1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, פציעה, איומים והפרת הוראה חוקית.
2. זוהי המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום: במסגרת הליכים פליליים בתיק אחר היה על הנאשם לשהות בשבתות בתנאי 'מעצר בית' בבית הוריו בגילה, בפיקוח אחד מהם, עד השעה 19:00. בשבת, 24.1.09, בסביבות השעה 15:30 הגיע הנאשם למגרש כדורגל בסמוך לרחוב מרגלית בירושלים. באותה שעה, היה עידן במגרש הכדורגל. עידן הוא אחיו של אבישי, והשניים הם בניו של בנימין ברוך. משפחת ברוך מתגוררת גם היא בשכונת גילה. בין הנאשם לבין אבישי ובני משפחתו קיימת מערכת יחסים עכורה קודמת. בראותו את עידן, ניגש אליו הנאשם מאחור והכה אותו פעמיים בראשו באגרופיו. לאחר מכן צעק הנאשם לעבר עידן "אני אשרוף לכם את הבית", ו"אתה לא תבוא יותר למגרש". עידן השיב לנאשם כי ימשיך לבוא למגרש הכדורגל, ואז הוסיף הנאשם לאיים עליו באומרו: "אם תבוא למגרש אני אראה אותך ביום שבת, ואז זה לא יהיה שתי מכות אלא משהו שאתה לא תשכח". בהמשך אותו יום, בסביבות השעה 18:00, פגשו עידן ואביו בנימין בנאשם ובאחד אחר, קטין, בקרבת מקום. בנימין שאל את הנאשם מדוע הכה את בנו עידן. או אז התפתחה בין השניים תגרה, שבמהלכה החל הנאשם להכות את בנימין באגרופיו, בכתף ובפנים. בהמשך, הרים הנאשם אבן והחל להכות באמצעותה את בנימין בראשו. עידן, שהיה במקום, קרא לאבישי אחיו. כשהגיע אבישי החלו הנאשם והקטין שאיתו לידות אבנים בצוותא חדא לעבר אבישי, עידן ובנימין. הנאשם הרים אבן נוספת והשליך אותה ממרחק קצר לעבר פניו של אבישי. הנאשם תפס בחולצתו של אבישי ואמר לו "אתה יודע שאתה מת". לאחר מכן נמלט הנאשם מהמקום. כתוצאה ממעשיו, נגרמו לאבישי חבלות ושבר בלסתו, אשר הצריך ניתוח ואישפוז בבית חולים. לבנימין נגרם חתך בראש אשר הצריך תפרים, וכמו כן נגרמו לו חבלות בכתף וביד שמאל. לעידן נגרמו חבלות בפנים ובגב, ואלו טופלו בבית חולים.
3. בתשובתו כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במה שנוגע ליציאתו של הנאשם באותה שבת מביתו, בניגוד לתנאי 'מעצר בית', טען בא כוחו כי היציאה הייתה מותרת בהתאם לסייגים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בירושלים בב"ש 1673/08 "ולכל היותר אולי מדובר בסטייה קלה של אחד מהתנאים שבסייגים" (עמוד 1 לפרוטוקול). הנאשם אישר שעבר דרך מגרש הכדורגל הנזכר, ו"שהיה עימות בינו לבין עידן" (שם). הנאשם כפר בתוקף במה שיוחס לו כלפי עידן במגרש הכדורגל. לגבי מה שאירע בשלב השני טען הנאשם בתשובתו לכתב האישום, כי התיאור שם "מהווה עיוות של מה שבאמת היה. המתלוננים הם אלה שהמתינו במכוון לנאשם מתוך תכנית להיפרע ממנו ולפגוע בו על אותה תקרית שהייתה במגרש הכדורגל... הנאשם הותקף על-ידי שלושת המתלוננים ונאלץ להגן על עצמו. האבן שממנה נפגע אבישי, הושלכה בידי קטין שהיה במקום, ושרצה להגן על הנאשם מפני המכות הקשות שספג מהמתלוננים... כל פעולה אלימה שננקטה על-ידי הנאשם באירוע זה, הייתה במסגרת הגנה עצמית לאחר שהותקף קשות על-ידי שלושה אנשים שהמתינו לו במארב וכשלא הייתה לו כל דרך אחרת" (עמודים 2-3 לפרוטוקול).
4. מטעם המאשימה העידו במשפט בנימין ברוך, שני בניו אבישי ועידן, נכדתו הקטינה של בנימין, אמה, אנשי משטרה, רופאים ועדי ראיה.
מטעם הנאשם העידו הנאשם עצמו והקטין שהיה עימו.
מסכת העובדות אינה מורכבת. אף-על-פי-כן, היה המשפט קשה וממושך. הפרוטוקול (המוקלט והמתומלל) מדבר בעד עצמו, ומלמד על האופן שבו התנהל המשפט. מצדי אתמקד רק במה שנדרש לצורך הכרעת הדין.
עדויותיהם של המתלוננים אינן נקיות מקשיים. גרסתם של שניים מן השלושה בתחילה אינה זהה לגרסתם שבסוף. יחד עם זאת, בנטרול הגורמים הסובייקטיביים והאובייקטיביים שעליהם ידובר להלן, ואשר גרמו לבעייתיות מסויימת בעדויותיהם של המתלוננים, הרי שבגרעין, בעיקרי הדברים, תיארו המתלוננים את האירוע באופן דומה, העידו עליו בפירוט, וגם סיפקו מניע למעשי העבירה של הנאשם. אל מול עדויותיהם של המתלוננים, עומדת עדותו הרעועה של הנאשם. הנאשם שינה את גרסתו פעם אחר פעם, וגרסתו גם שונה בפרטים מהותיים מגרסתו של עד ההגנה הקטין, אשר מטעמים השמורים עמו 'לקח על עצמו' את האשמה בתיק. לטענת ב"כ המאשימה, בין אם נקבל את גרסת עד ההגנה הקטין, בין אם לאו, כך או כך יש להרשיע את הנאשם מכוח ביצוע בצוותא; הטענה נכונה. אך מן הראוי לומר בשלב זה, כי גרסתו של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי לקראת סוף המשפט, היא גרסה כבושה. כך גם גרסת עד ההגנה הקטין. גרסתה של ההגנה כפי שקיבלה את ביטויה בשלב מאוחר ביותר, איננה הגיונית ובלתי אמינה. רצונם של המתלוננים האב בנימין ובנו אבישי לחזור בהם מתלונתם ולמזער את האירוע, לא נבע מטעמים כנים, אלא מפחד. צדקה המאשימה בנימוקיה על הצורך לבכר את דברי המתלוננים בתחילה, במשטרה, על פני דברים שאמרו בשלב מאוחר, ובחלקם נסיגה מדבריהם הראשונים. עדי ראיה העידו באופן שמתיישב עם התיאור שמסרו המתלוננים בתחילה. חיזוק לגרסתם נמצא גם בחוות דעת מומחה שלפיה נמצאו כתמי דם של אבישי על בגדיו של הנאשם, בחוות דעת רפואיות, בעדויות שוטרים ועוד.
5. עידן העיד, כי באותה שבת שיחק כדורגל כהרגלו עם חבריו. לאחר גמר המשחק ישב במקום, ואז לפתע חטף מכה בראשו, חש בזעזוע וירד לו דם: "הסתובבתי, ראיתי את סבג תופס אותי פיסית. כאילו, לא נותן לי לזוז. מנוטרל. אין באפשרותי אפילו לזוז. והוא התחיל לצעוק. ולאיים... שישרוף את הבית ועוד אחכה לכם... ירד לי דם, היה לי זעזוע. אני אפילו לא הספקתי לראות... העיניים שלי היו עצומות לאיזה כמה שניות ואז כשפקחתי את עיניי ראיתי אותו תופס אותי מקדימה ככה עם הקפוצ'ון" (עמוד 7 לפרוטוקול). בהמשך, בתשובה לשאלה, העיד עידן על הקטין שהיה עם הנאשם. "אז אני עליתי לבית לשטוף את הפנים מהדם והכל, ואמא שלי אמרה לי שיזמינו משטרה" (עמוד 8 לפרוטוקול); "אני דחיתי את זה, לא רציתי שהיא תזמין משטרה... כי אני פחדתי. אני לא מתלהב מעולם כזה של אנשים בעוינות כזאת. אני פחדתי שיתנכלו לי אחרי זה. אני לא רציתי בכך. אני דחיתי וזהו. לא רצינו להזמין משטרה. אני אמרתי - שיעבור ככה וזהו. אני מבליג על האלימות ועל הכל. אני חשבתי שאם אני אעשה ככה אז זה יעבור" (עמוד 9 לפרוטוקול). לגבי השלב השני של האירוע, העיד עידן: "בצאת השבת... ירדנו להביא את הדברים של השיפוצים מהמשאית וכשיצאנו מהכניסה ראינו את יהודה סבג מחכה בימין הכניסה. אז אני חששתי קודם שראיתי אותו שם ועוד יותר מזה חששתי בגלל שהייתי עם אבי. אז המשכנו ללכת. לא התייחסתי. הלכנו למשאית. אז אבא שלי פנה אליו ואמר לו - למה אתה מרים ידיים? זה לא יפה, זה לא זה. אז הוא התחיל להשתולל ותפס את אבא שלי מהחולצה ונענע אותו ואמר לו - אני אעשה מה שאני רוצה אני אפוצץ את כל המשפחה שלכם אחד אחד. אז אני ניגשתי אליו מתוך הגנה עצמית להסיט אותו מאבא שלי שלא ירים עליו ידיים. ואז הוא התחיל להשתולל עליי באגרופים ותקיפה וחבל על הזמן. אז אני צעקתי לאחי מהחלון שיסייע לי להפריד. אז לפני שאחי ירד, יהודה תפס סלע וזרק אותו לאבי בראש... ירד לאבא שלי דם" (שם); "אז אני ראיתי שאחי ירד. אני ראיתי שניסו להפריד את האירוע ואז הוא התחיל להשתולל ולזרוק אבנים והיה איזה ילד קטן שם שגם הוא זרק אבנים והכל. אני לא רציתי להרים עליו ידיים בגלל שהוא קטין ואני גם לא אחד שמרים ידיים. אין לי עבר בזה. גם לא רוצה עבר בזה. והוא התחיל לזרוק אבנים הילד הקטן ולהשתולל והכל ואני מה שראיתי שאחי רק ניסה להפריד את האירוע ואז הוא קיבל בלוק אבל כל כך ממש גדולה שאני אף פעם לא יצא לי להיות במחזה כזה. כזאת גדולה ככה לפנים" (עמוד 10 לפרוטוקול).
6. במענה לשאלה ציין עידן במפורש, כי הנאשם הוא זה שזרק את הבלוק על אחיו. "כשאחי אבישי נפל על הרצפה ירד לו דם. באירוע הזה ידוע שנשברה לו לסת. ואז אבא שלי הזיז את יהודה ואמר לו - תלך, די. תלך מפה. לא רוצים את זה. הוא התחיל להשתולל - אני אשרוף לכם את הבית... ואשלח אנשים וזה לא ייגמר ככה. אם תלכו למשטרה זה יהיה הסוף שלכם" (שם); "ירד לאחי הרבה דם. תפסנו אותו וזה, ירד לו דם מהלסת, היא התעקמה לו, ממש התעקם לו פה. אחרי זה הלכנו למשטרה. אז הוא עוד לא ידע שנשברה לו הלסת. לא ידענו. ואז הלכנו לבית חולים" (עמוד 12 לפרוטוקול). בהמשך עדותו תיאר עידן רקע קודם של בריונות מצידו של הנאשם (עמודים 12-15 לפרוטוקול). עידן נשאל מדוע התלונן במשטרה רק יומיים לאחר האירוע ולא ביום האירוע עצמו, ותשובתו: "שהיה לי חשש ופחד ביום האירוע להגיש תלונה במשטרה... אני יותר הייתי עדיין נרתע מכל האירוע שהיה עד שפחות או יותר נרגע ועיכלתי את כל מה שהיה אז ניגשתי למשטרה. וגם הייתי בחששות. מאוד בפחדים... אפילו היה לי חששים לצאת מהבית. לא היה לי כלום בעולם הזה ובדברים האלה ופחדתי מאוד. בגלל זה ניגשתי אחרי זה למשטרה" (עמודים 21-22 לפרוטוקול). עדותו של עידן הייתה קשה. ב"כ הנאשם עשה ככל אשר לאל ידו על מנת להוציא את העד משיווי משקל. מדובר בעד שעברו אינו נקי, אדם מורכב, אך ניתן היה להתרשם היטב ממהימנותו. דברים שאמר בצר לו כתוצאה מחקירה נגדית תוקפנית, לא גרעו מאמינות דבריו. עידן חזר על גרסתו במשטרה. דבריו לא נסתרו. לפי דברי עדותו, הפגיעות באחיו אבישי ובאביו בנימין, אכן נגרמו כתוצאה ממעשיו של הנאשם אשר זרק אבן לעבר ראשו של אביו, ואחר כך זרק אבן על אבישי. עידן ציין כי גם עד ההגנה הקטין ידה אבנים, אך לדברי עידן, לא גרמו האבנים הללו לפגיעות הקשות. אלו נגרמו מן הסלע שבאמצעותו חבט הנאשם בראשו של בנימין, ומן הבלוק שזרק לעבר פניו של אבישי. העדות של עידן קושרת גם את הקטין לאירוע, אבל מבחינה בפרטי האירוע בין מעורבותו השולית של הקטין לבין מעורבותו העיקרית של הנאשם. עדותו של עידן מתיישבת היטב עם גרסאותיהם של אחיו אבישי, אביו בנימין ונכדתו הקטינה, אלו שניתנו במשטרה בסמוך לאירוע, ולא גרסאותיהם המאוחרות, אשר עליהם ידובר עוד להלן.
7. בעדותו של עידן ניתן היה להבחין בתחושת הפחד במהלך האירוע עצמו, כמו גם חששות ממשיים לאחר מכן. לדברי עידן אמר לו הנאשם: "אם תלכו למשטרה זה יהיה הסוף שלכם" (עמוד 10 לפרוטוקול). כאמור, סמוך לאחר האירוע פחד עידן להתקשר למשטרה: "פחדתי שיתנכלו לי אחרי זה"(עמוד 9 לפרוטוקול). רק יומיים לאחר האירוע התלונן עידן במשטרה, מכיוון שחשש להגיש תלונה, ופחד מן הנאשם (עמוד 21 לפרוטוקול). אווירת הפחד ניכרה היטב בעדותו של עידן, והיא מאששת את טענת ב"כ המאשימה על הצורך להעדיף את גרסאותיהם של בנימין ושל אבישי במשטרה, את הודעותיהם הראשונות, להבדיל מאלו שנמסרו כעבור למעלה מחצי שנה, ולכך אתייחס עוד בהמשך.
8. מכאן לעדותו של בנימין אביו. בהודעתו הראשונה של בנימין במשטרה, ביום האירוע, מסר גרסה ברורה והחלטית. לדבריו, בנו עידן ירד לשחק במגרש הכדורגל ליד הבית. כעבור זמן קצר חזר עידן הביתה ואמר לבנימין אביו: "יהודה סבג נתן לי שני בוקסים אני לא עשיתי לו כלום. אמרתי לעידן שיעזוב ולא יגיב. בשעה 18.00 לערך ירדתי מהבית עם עידן כדי להביא משהו וראיתי את יהודה ליד הכניסה לבניין שאלתי אותו 'יהודה מה קורה, למה הרבצת לעידן?' והוא ענה 'אני רוצה לזיין אתכם, כי אתם מלשנים, הבן שלך אבישי היה עד תביעה נגדי'. אמרתי לו עזוב והתחלתי ללכת יהודה בא אחרי תפס אותי מהחולצה וקילל אותי 'יא מניאק'. אמרתי לו 'יהודה עזוב אותי, אני הולך למשטרה' והוא קיבל טירוף והחל להרביץ לי. בהתחלה הוא נתן לי אגרופים בכתף ובפנים. הבן שלי עידן ניסה להפריד... במקביל עידן קרא לבן השני אבישי... באותו זמן יהודה הרים אבן מהרצפה והחל לחבוט בי עם האבן על ראשי ונתן לי שתי מכות ופתח לי את הראש. אבישי הגיע בריצה מהבית ומיד כשיהודה ראה אותו הוא זרק את האבן לתוך הפנים של אבישי, פגע בו בפרצוף שבר לו את הלסת ואת השיניים הקדמיות... בסופו של דבר הצלחתי להשתחרר ממנו ויהודה ביקש לדבר איתי בצד. ניגשתי איתו הצידה והוא איים עליי 'אם אתה הולך למשטרה ומתלונן נגדי, אני אשרוף לך את הבית עם הילדים והאישה' וברח בריצה מהמקום" (שורות 3-19 להודעה מיום 25.1.09). דבריו אלו של בנימין בהודעתו במשטרה ביום האירוע, דברים שעליהם נוספו עוד אחרים בגוף ההודעה, הם חד-משמעיים. אין דרך הגיונית לפרש אותם כדרך שניסתה לעשות ההגנה במשפט, כפי שיבואר עוד בהמשך. ההודעה משקפת את הדברים כהווייתם, כפי שהצטיירו גם מראיות נוספות. למחרת נחקר בנימין שנית במשטרה לצורך השלמת פרטים. הוא חזר ואישר את הודעתו מיום האתמול. בנימין הזכיר בהודעתו השנייה את הקטין, וציין שכשירד מביתו עם עידן "ואז ראיתי את יהודה סבג ועוד ילד קטן שהיה איתו. ראיתי אותם ממש ליד הכניסה לבניין" (שורות 6-7 להודעה מיום 26.1.09). ניכר בהודעה שחלקו של הקטין היה פחות, כי חלק הארי מיוחס לנאשם. אין בהודעה זכר לטענה שהקטין הוא זה שזרק את האבנים שגרמו לפגיעות הקשות.
9. רק בחלוף למעלה מחצי שנה לאחר האירוע, גם זאת לא מיוזמתו של בנימין, אלא רק לאחר שנקרא לשיחת הכנה לקראת עדותו במשפט, טען בנימין לראשונה, כי נזכר שאיננו בטוח אם האבנים שפגעו בו היו אלו שידה הנאשם, או שהכה בו באבן, או שמדובר באבנים שידה הקטין. עם זאת, בצדק ציינה ב"כ המאשימה שגם בהודעתו השלישית של בנימין, לאחר ששינה את טעמו, וגם בעדותו בבית המשפט, חזר על מסגרת הסיפור במלואו, ואישר כי הוא עומד מאחורי הודעותיו הקודמות. נימוקי המאשימה הצדיקו את קבלת הודעותיו של בנימין במשטרה, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. תוכן הודעותיו הוכח במשפט. ניתנה לב"כ הצדדים הזדמנות לחקור את בנימין, ועדותו בבית המשפט הייתה שונה ממה שאמר במשטרה בפרט מהותי, ואף יותר מכך, כפי שיובהר בהמשך. על-פי דברי עדותו של בנימין בבית המשפט: "באותו יום זה היה יום שבת בצהריים, הגיע הבן עידן הבית ואמר לי שיהודה סבג נתן לו שתי כאפות. או אגרופים, אני לא זוכר (עמוד 7 לפרוטוקול). לגבי המשך האירוע, העיד בנימין כי ירד עם עידן מהבית, "איך שאנחנו יורדים יוצאים מהכניסה, עידן אומר לי הנה יהודה סבג. אני קראתי ליהודה, בכוונה לדבר איתו, לא היה לי כוונה לריב או משהו, רציתי לדבר איתו. שאלתי אותו יהודה למה הרבצת לעידן? הוא אומר בגלל שהוא מניאק, ואח שלו השני גם מניאק. אמרתי לו למה האח השני שלו גם מניאק, הוא אומר שהוא מלשן... אמרתי לו... למה אבישי הוא מלשן? אני הייתי בכל המשפטים שלו ולא זכור לי שהוא העיד במשפט נגדך..." (עמוד 8 לפרוטוקול); "אמרתי לו טוב, תלך, תלך... ואז הוא הסתובב תפס אותי מכאן והדביק אותי לאוטו שלי... אני הייתי בהלם טוטאלי, ממש לא האמנתי שהוא מרים עלי יד... ניסיתי להשתחרר ממנו... הבן שלי עידן ניסה לדחוף אותו אבל הוא לא יכל. הוא קרא לאבישי מהחלון, צעק לאבישי, אבישי מרביצים לאבא... הוא הדביק אותי לרכב, הרגשתי כל מיני חבטות... בכתף ובחזה... בחזה היה שטף דם... בהמשך הוא משך אותי מכיוון האוטו לפני שאבישי הגיע, ואז הרגשתי חבטה חזקה בראש. ממש חבטה חזקה בראש מאחורה כאן, ונפתח לי הראש, מאחורה, עשו לי תפרים. האמת שעפו שם אבנים, אני לא תיארתי שהילד זורק אבנים..." (עמודים 11-12 לפרוטוקול); "נפתח הראש מאחורה ועשו תפרים שם. אוטומטית התחלתי להגן על הראש שלי, אינסטינקט ישר התחלתי להגן וחטפתי עוד מכה באצבע והאצבע נשברה. אני לא יודע ממה, מאבן או מידיים... באותו שלב ראיתי שאבישי מגיע בריצה, מאוד שמחתי כי האמת אני הייתי בפחד נוראי... ממש פחדתי פחד מוות. בדיוק כשאבישי הגיע מאוד שמחתי, כי ידעתי שהוא יחלץ אותי ממנו... ובשלב זה עפו עוד אבנים, כשאבישי הגיע, עפה אבן לכיוון הפנים של אבישי מהכיוון של יהודה סבג ואני שיערתי שזה יהודה, והתברר שגם הילד זרק..." (עמוד 14 לפרוטוקול).
10. בשלב זה של עדותו של בנימין, התפתח דין ודברים בין ב"כ הצדדים על אודות ההבדל בגרסתו של בנימין, אם היה זה הנאשם שזרק את האבן לכיוונו של אבישי, כפי שטען בהודעותיו הראשונות במשטרה, או שמא היה זה הקטין כפי שיכל להשתמע מפיו של בנימין במהלך עדותו במשפט. בהמשך העדות, אישר בנימין כי אכן אמר בהודעותיו הראשונות במשטרה, שהנאשם הרים אבן מן הרצפה וחבט עם האבן בראשו של בנימין, נתן לו מכות ופתח לו את הראש (עמודים 21- 22 לפרוטוקול). מחד גיסא, אישר בנימין את נכונות הודעותיו הראשונות, אך מאידך גיסא העיד כי לאחר מסירתן "ואני ישבתי עם עצמי וחשבתי, תראה, אני לא רוצה לשקר פה, מה שהיה היה אני אומר, המכות וכל זה. אבל הסיכוי שהוא פתח לי את הראש מאחורה, הוא אפס, כי אם הוא נותן לי מכות עם אבן אז הוא יפתח לי את הראש פה מקדימה ולא פה מאחורה, והאמת שגם מה שהביא אותי גם וחשבתי, סתם עליתי לאינטרנט ורציתי לראות מה קורה עם הדיונים האלה, והסתבר שם שהילד מודה שהוא זרק אבנים, וזה קצת הביא אותי למחשבה שיכול להיות שאני פה טועה" (עמוד 24 לפרוטוקול).
11. באשר לאבן שהושלכה לעבר אבישי, שב והעיד בנימין בבית המשפט, "כשאבישי בא בריצה, עפה אבן מכיוון של יהודה סבג, ואני שיערתי שזה יהודה... ואבישי חטף את האבן בפנים... ראיתי שאצל יהודה היה אבן ביד... וזה גם מה שהביא אותי לחשוב שהוא לא זרק את האבן על אבישי, אם האבן נשארה אצלו ביד, זאת אומרת הסיכוי גדול באמת שהילד זרק את האבן. סה"כ אני ישבתי עם עצמי ואני לא בא לשקר פה, מה שאני אומר כאן, אני אומר באמת אני לא רוצה להפיל על מישהו משהו שהוא לא עשה. זה שהוא תקף וזה, אני אמרתי... אני אמרתי שיהודה זרק אבן על אבישי ופגע לו בפנים" (עמודים 28-29 לפרוטוקול). אכן, מסגרת הסיפור בכללותה נשארה כפי שהיתה, בעדותו בבית המשפט חזר בנימין על עיקרי דבריו בשתי הודעותיו הראשונות במשטרה, אך לא ניתן להתעלם מכמה סתירות. בעניינן של הסתירות הללו, שאלה ב"כ המאשימה את בנימין מה למד מעיון בהחלטות המעצר באינטרנט, שהרי לא הוזכרה שם מילה לגבי אבן שפגעה בראשו של בנימין כתוצאה מזריקתה על ידי הקטין, וכזכור, תלה בנימין את השינוי המסוים בגרסתו במה שקרא באינטרנט על אודות דיוני המעצר ("סתם עליתי לאינטרנט ורציתי לראות מה קורה עם הדיונים האלה, והסתבר שם שהילד מודה שהוא זרק אבנים, וזה קצת הביא אותי למחשבה שיכול להיות שאני פה טועה"; עמוד 24 לפרוטוקול). בנימין השיב כי למד לדעת מפרוטוקול דיון המעצר שהנאשם אומר שהקטין זרק את האבנים. תשובה זו אינה מניחה את הדעת. ראשית, מדובר בהודעה "מזוהמת", אשר ניתנה לכאורה כאמור רק בעקבות קריאת פרוטוקולים באינטרנט על דיוני המעצר. שנית, ההודעה אינה עולה בקנה אחד עם דבריו הקודמים של בנימין המצוטטים לעיל, על כך שלמד מן הפרוטוקול "שהילד מודה שזרק אבנים". שלישית, תשובתו של בנימין מוקשית מצד עצמה, אינה הגיונית, ואינה מעוגנת בפרוטוקול דיון המעצר.
12. הזדמנות חוזרת ונשנית ניתנה לבנימין במהלך חקירתו להסביר את הדברים. לדבריו, "זה שאני באתי ואחר כך ביטלתי את התלונה, זה לא אומר שאני לא אגיד את כל מה שהיה. ככה שאני לא פוחד מכלום ואין לי סיבה לבוא ולשנות, אני אמרתי, את כל מה שהיה, אני אמרתי. היה לי תהיות לגבי אבנים, רק בזה אמרתי מה קרה כאן עם הענין של האבנים, השאר הכל הוא אמת מה שאמרתי בעדויות" (עמוד 45 לפרוטוקול). ב"כ המאשימה הקשתה על בנימין, כי אין לתלות את מחשבתו המחודשת בפרוטוקולים של דיוני המעצר שאליהם נחשף באמצעות האינטרנט, משום ששם לא צויין כלל שהיה זה הקטין שזרק אבן לראשו של בנימין. על כך השיב בנימין: "נכון, אני חוזר ואומר, אני אמרתי שאני לא יודע, יכול להיות שיהודה זרק את האבן, יכול להיות ש[הקטין] זרק את האבן..." (עמוד 45 לפרוטוקול).
13. ההסבר האמיתי לשינוי שחל בגרסתו של בנימין, לא נעוץ באותו פרוטוקול דיון של מעצר, אלא בחששו מנחת זרועו של הנאשם. כבר ימים אחדים לאחר שמסר את שתי הודעותיו הראשונות, נסוג בו בנימין קמעא, וסרב לשתף פעולה עם המשטרה. שוטר ביקש ממנו לגשת לתחנת המשטרה על מנת למסור הודעה נוספת, אך בנימין סרב. את סירובו הסביר בעדותו במשפט בכך ש"בשלב הזה אנחנו כבר היינו במצב, זאת אומרת הילד שלי היה בבית חולים, אני הייתי פצוע, נחתי, לא היה לי כוח לכל זה יותר. אמרתי אני לא מוכן עכשיו לבוא, תעזבו אותנו, מה שיש אני אגיד בבית משפט... לא עברו כמה ימים הגיעו אלינו ביום שישי בערב איזה שישה בלשים לבית עם צו חיפוש, הפכו לנו את כל הבית... אמרתי מה קרה, קבלנו מידע שיש לכם סמים בבית. אני הרגשתי פגוע, אני הרגשתי שהם רודפים אותנו, למה כביכול אולי שלא שיתפנו, כביכול מהצד שלהם פעולה, אבל לא זו הייתה הכוונה, ואמרתי אם זה ככה, אם המשטרה ככה נוהגת, למרות שלנו לא הייתה בחיים מעורבות בסמים או משהו... זה קצת פגע בי, אני הרגשתי שכאילו מה, מה עשינו, אנחנו אלה שנפגענו, הם באים עושים לנו דבר כזה, למה?" (עמוד 40-41 לפרוטוקול). ההסבר הזה איננו משכנע ואיננו אמיתי. ההגנה ביקשה לתלות את חוסר שיתוף הפעולה של המתלוננים עם המשטרה, בחיפוש המשטרתי הנ"ל שנעשה בביתם על מנת לאתר סמים, וזאת על מנת לטשטש את הסיבה האמיתית שהיא החשש מפניו של הנאשם. ברם, טענת ההגנה בעניין זה לא יכולה לעמוד, ולו מכיוון שהחיפוש בביתם של המתלוננים נעשה בחלוף תקופה לאחר האירוע, ואילו סירובה של משפחת ברוך להמשיך ולשתף פעולה עם המשטרה החל לבוא לידי ביטוי כבר שלושה ימים אחרי האירוע, ימים ארוכים לפני אותו חיפוש. גם הכרונולוגיה, גם הראיות וגם ההתרשמות, כל אלה שוללים את ההסבר.
14. הסבר אחר לשינוי שחל בגרסתו של בנימין נמצא במזכר מיום 28.1.09, שבו ציין רס"ר אלכסנדר רומנוב: "התקשרתי לאבישי על מנת לאסוף ממנו את האישורים הרפואיים ולברר באיזה משפט אבישי העיד נגד יהודה סבג. לא נעניתי... לכן התקשרתי לאביו בנימין. נעניתי על ידי בנימין... הנ"ל טען כי אבישי לא יכול לדבר ובנוסף הוא לא רוצה להביא מסמכים כי הוא מעוניין לסגור את הסיפור. הנ"ל הוסיף ואמר כי הם עשו שיחה והחליטו לבטל את התלונה ולא להמשיך בטענה מה יהיה אחרי המשפט. בנימין טען כי הוריו של יהודה הם שכניו ולאחר שיכניס את בנם לכלא הוא לא יכול להסתכל להם בעיניים. אבישי לא רוצה להמשיך עם זה ולהיכנס שוב לעולם הזה ולהמשיך את הסכסוך לשארית חייו. הנ"ל אמר אנחנו לא רוצים וניתק את השיחה...". בבית המשפט העיד רס"ר רומנוב על תוכן הדברים, על כך שבנימין אמר שהם "לא רוצים להמשיך בתיק, הם לא רוצים שהסכסוך הזה יימשך. הם מפחדים, כי ההורים שלו גם שכנים של החשוד" (עמוד 288 לפרוטוקול). בעדותו נשאל בנימין על הדברים הללו והוא אישר אותם, אם גם בסייגים: "כן, אמרתי דברים כאלה, זאת אומרת מה שאמרתי לו, אני לא יודע, הוא לא רשם הכל, אבל מה שאמרתי לו שאבישי בכלל ועידן לא רצו להגיש תלונה, אני זה שהגשתי תלונה. הם באו לתת עדות בגלל שאני הגשתי תלונה, כביכול שאני כאילו לא אצא שקרן כאן בכל הסיפור הזה... הוא רשם את זה, אני לא יודע אם זה מה שאמרתי לו, אני לא זוכר, זה היה בשיחת טלפון... עוד דבר שהלחיץ אותי ונתן לי להבין שכאן עושים לנו תרגילים, מגיעה שיחת טלפון לפלאפון של אבישי, באיומים בטלפון כביכול. אז אמרתי יכול להיות שהם עושים לנו איזה תרגיל פה, כאילו שנפחד ונבוא..." (עמוד 42-43 לפרוטוקול). הדברים המגומגמים הללו של בנימין, הם וראיות שבאו בנוסף, בכללן התרשמות חוזרת ונשנית מן המתלוננים, לימדו כי ההסבר האמיתי לשינוי בגרסה, נעוץ כאמור בחששות ופחדים מפניו של הנאשם.
15. ב"כ המאשימה הפנתה תשומת לבו של בנימין לדבריו בהודעתו הראשונה: "אתה אמרת בהודעה שלך מה-25.1 בעמוד 2 שורה 33 שהנאשם מחפש נקמה ושאתה לא יודע בדיוק מה הוא רוצה מאתנו, הוא אדם אלים ופסיכופט, זה מה שאמרת עליו?" (עמוד 57 לפרוטוקול), ובנימין השיב: "יכול להיות שאמרתי את זה, כן, יכול להיות שאמרתי את זה" (שם). מצדי אציין כי אכן, שוכנעתי, זהו מצב הדברים.
16. לאמיתו של דבר, כאמור, ברור כי יש להעדיף את גרסתו הראשונית של בנימין. כחוט השני מצטיירת בתיק תמונה של פחד וחשש מפני הנאשם. פחד זה הוא המניע לגרסה המאוחרת. בין המשפחות ישנו סכסוך נמשך. הנאשם טוען שאבישי הלשין עליו, על ביצוע גניבות והתפרצויות. לדברי בנימין, אמר לבנו "אמרתי לו תעזוב, תשב בבית. לא רציתי לפתח את זה. היות ואני יודע שאני מכיר את יהודה סבג, הוא הסתובב הרבה עם הילד שלי כשהם היו קטינים, והיה רקע של סכסוך ביניהם. זאת אומרת זה נסחב שנים שכביכול יהודה אמר שהוא יצא עד תביעה נגדו"(עמוד 8, שורה 23 לפרוטוקול). גם הנאשם אישר בעדותו, אם גם במגמה של צמצום והרחקת עדותו לשנים עברו, כי קיימת איבה בינו לבין אבישי ומשפחת ברוך. לפני שנים ארוכות היו חברים. לדברי הנאשם נפתחו להם תיקים ביחד, אבישי הלשין עליו, היה ריב, לא דיברו ביניהם (עמודים 436-438 לפרוטוקול). ב"כ המאשימה הפנתה לעוד כמה ראיות על אודות הסכסוך שבין הנאשם לבין אבישי, על מנת לבסס את טענת המניע שביסוד מעשי הנאשם, ב"כ הנאשם התנגד אליהן בשצף-קצף. יתכן שחלקן אינן קבילות, לחלקן אדרש עוד בהמשך, אך גם מבלעדיהן יש די ראיות לביסוס הרקע העכור שביחסי הנאשם עם אבישי, וחששותיהם של בני משפחת ברוך מפני הנאשם.