותפת על גורל ילדיהם לא גרמה לצדדים להשתתף ביותר מפגישת גישור אחת בפני המגשר, השופט בדימוס יעקב כהן.
התובעת אינה אזרחית ישראלית, אינה יהודייה, ונמצאת כאן ב"מעמד" של שוהה בלתי חוקית. הנתבע אשר סידר כרטיס ביטוח רפואי מיוחד לילדיו, לא נתן לאם את הפוליסות הללו בשעה שהילדים שוהים אצלה (אלא צילום בלבד) ולפיכך לא הייתה יכולה לפנות עם הילדים לקבלת טיפול רפואי בזמן שהייתה הילדים אצלה, גם נושא זה היה דרוש לבוא להכרעה שיפוטית. להלן אצטט מדברי התובעת בעמוד 12 לפרוטוקול:
" ש. כשהנתבע החל לבקש ממך לצאת מהדירה הפסקת להעביר לו את כלל (ה) כספים?
ת. לא נכון, רק בחודש האחרון, ובחודש שגרתי בגן חסכתי את כל הכסף כדי להרשות לעצמי שני חודשי שכירות. הוא לא נתן לי כלום מהבית, וזאת אתה יודע, אני חושבת שהשופט/ת ביקש מכם לעזור לנו לחלק את הרכוש והמשאבים וזה לא קרה. עדיין יש לו דברים שלי, דברים שקניתי ממשכורתי בביתו והוא מסרב לתת לי אותם.
ש. את הצגת את ת/7 בתצהירך, לפיו את אומרת שסירבו לתת לך אפשרות לגור בישראל
ת. מי סירב?
ש. הרשויות.
ת. אני לא מודעת למעמד שלי, כל מה שאני יודעת זה שהיינו אמורים ללכת יחד למשרד הפנים, הנתבע לא הביא את הטופס שהיה אמור להביא ואז בימים האחרונים שלנו הוא אמר שלא יעזור לי, שאני לבד. בימים האחרונים הוא איים עליי כל הזמן שיכולים לגרש אותי. הוא יכול להזמין משטרה ואין לך כל מעמד. אני לא חזרתי למשרד הפנים, כי במשך תקופה ארוכה פחדתי, לא ידעתי מה לעשות.
ש. אם הנתבע ילך איתך כעת למשרד הפנים הבעיה תיפתר?
ת. אני חושבת שצריכים להיות יחד בשלב המקדמי. הוא אמר שאני בת זוגו כאשר רבנו הוא אמר "עכשיו את לבד..."
ש. לשאלת בית המשפט: אם הנתבע יעזור לך ויפנה למשרד הפנים כדי לומר כי אם האם של ילדיו האם תסכימי להישאר בארץ?
ת. לא".
- ערה אני לכך שהתרת ההגירה לתובעת ולילדים אינה פשוטה, ובוודאי אינה פשוטה מבחינתו של האב, ואולם עם זאת כאשר יהודי ישראלי, ונוצרייה ניו זילנדית נפגשים בניו יורק ומחליטים להביא ילדים בעולם, הם צריכים להביא בחשבון שתיתכן תוצאה שתהיה קשה למי מהם אם חלילה ייפרדו. הבאתי בחשבון לצורך מתן החלטתי בין יתר שיקולי (אותם אפרט כאמור בהמשך פסק דיני) כי המעבר לישראל של הצדדים היה זמני בלבד (ראה בעניין זה גם האמור בחוות הדעת של המומחית "א. וק. לא תכננו לחיות בארץ עם ילדיהם", עמוד 3 לחוות הדעת), עקב מחלתה של אימו של הנתבע, ואח"כ הם נותרו בארץ עקב פטירתה וההליכים ביניהם. לו בחרו הצדדים להתגורר בארץ, מן הסתם היו מסדרים את מעמדה של התובעת, מה גם שממילא הם נפרדו ואינם יחד יותר.
כאמור לעיל, ככל החלטה על הגירה, התוצאה היא כאמור בבחינת "הרע במיעוטו", ונראה לי נכון וקולע לצטט את דברי המומחית בסיכום המלצותיה:
"...ככל שהפכתי באפשרויות העומדות בפני ההורים, לא מצאתי פתרון טוב לסיטואציה האנושית המורכבת הנוכחית...כל אשר ניתן להציע במקרה הזה הוא מזעור נזקים להורים ולילדים..."
- אפנה איפוא להלן לשיקולי באשר להחלטה להתיר את ההגירה לניו זילנד:
- שיקולי משמורת
49.1. המומחית מטעם בית המשפט קבעה בפרק הדיון בחוות דעתה:
"מדובר בשני הורים טובים, חמים וזמינים רגשית ובעלי כישורים הוריים טובים. שני הילדים קשורים אל שניהם באותה מידה, ובהתקשרות בטוחה".
49.2 התוצאה העולה מן המקובץ כפי שהיטיבה לקלוע המומחית בניסוחיה:
"טובתם של הילדים ממוצה במלואה כאשר שני הוריהם זמינים להם בחיי היומיום שלהם, פתרון זה הוא הטוב ביותר, באופן מיוחד לאורי, אשר סובל מקשיים שפתיים ורגשיים ורק כעת החל לנשום מעט לרווחה ולהירגע מתהפוכות חייו...
..אך לצערי, פתרון זה אינו אפשרות, הילדים בעצמם חסרי מעמד בארץ. האם עלולה להיות מגורשת בכל רגע ורגע, ופרידה פתאומית כזו של הילדים מאימם תהיה טראומטית ותהיינה פגיעה בלתי ניתנת לריפוי עבור הילדים. זאת מעבר לכך שהאם חיה פה בתנאים לא סבירים, ללא זכויות אזרח, ללא יכולת לנהל חיים רגילים, מיום ליום, יודעת את מעט השפה שקלטה ברחוב, נתונה לחסדיהם של אנשים טובים המוכנים להעסיקה ולהשכיר לה מקום לגור בו. במצבה, ללא יכולת לתכנן את חייה מכל הבחינות; האישיות והכלכליות, בלי שליטה על חייה, בלי יכולת לצאת מן הארץ ולבוא אל הארץ, לבקר את משפחתה וכן הלאה, לעומת האב שהוא אזרח ישראלי, יוצא ובא מן הארץ כחפצו, ומתנהל כאן כבתוך ביתו.."
אמור מעתה-אם שני ההורים מתאימים להיות משמורנים, וכרגע אף מקיימים משמורת משותפת, מכאן שהמשמורת של האם בילדים היא הגיונית.
49.3. בבואי לבחור הורה אחד כמשמורן מבין השניים עליי להביא בחשבון גם את הבנתו של ההורה שייבחר כמשמורן להתחשב, בקשר של הילדים עם ההורה שאינו משמורן ולקדם קשר זה ובהקשר לכך אמרה המומחית בחוות דעתה כך (בעמוד 17 לחוות הדעת):
"התרשמתי כי האם מודעת לחשיבות הקשר של הילדים עם אביהם. לעומתה האב אינו סבור כך, הוא חושב שהוא הורה טוב וכי האם הינה הורה רע. על כן, אם ייווצר מצב שבו יהיה צורך לבחור באיזו ארץ יגורו השניים, עם אחד מהוריהם ללא ההורה השני, אפשר לסמוך על האם כי תשמור על קשר עם האב בהתאם למה שנקבע, יותר מאשר על האב אשר מאמין כי היא מזיקה לילדים, וכי מוטב להם בלעדיה. הניסיון למדנו שכאשר האב סבור שדבר מה הוא נכון, הוא פועל בהתאם למה שהוא מוצא לנכון ואינו שועה לדרישות חיצוניות ממנו".
49.4 גם בסקירת המבחנים הפסיכודיאגנוסטים שערכה המומחית לכל אחד מההורים, עולה בעיני עדיפות קלה לתובעת לעומת הנתבע.
להלן אצטט מתוך חוות הדעת:
באשר לתובעת:
"..מוחצנת מן הבחינה הרגשית; לעיתים קרובות מוצפת, מרבה במלל, נרגשת. מצבי הרוח שלה סוערים ונראים היטב; יש מנגנוני ריסון אשר קורסים בעת לחץ ויוצרים התמונה הנרגשת והסוערת אשר מוגברת עקב הסטרס המצבי בו מצויה; כוחות התמודדות והסתגלות טובים; תמונת עולם פנימית חיובית, רואה את החיוב באדם ובעולם, יודעת ליצור קשרים קרובים וחמים ולגייס סביבה חמה ואוהדת; עולם פנימי עשיר ועולם דמיון עשיר; מנעד רגשי רחב, המוצא ביטוי במילים ובמימיקה; רצון להגיע להישגים ולפעילות בעולם; אישה אקטיבית ופעילה, חרוצה, מראה יחס של חמלה כלפי האחר, חמה, התפקיד המרכזי שלה הוא טיפול באחר.."
באשר לנתבע
".. תמות חוזרות של השלכת הרע החוצה; ייחוס הטוב לעצמו, התכחשות לחלקים של עצמו, ייחוס רוע ורשע ואטימות וחוסר אכפתיות והתנשאות לאחר; התייחסות לאחר בהתנשאות, בביקורתיות ובביזוי; היעדר אמון בזולת, חוסר אמון באישה, ייחוס רוע ורשע ובוגדנות לאישה; נטייה להתנגדות פאסיבית כאשר רוצה להימנע מדבר. נסיגה מפעילות ואי עמידה באחריות ורגרסיה לבהייה וחלימה; רמת פעילות ועשייה, לא יציבה, תנודתיות בין עשייה לחלימה; פעילות בלי תכנית; האשמת האחר; דמות האם המופנמת טובה, נוכחת, דואגת; אשמה ביחד לדמות האם המופנמת, חש שנטש אותה; תמות חוזרות של נטישה ועזיבה; עניינים לא פתורים עם סוגיית האימוץ (הנתבע אומץ בילדותו ש.ג); ביטויי אהבה ונאמנות לדמויות ההורים המופנמות ולילדים אשר בולטים לטוב בתוך תפיסת עולם עגומה ותמונה פנימית עגומה של אמון נמוך באדם, כאשר הדמויות החיוביות בעולם הן חריג..."
49.5 על הילדה חלה "חזקת הגיל הרך" שכן היא ילידת 2009, ומכאן שגם שיקול זה מוביל לבחירת האם כמשמורנית. הילדים מהווים "חטיבה אחת", ולא טוב יהיה להפרידם. ההישענות שלהם זו על זה, אף היא עולה מחוות הדעת של המומחית.
ראה בעניין זה רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נ"ה (2) בעמוד 331 מול ז'.
- שיקולים הנוגעים לרצון הילדים
50.1 בחוות הדעת של המומחית, נאמר כי האם החלה לדבר עם הילדים על נסיעה לניו זילנד, ולדבריה (של האם) הם אמרו שהם לא רוצים לנסוע לניו זילנד. בהמשך מתוארת תגובה שלילית של הילדים (עמוד 9 לחוות הדעת וכן עמוד 10). בפגישה הבאה, כפי שתיארה המומחית בעמוד 11 לפרוטוקול הבת כבר לא מפחדת לדבר על ניו זילנד, ונראה שכך גם הבן, להלן אצטט מחוות הדעת (עמוד 11).
ביחס לבת
"..(ט.) מעדיפה משחק חופשי, במשחק החופשי היא עסוקה בנושא המשפחה, מי שייך למשפחתה שבארץ ומי למשפחתה בניו זילנד, מנסה ללמוד את מבנה המשפחה, לא פוחדת עוד לדבר על ניו זילנד. אימה מדברת איתה על ניו זילנד, והילדה מודעת למצב המשפחתי ולקונפליקט בין הוריה בעניין זה, אך הדבר אינה גורם לה עוד לקריסה כבעבר.."
ביחס לבן
"..בעת הזו כבר החל כיתה א', מדווח שאוהב את בית הספר, "יש לי חולצת בית ספר כזו", מיוזמתו מבקש להגיד לי: "אני רוצה ללכת בניו זילנד", הוא לא יודע להסביר לי מה זה בדיוק ניו זילנד, "זה עיר בארץ אחרת".
נראה שק. מקדמת את עניין ההגירה לניו זילנד ישירות עם הילדים, א. אומר לי בעברית מעורבת באנגלית: "אני הכי אוהב את סבא", הוא לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר, הוא לא ראה את סבא, לא יודע איך קוראים לו, הוא זז באי נוחות".
50.2 בנסיבות המתוארות בחוות הדעת, לא מצאתי לנכון להיפגש עם הילדים, כאשר הביעו עצמם בפני המומחית מטעמי, ובהתחשב בבעיות הרגשיות של הילדים.
- הסיבה לבקשת ההגירה
51.1 משנפרדו דרכיהם של הורי הקטינים, ולתובעת ואף לקטינים אין מעמד בארץ, אך טבעי הוא שהאם תבקש להגר מן הארץ. ב-2010 הגיעו הצדדים ארצה, אך עד היום, לא הוסדר מעמדם; לא של הילדים ולא של התובעת.
51.2 בנסיבות אלה וכמפורט בהרחבה בחוות הדעת של המומחית ואביא להלן חלק מדבריה בחוות הדעת המדברים בעד עצמם:
"כמובן שהמצב האידיאלי היה, לו שני ההורים גרים בארץ והילדים היו ממשיכים ללמוד כאן. שני הילדים מותשים מהמאבק בין הוריהם ומהטלטלות שעברו. ההתמודדות עם מעבר והגירה עולה בכוחות רבים. הילדים אינם במלוא כוחותיהם, למרות שמצבם הוטב מאוד. טובתם של הילדים ממוצה במלואה, כאשר שני הוריהם זמינים להם בחיי היומיום שלהם. פתרון זה הוא הטוב ביותר באופן מיוחד לא. אשר סובל מקשיים שפתיים ורגשיים ורק כעת החל לנשום מעט לרווחה ולהירגע מתהפוכות חייו. א. זקוק למסגרת חינוכית מיוחדת. יכולות ההסתגלות שלו לוקות בחסר והוא זקוק לסביבה מיטבית גמישה ורגישה המתאימה עצמה אליו. אז הוא במיטבו, שאחרת הוא נפגע באופן ישיר ברכישת כישורי חיים. איני אומרת שהוא אינו מסוגל להתמודד עם מעבר ושינוי והסתגלות למקום אחר, אך הישארות במקומו עם שני הוריו פירושו חשיפתו המעטה ביותר לסיכונים.
אך לצערי, פתרון זה אינו אפשרי. הילדים בעצמם חסרי מעמד בארץ. האם עלולה להיות מגורשת בכל רגע ורגע, ופרידה פתאומית שכזו של הילדים מאימם תהיה טראומטית ותהווה פגיעה בלתי ניתנת לריפוי עבור הילדים. זאת מעבר לכך, שהאם חיה פה בתנאים לא סבירים, ללא זכויות אזרח, ללא יכולת לנהל חיים רגילים, מיום ליום יודעת את מעט השפה שקלטה ברחוב, נתונה לחסדיהם של אנשים טובים המוכנים להעסיקה ולהשכיר לה מקום לגור, במצבה ללא יכולת לתכנן את חייה מכל הבחינות..."
51.3 מאחר שאין לצדדים אפשרות לחזור לניו יורק, הרי רצונה של התובעת לשוב לארצה ומולדתה הינו רצון לגיטימי, ובנסיבות-בקשת ההגירה נראית מוצדקת מבחינתה.
(התייחסות האם לחזרה לניו יורק, נמצאת בסעיפים 30 לסיכומיה, בו היא מסבירה כי אין לה יותר גרין קארד ועקב הישארותה בישראל האשרה לא חודשה ופג תוקפה).
התייחסות האב לחזרה לניו יורק, נמצאת בסעיף 57, לסיכומיו, ובא כוחו כתב בסיכומיו כי "אפשרות זו הינה רעה". האב אינו מציין בסיכומיו, כי הוא מתכוון לעבור לארה"ב.
51.4 אוסיף ואומר כי כפי שהראיתי לעיל אין כל אפשרות "לספק" את החלופה הראשונה והשנייה, היינו הצדדים לא יוכלו להישאר שניהם בארץ ולא יוכלו לחזור שניהם לארה"ב.
51.5 בשולי האמור בראש פרק זה אומר כי ערה אני לכך, ש"ההצדק" לבקשת ההגירה אינו סיבה מספקת להתירה. ראה בעניין זה רע"א 4575/00 (שם).
- שיקולים של שמירת קשר עם ההורה האחר
52.1 בשיקולי המשמורת, ציטטתי מתוך חוות הדעת של המומחית את העמדות השונות של התובעת והנתבע בראיית ההורה האחר. (ראה סעיף 49.3 לפסק דיני לעיל). גם היבט זה מלמדנו שלאם עדיפות על האב. חרף המרחק הרב בהגירתה עם הילדים לניו זילנד, היא התחייבה לגרום לכך שהקשר בין הילדים לאב יישאר, ובמידה שלא אתיר את ההגירה, והילדים יישארו עם אביהם בארץ קיים ספק נוכח ממצאיה של המומחית, אם האב יגרום לשמירת הקשר בין הילדים לאימם.
52.2 על חשיבותו של גורם הקשר עם ההורה האחר, בתיקי הגירה כחלק מהראייה הכוללת של "טובת הילד", ראה רע"א 4575/0
פלונית נ אלמוני , פ"ד נ"ה (2) 321
- 53. שיקולים כלליים-"טובת הילד"
53.1 כפי שנקבע ברע"א 4575/00 (שם)
"..אמת המידה המנחה בעת דיון בענייני משמורת ילדים היא טובת הילדים. אמת מידה זו, אמורה להנחות הן את ההורים (סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 (להלן: "החוק") והן את בית המשפט (סעיף 25 לחוק) בקבלת החלטות הנוגעות לילדים. עם זאת, לרוב שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו, מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואימם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב ואילו בפרידה של הורים, קיימת מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו...לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים על בית המשט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמרתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור על קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך, על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים..."
53.2 כל השיקולים ששקלתי לעיל הם שיקולים במסגרת "טובת הילדים". האיזון בין כל השיקולים מעלה את המסקנה, כי במצב הבלתי סביר שנוצר, אם יהגרו הילדים עם אימם לניו זילנד, הם לא "יפסידו" את אביהם, בעוד שאם תסורב בקשת ההגירה והאם תגורש, או תחזור לניו זילנד הילדים "יפסידו" את אימם, כיוון שספק הוא אם האב יגרום לפגישות בין האם לילדים. הבאתי בחשבון כי איכות הקשר של כל אחד מהילדים עם כל אחד מההורים היא טובה, אולם זה המצב הנתון כעת-כאשר מתקיימת בין ההורים משמורת משותפת עם חלוקת זמן שוויונית בין ההורים. השיקול הגובר בהיבט זה הוא היעדר יכולות אובייקטיביות וסובייקטיביות לאב לשמור על קשר של האם עם הילדים אם תסורב בקשת ההגירה.
53.3 מבחינת טובת הילדים, וכפי שסקרתי לעיל, איכות הקשר של כל אחד מההורים עם הקטינים טובה, אך ומאחר שהקטינים זקוקים לשני הוריהם, ונראה שיכולות האם-ומסוגלותה לשמר את הקשר עם האב טובה יותר מיכולתו של הנתבע לשמר את הקשר איתה, נוצרת שוב עדיפות לאם, ולכך מצטרפים שיקולים של חזקת הגיל הרך לגבי הבת והרצון שלא להפריד בין הקטינים, המהווה יחידת תמיכה איש ברעהו.
53.4 כחלק מטובתם של הקטינים הבאתי גם בחשבון את העובדה שהקטינים אינם יהודים, ואינם בעלי מעמד בארץ, הם כמו אימם, צפויים להיות מגורשים בכל רגע.
הזכות להורות והשוויון בין ההורים
- "משפט הטבע הוא, שילד יגדל בבית אביב ואימו, הם שיאהבו אותו, הם שיאכילו וישקו אותו, הם שיחנכו אותו, הם שיעמידו אותו על רגליו, עד אשר יגדל והיה לאיש. זו זכותם של אב ואם וזו זכותו של הקטין".
בניסוחו הקולע של כבוד השופט המנוח חשין בע"מ 3798/94. פלוני נ' פלונית פ"ד נ(3) בעמוד 154.
- אין צורך להכביר מילים על כך שהזכות להורות ולקשר של ההורה עם ילדו, כמו זכות הילד לקשר עם שני הוריו, הוכרה בפסיקה כזכות מן המעלה הראשונה וכמעט הוגדרה כזכות קונסטיטוציונית. ראה בעניין זה ע"א 577/83 היועמ"ש נ' פלונית ל"ח (1) 461 בעמוד 465-469, ע"א 436/76 פלונית נ' מ"י, פ"ד ל"א (2) 239.
- יחד עם האמור לעיל, יש לזכור כי במסגרת קביעת טובתו ורווחתו של ילד, יש להביא בחשבון גם את רווחת ההורים. ראה בעניין זה פסק דינו היפה של כב' השופט ניצן סילמן בתמ"ש (קר) 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני 25.5.13) (פורסם במאגר "נבו").
למרבה הצער, זכותם של שני ההורים גם יחד לקשר רציף עם ילדיהם אינה אפשרות. כאשר נפגשו בא כל אחד מהם "משוט בארץ והתהלך ממנה" זה בא מישראל זו מניו זילנד, הם נפגשו בניו יורק, חיו שם מעט, והתגלגלו ארצה, כעת משנפרדו, כל אחד מעוניין לחזור לחיק משפחתו הגרעינית. לא יוכלו שניהם גם יחד להיות בקשר רציף עם הילדים. ברור שבמצב דברים כזה, קיימת "התנגשות אינטרסים" ועל בית המשפט בהכרעתו לנסות ולאזן ככל הניתן בין האינטרסים המנוגדים.
- איני מטילה ספק בשוויון בין שני ההורים לעניין הורותם הטובה אך כאמור לעיל נוטה הכף לטובת התובעת באופן שלפחות יובטח הקשר של הנתבע עם ילדיו כפי שיותנה בהמשך פסק דיני.
האיזון בין האינטרסים של ההורים
- כידוע קבעה הפסיקה כי
"...הכרעה במקרים בהם מבקש הורה להגר עם ילדו לארץ אחרת, שעה שההורה השני נשאר בישראל ומנותק למעשה מהקשר היומיומי עם הילד הוא קשה ביותר. מדובר בהחלטה בעלת משמעויות מרחיקות לכת לכל הצדדים המעורבים: ההורה המבקש להגר ולחיות את חייו בהתאם לרצונו במדינה אחרת, ההורה הנותר בישראל ומבקש לשמר את הקשר הרציף עם ילדו, והילד אשור זקוק לקשר עם שני הוריו. לכן, אין זה מקרה, כי בעניינים אלה נוטה בית המשפט לקבוע כי ההכרעה היא בבחינת "הרע במיעוטו". אין חולק כי לילד ולהוריו עדיף כי ההחלטה על מקום מגורי הילד תתקבל מתוך הסכמה משותפת, ואולם, משהסכמה משותפת כזו, אינה ניתנת להשגה, מוטלת המשימה על בית המשפט להכריע בשאלת ההגירה בהתאם לעיקרון טוב הילד".
ראה דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (5.4.09) (פורסם במאגר "נבו").
- מלאכת האיזון במקרה זה אינה פשוטה כלל ועיקר. הסוגיה בה נדרשת ההכרעה "...עוסקת באחד הנושאים הקשים, המורכבים, הרגישים והכאובים המובאים להכרעתו של בית (ה)משפט...." בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.08) (פורסם במאגר "נבו").
וכל זאת כאשר "..ההחלטה להתיר את הגירתו של קטין מישראל, אשר כתוצאה ממנה נגזרים על הקטין מרחק ופירוד מאחד מהוריו היא קשה עד מאוד, קריעת ילד מהוריו מולידיו קשה היא מקריעת ים סוף".
(דברי כב' השופט מ' אלון בע"א 658/88 פלוני נ' היועמ"ש, פ"ד י"ג (4) 468, 477 (1989). בע"מ 10060/07 (שם)).
- בחרתי להעדיף את משמורת האם ואפשרותה הגירתה עם הילדים, כאמור לעיל ובהתחשב בפרמטרים הבאים:
60.1 על פי תוכן עולמה הפנימי של התובעת, כעולה מחוות הדעת של המומחית היא תוכל לגרום (כפי שהתחייבה) לקשר של הילדים עם אביהם, פעמיים בשנה היא תשלח אותם ארצה, ולפחות פעם בשנה יבוא אביהם אליהם, וכל זאת תוך אספקת אמצעים לקשר אלקטרוני רציף. באשר להתחייבות האם ראה דבריה בחקירה הנגדית 15 ו-16 לפרוטוקול מתוכו אצטט להלן:
"ש. אם אאפשר לך לנסוע עם הילדים לניו זילנד, איך יהיה הקשר שלהם עם אביהם?
ת. זה תלוי בו לחלוטין.
ש. את לא חושבת שאת צריכה לממן את נסיעת הילדים לארץ כדי לפגוש את אביהם?
ת. כן זה בסדר. אני רוצה גם לומר כי אני לא מנסה לקחת את הילדים מאביהם.
ש. איך יהיו לך האמצעים לממן זאת?
ת. כמו שאמרתי קודם לכן אקדם את פניו אם יחליט לבוא.
ש. כאשר הילדים ילכו לראות את אביהם, או שאביהם יבוא לראותם, את מודעת לכך שאת צריכה לממן?
ת. אמרתי שאעשה זאת אך גם אמרתי שאקדם את פניו בברכה אם ירצה לבוא.
ש. אני מדברת על המימון.
ת. הבנתי. אני אממן.
ש. כשבית המשפט שואל אותי כיצד אממן,
ת. אני משיבה כי אמצא עבודה".
המשך חקירה
ש. את מוכנה להמציא בטחונות, כדי לממש אותן הוצאות שתהיינה?
ת. כן.
ש. איזה בטחונות?
ת. העברה כספית מחשבון מובטח, כל בני המשפחה שלי רוצים לעזור לי בזה.
ש. יש לך סכום שאת יכולה להעמידו?
ת. נקוב במחיר. איני יודעת מה הסכום.."
מנגד, ע"פ תוצאות המבחנים הפסיכודיאגנוסטים שנערכו לאב עולה תמונה של שלילת האישה, האשמת האחר, ועל רקע אישיותו והערכת אישיותו ע"פ חוות דעת המומחית בהשוואה למבחני האישיות של האם, נראה כי דווקא התובעת תטפח את דמותו של האב בעיני הילדים ותעזור לטיפוח הקשר שלהם איתו. כך גם קובעת המומחית בחוות דעתה:
"התרשמתי כי האם מודעת לחשיבות הקשר של הילדים עם אביהם, לעומתה, האב אינו סבור כך, הוא חושב שהוא הורה טוב וכי האם היא הורה רע, על כן אם יוצא מצב שבו הוא צריך לבחור באיזו ארץ יגורו הילדים עם אחד מהוריהם ללא ההורה השני, אפשר לסמוך על האם כי תשמור על קשר עם האב בהתאם למה שנקבע יותר מאשר על האב אשר מאמין כי היא מזיקה לילדים וכי מוטב להם בלעדיה.."
עוד מחוות הדעת:
"..אין ספק כי הסיבה לרצונה של האם להגר אינה שלילית. האם אינה רוצה להרחיק את הילדים מאביהם כלל וכלל אלא היא רוצה לחיות במדינה בה נולדה ובה היא יכולה לחיות כאזרחית ולגדל בה את ילדיה בקרבת בני משפחתה. לדבריה, משפחתה אשר בניו זילנד יכולה לעזור לה לממן לביקורי הילדים את אביהם ככל שיידרש ממנה".
60.2 חזקת הגיל הרך: בתם של הצדדים ילידת 2009, והיא זקוקה לאימה, חזקת הגיל הרך לא נשללה, אין טעם להפרידה מאחיה יליד 2007, משנה תוקף יש לדברים כאשר שני הילדים קשורים. מן התיאור בחוות דעת המומחית על הקטינים עולה:
"..חשה השתייכות עמוקה וקרבה עמוקה לאחיה, לאמא ולאביה.." ועוד "..כלפי אחיה יש לה יחס של דאגה הורית במידת מה".
60.3 הילדים כמו אימם אינם יהודים ואין להם מעמד בארץ, הילדים או אימם צפויים להיות מגורשים, והדבר יגרום טראומה נוספת לילדים.
60.4 רצון הילדים: כמצוין בחוות הדעת הילדים אינם "שוללים" ההגירה אולם כמופיע בחוות הדעת: "אין לעמדת הילדים משקל בהחלטה לגבי התרת הגירה בשל גילם הכרונולוגי ומצבם הקוגנטיבי והרגשי שאינו מאפשר להם להבין על מה מדובר".
60.5 השפעות ההגירה: כמופיע בחוות הדעת:
"...יכולת הילדים לשרוד את ההגירה, להיפרד ממקומם כאן ולהיקלט במקום חדש; הילדים קשורים כאן להוריהם, למוסדות החינוך ולחבריהם, מן הבחינה של המשפחה המורחבת אין להם כאן קשרים אשר ניתוקם יגרום להם לסבל. אין להם קשר ממשי עם משפחתם בניו זילנד, טליה לא צפויה להראות קשיים בהגירתה מעבר לקשיים המצופים. הגירה מהווה מצב של סיכון לגבי א., אם יעברו שני ההורים ביחד לניו יורק, ישרוד א. טוב יותר את המעבר מאשר אם יעבור עם אימו ללא אביו לניו זילנד".
ועם זאת, ומאחר שהאופציה "הניו יורקית" אינה מעשית-אני מעדיפה את התרת ההגירה.
במסגרת שיקול זה יש להביא בחשבון מה עלולות להיות התוצאות ההרסניות כמצוטט בחוות הדעת, במקרה שהאם חסרת המעמד תגורש חלילה מן הארץ וכמופיע בחוות הדעת יגרום הדבר נזק בלתי הפיך לילדים. או בלשון המומחית בחות הדעת "פגיעה בלתי ניתנת לריפוי".
60.6 מצבה של האם: בעניין זה אני מאמצת האמור בסיכומי התובעת (סעיף 20 להם). מצבה הנוכחי של התובעת בישראל, מחייב כי יתאפשר לה לחזור לארץ מולדתה, שם יש לה רשת תמיכה רחבה ביותר ע"י משפחתה, וע"י הרשויות, דבר שיאפשר לה לטפל בילדים בצורה הטובה ביותר, ולהעניק להם את הצרכים להם הם זקוקים. בעיקר כאשר כפי שהעידה התובעת, משפחתה המורחבת הביעה נכונות לסייע לה ולתמוך בה אם תאושר בקשת ההגירה. בהקשר הזה מצאתי לנכון להוסיף, כי אכן צודק הנתבע בסיכומיו, כי התובעת לא הציגה תוכנית הגירה סדורה, אולם נוכח התמשכות ההליכים וטרם שהתובעת יודעת מהי ההכרעה השיפוטית, טבעי בעיניי שתכנית הגירתה שורטטה בקווים כלליים בלבד.
- למען הסר ספק, מצאתי להלן לנכון להתייחס לחלופות שהוצעו ע"י המומחית בחוות דעתה.
61.1 החלופה הראשונה-הישארות בארץ
המומחית עצמה כותבת בחוות דעתה:
"..אך לצערי פתרון זה אינו אפשרי, הילדים עצמם חסרי מעמד בארץ, האם עלולה להיות מגורשת בכל רגע ורגע, ופרידה פתאומית שכזו של הילדים מאימם תהיה טראומטית ותהווה פגיעה בלתי ניתנת לריפוי עבור הילדים".
יש להוסיף לכך שהיחסים בין הצדדים גרועים במיוחד, הילדים נחשפים לקונפליקטים בין ההורים והדבר מסכן אותם רגשית. בחוות הדעת בעמוד 15
אומרת המומחית:
"...האם מלינה על היחס של האב כלפיה, אך אינה פוגעת בדמותו כהורה. האב מדיר את האם ממידע רפואי וחינוכי עליו יש לו שליטה, מצייר את האם כהורה מזיק ואת עצמו כהורה המרכזי של הילדים, ומסרב לתקשר איתה. המציאות היא שאף לא אחד מאנשי המקצוע הרבים המקיפים את המשפחה, כולל המומחית לא התרשם כמו האב ולא מצאה את האם כהורה לא ראוי. נהפוך הוא, המדובר באם טובה, חמה ואוהבת, פעילה ומסורה לילדים ומעורבת בחייהם".
יש גם לזכור כי האם אינה דוברת עברית, ולדבריה ישנם מצבים שהיא אינה יכולה לעזור לילדיה כיוון שאינה דוברת השפה.
המסקנה-אופציה זו אינה ישימה.
61.2 החלופה של נסיעה לניו יורק
אופציה זו יכולה להתקיים אך ורק בהסכמת שני הצדדים. האב היה מעדיף כי האם תחזור לניו יורק (בעוד הוא יישאר בארץ) אך האם-התובעת אינה אזרחית אמריקאית וגם אשרת העבודה שלה פקעה, עקב שהותה כאן בארץ. הנתבע עצמו-גם הוא אינו מעוניין לשוב לארה"ב.
אם כך, אופציה זו אינה ישימה, והילדים לא יוכלו ליהנות ממנו.
61.3 החלופה של הגירה לניו זילנד
חלופה זו נותנת פתרון לאם ולילדים ואם אוכל להורות על האיזונים המתאימים בהסדרי ראייה, כי אז זו ההכרעה האפשרית בתיק קשה זה.
יש לזכור שהילדים אינם בקשר עם בני המשפחה המורחבת בארץ, ואילו בניו זילנד יש להם משפחה מורחבת, הילדים אינם יהודים ואינם אזרחים ישראלים. נראה כי זו האופציה שהיא בבחינת הרע במיעוטו בתיק זה.
ההגירה
- כאמור לעיל בפסק דין
זה, אני מתירה את הגירת האם והקטינים בכפוף להוראות שלהלן: