הע"ז 22820-10-11 מדינת ישראל נ' פורר

בפניי בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדו מחמת התיישנות ולחילופין, מחמת הגנה מן הצדק.

רקע

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של העסקת עובדת זרה שלא כדין (עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו- 2 לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 להלן – החוק) וכן עבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי ( עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק).

2.נטען, כי ביום 20.2.06, במסגרת ביקורת שערכו מפקחים מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה בביתו, נמצאה עובדת זרה- אזרחית הפיליפינים, אשר עבדה בבית ללא היתר כדין ומבלי שהוסדר לה ביטוח רפואי.

טיעוני הנאשם

3.לטענת הנאשם, סעיפי האישום בהם הוא מואשם מהווים עבירות קנס מסוג ברירת משפט ומכאן, שתקופת ההתיישנות הנה שנה ממועד ביצוע העבירה. בכל מקרה, גם אם ייקבע כי מדובר בעבירה מסוג עוון, הרי שחלפו מעל 5 שנים ממועד ביצוע העבירות המיוחסות ועד להגשת כתב האישום.

4.כמו כן טוען הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק זאת בשל הדרך בה התנהלה המאשימה בהגשת כתב האישום והשיהוי שחלף מיום הביקורת אשר גרם לפגיעה ביכולתו להתגונן.

לטענת הנאשם הגשת כתב האישום חמש שנים לאחר מועד ביצוע העבירה כביכול , מהווה פגיעה קשה בזכויותיו וגורמת לו לעינוי דין. מה גם שבתיק זה לא הייתה כל הצדקה לשיהוי הניכר שכן פעולת החקירה הסתיימה כבר בחודש אפריל 2006. הנאשם מוסיף כי בכך לא הסתיים עינוי הדין, שכן למרות שכתב האישום הוגש בחודש אוקטובר 2011, הוא קיבל זימון לדיון לראשונה רק ביום 8.2.15, כלומר ארבע שנים לאחר הגשת כתב האישום.

5.טענה נוספת של הנאשם היא כי הימנעות המאשימה מלגבות הודעה מהעובדת הזרה גורמת אף היא לפגיעה קשה בזכויותיו. גביית הודעה מהעובדת יכולה הייתה לסייע בבירור השאלה מי העסיק אותה, מי שילם את שכרה, מי נתן לה הוראות וכיו"ב. הנאשם מצוי בהליכי גירושין ואין לקבל מסמך שנשלח מאשתו, ללא יכולת לאמת את תוכנו.

6.הנאשם מוסיף וטוען כי הגשת כתב האישום נגדו וסגירת התיק כנגד רעייתו לשעבר היא בבחינת אכיפה בררנית אסורה.