הכרעה בעניין המסגרת לבירור גובה מזונות קטינים

לפני תובענה בעניין מזונותיהם של שני קטינים ובין הצדדים נטושה מחלוקת האם מדובר בתובענה חדשה למזונות הקטינים או בתובענה להגדלת מזונות הקטינים.

בהחלטה מיום 21.3.11 נקבע כי קודם לברור גובה מזונות הקטינים לגופו של עניין, תוכרע השאלה בדבר המסגרת לברור גובה מזונות הקטינים.

האם תתברר התובענה במסגרת הפרמטרים לקביעת מזונות קטינים כתובענה ראשונית והאם במסגרת הפרמטרים להגדלת מזונות קטינים שנקבעו בהסכם בין ההורים.

1.         טענות התובעים בקצרה:

א.         התובענה היא תובענה עצמאית למזונות הקטינים.

קטינים אינם כבולים לכל הסכם בין הוריהם והם רשאים לתבוע מזונותיהם גם לאחר תום ההליכים המשפטיים שההורים צדדים להם.

ב.         עובר לגירושי הצדדים, חתמו הם על הסכם גירושין כולל וכן בהסכם נוסף הסדירו את מזונות הקטינים וההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 1.4.08. (להלן: "ההסכם הראשון").

על פי ההסכם הראשון התחייב הנתבע לשלם למזונות הקטינים סך 3,000 ש"ח, 1,500 עבור כל ילד. נטען כי בהסכם הראשון לא היתה התייחסות לצרכי רפואה ולצרכי חינוך.

ג.          התובעים טוענים כי ההסכם הראשון הינו בבחינת הסכם כניעה של אמם שנועד לקנות את חרותה ועצמאותה.

ד.         התובעים טוענים כי ביום אישור ההסכם הראשון הוגשה בקשה ובה נרשם כי הסכם הגירושין וסידור הגט כרוכים באישור הסכם המזונות בבית משפט זה, ואף בכך יש כדי להראות כי הסכם המזונות נחתם בקשר ישיר עם הצדדים על הסכם הגירושין וסידור הגט ביניהם.

ה.         עוד טוענים התובעים כי בהחלטה למזונות זמניים טרם ההסכם הראשון נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה כי מזונותיהם הזמניים של הקטינים יעמדו על סך 4,000 ש"ח ובנוסף לתשלום מדורם ישולם סכום של 1,900 ש"ח.

התובעים מסיקים כי מאחר וגובה המזונות בהסכם הראשון היה נמוך יותר מגובה המזונות בהחלטה למזונות זמניים הרי שיש בכך לחזק את הטענה כי הוא בבחינת הסכם כניעה של אם הקטינים.

ו.          בא כח התובעים טוען כי במהלך אישור ההסכם הראשון בבית המשפט, לא היתה כל בחינה עניינית של צרכי הקטינים שאחרת לא ניתן להסביר את הפער בין המזונות הזמניים למזונות שנקבעו בהסכם.

ז.          התובעים טוענים כי בנסיבות של המקרה הנדון, כאשר מדובר במקרה שהיה מלווה במסכת של התעללות פיזית ונפשית באם התובעים, לרבות מעקבים אחריה, היזק בזדון לרכושה וריבוי הליכים ובקשות שהוגשו נגדה, הרי שלא היתה בידיה כל ברירה ולמען חירותה, אלא להיכנע לדרישה הבלתי מתפשרת שהציב הנתבע בעניין גובה המזונות.

            האם כך נטען, נאלצה להסכים לכל תנאי ובלבד שתחלץ ממערכת נישואין זו.

2. טענות הנתבע בקצרה:

א.         מדובר בתביעה להגדלת מזונותיהם של הקטינים שכן סוגיית מזונותיהם נידונה בפני בית המשפט בתביעה עצמאית שהסתיימה בפסק דין.

ב.         הנתבע אינו חולק על התיאור העובדתי של ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעניין המזונות בפני בית משפט זה ומוסיף ומזכיר כי הגיש כתב הגנה, רק לאחריו נפסקו מזונות זמניים.

הנתבע מציין כי הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך ולאחר מאמצים רבים הגיעו להסכמות בכל העניינים הכרוכים הן בעניין הגירושין, הן בעניין הרכוש והן בסוגיית מזונות הקטינים.