הכרעת דין בתיק פ 2094/07

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, נטען כי ביום 26.5.04, סמוך לשעה 16.30, בעת נסיעה בכביש בין דלית אל כרמל לעוספיה, בקרבת בית הספר התיכון אורט, לכלך נהג משאית-מערבל בטון, בצבע לבן מסוג "דאף", מספר רכב 52-349-50 (להלן: " הרכב") את רשות הרבים בתשטיפי בטון אשר ניגרו מהרכב.

באותה עת, היה הרכב בבעלות הנאשם.

העבירה שיוחסה לנאשם הינה השלכת פסולת ברשות הרבים, לפי סעיפים 2+13 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד- 1984.

הנאשם, מנהל מפעל בטון בדלית אל כרמל, הודה כי הרכב אכן היה בבעלותו בזמן האירועים. לדבריו, עובד מטעמו, מר מועאד חלבי, הוא אשר נהג ברכב דרך קבע אולם בזמן התרחש האירוע חנה הרכב בחצר המפעל.

על התרחש האירוע, העיד מטעם המאשימה מר סאלח פלאח, מנהל היחידה האזורית במשרד לאיכות הסביבה.

העד מסר כי ביום האירוע, במהלך נסיעתו בכיוון דלית אל כרמל לעוספיה, במקטע הכביש שליד בית הספר אורט שנמצא בעליה, הבחין כי ממזרק מערבל הבטון שהיה בנסיעה לפניו, ניגרים תשטיפי בטון נוזלי אל הכביש, בכמות משמעותית, וכתוצאה מכך הוצף הכביש בבטון לאורך 30 מטרים.

העד מסר כי צפר במהלך הנסיעה לנהג הרכב שלפניו אולם זה לא עצר את הרכב וכן העיד באשר למספר הרשוי של הרכב המזהם.

פרטי הרכב אותם מסר נבדקו ע"י המשרד לאיכות הסביבה והתבררו כרכב שבבעלות הנאשם.

העד שלל בעדותו את טענת ההגנה כי נפלה טעות ברישום פרטי הרכב שנראה על ידו.

לדבריו, מאחר והוא נהג ברכבו באותה העת, בתו שישבה במושב שליד הנהג,  רשמה את פרטי הרכב לבקשתו והוא וידא כי רשמה את המספר הנכון, עוד במהלך הנסיעה.

הפתק בו נרשמו פרטי הרכב ע"י בתו של עד התביעה לא הוגש לבית המשפט כראיה אולם בדוח ת/1, אותו ערך העד ובו תיאר את נסיעת הרכב וזרימת הבטון הימנו מופיעים, מלבד מספר הרכב, פרטים נוספים של הרכב והם צבעו הלבן וסוג הרכב, אשר, כאמור, אין חולק כי הם עונים על תיאור רכב הנאשם.

העד אף שלל בעדותו את האפשרות כי הבטון שהיה על הכביש ניגר מאתר העבודה הסמוך למקטע הכביש בו נראה רכב הנאשם.

עדותו של העד, שהינו עד אובייקטיבי, אין לו כל קשר לנאשם ואף אינו מכירו הייתה מהימנה עלי והנני מקבלת את דבריו במלואם. עד התביעה היה עד ישיר להתרחשויות ולהתרשמותי מסר את הדברים כהוויתם.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם, מנהל מפעל הבטון, כעד הגנה מס' 1.

הנאשם טען בעדותו כי ברכב האמור הועמס בטון בפעם  האחרונה באותו יום עבודה בשעה 14.30 והרכב סיים את פריקת הבטון באתר של הלקוח בשעה 15.40.

לבית המשפט הוגשו יומן סידור עבודה למפעל, נ/1 ודוח מטעין ומעקב של המפעל מיום האירוע, לתימוכין בטענתו כי הרכב יצא את המפעל לביצוע הזמנה בשעה 14.30 באותו יום.

כן הוגשו תעודות המשלוח של אותו יום, הנוגעות לרכב נשוא האישומים, נ/3.

בתעודת המשלוח שמספרה 20287, רשומה שעת יציאת הרכב נשוא האישומים שהינה 14.30, שעת ההגעה לאתר הפריקה שהינה 14.50 ושעת סיום הפריקה שהינה 15.40.

מר מועאד חלבי, עובד של הנאשם, היה נהג הרכב  במועד התרחש האירוע והעיד כעד הגנה מס' 2.