שטרום נ' מדינת ישראל ואח'

 בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט. לחילופין עותר המבקש לקביעת מועד לדיון בבקשה ולעיכוב ביצוע.

 עובדות המקרה 

ביום 18.01.14, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס אשר מספרה XXX (להלן – "הדו"ח") ועניינה, אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק. 

טיעוני הצדדים 

היום, עותר המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם כי במועד העבירה היה הרכב בחזקתה של גב' שטרום אירינה אשר מסרה תצהיר על פיו מודה היא כי החזיקה ברכב במועד ביצוע העבירה ואף מודה כי ביצע את העבירה. המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם כי למבקש נשלחה הודעת תשלום הקנס המקורי בדואר רשום וכן בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה.  

דיון והכרעה

 סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".  סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".  כלומר, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקשת עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, לא מצאתי כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה ולמעשה, אין בבקשה כל התייחסות מניחה את הדעת, לשיהוי בהגשת הבקשה.      זאת ועוד, לבקשה צורף תצהיר סתמי אשר נחתם ביום 5.12.17, דהיינו קרוב ל-4 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה אשר אינו מלמד דבר על נסיבות ביצוע העבירה ואינו נותן טעם מוצדק לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. יצוין כי המבקש לא הגיש תצהיר לתמיכה בבקשתו, לא הסביר את השיהוי בהגשת הבקשה ואף לא טען כי הדו"ח לא נמסר לו במועדים הקבועים בחוק. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (להלן "הלכת סאלם")נ קבע כי על המבקש היה לתמוך טענתו "במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה". בנסיבות המקרה דנן, מדובר בתצהיר סתמי אשר לא צורפו לו כל ראיות להוכחת החזקה ברכב על ידי המצהירה וממילא לא הוברר כלל הטעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.  באשר לבקשה לקיום דיון במעמד הצדדים, לא מצאתי מקום לקיום דיון בבקשה שכן בהתאם להלכת סאלם : "קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר". אותם מילים יפות, בשינוים המחויבים, באשר לשאלת קביעת דיון בבקשה להארכת מועד להישפט. בנידון דידן, לא עלה ספק קל שבקלים בליבי כי ניתן טעם המצדיק שיהוי בהגשת הבקשה. כמו כן, לא שוכנעתי כי קיימת עילה המצדיקה מתן ארכה להישפט ולא הובהר מדוע זה לא פנה המבקש בבקשה להישפט במועדים הקבועים בחוק.בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה לקיום דיון במעמד הצדדים.  סוף דבר לאור האמור לעיל , אני דוחה את הבקשה על הסף. 512937154678313זכות ערעור כחוק. המזכירות תעביר תוכן ההחלטה לידי הצדדים. 512937154678313          ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.