המ"ש 2503-03-16 ארז ואח' נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) – התשמ"ב 1982, שהגישה המבקש לביהמ"ש ביום 6.3.15.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירת תעבורה מיום 21.3.14 של נהיגה במהירות מופרזת (דו"ח תנועה 90503003692).

מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקש.

לטענת המבקש, הוא בעל חברה, המחזיק דרך קבע צי כלי רכב, חלקם בבעלות החברה ורשומים על שמו וחלקם שכורים עבור עובדיו.

הדו"ח המדובר כלל לא הגיע לכתובתו והוא לא ידע עליו. לדבריו רק לאחר קבלת זימון לקורס לנהיגה מונעת למד על קיומו של הדוח ועל עבירת התנועה שרשומה על שמו. המבקש פנה למשטרה לבירור הדוחות ובבקשה להסב את הדו"ח, אולם נענה בסירוב. לטענתו ביום 13.4.15 פנה שוב אל משטרה וביקש את פרטי העבירות, במכתב תשובה מיום 4.5.15 נאמר למבקש כי הדו"ח נשלח בתאריך 19.5.14 לכתובתו אך הוחזר בציון "לא ידוע במען", לכן פנה המבקש שוב למשטרה המבקש ציין, כי בשל תחלופת העובדים בחברתו קיים קושי לאתר במי מדובר לכן דרש את פרטי הדו"ח. ביום 7.5.15 קיבל המבקש את תשובת המשטרה, נמסרו לו פרטי העבירה המיוחסת לו, המשטרה סירבה להסב את הדו"ח.

לתמיכה בבקשה ובטענותיו צירף המבקש את המסמכים הבאים: תצהיר, דרישה לתשלום חוב, זימון לנהיגה מונעת, תכתובות מפנ"א, העתק אישור מסירה, תצהיר הנהג.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי על המבקש היה להגיש בקשה להסבת הדו"ח במסגרת המועדים הקבועים בחוק ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון והכרעה