כתב האישום
הנאשם הועמד לדין באשמת התחזות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק, קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק וקשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 299(א)(2) לחוק.
כעולה מעובדות כתב האישום, בשנת 2003 למד הנאשם באוניברסיטה הפתוחה והיה עליו להיבחן בבחינת אמיר"ם (אנגלית מיון לרמות ממוחשבת) לצורך סיווג רמתו באנגלית. ביום 22.5.03, נבחן הנאשם בבחינה זו וציונו עמד על 84 והוביל לסיווגו ברמת "מתחילים" באנגלית. במועד לא ידוע עובר ליום 21.7.03, קשר הנאשם קשר עם אלמוני כדי שהלה יתחזה לו וייבחן בשמו ובמקומו בבחינת אמיר"ם חוזרת, כך שהציון שיושג בה ייזקף במרמה לזכותו. ביום 21.7.03, ניגש האלמוני לבחינה, התחזה לנאשם, רשם בטפסי רשימת הנבחנים את פרטי הנאשם וחתם בשמו, נבחן במקומו בבחינה והשיג עבורו את הציון 144, המעניק פטור מלימודי אנגלית, ובכך ניסה לקבל במרמה פטור מלימודי אנגלית במסגרת לימודיו באוניברסיטה הפתוחה.
תשובת הנאשם ויריעת המחלוקת
הנאשם אישר כי במסגרת לימודיו באוניברסיטה הפתוחה נדרש לעמוד בבחינת אמיר"ם במסגרת מיון רמתו באנגלית. הוא אכן נבחן פעמיים, אך טען כי מעולם לא הודע לו מה גובה הציונים שקיבל בשתי הבחינות. זולת הודאתו בעובדות אלה כפר הנאשם כפירה מוחלטת בכתב האישום. מכאן נגזרת זירת המחלוקת העובדתית בין הצדדים, שנפרשה לכול רוחב היריעה - בעוד התביעה טוענת כי הנאשם נבחן במבחן הראשון ובשל הציון הנמוך שהשיג- 84, שמשמעותו אי פטור מלימודי אנגלית, שלח אדם אחר להיבחן במקומו במבחן השני והלה זיכהו בציון 144, טוענת ההגנה, תוך הכחשה נחרצת של האשמה, כי הנאשם השתתף בעצמו בשני המבחנים והציונים שקיבל הם ציוניו.
בבואה להוכיח הנטען על ידה בכתב האישום הציבה המאשימה מערך של ראיות נסיבתיות במהותן, המורכב משילוב של פער ציונים לא סביר בין שני המבחנים, בעיקר על רקע סמיכות הזמנים בין שני מועדי הבחינות, שינויים בגרסאות הנאשם בנושאים מהותיים המצטרפים להסבריו התמוהים ונטולי ההיגיון, התנהגותו עובר לבחינה ולאחריה, ובכלל זה אובדן תעודת הזהות ושלל התירוצים בו נאחז בסירובו להיבחן בשנית, כמו גם התנהלותו בחקירתו במשטרה, כשעל מסכת תעתועים זו סוגרים שקרים מוכחים וחצאי אמיתות. כול אלה בהצטברותם יוצרים, להשקפת התביעה, מסה כבדת משקל המתגבשת לתשתית ראייתית מוצקה לחובת הנאשם. ההגנה לעומתה טוענת, כי מעבר לאי הוכחת מכלול העובדות הנטענות בכתב האישום לא עלה בידי המאשימה להוכיח, אף לא באופן רעיוני, את העבירות הספציפיות המיוחסות לנאשם.
פרשת התביעה
לשם בחינת מסכת הראיות ודיותן להוכחת אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, אקדים וארחיב בתשתית הראייתית בכל הנוגע לנושא העומד במוקד הדיון- בחינת אמיר"ם על מהותה ונפקויותיה.
בחינת אמיר"ם
מועמדים למוסדות השכלה אקדמאיים בישראל נדרשים לעמוד בבחינות מיון ובכללן ב"אנגלית מיון לרמות ממוחשבת"- היא בחינת אמיר"ם, שעורך "המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (ע"ר)" (להלן: "המרכז הארצי"). בחינה זו, כשם שהעיד מר יקותיאל וייס (להלן: "יקותיאל"), ממקימי המרכז הארצי, שהשכלתו בתחומי הפסיכולוגיה והסטטיסטיקה, הינה בחינה הנערכת בשיטה האדפטיבית. במסגרתה תחילה מועברות לאלפי אנשים באופן מדגמי שאלות בחינה ניסיוניות, וכך נבדקת ומחושבת רמת הקושי של כל שאלה ביחס לאוכלוסיה הנשאלת. עם קבלת מלוא האינפורמציה הסטטיסטית לגבי כל שאלה נבחרות השאלות שמבחינות בצורה הטובה ביותר בין נבחנים שבבחינה "בזמן אמת" יודעים להשיב עליה לבין אלה שלא, באופן שהבחינה ה"אמיתית" נפתחת בשאלה ברמת אבחנה בינונית (אשר עליה משיבים נכונה רק 50% מהנבחנים). אם הנבחן משיב עליה נכונה, עולה רמת הקושי של השאלה הבאה שתוצג לו, ולהיפך, כשנבחן משיב באופן שגוי, רמת השאלה הבאה שמוצגת בפניו נמוכה יותר. בסיום הבחינה מתקבל ציון המשקף את רמתו של הנבחן בהתאם לרמת הקושי של השאלות ולא לפי מספר השאלות עליהן השיב נכונה, כשם שנעשה בבחינה בכתב. בחינת אמיר"ם, הנערכת בשיטה זו, בודקת את רמת הידע של הנבחן באנגלית ומקבילה לחלוטין לבחינת אמי"ר, שהיא בחינה זהה הנערכת בכתב, וכן לחלקים באנגלית של הבחינה הפסיכומטרית, שכולם בודקים את רמת הידע באנגלית והשליטה בשפה, להבדיל מרמת ידיעה ושליטה בתוכן הנושא הספציפי שעליו מתבססות השאלות בבחינה, אשר כלל אינו רלוונטי, כך שהשפעת ידיעות מוקדמות בעולם התוכן של השאלה הינה מועטה בשל ההקפדה על כך שעולם התוכן מהווה אלמנט זניח בשאלה עצמה. העד הסביר, כי סקאלת הציונים בבחינת המיון לרמה באנגלית נעה בין 50 - 150, כאשר ציון המעניק פטור מלימודי אנגלית במוסד להשכלה גבוהה עומד על 134. כשנבחן אדם בבחינה יותר מפעם אחת מוערך באופן ממוחשב הסיכוי לשיפור או לירידה ברמה שכבר נקבעה, וכאשר שיפור הציון חורג מן הממצאים הסטטיסטיים הללו, מתכנסת ועדה בת שלושה אנשים שהוא עומד בראשה, בוחנת את הנתונים הסטטיסטיים לצד נתונים נוספים ומחליטה האם לזמן את הנבחן לבחינה חוזרת.
יצוין, כי כתנאי להשתתפות בבחינה, בתחילתו של כל מבחן אמיר"ם מופיעה על צג המחשב הודעה, המיידעת את הנבחן, כי ציוני הבחינה אינם סופיים והמרכז הארצי שומר לעצמו הזכות לזמן נבחן לבחינה חוזרת בהתעורר ספק בנוגע למהימנות הציון. הנבחנים נדרשים להביע הסכמתם לתנאי זה באמצעות המילה בחירת המילה "כן". נבחן שאינו מסכים לו אינו מורשה להיבחן וכספו מוחזר לו.
בחינת הנאשם וההליכים שלאחריה
לגרסת התביעה, הציון שקיבל הנאשם בבחינת אמיר"ם הראשונה, בה נבחן ביום 22.5.03, עמד על 84, ואילו ציונו בבחינה הנוספת, בה נבחן כעבור חודשיים בלבד, ביום 21.7.03, עמד על 144. פער בלתי סביר זה, המהווה ככלל אינדיקציה ברורה לחשד של מעשה רמייה ובמיוחד במקרה זה בשים לב לעובדה שהושג תוך פרק זמן קצר ביותר, עורר את חשדה של גב' יעל יונה (להלן: "יעל") לגבי כשרות השגתו של הציון הגבוה. יעל, המשמשת כרכזת מהימנות הערכה וקצינת בטחון במרכז הארצי ובתור שכזאת אמונה על איתור מעשי רמייה בבחינות, פתחה בנוהל הנקוט במקרים אלה.
מן הדוכן תיארה יעל את תהליך הבדיקה הנערך ככלל כשמתעורר חשד למרמה בבחינה ומהן הנסיבות העלולות להוביל להחלטה להגיש תלונה במשטרה.
תחילה נערכת בדיקה באמצעות תוכנה ממוחשבת של שני נתונים: האם הנבחן ניגש לבחינות קודמות, לרבות בחינת אמי"ר והבחינה הפסיכומטרית, והאם קיים פער, העולה על 30 נקודות בין ציון הבחינה האחרונה לבין ציוני בחינות קודמות. אם מתגלה פער בסדר גודל כזה היא עורכת בדיקה נוספת בין רשימות הנבחנים באותן שתי הבחינות, אשר למעשה ממולאות ונחתמות ע"י הנבחנים עצמם בכתב ידם בעת התייצבותם בחדר הבחינה, ומתוכם מבודדת את השורה הקונקרטית המתייחסת לנבחן הספציפי, בו רשם את פרטיו האישיים, ובהם שמו ושם משפחתו, מספר תעודת הזהות שלו, תאריך לידתו, כתובתו וחתימתו (להלן:"הפרטים האישיים"). רשימות אלה, אשר כאמור הנבחנים נדרשים למלא במו ידיהם, משמשות לדגימת כתבי ידיהם למטרת זיהוי התחזות, שהיא, למעשה, לדבריה, הדרך היחידה בה ניתן לרמות בבחינת אמיר"ם. רשימות הנבחנים הללו, או ליתר דיוק השורה הספציפית ברשימת הנבחנים של הבחינה השנייה, בה מופיעים פרטי הנאשם וחתימתו, עומדת בלב המחלוקת העובדתית בין הצדדים.
ובמקרה דנן. העדה העידה, כי חשדה הראשוני, שהתעורר נוכח הפער המשמעותי והבלתי סביר בין שני ציוני בחינות הנאשם והשיפור הדרמטי שהושג בפרק זמן קצר של חודשיים בלבד, התחזק לאחר שהשוואת שתי השורות המתייחסות אליו ברשימות הנבחנים משני מועדי הבחינות הצביעה על שוני בין שני כתבי היד שנחזו להיות של הנאשם, ולכן העלתה את העניין בפני הממונה עליה. לאחר מכן, פעלה בהתאם לנוהלי המרכז ארצי, פנתה לאוניברסיטה הפתוחה וביקשה כי יימסר לנאשם שעליו ליצור עימה קשר. ביום 29.7.03 הוא אכן התקשר אליה, והיא זימנה אותו לבחינה חוזרת ביום 3.8.03 בשעה 16:00, בהתאם להסכמה עליה חתם טרם נבחן. בהמשך לשיחת טלפון זו החלה בין הנאשם ליעל חלופת מכתבים (
ת/3 א-ח), שהינה בעלת נפקות ומשקל ראיתיים ולכן יש מקום לפרטה:
ראשיתה במכתבו שנשלח עוד ביום שיחתם (29.7.03) ובו העלה הנאשם שורה של דרישות: לקבל את סיבת הדרישה לבחינה החוזרת, את ה"חוזה האחיד", כהגדרתו, עליו נדרש לחתום באמצעות המילה "כן", וכן החזר כספי מלא לימי העבודה ויתר הוצאותיו הנלוות להליך של בחינה חוזרת לרבות, עוגמת נפש וכיוצא בזה.
בתשובתה מיום 30.7.03 הסבירה העדה, כי החלטה לזמנו לבחינה חוזרת התבססה על שיקולים מקצועיים והערכת בחינתו בהתאם לכל מערכת ההערכות הקיימת במרכז הארצי, והסבירה כי נמצא כי הדרך היחידה לקביעת הערכה מהימנה בעניינו היא עריכת בחינה חוזרת, שרק לאחריה יוכל לקבל הסבר מלא לפשר עריכתה.
בתגובה למכתב זה השיב לה הנאשם ביום 31.7.03, כי תשובתה אינה מספקת והוסיף כי אם לא יימסרו לו בכתב החשד הסביר עליו מבוססת הדרישה לבחון אותו, ציונו בבחינה עם הסתייגות המרכז הארצי והסכמת המרכז הארצי שהבחינה החוזרת תיערך באותם תנאים ובאותה רמת קושי, יראה בתנאי עליו נדרש להשיב "כן" תנאי מקפח בחוזה אחיד.
במועד שנקבע לבחינה החוזרת (3.8.03) כתב הנאשם ליעל כי במסגרת עבודתו הוא נדרש לצאת לחו"ל למשך כשלושה שבועות והוא שומר לעצמו הזכות להיבחן בבחינה החוזרת עם שובו ארצה וכן להיבחן שנית בתנאים זהים לבחינתו הראשונה ובאותה רמת קושי, במועד הטוב בעיניו. ביום 12.8.03 השיבה לו יעל כי לא יוכל לקבל ציונו ללא עמידה בבחינה החוזרת ואם יבחר להיבחן בבחינה חדשה מומלץ לו להיבחן במשרדי המרכז הארצי כדי למנוע אפשרות של זימון נוסף לבחינה חוזרת. אשר לטענתו בדבר חוזה אחיד, מסרה לו כי הנושא מצוי בבדיקת הגורמים הרלוונטיים במרכז הארצי. עוד באותו יום השיב לה הנאשם וחזר על דרישותיו לקבלת הציון 144 והחוזה האחיד עליו הוחתם, וכן לבחינה חוזרת או חדשה ברמת קושי ובתנאים זהים לאלה שהיו בבחינתו הקודמת. בשולי המכתב ציין, כי בעת כתיבתו הוא שוהה מחוץ לגבולות המדינה.
ביום 13.8.03 נכנס לתמונה יקותיאל והשיב לנאשם כי התנאי שעליו נדרש להשיב "כן" אינו מהווה חוזה אחיד, אלא נועד להביא לידיעת הנבחנים את העובדה שהמרכז הארצי שומר לעצמו הזכות לבדוק את מהימנות ציוני הנבחנים וכן ליידעו בדבר האפשרות שיזומנו לבחינה חוזרת אם יוטל ספק במהימנות הציון. כמו כן חזר על דברי יעל, ולפיהם לא יוכל לקבל ציונו מבלי להיבחן בבחינה חוזרת, כמו גם ההמלצה להיבחן בבחינה חוזרת כדי למנוע אפשרות זימון נוסף לבחינה חוזרת, היה ויבחר להיבחן שוב בבחינה רגילה. בו ביום השיב הנאשם ליקותיאל וחזר על טענתו, לפיה התנאי מהווה חוזה אחיד, וכן על דרישותיו הקודמות. אף בשולי מכתבו זה ציין, כי הוא שוהה מחוץ לישראל.