המקומון "זמן דרום" פרסם לשון הרע על מ"מ ראש עיריית קריית גת לשעבר

1.      1.      בפני תובענה לפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בעקבות כתבות שפורסמו במדור הספורט, של המקומון "זמן דרום", בהוצאת "מעריב".

העובדות

2.      2.      במועדים הרלבנטיים כיהן התובע, בתפקיד ממלא מקום ראש עיריית קריית גת.

3.      3.      נתבע 1 היה חבר הנהלת קבוצת הכדורגל מכבי קריית גת. נתבע 2 הוא  עיתון מעריב, המפיץ גם את המקומון "זמן דרום" (להלן: "העיתון"), המתפרסם בין היתר בקריית גת. נתבע 3, שימש במועדים הרלוונטיים עורך ראשי של עיתון מעריב, ונתבע 4, הוא העיתונאי אשר כתב את הכתבות.

4.      4.      עניינה של התובענה, שתי כתבות במדור הספורט של העיתון, הכוללות, לטענת התובע, אמירות פוגעות אודותיו, מפיו של  נתבע 1.

5.      5.      הכתבה מיום 16.8.02 עסקה בצרופו של אוקי פחימה, בנו של התובע, לקבוצת הכדורגל מכבי קריית גת, והתנגדותו של נתבע 1 לכך (להלן: "הכתבה הראשונה"). הכתבה הוכתרה בכותרת  "הגנון בלי שמעון", וצוטטו בה מפיו של נתבע 1 הדברים הבאים:

"מי זה בכלל קוקו פחימה? סתם איש קטן, שלא סיים כיתה ג'....הוא סתם ממלא מקום טמבל שלא מסוגל ולא יכול לעשות שום דבר"

6.      6.      בכתבה מיום 23/8/02 (להלן: "הכתבה השנייה"), שכותרתה הייתה "החגיגה נמשכת", הובאו תגובות התובע ונתבע 1 לנאמר בכתבה הראשונה. הפעם צוטטו מפיו של נתבע 1 הדברים הבאים:

"שיתבע אותי כמה שהוא רוצה. פחימה תובע את כל העיר. ככה מתנהגים אנשים מוגבלים כמותו. הוא הרי מוגבל שכלית".

וכן:

"למה אתה מצפה מאדם שלא עשה צבא ובקושי סיים בית ספר יסודי?"

7.      7.      הנתבעים טענו כי הדברים אינם בבחינת לשון הרע, ולחילופין טענו להגנות לפי סעיפים 14 ו- 15(4) לחוק.

8.      8.      במסגרת פרשת ההוכחות העידו מטעם התביעה, התובע, מר דני לוגסי, חברו של התובע, אלעזר הלוי מורה בבית הספר בו למד התובע, שולה פחימה אשת התובע, ושמעון (אוקי) פחימה, בנו של התובע. מטעם הנתבעים העידו מר ניסים אלמקייס עובד העירייה, וכן נתבעים 1 ו-4.

9.      9.      הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

             דיון

10.  10.  עצם הפרסום אינו במחלוקת.

11.  11.  אשר לאמירת הדברים על ידי נתבע 1 - התיעוד לשיחה, בין אם מדובר בהקלטה או ברישום (נתבע 4 לא זכר במדויק), אבד. עם זאת, נתבע 1 אינו כופר בכך שהתבטא כנטען, הגם שהנוסח המדויק לדעתו היה כי "התובע בקושי עשה צבא ובקושי סיים כיתה ג' בבית ספר יסודי" (עמ' 75 ש' 8). הוא גם הודה כי הבין כי מדובר בראיון עיתונאי. לדבריו, בתחילה לא היה מודע לכך,  "אבל כשזה נמשך הלאה הבנתי שזה יפורסם. זה נגרר אותה שיחה אח"כ. הבנתי בשאלות הבאות כי מדובר בראיון עיתונאי."

חזית המריבה

12.  12.  בסיכומיו התייחס ב"כ התובע לאמירות נוספות על אלה שצוטטו לעיל, כגון האמירה כי התובע פעל למנות אדם מסויים למאמן הקבוצה, על מנת שזה יחתים את בנו כשוער. אין מדובר באמירות אשר נזכרו בכתבי הטענות, והן לא נידונו במסגרת ההוכחות. לפיכך, מדובר בהרחבת חזית שאינה מותרת, ופסק דין זה לא יעסוק בציטוטים נוספים, מעבר לאלה שאוזכרו בכתבי הטענות.