המוסד לביטוח לאומי נ' בן דוד

פסק דין

1. מונח לפניי ערעור מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי איבה) מיום 25.11.2012, אשר קבעה למשיב נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור 10%.

רקע עובדתי

2. המערער, יליד שנת 1939, נפגע בפעולת איבה בשנת 1994 (13.4.1994), עת הושלכו אבנים אל עבר רכב בו נסע.

3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה בימים 21.8.1996 ו – 23.7.1997 קבעה למשיב 5% נכות נפשית צמיתה בהתאם ל"סעיף 34 בין א' ל – ב'" (כנוסחו אז).

4. בשלהי שנת 2011 ביקש התובע להיבדק מחדש לנוכח החמרה במצבו.

5. ועדה רפואית מדרג ראשון, בהרכב שכלל את הפוסק ד"ר משה קליאן, התכנסה ביום 10.1.2012 ומצאה כי לא חלה החמרה במצבו של המשיב כך:

"מדובר בארוע חבלתי שהתרחש לפני כ – 18 שנה. הבדיקה היום נועדה לקבוע החמרת מצב בהקשר לאותו אירוע, ואולם התברר, כי מרבית תלונותיו של התובע קשורות במחלותיו הגופניות שהתפתחו עם השנים ושהינן מחלות גיל מוכרות באוכלוסיה. התובע סובל ממחלת סכרת, הוא לאחר ארוע לבבי משנת 1985. סובל מאוסטרואטריטיס. הפוסק עיין במכתבו של ד"ר...מיום 17.4.2011 אשר מייחס את האמפוטנציה לנוירופטיה הדיאבטית ממנה סובל התובע. כמו כן יש לציין כי מדובר בתובע בן 73. אי לכך הפוסק אינו רואה קיום החמרה במצבו הקשור לפגיעה הנדונה".

על החלטת הוועדה מדרג ראשון ערר המשיב.

6. ועדה לעררים התכנסה בימים 24.6.2012 ו – 25.11.2012. בהתכנסותה הראשונה שמעה הוועדה את תלונות המשיב, עיינה בתיקו הרפואי וערכה לו בדיקה קלינית. או אז ביקשה לקבל: חוות דעת פסיכיאטרית; סיכום רפואי לגבי ההפרעה בתפקוד המיני; מבחנים ארודינמים; מבחן בדיקת זקפה במעבדת שינה. עם קבלת החומר הרפואי הנוסף שבה והתכנסה הוועדה ובסיכום מסקנותיה קבעה כך:

"מבחינה אורולוגית – הוועדה עיינה בסיכומי ביקור במרפאה אצל אורולוג מטפל, ד"ר מרזל משנת 2011 המציינים הפרעה במתן השתן על רקע הגדלת הערמונית. בנוסף מציין ד"ר מרזל הפרעה בתפקוד המיני הקשורה לנוירופתיה סכרתית. הוועדה עיינה בתוצאות מעבדת שינה מ - 12/11 (צריך להיות 11/12 – ר.ב.ה) אשר מציינת כי הבדיקה תקינה ללא הפרעה אורגנית בתפקוד הזקפתי. מבחינת הפרעה במתן שתן הוועדה עיינה במבחן אירודינמיקה מ - 28/8/12 המציינת (כך במקור – ר.ב.ה) הפרעה חסימתית במוצא כיסי השתן אשר יכולה להתאים להגדלה שפירה של הערמונית.

לסיכום, מבחינה אורולוגית – לא ניתן לקשור את ההפרעות בתפקוד המיני והפרעות השתנה לחבלה הנדונה.

מבחינה פסיכיאטרית – לאחר שהוועדה שללה גורם אורגני לאי תפקוד המיני יש להאחז (כך במקור – ר.ב.ה) בדיכוי התפקודי למצב הנפשי. הוועדה מקבלת ערר התובע וקובעת כי נכותו מבחינה נפשית 10% לפי 34(א) ב".

על החלטה זו של הוועדה לעררים ערעור המוסד שבפניי.

טענות הצדדים

7. לטענת המוסד שגתה הוועדה לעררים משנמנעה מלהתייחס מפורשות לנימוקי הוועדה מדרג ראשון לדחיית התביעה להחמרה במצבו הנפשי של המשיב, ובתוך כך לקביעותיה כי אין עדות להחמרה הקשורה לפגיעה משנת 1994. בין היתר, בשים לב לכך שמדובר באדם בן 73 שמרבית תלונותיו קשורות למחלותיו הגופניות שהתפתחו עם השנים ושהן תוצאה של גילו ואף מוכרות ככאלה בכלל האוכלוסייה. כן שגתה הוועדה משנמנעה מלקבוע מפורשות האם נצפתה החמרה ביחס למצב משנת 1997 ומשלא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי בין התלונות של המשיב לבין הפגיעה שארעה לו בשנת 1994. לשיטת המוסד אין בעובדה שנשלל גורם אורגני למצב המשיב כדי לקשור את הליקוי למצבו הנפשי, ומכל מקום הנמקת הוועדה אינה מגלה את הלך מחשבתה בהקשר זה. בהצטברם של כל אלה יש כדי להוביל למסקנה כי בעבודת הוועדה נפלו פגמים משפטיים המצדיקים את השבת עניינו של המשיב לפתחה.

8. המשיב מצדו סובר כי דין הערעור דחייה. לטענתו, בסמוך להתכנסות הוועדה מדרג ראשון ובמקביל לה, הגיש תביעה לפטור ממס הכנסה. ועדה לעניין אחרון זה התכנסה ביום 8.11.2011. הרכבה כלל את ד"ר קליאן אשר הפעם קבע למערער 10% נכות בגין אותה פגימה. בנסיבות אלה ובשים לב להלכת דב"ע (ארצי) נג/ 25 – 01 נאדר גזמאווי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 70 (1994) (להלן: הלכת גזמאווי), לפיה ככלל אין קביעות של ועדה רפואית אחת מחייבות אחרת אלא אם מדובר במועדי בדיקות סמוכים, הוגש הערר מטעמו. לנוכח העובדה שבין הוועדה לעניין מס הכנסה לבין הוועדה מדרג ראשון חלפו רק חודשיים, בעוד בעניין גזמאווי חלפו שלושה חודשים, יש לאשר את החלטתה. מוסיף המשיב וטוען כי לטעמו לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית כלשהי. הוועדה הגיעה למסקנתה לאחר ברור מקיף ולאחר שבאה לכלל מסקנה כי אין ממצא אורגני בו ניתן לתלות את העדר התפקוד המיני של המשיב מלבד החמרה במצב הפגיעה הנפשית משנת 1996. לתגובתו צירף המשיב עותק מחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קליאן מיום 8.11.2011.

9. בתשובה לטענות המשיב טען המוסד מלכתחילה כי הוועדה נשוא הערעור שגתה בכך שלא ערכה למשיב בדיקה פסיכיאטרית מקיפה. אולם בהמשך נמלך בדעתו לנוכח תוצאות של בדיקה שכזו מיום 8.8.12 המצויות בתיקו. עוד טען כי בהתאם לחוק אמות המידה שמנחות את הוועדה לעניין מס הכנסה לעומת ענף נפגעי איבה אינן זהות, ועל כן אין כל נפקות לעובדה שהגיעו לתוצאות שונות. מכל מקום חובה היה על הוועדה ליתן דעתה לכך שבהחמרת מצב עסקינן ולכך שעליה ליתן הנמקה ברורה למסקנתה הקושרת בין שיעור הנכות שקבעה למשיב לבין פעולת האיבה.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי ושקילת טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערעור להתקבל וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.