היתר נישואין מינקת גרושה

לפנינו בקשה להיתר נישואין.

המבקשת התגרשה בבית דיננו ביום ד' באדר תשפ"א (16.02.2021). מנישואיה נולדו לה שלשה ילדים. הצעיר שבהם, נ' נ' נ"י, יליד י"ב בחשוון תש"פ (10.11.2019). כ"ד חודש שמניקה ממתינה לאחר לידתו מסתיימים ביום י"ב בחשוון תשפ"ב.

המבקשת הופיעה בבית הדין עם חתנה המיועד ומסרה שזמן קצר לאחר גירושיה הציעו לה את השידוך, ולפני כמה חודשים הסכימו להינשא כדת משה וישראל במועד הראשון האפשרי לפי ההלכה. החתן הופיע ומסר שהוא גרוש כחמש שנים, לו שלשה בנים מנישואין קודמים. החתן התייעץ עם מורי הוראה, והצדדים סיכמו להינשא ביום ט' בסיון תשפ"א (20.05.2021), בכפוף לאישורו של בית הדין.

לפי בדיקה שביה"ד ערך במועד המיועד לנישואין יהיה הבן הקטן בגיל 18 חודשים ו-26 יום.

לשאלת בית הדין, מה הדחיפות להינשא כעת, השיבו המבקשת וחתנה שאינם רוצים להמתין לאחר שמצאו את זיווגם. החתן הוסיף שהוא עוד לא קיים מצות פריה ורביה.

האשה מסרה בדיון שעקב האירועים שקרו בתקופת ההיריון ולאחר הלידה של הבן הקטן, לא הצליחה להניקו יותר מחודשיים. וכי כעת היא מקבלת מזונות ראויים מאבי ילדיה על פי הסכם הגירושין, ומזונותיו של הילד הקטן מובטחים. על מנת להסיר כל חשש למזונותיו של הבן הקטן, קיבל על עצמו החתן המיועד בקנין שבמידת הצורך יזון את הילד הקטן עד הגיעו לגיל כ"ד חודש.

אלו עיקרי הדברים הנחוצים לצורך הכרעה בבקשה שלפנינו.

וירדנו לדין האם במקום הצורך כבנידון דידן ניתן להקל ולהתיר לאשה להינשא לפני שחלפו כ"ד חודש מלידת בנה הקטן.

• מחלוקת הראשונים במינקת גרושה

הנה ז"ל תוס' יבמות (מב ע"א ד"ה סתם):

רבינו שמשון זקנו של רשב"א היה אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרי' בפ' אף על פי (כתובות נט: ושם) נתגרשה אינו כופה. ואין נראה לר"ת, דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דיחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה, וה"ה להאי טעמא, דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד, ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא משעבדא, וכן פוסק בשאלתות דרב אחאי דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה.

ובפשטות נראה שר"ש ור"ת נחלקו מי היא המינקת שתקנו חז"ל שלא תינשא בתוך כד חודש, דלר"ש הזקן מינקת היא אשה שחייבת להניק, ולר"ת מינקת היא אשה שמניקה בפועל אעפ"י שאינה חייבת להניק.

ובתוס' כתובות (ס' ע"ב ד"ה והלכתא), הביאו מחלוקת הר"ש הזקן ור"ת, והוסיפו טעם בדברי ר"ת:

ועוד דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא דמניקה היינו טעמא דמעוברת.

מלשון זו משמע דגם אשה שאינה מניקה בפועל אלא בכוח, יש לה שם מינקת, וצריכה להמתין כד"ח לדעת ר"ת.

וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' תסג), וז"ל:

שאלה אשה שמת בעלה והיא מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה, אם היא קרויה מינקת, שצריכה להמתין כ"ד חדשים, אם לאו, ואם היא אשה שלא היניקה מעולם, ועכשיו ילדה ולא היניקה אם קרויה מינקת, שצריכה להמתין כ"ד חדשים, כי ראיתי סברת רבינו האי גאון ז"ל שהוא מחמיר בזה הענין. ועיינתי בספרים אחרים וראיתי סברות רבות על זה. הודיעני דעתך והיאך אתם נוהגין בזה.