הכפפת הסכם פשרה בעניין הכתובה למשתמע מהדיון וההחלטות שקדמוהו כי זו תיגבה רק אם לא תזכה האישה על פי חוק ברכוש העודף על זכותה על פי ההלכה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב מיום י"א בתמוז תשע"ז (5.7.17).

רקע כללי ותמצית ההליכים המשפטיים

הצדדים נישאו כדת משה וישראל בשנת 1987 ולהם ארבעה ילדים, כולם בגירים כיום.

בשנת 2009 הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה רכושית שבגדרה ביקשה מבית המשפט כי ייתן לה את הסעדים הבאים: פסק דין הצהרתי שדירת המגורים ברח' [...] תל אביב הרשומה על שם הבעל שייכת לשני הצדדים בשווה, צו לפירוק שיתוף בדירה ובכל נכס אחר שיקבע שהוא משותף והחלטה המחייבת את הבעל להשיב כספים משותפים שהוברחו. במקביל להגשת התביעה הרכושית הגישה האישה לבית המשפט תביעה למזונות ילדים. מנגד תבע הבעל שבית המשפט יורה על איזונן של זכויותיה של האישה ממקום עבודתה. בשנת 2012 הגיש אבי הבעל תביעה נגד הצדדים שבה נטען שאת הדירה הרשומה על שם הבעל רכש האב והרשה לצדדים להתגורר בה וכי כעת הוא תובע את השבתה.

בח' בניסן תשע"א (12.4.2011) הגישה האישה לבית הדין הרבני בתל אביב תביעה לחייב את הבעל לשלם לה את כתובתה ופיצוי נוסף בסך כולל של 500,000 שקל. התביעה הוגשה 'בגפה', ללא תביעת גירושין בצידה כמקובל. בכ"ג בתמוז תשע"א (25.7.2011) הגישה האישה לבית הדין בקשה להטיל עיקול על נכסים וזכויות כספיות של הבעל כדי להבטיח את זכויותיה. צו עיקול ניתן ונרשם.

בכ' בטבת תשע"ב (15.1.2012) התקיים דיון ראשון בתביעות. הצדדים מסרו שהם חיים בנפרד שנתיים. האישה מסרה שבכתובתה (שמעולם לא צורפה לתיק) נרשם סך של 126,000 שקל וכי בגין הרס חיי הנישואין היא תובעת מהבעל סך נוסף ובסך הכול: 500,000 שקל. בעניין הגירושין הייתה הסכמה, אלא שהאישה טרחה לציין שהיא מסכימה להתגרש 'מחוסר ברירה'. לנוכח העובדה שהתקיימו הליכים בבית המשפט בענייני הרכוש, הציע בית הדין שהצדדים יתגרשו לאלתר כהסכמתם והדיון בתביעת הכתובה והפיצוי יידחה עד לאחר סיום ההליכים בבית המשפט. האישה הסכימה להצעה. הבעל סירב. תחילה טען (ובצדק) שתביעת הכתובה הוגשה ללא תביעת גירושין בצידה. בית הדין העיר אף שאי אפשר לתת פסק דין לגירושין בהיעדר תיק מתאים, והצדדים הזדרזו לפתוח תיק גירושין בהסכמה. או אז הודיע הבעל שלא ייתן את הגט עד שהאישה תוותר על כתובתה. לנוכח השינוי בעמדתו של הבעל הודיעה האישה כי היא מבקשת שבית הדין ידון בבקשה לגירושין כבתביעת גירושין. בהחלטה מאותו יום, הורה בית הדין לאישה להגיש תביעת גירושין נפרדת ולתקן את הבקשה לצו עיקול שהוגשה טרם הגשת התביעה.

בכ"ג בטבת תשע"ב (18.1.2012) הגיש הבעל כמה בקשות. הנוגעת לענייננו היא שבית הדין יקבע בהחלטה שהדיון בעניין הכתובה לא יתקיים לפני סיום הליכי הרכוש בבית המשפט. בתגובה לתגובת האישה טען הבעל שלפי הדין הנוהג בבתי הדין הרבניים, כאשר מתקיימים הליכים בבית המשפט בענייני הרכוש, בית הדין מנוע מלדון בתביעת כתובה. 

בי' באייר תשע"ב (2.5.2012) נתנה החלטת בית הדין בבקשה. הרי היא כצורתה: 

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתגובה לתגובה מבהיר בית הדין:

בכל תביעה של כתובה ופיצוי בזמן שיש תביעה רכושית בבית המשפט ממתין בית הדין להחלטת בית המשפט בעניין הזכויות, ואם יתברר שהאישה זכתה שלא על פי דין תורה בחלקו של הבעל, גם אם בית הדין פסק שזכותה של האישה לכתובה – יקוזז מכתובתה את מה שקיבלה שלא כדין תורה בבית המשפט, 'אין כפל מתנות'.

אולם זכותה של האישה לעיקול – כדי לשמור נכסים ולא להעלימם – בגין הכתובה אם זו מגיעה לה.

ועל כן, היות ששני הצדדים מעוניינים בגירושין, יתגרשו הצדדים ולאחר הגירושין ולאחר שיינתן פסק דין בבית המשפט בעניין זכויות הצדדים ידון בית הדין בכתובה.

בית הדין הבדיל בין שלושת ההליכים שהתקיימו בו זמנית: א. תביעת הגירושין של האישה מוסכמת, והצדדים יתגרשו; ב. תביעת הכתובה – תידחה עד לאחר סיום ההליכים בבית המשפט; ג. צו העיקול – יישאר על כנו כדי להבטיח שיהיה לאישה מהיכן לגבות את כתובתה, אם וכאשר יפסוק בית הדין שהיא זכאית לכתובה ושבמסגרת הליכי הרכוש בבית המשפט לא קיבלה בניגוד לדין תורה ממון השווה לסך כתובתה.

בט"ו באייר תשע"ב (7.5.2012) הגישה האישה בקשה לקבוע מועד לסידור גט בהתאם למתווה שנקבע בהחלטת בית הדין. בט"ז באייר תשע"ב (8.5.2012) החליט בית הדין להעביר את הבקשה לסידור גט לתגובת הצד השני וקבע שאם הצד השני יתנגד לבקשה יקבע בית הדין מועד לדיון בתביעת הגירושין.

לאחר כמה דחיות קיים בית הדין בז' בכסלו תשע"ג (22.11.2012) דיון בשלושה דיינים. בתחילת הדיון העלה בית הדין כמה הצעות לקדם את ההליכים. תוך שבית הדין שב על עמדתו העקרונית שהדיון בתביעת הכתובה יתקיים אם לא תקבל האישה בבית המשפט יותר מהמגיע לה לפי ההלכה.

לאחר חילופי הדברים הללו החל משא־ומתן בסיועו של חבר בית הדין הדיין הגאון הרב אבירן יצחק הלוי, ובסופו הגיעו הצדדים להסכמות דלהלן שהוכתבו לפרוטוקול הדיון:

הצדדים יתגרשו במועד הראשון שיקבע על ידי בית הדין.

בלא להודות בטענה מטענות האישה, ישלם הבעל לאישה כנגד כתובתה ופיצויים, ככל שקיימים, סך של 40,000 ש"ח. סך זה ישולם עם סיום ההליך הרכושי בבית המשפט לענייני משפחה.