החלטה
בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, עד למתן החלטה בערעור.
מבוא:
ביום 19.12.2013 נחתם צו הריסה מינהלי המתייחס לגדר חדשה באורך של כ- 83 מטרים בגבוה של כ- 2.5 מטרים, אשר נבנתה בסמוך למתחם הכנסייה הרוסית שלחוף הכנרת.
ביום 5.1.2014 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ולחילופין עיכוב ביצוע הצו. במועד זה ניתן צו במעמד צד אחד, המורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד למתן החלטה אחרת.
ביום 20.1.2014 התקיים דיון במעמד הצדדים.
ביום 23.1.2014 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לביטול הצו, או לעיכוב צו ההריסה המנהלי.
הבקשה שבפני היא להורות בשנית על עיכוב צו ההריסה המנהלי, הפעם, עד להחלטה בערעור.
הכללים שנקבעו ביחס לעיכוב צו הריסה מנהלי
לשם הקיצור אפנה לכללים אותם פרטתי בהחלטתי מיום 23.1.2014. מעבר לאמור בהחלטתי הקודמת מצאתי להוסיף את הדברים הבאים:
רעפ 5986/06 אהרן מלכיאל נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לעניין ביצוע צוי הריסה מנהליים וקבע כי על המבקש להצביע על "טעם טוב", המצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה. עוד צוין, כי מקום בו ההליך לקבלת היתר לבניה על המקרקעין, עשוי להימשך זמן רב, אין זה ראוי שבמשך כל אותו זמן, ימשיך המבקש לעשות דין לעצמו ולהפר בריש גלי את ההוראות והצווים שניתנו כנגדו.
מפיו של כב' השופט סלים ג'ובראן נקבעו הדברים הבאים:
"דברים אלו ודאי נכונים, נוכח העובדה שהתופעה של בנייה בלתי-חוקית הפכה לרעה חולה במחוזותינו. מימדה הרחבים של תופעה פסולה זו, שיש לעקורה מן השורש, מגבירים את הצורך באכיפה יעילה של דיני התכנון והבנייה ובפיקוח הדוק על בנייה ללא היתר. בהקשר זה, נודעת חשיבות רבה לביצועם של צווי הריסה במועד שנקבע לכך, זאת בכדי למנוע קביעת עובדות בשטח. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעבר על-ידי בית-המשפט באשר לחשיבות אכיפתם של צווי הריסה:
"הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק, ומקימים בנינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבניינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צרכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם" (רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404; ראו גם, רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (להלן: פרשת נימר); רע"פ 2618/05 מקום בים בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).""
מהכלל את הפרט:
עיינתי בתשובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להחלטה בערעור. מצאתי לאמץ את כל הנימוקים המפורטים בתשובה, לצורך דחיית הבקשה לעיכוב נוסף של צו ההריסה המנהלי.
מעבר לאמור בתגובת המשיב, מצאתי להעיר מספר דברים נוספים. המבקש חוזר ומציין כי מדובר בבניית "גדר זמנית" (בקשת המבקש פיסקה 4 , 7.א , 9) . מִמַּה נַּפְשָׁךְ? אם מדובר בגדר זמנית, שכל כולה אומרת ארעיות, הרי יכול המשיב לפרק את הגדר באופן מיידי, יקבל היתר כדין, יבנה את הגדר על נקלה. איפכא מסתברא, הגדר היא גדר מסיבית, בסיסה יציקת בטון, עמודיה ברזלים עבים והגדר גופה רשת ברזל שנועדה ליציקות בטון.
הכל זמני בעולמינו, ואין דבר קבוע יותר מהזמני. לדידי, שוכנעתי כי מדובר בגדר שהיא גדר קבועה המשנה את המציאות, אין המדובר באוהל מחאה, כי אם בקביעת מבנה של גדר מסיבית. גדר הצריכה קבלת היתר. ראה לשם השוואה, רעפ 5086/97 אזולאי בן חור ו-12 אח' נ' עיריית תל-אביב-יפו, נא (4) 625.
ביום 23.1.2014 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לביטול או עיכוב צו ההריסה המנהלי, תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪. חיוב המבקש בהוצאות המשפט, נתן משקל למכלול התנהלות המבקש בתיק ובכלל זה הפתעת המשיבים בשליפת שיחות מוקלטות, אשר לא הוזכרו קודם לכן בבקשה או בתצהירים מטעם המבקש. שליפת ההקלטות בבחינת "שליפת שפנים מהכובע", מבלי שהוכן תמליל לעיון בית המשפט, הביא לסרבול של ההליך שלא לצורך. על מנת שלא לדחות את המשך הדיון, בית המשפט האזין, יחד עם הצדדים, לשתי ההקלטות מתחילתן ועד סופן. בית המשפט נתן לשמיעת תיק זה עדיפות גבוהה ביותר, בשל מורכבות העניין, המיקום הרגיש של הגדרות סמוך למי הכנרת על כל המשתמע מכך.
המבקש מפנה בבקשות את בית המשפט למבחן "מאזן הנוחות" או לשאלת הנזק הצפוי לציבור, לעומת שלילת יכולתו של המבקש להביא את דברו בפני ערכאה נוספת. הכללים שנקבעו ביחס לצו הריסה מנהלי הם שונים. נקודת האיזון היא שאין לעכב את ביצוע הצו, אלא בשל שתי העילות הקבועות בחוק וכן החריגים יצירי הפסיקה שהם מצומצמים ביותר. הרציונל הברור של החוק והפסיקה, הוא לאפשר אכיפה יעילה, מול שטף הבניה מפרת החוק. טענותיו של המבקש נבחנו אחת לאחת, כפי שפרטתי בהחלטתי מיום 23.1.2014 שיש לקוראה כחלק מהחלטה זו. לא מצאתי שום טעם מיוחד המצדיק עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי גם בשלב זה.