הכרעת דין בתיק פ 3983/05

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת נטען כי בתאריך 24.12.04, בשעה 19.30 לערך, במושב מגדים, במסיבת חנוכה שבה נערכו "שעשועי מדע" שבמסגרתם הובערה אש, אחזה אש בבגדיו ובשער ראשו של הילד טל צמח, יליד 1993 (להלן: "הילד") שצפה בשעשועים והוא נכווה קשות באיזור הבטן, בשתי אמות ידיו ובפניו, אושפז לתקופה ארוכה ונזקק לניתוחים והשתלות שונות.

כן נטען כי באותו מועד היתה זו הנאשמת שהפעילה דוכן לצורך הדגמה והשתמשה בחומרים אשר הכילו אתאנול שהינו נוזל דליק, אליו הוסיפה מלחים מסוימים אשר בהבערתם מתקבלות להבות בגוונים שונים.

במהלך ההדגמה שפכה הנאשמת חומר דליק לתוך צלחת ובמהלך שפיכת החומר אחזה האש בבגדיו ובשער ראשו של הילד הנ"ל וגרמה לפציעותיו, כמפורט לעיל.

התביעה גורסת בכתב האישום כי הנאשמת פעלה במהלך אותו אירוע בפזיזות וברשלנות שיש בה כדי לסכן חיי אדם באש ולא נקטה באמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש או בחומר שבהחזקתה ובכך עברה עבירות של שימוש פחזני באש או בחומר דלק וחבלה ברשלנות בניגוד לקביעות הסעיפים
338 (3) ו-341 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לה.

בישיבת בית המשפט מיום 6.9.07 הבהירה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, כי אכן היתה בדוכן במועד נשוא כתב האישום אך הינה כופרת בכך שהפעילה אותו.

כן כפרה בכך שהילד "נחבל כתוצאה משימוש זה או אחר" (עמ' 13, שורה 8 לפרוט').

עד התביעה מס' 3, טל צמח, הוא הילד הנפגע, העיד בבית המשפט ותיאר את אשר התרחש.

לדבריו, עמד צמוד לשלחן שעליו ביצעה הנאשמת את הדגמותיה באמצעות דלק ששפכה לקעריות שהיו על השלחן והדליקה בהן אש.

רוחבו של השלחן היה צר יחסית, כמטר בלבד, כאשר מצידו האחד, בצמוד אליו עומד הילד ביחד עם ילדים נוספים ומבוגרים ומצידו  השני עומדת הנאשמת.

לדבריו, בתשובה לשאלה מה קרה, השיב:

"לא יודע, נזל הדלק, לא שמנו לב, נגע לי בחולצה, טרנינג, ברגע שהיא הדליקה זה הצית לי את כל הבגדים ... אני נדלקתי וכולם צרחו והתחלתי להשתולל. סעדיה זה שהציל אותי עבר והוציא אותי מחוץ לאולם לדשא ולקחו אותי לבית חולים ונשארתי בבית החולים כחודש". (עמ' 18, שורות 5-15 לפרוט').

בתשובה לשאלה אם היה פעיל במהלך הניסוי, השיב הילד:

"לא. אנחנו כולנו הסתכלנו וזה היה יכול לקרות לעוד אנשים אם זה היה נוזל לכיוונם. כולם עמדו ורק הסתכלו וגם אני". (עמ' 18, שורות 19-20 לפרוט').

בתשובה לשאלה אם מישהו אמר לו ולאחרים להתרחק מן השלחן, השיב בשלילה.

הילד חזר והעיד כי לא ניתנה להם כל הוראה שלא להתקרב לשלחן או להתרחק הימנו ואף לא היו שלטי אזהרה.

בחקירתו הנגדית הסביר הילד כי הגיע לחדר שבו התרחש האירוע כאשר הפעילות כבר היתה בעיצומה, כי עמד "מול הקוסמת, ממש קרוב" (עמ' 21, שורה 2 לפרוט') וכי "זה דלף אלי" (עמ' 21, שורה 3 לפרוט').

הילד אישר כי פרט לנאשמת, אותה הינו מכנה בעדותו "קוסמת" היתה עוד קוסמת אך היה בטוח בדבריו כי היתה זו הדגמה שהנאשמת עשתה שבמהלכה אחזה האש בבגדיו.