הע"ז 6279-11-12 מדינת ישראל נ' פנסו,ע"פ 34770-05-10 אליהו שרשבסקי – מדינת ישראל (,,11).,ע"פ 23809-12-11 מדינת ישראל – זלמן בראשי ואחיו בע"מ (,,12),ורע"פ 2217/12 מדינת ישראל – זלמן בראשי ואחיו בע"מ (,,13)).

 1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים זרים בעבודות בניה, עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). 2.על פי כתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום היה הנאשם מחזיק בנכס ברח' צוקית 6, באר יעקב (להלן: "הנכס").בביקורת שנערכה בנכס ביום 16.6.11 נמצאו שני עובדים זרים עוסקים בעבודות בניה:עיסא מוחמד אלהרוש,  נתין הרשות הפלסטינית; מחמוד עבו עד,, נתין הרשות הפלסטינית (להלן: "העובדים").במועד הרלבנטי העובדים לא היו אזרחים ישראלים או תושבים בה ולא היו רשאים לעבוד בנכס, ולנאשם לא היה היתר כדין להעסיק את העובדים. 3.הנאשם הודה במועד ההקראה כי הוא היה המחזיק בנכס במועד הרלבנטי.  4.מטעם המאשימה העידו המפקחים מר יצחק דנון ומר גלעד רביבו. כמו כן הוגשו המוצגים הבאים:4.1מ/1 – רשימת עובדים, רשימה אשר נערכה על ידי מר רביבו וממנה עולה כי לעובדים, אשר נצפו בנכס כשהם עובדים בריצוף, היה במועד הרלבנטי היתר עבודה בענף החקלאות.4.2מ/2 – תיאור המקרה ערוך על ידי מר דנון ממנו עולות העובדות הבאות:נערכה ביקורת יזומה בנכס אשר היה בית פרטי בשלבי סיום. במקום נצפו שלושה עובדים, עוסקים בעבודות ריצוף בכניסה לבית ובחלקו האחורי של הבית.המפקחים ניגשו לשני העובדים אשר עבדו בריצוף בחזית הבית ואלה הציגו תעודות זהות, תושבי הרשות הפלסטינית כולל אישור עבודה בענף החקלאות. העובד השלישי שעבד בריצוף בחלק האחורי של הבית ברח.העובד עיסא מוחמד אלהרוש טען כי עובד בנכס יום אחד בלבד, לא מכיר את המעסיק ומקבל 400 ₪ ליום.במקום לא נכח מעסיק או בעל נכס.נמצאה במקום תכנית בניה ובה פרטי בעל הנכס, חופית פנסו ,ופרטי האדריכל תמיר משורר, לרבות מספר טלפון. בשיחה טלפונית עם האדריכל נמסר שם בעל הנכס, הוא הנאשם, וכן מספר הטלפון שלו. מר דנון התקשר לנאשם, והנאשם מסר כי לעובדים יש רישיון והוא בדק שיש להם רישיון לפני שהתחיל לעבוד. הנאשם השיב בשלילה לשאלה אם יש קבלן שמבצע את העבודה במקום וביקש "לא לעשות לו בעיות". נמסר לנאשם כי ישלח לו זימון לחקירה. תוך כדי בדיקה, העובד מחמוד אבו עד החל לברוח מהמקום כאשר תעודת הזהות שלו נשארה ברשות מר דנון.נוצר קשר עם המשטרה מוקד 100 לצורך המשך טיפול. 4.3מ/3 – הודעת הנאשם מיום 3.1.12. הנאשם נחקר על ידי מר דנון. 4.4מ/4 – הסכם בין קבלן ראשי לקבלן משנה אשר מסר הנאשם במועד החקירה. 4.5מ/5 – דף מהתכנית האדריכלית אשר נמצאה בנכס ועליה פרטי האדריכל. 4.6מ/6 – תעודת עובד ציבור ביחס למעמד העובדים. 4.7מ/7 – תמונת הנכס, הוגשה בהסכמת הנאשם. 4.8מ/8 ו- מ/9 – תמונות הנכס, האזור אשר בו בוצעה עבודת הריצוף, הוגשה בהסכמת הנאשם.  5.מטעם הנאשם העיד הנאשם. לא הוצגו מטעמו מסמכים.  6.מהראיות אשר הציגה המאשימה עולה, כי הנכס שבהחזקת הנאשם היה בשלבי סיום וכי בביקורת יזומה נמצאו שלושה עובדים עוסקים בעבודות ריצוף בחצר הבית, כאשר העובדים היו תושבי הרשות הפלסטינית ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם בעבודות בניה.אין מחלוקת כי בנכס נמצאו שלושה עובדים, אך קיימת אי בהירות לגבי מספר העובדים אשר ברחו. ממ/2 עולה כי עובד אחד ברח בטרם הציג פרטים מזהים ולפיכך אינו נכלל בכתב האישום והעובד מוחמד אבו עד ברח לאחר שמסר את תעודת הזהות שלו. מר רביבו העיד כי היו שלושה עובדים, כאשר אחד, שלא היה רלבנטי לתיק, נעלם. יחד עם זאת העיד כי העובד השאיר את תעודת הזהות שלו ומר דנינו התקשר למשטרה והזמין ניידת. מר דנון לא זכר אם היו במקום שניים או שלושה עובדים.בתחילה מסר:"עד כמה שזכור לי היו במקום 2 או 3, שעסקו בעבודות ריצוף אם אינני טועה, בחצר הבית. מבדיקה שעשינו אם אני לא טועה, נמצאו שם שני עובדים עם אישורים לענף החקלאות". (פרוטוקול עמ' 4 ש' 32-33) ואילו בחקירה הנגדית , כאשר השיב לשאלה כמה עובדים היו באתר השיב:"אם אינני טועה, שלושה. יכול להיות שאחד מהם ברח". (פרוטוקול עמ' 7 ש' 19) סתירה נוספת הינה האם הנאשם הגיע לנכס במהלך הביקורת, לאחר שמר דנון שוחח איתו בטלפון.מר רביבו העיד כי לאחר שהעובד הנוסף ברח והתעודה שלו הושארה בנכס הסתובבו המפקחים עם הרכב וכשחזרו למקום הנאשם הגיע. בחקירה נגדית השיב מר רביבו כי "מיליון אחוז" שפגש את הנאשם (פרוטוקול עמ' 4 ש' 16). ואילו מר דנון העיד כי הוא חושב שלא פגש את הנאשם ביום הביקורת ובכל מקרה אם הדבר לא מצוין בתיאור המקרה אז כנראה שלא.  7.הנאשם אישר כי ביום הביקורת יצר איתו המפקח דנון קשר טלפוני וכי טען בפניו כי העובדים אשר נמצאים אצלו בשטח הם רצפים ולמיטב ידיעתו יש להם אישור, כי כשהוא סוגר עבודה עם קבלן הוא בודק ומחייב אותו שהוא אחראי על העובדים שלו שלכולם יש אישורים, כי הוא אינו יכול לקחת אחריות על אתר שהוא פתוח (פרוטוקול עמ' 7 ש' 31-33). הנאשם הוסיף כי כשהוא הגיע לשטח לא היו עובדים בשטח וגם הקבלן ברח.  8.טענות המאשימה – הוכח כי בנכס שבהחזקת הנאשם נמצאו עובדים אשר עסקו בריצוף ולא היתה להם אשרה לעבוד בענף הבניה. קיימת חזקה ראייתית, לפיה עובדים אשר נמצאו בנכס הינם מועסקים על ידי המחזיק בנכס. הנאשם לא הצליח לסתור את החזקה. לנאשם טענות סותרות באשר לקשר שלו עם העובדים.אין לתת משקל למ/4 הנושא כותרת של הסכם בין קבלן ראשי לקבלן משנה.  9.טענות הנאשם – העובדים שנתפסו בשטח לא הועסקו על ידי הנאשם.הנאשם הציג במועד חוזה עם הקבלן אשר העסיק את העובדים. לעובדים היה אישור שהייה כחוק בישראל ואין מדובר בעובדים שהסתננו. התגלו סתירות בעדי המאשימה. מדובר באיזור רווי עובדים, בבית פרוץ, ולא ניתן לדעת מי נמצא בכל רגע נתון בבית.  ההכרעה –  10.על פי ההלכה הפסוקה, קיימת חזקה עובדתית לפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסויים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר כבעלים או קבלן – ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד ומעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר כבעלים או קבלן, אלא אם יוכח אחרת (ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית – מדינת ישראל (6.9.09); ע"פ 60/09 מדינת ישראל – יוסף עבד אלפתח (7.3.10); ע"פ 41/09 מדינת ישראל – אליהו יצחקי (27.5.10); ע"פ 29/09 עופר יונסוף – מדינת ישראל (30.5.10) (להלן: "פסק דין יונסוף"); רע"פ 5068/10 עופר יונסוף – מדינת ישראל (18.1.11); ע"פ 34770-05-10 אליהו שרשבסקי – מדינת ישראל (3.11.11).כיום מופיעה חזקה זו גם בחוק – סעיף 4 א' לחוק עובדים זרים, תיקון מס' 15 משנת 2012. 11.אין לפטור מחבות את המעסיק בפועל על ידי גלגולה של ההעסקה על אחר.יש לצפות מהמעסיק בפועל לדעת את העובדות ולפעול לכשרות ההעסקה. אין לקבל את טענת המעסיק בפועל כי הסתמך על קבלן כח אדם או קבלן משנה ביחס לכשרות ההעסקה של עובדים זרים כדי לפטור אותו מאחריות פלילית אם העסקת העובד הזר נעשה שלא כדין. (ע"פ 1005/04 – מדינת ישראל – עולם יפה מעץ בע"מ ואח' (19.6.05); ע"פ 4/03 מדינת ישראל – תמרי ברוך עבודות עפר ופיתוח סביבתי בע"מ (11.1.04); ע"פ 29/05 סמי סויסה – מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (11.9.06); ע"פ 26/05 מדינת ישראל - משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה – מקסימום מסעדות בע"מ ואח', (28.6.07)). 12.בפסק דין יונסוף נאמר בעניין זה:"גם מזמין עבודה ייחשב כ"מעביד" של עובדים אשר נמצאים בשטח הנכס שבבעלותו ומבצעים עבודות למענו, עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק עובדים זרים, ועם המטרה להתמודד עם התופעה של העסקה בלתי חוקית של עובדים זרים, והסתתרות של מזמיני עבודה מאחורי התקשרות עם קבלנים שמספקים להם עובדים. כל הכרעה אחרת תסכל את תכליתו של החוק ותיצור פירצה הקוראת למעסיקים לנצל תבניות העסקה מורכבות על מנת להסיר מעליהם את האחריות הפלילית של העסקת עובדים זרים ללא היתר. אנו סבורים, כי גם אם זו פרשנות אשר מחמירה עם הנאשם, זוהי הפרשנות היחידה המגשימה בצורה המירבית והסבירה ביותר את תכלית החוק ויש לנהוג לפיה". חזקה זו ניתנת לסתירה בין היתר כאשר מדובר בהתקשרות אותנטית עם קבלן משנה כדין, באופן בו יצא הקבלן הראשי למעשה מתמונת הביצוע של כל הפרוייקט על כל פרטיו, לרבות העסקת העובדים על כל הכרוך בו.(ע"פ 23809-12-11 מדינת ישראל – זלמן בראשי ואחיו בע"מ (4.1.12), ורע"פ 2217/12 מדינת ישראל – זלמן בראשי ואחיו בע"מ (24.2.13)). 13.הנאשם לא הצליח לסתור את החזקה כי העובדים אשר נמצאו עוסקים בעבודות ריצוף בנכס שבהחזקתו ובשליטתו, הינם עובדיו.הנאשם מסר גירסאות שונות בעניין זה.ממ/2 עולה כי ביום הביקורת בשיחה טלפונית עם מר דנון טען הנאשם כי לעובדים שנמצאו יש אישורים והוא בדק אותם.הנאשם נשאל באותה שיחה במפורש אם קיים קבלן שמבצע את העבודה במקום והשיב בשלילה.במ/3, הודעה

אשר מסר ביום 3.1.12, ציין לראשונה כי יש לו קבלן בשם רג'וב עבדאלקד ויש לו הסכם איתו.הנאשם המציא באותו מועד את מ/4, שהוא הסכם בין קבלן ראשי לקבלן משנה, בינו לבין רג'וב עבדאלקד. לא נתתי אמון בעדות הנאשם ולא בגרסתו לגבי קבלן ריצוף. מדובר בטענה בעלמא.  14.לנאשם לא היה הסבר לסתירה בין הגירסה שמסר ביום הביקורת לבין גירסתו החדשה.הנאשם נשאל על הסתירה והשיב:"נכון, לשאלתו, לפי מה שאני הבנתי את שאלתו, זה האם יש לי קבלן ראשי, בדיוק מה שאני היום משמש, כאחראי על כל קבלני המשנה שאני מביא לשטח, ופה ספציפית לעבודות הריצוף היה קבלן אחר".(פרוטוקול עמ' 9 ש' 28-30).  לנאשם לא היו פרטים של מי שלטענתו שימש קבלן הריצוף, לא מספר טלפון ולא כל דרך ליצור איתו קשר. הנאשם לא ידע לומר מתי נחתם ההסכם עם קבלן הריצוף.מדובר בעבודת ריצוף בחצר הבית, שמתבצעת זמן רב לאחר שמתבצע הריצוף בתוך הבית, כך שלנאשם היה אמור להיות במועד הביקורת קשר מתמשך עם הקבלן הנטען.הנאשם לא הציג חשבונית או כל מסמך אחר שיכול לקשור בינו לבין הקבלן הנטען.  15.יתירה מכך, מ/4 המסמך אשר נחזה להיות הסכם, מלבד העובדה כי נרשם בו שמזמין העבודה הינו רג'וב עבדאלקד והקבלן הוא הנאשם (ההפך מהנטען), אין בו כל פרט מהותי הנדרש בהסכם. לא נרשם מה היקף העבודה, מה המחיר ומה מועד העבודה. כמו כן הנאשם לא חתום על ההסכם.  16.הנאשם טוען כי מדובר באזור שהינו רווי עובדים ולפיכך אינו יכול להיות אחראי עליהם. טענה זו הינה חסרת משקל, שכן העובדים נמצאו עוסקים בעבודות ריצוף בביתו של הנאשם ולא נמצאו כמי ששהו בנכס ללא כל מעש.  17.הנאשם מוסיף וטוען כי לעובדים היה היתר לשהות בישראל והיה להם היתר לעבודה בישראל בתחום החקלאות.אין מחלוקת כי לנאשם לא היה היתר להעסקת עובדים זרים וכי לעובדים לא היה היתר לעבודה בתחום הבניה. לא הוכח כי הנאשם בדק האם קיימים להם היתרי עבודה שכן בעדותו טען כי:"למיטב ידיעתי יש להם אישור, כי כשאני סוגר עבודה עם קבלן אני בודק, אני מחייב אותו שהוא אחראי על העובדים שלו שלכולם יש אישורים כי אני לא יכול לקחת אחריות על אתר שהוא פתוח".(פרוטוקול עמ' 7 ש' 31-33). הנאשם לא העיד כי בדק את האישורים של העובדים, אלא כי למיטב ידיעתו יש להם אישור וכי הוא מחייב את הקבלן שלעובדים יש רישיון. התנהלותו של הנאשם על פי עדותו מהווה לכל הפחות "עצימת עיניים", אשר די בה להוות את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.אני ערה לכך כי במועד הביקורת טען הנאשם, כעולה ממ/2, כי בדק אם לעובדים יש רישיון, אלא שבאותה הודעה אף טען כי אין לו קבלן.  18.הנאשם מצביע על סתירות בעדויות המפקחים לגבי מספר העובדים ולגבי העובדה אם נפגש ביום הביקורת עם המפקחים. מדובר בסתירות זניחות, אשר אין בהם כדי להטיל ספק במהימנות עדי המאשימה אשר נתמכת במסמכים.הסתירה לגבי מספר העובדים, מתייחסת לעובד השלישי אשר ברח ולא נכלל בכתב האישום.אשר לנוכחותו של הנאשם ביום הביקורת, לאחר הביקורת באתר, אני נותנת משקל למ/2, הוא תיאור המקרה, ממנו לא עולה כי הנאשם פגש באותו יום את המפקחים בשטח אלא רק כי שוחח טלפונית עם מר דנון.  19.התוצאה איפוא כי הנאשם לא הצליח לסתור את החזקה כי העובדים אשר נמצאו בנכס של הנאשם כשהם מבצעים עבודות בניה הנחוצות לאתר הינם עובדיו של הנאשם.אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בהעסקה שלא כדין של שני עובדים, עבירה על פי סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים.  20.נקבע לטיעונים לעונש ליום 1.12.14 שעה 15:30.   ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ה , 26 אוקטובר 2014, במעמד הצדדים