הכרעה בשאלה האם להתיר לרופאיו של חסוי מונשם לבצע פעולות רפואיות

האם להתיר לרופאיו של חסוי המונשם באמצעות מכשיר הנשמה לבצע פרוצדורה רפואית של פיום קנה (טרכאוסטומיה) תחת הנשמתו באמצעות טובוס (צינור תוך קני) בניגוד לעמדת אשתו אשר מונתה כאפוטרופוס לגופו ?

אלו העובדות הנדרשות לנדון -

1.                 מר ב.  מ.  (להלן- החסוי), בן 66 נשוי ואב לשני ילדים בוגרים,  אושפז בבית החולים וולפסון שבחולון ביום 11.7.09 בשל אירוע לבבי כשהוא סובל  מנזק מוחי עקב אי הגעת חמצן למוח.

מעת זו מצוי החסוי בבית החולים כשהוא מונשם ונמצא במצב הכרתי מעורפל קבוע. בשלב זה לא ניתן לגמול את החסוי ממכונת ההנשמה.

2.                 הנשמתו של החסוי נעשית באמצעות צינור תוך קני (טובוס). לטענת המבקש, אשר גובתה בחוות דעת מטעמו, מדובר בהסדר זמני אשר מקובל להשתמש בו לפרקי זמן קצובים של שלושה עד ארבעה שבועות, שכן המשך הנשמה באמצעות טובוס עלול לגרום לחירור התכייבות קנה הנשימה ודלקת בבית החזה, דבר שיצריך עריכת ניתוח מסובך העלול לסכן את חיי החסוי.

3.                 לטענת המבקש יש לבצע בחסוי ניתוח פיום קנה (טרכאוטומיה), היינו פתיחת פתח בקנה הנשימה באיזור הצוואר והחדרת צינורית המקשרת את קנה הנשימה עם האויר החיצון לצורך הנשמתו הקבועה (להלן- ההליך הניתוחי ו/או פיום הקנה). ועדת האתיקה של ביה"ח אשר דנה בצורך בהליך הניתוחי  מצאה כי הינו הכרחי וכי הותרת החסוי במצבו הנוכחי כמוה כהפקרתו, מתוך שכך נעשתה פניה לבית המשפט לצורך מינוי אפוטרופוס לגופו של החסוי .

4.                 ביום 15.7.09 מונתה המשיבה, אשתו של החסוי, כאפוטרופוס על גופו ע"פ החלטת כב' הש' שמואל בוקובסקי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן- המשיבה) .

דא עקא, שאין דעתה של המשיבה כדעת רופאיו של החסוי. המשיבה מתנגדת לביצוע ההליך הניתוחי שכן אין היא מעוניינת להוסיף ולהאריך את סבלו של החסוי שהינו מחוסר הכרה, מרותק למכשיר הנשמה אך מנותק מן העולם ומצבו נראה כבלתי הפיך. בעמדתה של המשיבה תומכים אף שני ילדיו הבגירים של החסוי .

5.                  כיוון שכך, עתר המבקש, היועהמ"ש לממשלה, מכח סמכותו ע"פ סע' 69, 68 (א) ו- 68 (ב)  לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - התשכ"ב - 1992 (להלן - חוק הכשרות המשפטית) כי בית המשפט יורה על ביצוע הליך פיום הקנה, בניגוד לעמדת המשיבה, ו/או לחלופין ימנה אפוטרופוס חלופי תחת המשיבה אך ורק לצורך קיומו של ההליך הניתוחי.

6.                 התובענה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ואולם כיוון שהוגשה במהלך פגרת בתי המשפט נשמעה לפני השופט התורן אשר שימש אותה עת, חברי כב' הש' יעקב כהן מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, שהורה בהחלטתו מיום 20.8.09 כי הצדדים יוסיפו וימציאו לפני בית המשפט חוות דעת רפואיות אשר תתיחסנה, בין השאר, לשאלות הבאות -

א.                   מהו מצבו ההכרתי של החסוי ?

ב.                   האם מדובר בחולה סופני הנוטה למות?

ג.                    האם מצבו של החולה הינו בלתי הפיך?

ד.                  האם יש סיכוי כי ישוב לחיים תקינים, עקב טיפולים רפואיים כל שהם, או שמא הוא     עתיד להיות במצב של צמח בכל מקרה ובלי משים אלו טיפולים רפואיים יקבל?

ה.                   האם החסוי חש לדעת המומחים בכאב? האם הטיפול הרפואי המוצע עלול לגרום לו סבל רב? האם הטיפול הרפואי המוצע יגדיל את רווחתו של החסוי.

7.                 המבקש צירף את חוות דעתו של ד"ר גביש דב, מנהל המחלקה הפנימית בבית החולים וולפסון, אשר הבהיר כי בכל הקשור לסופניות מצבו של החסוי הרי  ש"אין מדובר במצב סופני של חולה הנוטה למות לפי ההגדרות הקיימות בחוק".

אשר למצב ההכרתי של החסוי הובהר בחוות הדעת כי החסוי נמצא במצב של חוסר הכרה בדירוג של 8 מתוך 15 בסולם גלזגו (כאשר 15 מציין מצב הכרתי תקין ו - 3 מציין מצב של מוות מוחי).

אשר לשאלה האם מצבו של החסוי הינו בלתי הפיך השיב המומחה כי - "אין כל דרך לקבוע האם יהיה שיפור בעתיד אבל לא ניתן לשלול באופן מוחלט אפשרות כזו".

ובאשר לשאלה האם החסוי חש כאב במצבו הנוכחי, השיב ד"ר גביש כי "אין כל אפשרות לקבוע תחושת סבל או כאב במצב זה (לא להעדר כאב ולא לקיומו)". מאידך הדגיש ד"ר גביש כי "אין ספק כי הטיפול הרפואי המוצע יגדיל את ריווחת החסוי ויתר על כן מהווה תנאי הכרחי ליצוב מצבו ולצורך השארת סיכוי כלשהו לשיפור עתידי במצבו, אי מתן הטיפול והסדרת ההנשמה תביא בוודאות להידרדרות ולהקטנת כל סיכוי לשיפור. הטיפול המוצע אינו צפוי לגרום לכל סבל אלא דווקא אי מתן הטיפול".