החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ואלה נימוקיי.
בכתב האישום מיוחסות לנאשם העבירות כדלקמן:
1. תקיפה סתם - בן זוג - עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
- נסיון תקיפת בן זוג - עבירה לפי סעיף 379+ 382 (ב) +25 לחוק העונשין התשל"ז - 1977
- איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
עפ"י עובדות כתב האישום, בשבת עובר לתאריך 07.07.04 בביתם, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שירק עליה, שפך עליה כוס מים ולאחר מכן זרק עליה כוס פלסטיק. כל זאת על רקע ויכוח ובנוכחות ילדיהם.
יומיים לאחר האירוע המתואר באישום הראשון ניסה הנאשם לתקוף את המתלוננת בכך שניסה לפגוע בה באמצעות סיגריה בוערת. בנסיבות אלו, הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר לה: "בא לי לחנוק אותך, אשרוף אותך".
עד כאן העובדות המופיעות בכתב האישום.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.
אקדים ואציין כי המתלוננת הגישה תלונה במשטרה רק ביום 07.07.04 בשעה 10:21, כלומר כ - יומיים לאחר התקיפה המתוארת באירוע השני בכתב האישום, היא הסבירה זאת בכך שאנשי הרווחה והמשטרה דחקו בה לעזוב את הנאשם וכבר לא היה נעים לה שהיא שוב ושוב חוזרת ומתלוננת, הסברה של המתלוננת מקובל עלי.
התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט מורכבת משתי עדויות בלבד, מהן מתגבשת סיטואציה של גרסה מול גרסה. מחד גיסא, עדותה היחידה של המתלוננת, עליה נסמכת התביעה, המבקשת להעניק לה מלוא האמון ולהשתית על יסודותיה את הרשעת הנאשם, הניצבת אל מול גרסת ההכחשה הגורפת של הנאשם המבקש שהאמון ינתן דווקא לו.
ההכרעה בין שתי עדויות אלה עומדת במרכזו של הדיון, והיא תיפול, בסופו של דבר, על יסוד מידת האמון שיעניק בית המשפט לכל אחד מהם, בהתבסס על התרשמותו מעדותם, מסבירות גרסתם ומהגיונה.
בני הזוג נישאו בשנת 1991, כיום הינם גרושים ולהם שלושה ילדים משותפים. המתלוננת מתארת בעדותה מערכת יחסים טעונה, מציינת כי זו אינה הפעם הראשונה שהיא מתלוננת במשטרה ואף מספרת כי שהתה במשך ארבעה חודשים במעון לנשים מוכות. מעדויותיהם של המתלוננת והנאשם בבית המשפט ניתן ללמוד כי מתח ועוינות אפיינו הקשר ביניהם, ועד עצם היום הזה מהוות מחלוקות עמוקות, ש"פירנסו" את מערכת היחסים העכורה במהלך שנות החיים הזוגיים, צלקות קשות על ליבם של בני הזוג.
כבר למקרא הודעתה ועדותה של המתלוננת, ניתן לומר, כי מדובר בגרסה בעייתית וחסרה על פניה.
- בעדותה במשטרה מתאריך 7.7.04, יום רביעי בשבוע, מתארת המתלוננת את האירוע כך:
"..מיום שבת האחרון בשעה 11:00 בבוקר, היינו בביתנו..והתחלנו להתווכח והוא ירק עליי והתקרב אליי קרוב על הבוקר..ואחר כך הוא גם שפך עליי את הכוס מים שהוא שתה וזרק עליי את הכוס מפלסטיק אומנם וקילל.. אח"כ הוא הלך לאמא שלו ואני לקחתי את הילדים לבריכה וחזרנו הביתה בשמונה בערב והוא לא היה בבית" (עמ' 1 שורות 6-10).
- בעדותה בבית המשפט - חקירה ראשית - מתארת הנאשמת את האירוע באופן הבא: "
ביום שבת 7.7, זו הייתה שבת בבוקר ששלושת הילדים היו בבית והיו צעקות הייתה מריבה אני לא זוכרת על איזה רקע והילדים ראו שהוא שפך עליי וגם את ההשפלות. באותה שבת הספקתי להיות עם הילדים בבריכה, הוא הסיע אותנו ולא נשאר איתנו. בערב אני חושבת שהוא היה כן בבית, הוא הוריד אותנו ועלה איתנו.." (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 7-12).
- בחקירתה הנגדית, מספרת המתלוננת:
"..הייתי בפינת אוכל בסלון.. ואז הופתעתי עם כוס מים. הנאשם עמד לידי בפנית האוכל, הוא התקרב לעברי. זו הייתה כוס שהייתה מונחת, מדובר בכוס זכוכית. הוא לא חשב מה היה קורה אם זה היה פוגע בי" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 1-4). לשאלת הסנגורית מדוע אמרה בהודעתה במשטרה ש"יאמר לזכותו שזאת הייתה כוס פלסטיק"? ענתה המתלוננת: "אם זה מה שכתוב אז זה מה שהיה. המים נשפכו על הפנים" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 6).
בעדותה במשטרה סיפרה המתלוננת כי בבוקר יום שבת, לאחר שהחלו להתווכח ירק עליה הנאשם (עמ' 1, שורה 7). עובדה זו לא רק שלא הוזכרה בעדותה בבית המשפט אלא שהמתלוננת אמרה כי הנאשם ירק עליה יומיים לאחר מכן בעת התקיים האירוע השני נשוא כתב האישום, בעת שאיים עליה הנאשם, לדבריה, התקרב אליה כולו וירק עליה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 22). יש לציין, כי בעדותה במשטרה על אירוע התקיפה השני, לא סיפרה המתלוננת כי ירק עליה הנאשם בעת איים עליה עם הסיגריה.
גרסת המתלוננת בהודעתה במשטרה לגבי האירוע השני נשוא כתב האישום - אירוע התקיפה אשר אירע יומיים לאחר אירוע התקיפה הראשון:
"..שלשום בלילה שזה יום ראשון סליחה ביום שני הייתה מריבה נוספת באמצע הלילה בשעה 01:00 אני ניסיתי להירדם, אני גננת ואני עובדת בבוקר והוא להתעסק עם ה
DVD
ולראות איזה סרטים כחולים וזה עשה רעש ואני ביקשתי שינמיך שזה מפריע כי הילדה באה להגיד לי בלילה שזה מפריע לה לישון...ואז במשך שעתיים מריבה קולנית והוא אמר לי ליד הילדים בא לי לחנוק אותך ולשרוף אותך וכל זה תוך שהוא מתקרב אליי בצורה מאיימת מאוד והוא כבר הרביץ לי לא מעט בעבר והוא רצה לשרוף אותי עם הסיגריה ואני זזתי והילדה התחילה לצעוק והוא קילל אותי..והילדה אפילו הגנה עליי.. אחרי זה אני אמרתי שאני פשוט מתקשרת למשטרה ואז הוא יצא מהבית בריצה ואנחנו מהר הלכנו לשכנה לישון אצל השכנה.." (עמ' 1, שורות 10-20).