הע"ז 24058-09-10 מדינת ישראל נ' א.ר.מ. ריסוסים ועבודות חקלאיות בע"מ ואח'

1.בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

2.המאשימה הגישה כנגד הנאשמת 1 כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של עובד זר (עובד שטחים) לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, (להלן: "חוק עובדים זרים").

כנגד הנאשם 2 הוגש כתב אישום עקב אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 וסעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים.

3.ואלו הן העובדות כפי שעולה מהראיות ומהעדויות שהוצגו בפני:

א.הנאשמת חברה העוסקת בחקלאות בין היתר גם במשק חקלאי במושב גני יוחנן, פעלה בשנת 2006 במושב זה.

ב.ביום 29.5.06 נערכה ביקורת על ידי שוטרים ונמצאו על ידם שני עובדים זרים שפרטיהם : nokaeo sakhon 

ו – dokkham saenkhom מספר דרכון 575643 T . יוער כבר בשלב זה כי אף בכתב האישום לא ברור היכן האתר בו נמצאו העובדים הנ"ל על ידי השוטרים.

ג.העובדים הנ"ל זוהו על ידי הדרכונים ונרשמו ברשימת העובדים מא/3.

ד.בעת הביקורת לא נכח איש מאנשי הנאשמים באתר הנטען.

4.אין חולק כי הנאשמת 1 הינה חברה בפירוק ולא ניתן להרשיע את הנאשמת 1. בסיום שמיעת ראיות המאשימה ביקש ב"כ הנאשם 2 כי יזוכה בהעדר הוכחה לכאורה והגיש טיעוניו לזיכויו. המאשימה השיבה לבקשה וטענה כי הראיות לכאורה שהוצגו על ידה מחייבים הרשעת הנאשם 2.

יאמר כבר כי בשל היות הנאשמת 1 בפירוק היה על המאשימה למחוק את האישום כנגדה שכן לא ניתן היה כלל לנהל את ההליך כנגדה וכל הכרעת דין הינה באשר לכתב האישום כנגד הנאשם 2.

5.הנאשם כפר בעובדות הנטענות בכתב האישום.

הנאשם טען כי זה המקרה בו על בית הדין להכריע כי יש לזכות את הנאשם בעדר כל הוכחה לכאורה ואין בראיות התביעה כדי לבסס הרשעה. לטענתו מיוחסת לנאשם 2 עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו- (2) ו – 5 לחוק עובדים זרים. נטען על ידי הנאשם 2 כי הנאשמת 1 לא היתה המעסיקה של העובדים הזרים אלא הועסקו על ידי עד התביעה מרדכי זיגדון. לא נרשם בכתב האישום ואף לא נאמר בעדויות היכן נתפסו העובדים באיזה שטח חקלאי במושב ומה הקשר של עובדים אלו אל הנאשמת 1. לכן טוען הנאשם 2 כי כלל אין קשר בין העובדים לבין הנאשמת 1. הנאשם 2 טען כי הנאשמת 1 עיבדה שטחי פרדסים, אך בכתב אישום וכן בדוחות שהוגשו נרשם שטח חקלאי באופן סתמי ולא ניתן לדעת כלל היכן נתפסו העובדים ולמי הם היו שייכים ועבור מי הם עבדו. עוד נטען כי גם עד התביעה מר הרוש שוטר משטרת ההגירה שתפס את העובדים, העיד כי מי שאמר שהוא מעסיקם של העובדים היה מר זיגדון ולא הנאשמת 1. כמו כן נטען כי מאשרות העבודה ניתן ללמוד כי הן היו בתוקף ברציפות גם במועד הביקורת כך גם אם הם היו עובדי הנאשמת אזי אשרותיהם היו בתוקף, גם אם אושרו בדיעבד על פי ת.ע.צ. ועל כן אף בשל כך אין כל עילת תביעה כנגד הנאשם 2.