השופט א' רובינשטיין:
הרקע
א. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) מיום 6.5.09, שדחה את עתירת המבקש - שייקרא להלן המערער, אסיר פלילי מוסלמי - לאספקת לחם בחג הפסח בבית הסוהר. החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. המערער מצוי באגף מעורב שבו יהודים וערבים (לטענתו בתא שבו אסירים לא יהודים בלבד). בית המשפט קמא דחה את בקשתו, בנימוק: "הרשות נמנעת מלהיענות לבקשת העותר - ויכול רבים כמוהו - מאחר שהמה שוהים באגף מעורב, יהודים ובני לאומים אחרים תחת כפיפה אחת. החלטת הרשות סבירה, ואשר כך אין לי אלא לדחות העתירה".
ב. בתגובת המשיב נטען, כי במתקני שירות בתי הסוהר מצויים אלפי אסירים המשתייכים לדתות ולתרבויות שונות. השירות מאפשר לאסירים בני כל הדתות לקיים מצוות דתם בכפוף למגבלות בטחוניות וארגוניות; כך מובטחת שמירת כשרות במטבחים ובחדרי אוכל בבתי הסוהר, למעט אלה המשמשים רק אסירים בטחוניים לא יהודים, וכן מוסדרות זכויות אסירים בני דתות אחרות. נאמר, כי באגפים מעורבים נשמרת הכשרות. לשיטת המשיב, משמעות הבקשה היא כי רצון המערער יושם מעל זכותם של חבריו לאגף המעורב לקיים מצוות דתם, האוסרת על אכילת חמץ בפסח, ועל זכותם כי התא בו הם מתגוררים יהא נקי מחמץ. משך החג שמונה ימים (להלכה שבעה, אך ערב החג ברובו נאסר באכילת חמץ - א"ר) ואין מקום ליצור בימים קצרים אלה מתח בין אסירים.
הדיון
ג. בפנינו טען עו"ד ברנע למערער, כי שולחו מבקש שיינתן לו לחם בפסח, ובישראל אין חוק הכופה כשרות על מוסדות המדינה, ואף פקודת מאכל כשר לחיילים, תש"ט-1948, החלה בצה"ל, עוסקת ביהודים בלבד. גם המקורות ההלכתיים מתירים, לשיטת המערער שהגיש חומר מתוכם, ללא-יהודי הנתון למרות יהודי ואוכל על שולחנו, לאכול חמץ בפסח; מניעת לחם מן המערער - לחם כמזון יסוד - היא כנטען פגיעה בזכות חוקתית, ואינה מידתית או סבירה; אפשר להביא לחם מבחוץ באמצעות אסירים לא יהודים.
ד. באת כוח המדינה עו"ד חלאוה הגישה חוות דעת מאת הרב הראשי לישראל והרב הראשי לשירות בתי הסוהר, וטענה כי במקומות שהם נפרדים ללא יהודים ניתן לחם; אך באגפים מעורבים עשוי הדבר לפגוע במירקם ובסטטוס קוו העדין, מה גם שיש חילופים מדי פעם בתאים, וגם אם כיום בתא פלוני כל האסירים לא יהודים, עשוי הדבר להשתנות. הרב הראשי לשירות בתי הסוהר, שנכח בדיון, ציין כי בבתי סוהר בטחוניים - וכעבור בירור, הוסיף כי כך גם באגפים בטחוניים מופרדים - ניתן מראש, בטרם החג, חמץ לאסירים הלא יהודים והוא מוחזק ברשותם, אך אין אספקת חמץ בחג ואין יציאת חמץ משם. עוד ציין, כי באגפים פליליים, במקום ששוהים אסירים יהודים וערבים יחד, אין מפשפשים בארוניתו של אסיר לבדוק אם החזיק חמץ שם. לטענת המשיב, באגף בו שוהה המערער אין חדר אוכל, והאסירים אוכלים בתאים.
ה. לא היתה מחלוקת, דומנו, בין הצדדים כי ככלל שורר כיבוד הדדי בין אסירים בני דתות, עדות והשקפות שונות בנושאים דתיים, וכך גם ציין הרב הראשי לשירות בתי הסוהר.
הכרעה
ו. סעיף 1.א. לפקודת נציבות שב"ס 01.22.00, שכותרתה "שמירת הכשרות בשירות בתי הסוהר", קובע, "כל המטבחים וחדרי האוכל בשב"ס יהיו כשרים למעט מטבחים המשמשים אך ורק אסירים ביטחוניים שאינם יהודים". סעיף 11 לפקודה קובע, כי "כל יחידות השב"ס יכינו עצמן לפסח בתחום הכשרת המטבחים, חדרי האוכל ומרכזי המכר. כמו כן יערכו לשמירת החג ומניעת הכנסה של מוצרי חמץ ליחידות במהלך כל החג וחול המועד".
ז. פקודת הנציבות 4.55.01 שכותרתה "זכויות בנושאי דת לאסירים שאינם בני הדת היהודית", מדברת במתן אפשרות "לאסירים בני כל הדתות לקיים את מצוות דתם בכפוף למגבלות הביטחוניות והארגוניות הקיימות בבית הסוהר". אין היא נדרשת לענייני אוכל, למעט מוסלמים בימי הרמדאן (סעיף ד(2)), שלצמים מתוכם ניתנת תוספת של ארוחת ערב חמה מתוגברת, וכן מסופקים מזון ושתיה מראש לארוחת הבוקר למחרת.
ח. איננו רואים דופי בפקודות הללו. אגב, גם בעבר באו ענייני מזון לאסירים לפתחו של בית משפט זה, וראו סיפורו של השופט שלמה לוין על אסיר יהודי שעתר לעניין אספקת דגים בשבת (להיות שופט (תשס"ט) 30-29).
ט. בא כוח המערער נסתייע, כאמור, בפקודת מאכל כשר לחיילים תש"ט-1948, שלפי סעיף 1 בה "לכל החיילים היהודים בצבא הגנה לישראל יש להבטיח מאכל כשר". הרב הראשי לשב"ס מסר, כרב צבאי פיקודי לשעבר, כי בפועל חלה הכשרות בכל צה"ל על יחידותיו השונות. נושא זה אינו בפנינו, וכל שניתן להסיק הוא - כנראה - שבתש"ט לא היה מובן מאליו נושא הכשרות, והיה צורך להבטיחו בדבר חקיקה.
י. בחוות דעת הרב הראשי לשב"ס לנציב שב"ס מיום כ"ב אדר תש"ע (8.3.10) נאמר, אחרי ניתוח הלכתי, כלהלן:
א. חל איסור לנפק לאסירים שאינם יהודים מזון חמץ בפסח....
ב. ההיתר לנפק לאסירים שאינם יהודים שנמצאים במתחם שכולם אינם יהודים, מזון חמץ לפני פסח ובכך החמץ מוקנה להם בערב החג, מותר.
ג. האמור בסעיף ב' מתייחס אך ורק למסגרות נפרדות בהם שוהים ביטחוניים שאינם יהודים.
המלצה:
לאור האמור, ניתן לנפק בפועל לאסירים שאינם יהודים לפני הפסח לחם פרוס (שמשך זמן אכילתו ללא הקפאה ארוך יותר מפיתות) עטוף בניילון שתאריך התפוגה שלו ארוך יותר ובימים הראשונים של חג הפסח הם ישתמשו בלחם זה לפחות לארבעה ימים. לאחר מכן ישתמשו בלחם שיוקפא ובכך לדעתי ניתן לעבור את כל החג מבלי להוסיף מקפיאים רבים".