המ"ש 2502-02-17 שלמה נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

המדובר בעבירת קנס, מיום 15.6.15.

הקנס שולם. מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנאשם כמי שהודה ונגזר דינו (עיין: רע"פ 4036/08 גילי יאסו נ' עיריית חדרה, הש' ס. ג'ובראן, 13.3.08).

היום, בחלוף כשנה ושמונה חודשים ממועד ביצוע העבירה, נזכר המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד להישפט, בנימוק שהקנס שולם על ידי הנהגת הנטענת וטעה לחשוב שהיא גם דאגה להסבת כתב האישום על שמה.

בית משפט זה כמו בתי משפט בערכאות גבוהות יותר הבהירו לא אחת כי הפעולות מכוח סעיף 229 לחסד"פ מוגבלות בזמן משיקולי יעילות וסופיות הדיון [עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08, רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14].

אחריות נאשם/ בעלים של רכב לעקוב אחר הליכים המתנהלים בעניינו, אין בעובדה כי המבקש הניח כי אחר דואג לענייניו כדי להוות הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה. עובדה זו כשלעצמה מצדיקה דחיית הבקשה [עיין: רע"פ 511/10 ג'אודאת מוחמד אבואלמוהנד נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 25.1.10, רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 5231/13 מוני ערטול נ' מ"י, הש' א. שהם, 21.8.13].

ההלכה קובעת כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, בהיעדר הסבר לשיהוי שבהגשת הבקשה לא ייענה ביה"מ לבקשה. היענות לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).

ס' 230 לחסד"פ לא נועד לאפשר לעקוף את קביעות המחוקק בדבר שיטת הניקוד [עיין: רע"פ 8798/10 נתנאל רפאלוב נ' מ"י, הש' ע. ארבל, 17.1.11, רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 19.4.12, עפ"ת 7098-03-10 ממן נ' מ"י, הש' י. שפסר, 13.5.10).

אין עיוות דין.