1. החלטתי לזכות את הנאשמים מכל סעיפי האישום נשוא כתב האישום הראשון, למעט שני סעיפים (סעיף 4 ג' (אי הדיווח בתוך 15 דקות) וסעיף 4 ו' (זרימת מי הנגר), וכן לזכותם מסעיפים 4 ג' (חביות דולפות ונפוחות), 4 ד' (חביות ישנות שתכולתן לא נשרפה), 4 ה' (החזקת כמות חמ"ס מעל למותר), ו- 4 ח' (אחסנה על גבי משטחים שבורים) שבכתב האישום השני ולהרשיעם ביתר סעיפי האישום.
כללי
2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בתיק זה, הנושא בחובו שני אישומים שעניינם עבירות של ניהול עסק שלא בהתאם לתנאי הרשיון, (לפי סעיף 4, 7, 14 ו - 15 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח- 1968 והפרת תנאים מיוחדים של היתר רעלים (בניגוד לסעיפים 3 (ה), 15 (ב) (2) ו - 16 ב' לחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג - 1993).
3. הנאשמת 1 היא חברה בע"מ שבין מטרותיה מתן שירותי פסולת אורגנית ואחרת, ואשר הפעילה ומפעילה משרפה לשריפת פסולת מסוכנת אורגנית ברמת חובב (להלן: "המפעל"). לנאשמת 1 רשיון עסק מאת המועצה המקומית רמת חובב והואיל ועוסקת הנאשמת 1 בחומרים מסוכנים, אוחזת היא גם בהיתר רעלים (להלן: "הרשיון" ו"ההיתר" בהתאמה). במסגרת הרשיון וההיתר, כרוכים תנאים מיוחדים. הנאשם 2 הינו מנכ"ל הנאשמת 1 והנאשם 3 הינו מנהל המפעל בפועל.
4. עפ"י כתב האישום, פרצה ביום 25.3.01 שריפה במפעל, שהובילה לפיצוץ, בעטיו התעופף מיכל הזנה שהכיל 15 מ"ק פסולת אורגנית נוזלית ונחת במרחק של 80 מ' מבסיסו, בתוך חצר המפעל (להלן: האירוע). האירוע אינו שנוי במחלוקת. בעקבותיו נערכו בדיקות שונות שמסקנתן לדעת המאשימה היתה, כי המפעל הפר את תנאי רשיון העסק והיתר הרעלים. בהמשך, נערכו במפעל שני סיורים מטעם המאשימה (בתאריכים 12.7.01 ו- 14.8.01) שבהן הסתבר למאשימה, כך על פי כתב האישום, שהנאשמים הפרו את תנאי הרשיון ההיתר ובהתאם - הוגש כנגד הנאשמים כתב האישום נשוא ענייננו.
5. למען הסר ספק יובהר, כי הנאשמים אינם מואשמים בקרות האירוע, אלא בהפרת התנאים כאמור, בניגוד לחוק רישוי עסקים ולהיתר הרעלים.
6. הנאשמת 1 מואשמת בתוקף היותה בעלת המפעל, נאשם 2 אחראי בשל היותו מנכ"ל הנאשמת ובהתאם לאחריותו כמנהל התאגיד ונושא משרה בו, ונאשם 3 אחראי מתוקף היותו מנהל בפועל ונושא משרה בתאגיד.
7. במסגרת תיק זה התנהלו ישיבות רבות, במהלכן נשמעו העדים השונים והוגשו מסמכים רבים מטעם שני הצדדים. בסיום פרשת הבאת הראיות, ביקשו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב. לאחר עיכובים רבים סיכמו הצדדים טענותיהם, ובעקבות כך ניתנת הכרעת דין זו.
המחלוקת
8. המחלוקת נשוא תיק זה נוגעת לשאלות הבאות:
א. האם חייבת הנאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה?
א. ככל שהתשובה חיובית - האם חייבים הנאשמים 2 +3 באחריות נגזרת מהיותם נושאי משרה, מכח חיובה של הנאשמת 1?
הראיות
9. מטעם המאשימה העידו שבעה עדים: מר ראובן בן סימון - מפקח וחוקר המשרד לאיכות הסביבה (עת/1), ד"ר מרים הרן - מנכל"ית המשרד לאיכות הסביבה ומי ששימשה במועד הרלוונטי לאישום הראשון כסמנכלי"ת תעשיות במשרד (עת/2), הגב' צפי בן שאול - מרכזת תעשיות רישוי עסקים במחוז דרום של המשרד לאיכות הסביבה (עת/3), מר אריק בר שדה - מנהל מחוז דרום במשרד לאיכות הסביבה (עת/4), מר רפי כהן - ראש רשות הרישוי במ.מ. רמת חובב (עת/5), הגב' מיכל בר טוב - מנהלת האגף לחומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה (עת/6), הגב' מיטל לאון - ממונה על חומרים מסוכנים במחוז דרום במשרד לאיכות הסביבה (עת/7).
10. כמו כן הוגשו רשיון העסק ותנאיו, היתר הרעלים ותנאיו, צו הפסקה מנהלי, דוחות סיור, הודעות הנאשמים, תכתובות, צילומים משטח המפעל, תעודת עובד ציבור תדפיס רשם החברות וכן דו"ח ועדת חקירה שמינה השר לאיכות הסביבה בעקבות האירוע.
11. באשר לדו"ח החקירה אעיר, כי על אף שנתקבל הדו"ח כמוצג לתיק בית המשפט, זאת בעקבות החלטתי המפורטת מיום 16.6.04, הרי שיש לזכור, כי אף המאשימה הסכימה כי כל מה ששמעה הועדה אינו ממצה וביקשה שלא לייחס זאת לחלק מהראיות (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 5). גם בהחלטתי האמורה ציינתי במפורש, כי קבלת הדו"ח הינה באשר לשאלת קבילותו, בכפוף לפסילת חלקיו המהווים עדות שמיעה ובכפוף לבחינת משקלו, תוך שאין בקבלתו משום סתימת הגולל בפני טענות כנגד תוכנו והחובה להוכיח את העובדות עליהן הוא נסמך (ס' 11 להחלטה הנ"ל). בנסיבות אלה עיקר הראיות שיבחנו הינן אלה שהובאו בפני ולא אלה המפורטות בדו"ח.
12. מטעם הנאשמים העידו הנאשמים 2+3 וכן מר אפרים רויטמן - מנהל התפעול אצל הנאשמת 1 במועד הרלוונטי ומר אדוארד פודולסקי מנהל אחזקה בתקופה הרלוונטית וכיום מנהל המפעל.
13. כמו כן הוגשו פרוטוקולי ישיבות המשרד לאיכות הסביבה, תעודות משלוח, אישורי קורס והדרכות בטיחות שונים ומסמכי רכישות חנקן.
דיון
14. כאמור, עוסק כתב האישום בפרטי הפרות של תנאי הרשיון וההיתר. על מנת שלא להכביד על העיון בהכרעת הדין, אמנע מלסקור את פרטי הראיות השונות אלא אתייחס אליהן קונקרטית ביחס לכל פרט באישום, לצד המסקנה הנובעת מהאמור.