השופט א' גרוניס:
1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל), בגדרה נדחתה בקשה לגביית ראיות באוקראינה שהגיש המבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ. הבקשה הוגשה לפי סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק עזרה משפטית) והתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977 (להלן - תקנות אמנת האג).
2. בשנת 1995 התקשרו המשיבים או מי מהם עם חברה, או גוף משפטי דומה, מאוקראינה (להלן - הספק האוקראיני) בארבע עסקאות לרכישת גרעיני שעורה. לצורך ביצוע העסקה הראשונה, הנפיק הבנק המבקש כתב אשראי דוקומנטרי לטובת הספק האוקראיני. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד המבקש, בה טענו כי האחרון כשל למלא במועד אחר הוראה שנתנו לו לשלם סכום מסוים לידי הספק האוקראיני. עקב זאת, כך נטען, ביטל הספק האוקראיני את כל ארבע העסקאות ונגרמו להם נזקים כבדים. בין הראיות שהגישו המשיבים נכלל תצהיר של אדם בשם יורי יוזלנקו (להלן - יוזלנקו), שנחתם ביום 29.12.04 בשגרירות ישראל בקייב. יוזלנקו הצהיר, כי בתקופה הרלוונטית עבד אצל הספק האוקראיני בתפקיד ניהולי. בתצהיר אימת יוזלנקו את טענות המשיבים אודות ההתקשרות עימם בארבע עסקאות לרכישת גרעיני שעורה וביטולן עקב האיחור בתשלום. ביום 6.11.05 העיד יוזלנקו במשפט מטעם המשיבים. בפסק הדין, שניתן ביום 9.11.06, קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' פלפל) את התביעה וחייב את המבקש בתשלום פיצויים בסכומים המסתכמים במיליוני ש"ח. בית המשפט המחוזי דחה ראש אחר של התביעה, שאינו קשור לעסקה עם הספק האוקראיני, אולם חלק זה של פסק הדין אינו נוגע לענייננו. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 10799/06) וכך עשו אף המשיבים (ע"א 10802/06). הדיון בשני הערעורים אוחד.
3. ביום 24.2.08 הגיש המבקש בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. הראיה שהגשתה התבקשה היא תצהיר של הגב' סבורש'יק טטיאנה גרירורייבנה (להלן - סבורש'יק), שלפי האמור בתצהיר הייתה יו"ר ההנהלה של הספק האוקראיני. בבקשה ציין המבקש, כי בזמן שחלף מאז שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי התעורר בלב בא כוחו חשד שמא יוזלנקו הוא עד שקר. חשד זה התבסס על דברים ששמע חוקר מטעמו באוקראינה מפי שתי עובדות לשעבר של החברה, ביניהן סבורש'יק, אשר אמרו שמעולם לא שמעו על יוזלנקו. יצוין, כי על פי עדותו של יוזלנקו בשלב מסוים הוא הפסיק לעבוד אצל הספק האוקראיני וזמן מה לאחר מכן חדלה החברה מלהתקיים. לטענת המבקש, לאחר מאמצים רבים עלה בידו להחתים ביום 11.1.08 את סבורש'יק על תצהיר. התצהיר נחתם בפני נוטריון ממלכתי באוקראינה, תורגם לעברית ואושר על ידי נוטריון ישראלי. סבורש'יק הצהירה, כי בין השנים 2000-1995 לא עבד אדם בשם יוזלנקו אצל הספק האוקראיני; כי לא נמצאו בארכיון החברה מסמכים הקשורים לקבלתו לעבודה או לפיטוריו של יוזלנקו; וכי לאחר שהוצג לה צילום עמוד מדרכונו של יוזלנקו הכולל את תמונתו, אין היא מזהה אותו כמי שעבד בחברה. לטענת המבקש, פסק הדין של בית המשפט המחוזי נסמך, בין היתר, על עדותו של יוזלנקו, שהיה היחיד במשפט שהעיד מנקודת המבט של הספק האוקראיני. זאת, על אף ששמו של יוזלנקו לא נזכר בפסק הדין. נטען, כי קעקוע עדותו של יוזלנקו עשוי להביא לשינוי תוצאת פסק הדין.
ביום 18.3.09 החלטנו, בגדר הדיון בערעורים, לקבל את הבקשה להבאת ראיה נוספת. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שהראיה החדשה תובא בפניו ועל מנת לאפשר למשיבים להגיש ראיות נוספות מטעמם, אם יחפצו בכך, כדי להתמודד עם ראיה זו. קבענו, כי לאחר מכן ייתן בית המשפט החלטה משלימה, בה יקבע אם פסק הדין נותר על כנו או שמא יש לשנותו, וכי בהתחשב בהחלטה זו יוחלט על המשך הטיפול בערעורים.
4. בעקבות ההחלטה בערעורים, קבע בית המשפט המחוזי כי סבורש'יק תתייצב לעדות ביום 14.7.09. המשיבים הגישו תצהיר של עובדת לשעבר אחרת בספק האוקראיני, לסתירת תצהירה של סבורש'יק. המבקש הגיש, באישור בית המשפט, תצהירים נוספים על מנת להפריך את התצהיר שהגישו המשיבים. סבורש'יק לא התייצבה בבית המשפט לעדות במועד שנקבע. בהחלטה מיום 15.7.09 מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות הבנק וקבע כי הוא לא פעל בשקידה הנדרשת כדי להביא את סבורש'יק לעדות. עם זאת, נוכח חשיבות העדות נעתר בית המשפט, תוך חיוב בהוצאות, לבקשת הדחייה של המבקש, שהוגשה מבעוד מועד, וקבע כי סבורש'יק תעיד ביום 23.9.09. ביום 8.9.09 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הודעה בה מסר, כי סבורש'יק מסרבת להגיע לארץ לשם מתן עדות. המבקש פירט, כי בפגישה עם נציגיו סירבה סבורש'יק להגיע למתן עדות ונימקה את סירובה בשני טעמים: האחד, מחלת הסרטן ממנה סובל בעלה וניתוח אותו הוא צפוי לעבור בקרוב; השני, חששה שמא יבולע לה אם תעיד נגד המשיבים, עקב סכום הכסף הגדול המונח על הכף. סבורש'יק סירבה גם להעיד באמצעות כינוס וידאו ("video conference") והתמידה בסירובה גם כשהוצע לה תגמול כספי. יחד עם ההודעה הגיש המבקש בקשה, כי בית המשפט יורה על גביית עדותה של סבורש'יק באוקראינה, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית ובתקנות אמנת האג (להלן - הבקשה לחיקור דין). הבקשה לחיקור דין הייתה ערוכה בהתאם לתקנה 13 לתקנות אמנת האג, ונכללו בה, בין היתר, השאלות שיש לשאול את סבורש'יק, בקשות לגבי אופן גביית העדות וכדומה. בבקשה לחיקור דין עתר המבקש כמו כן, כי בית המשפט יורה למדינה לפנות לרשויות המס והפנסיה באוקראינה בבקשה לקבל מסמכים שיוכיחו אם יוזלנקו עבד אצל החברה האוקראינית.
בהחלטה מיום 23.9.09 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לחיקור דין. בית המשפט קבע, כי הסיבה האמיתית שבגינה נמנעת סבורש'יק מלהגיע להעיד אינה בריאותו של בעלה אלא החשש שמא יפגעו בה המשיבים. מדובר בפחד "כללי", שאינו נשען על מידע קונקרטי. חשש מסוג זה, קבע בית המשפט, אינו עולה כדי "סיבה טובה" המצדיקה גביית עדות מחוץ לתחום השיפוט. בית המשפט קבע, כי בכך תם השלב הנוסף של גביית הראיות, עליו הורה בית המשפט העליון, וניתן להמשיך את הדיון בערעורים. בית המשפט לא ציין זאת במפורש, אולם ברי כי לשיטתו אין מקום לשינוי פסק הדין.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו, בה החלטנו לדון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה.
חיקור דין בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים
5. המקרה שבפנינו מעורר את השאלה מתי יש להורות על גביית עדות בחוץ לארץ על דרך חיקור דין בעניין הקשור להליך משפטי אזרחי המתקיים בבית משפט בישראל. סוגיה זו נשלטת על ידי מספר דברי חקיקה ואמנות, שיש ביניהם הבדלים מסוימים. הסדר מרכזי אחד מצוי בפרק ד' לחוק עזרה משפטית. סעיף 45(א) לחוק עזרה משפטית קובע, כי הרשות המוסמכת להגיש בקשה לעזרה משפטית מטעם מדינת ישראל היא היועץ המשפטי לממשלה. היועץ רשאי לאצול סמכות זו לעובד ציבור שהואצלה לו סמכות על ידי שר המשפטים לפי סעיף 3(ג) לחוק עזרה משפטית לקבל בקשה לעזרה משפטית ממדינה אחרת (סעיף 45(ב) לחוק). סעיף 1 לחוק עזרה משפטית מגדיר "גביית ראיות" באופן הבא: "גביית עדות או הצגת חפץ בבית משפט". סעיף 2 לחוק עזרה משפטית מבהיר, כי החוק עוסק גם בהליך אזרחי. סעיף 47 לחוק, שכותרתו "גביית ראיות מטעם מדינת ישראל", קובע כך:
"הרשות רשאית להגיש למדינה אחרת בקשה לגביית ראיות, לרבות העברת חפץ לצורך הצגתו בישראל, אם בית המשפט אישר שהראיות דרושות לצורך הליך משפטי בישראל; לענין סעיף זה, ואם הבקשה היא בשל הליך תלוי ועומד, "בית משפט" - בית המשפט הדן בהליך הקשור לבקשה".
מחוק עזרה משפטית עולה אפוא המתווה הבא: בעל דין המעוניין לקיים הליך גביית ראיות בחוץ לארץ לצורך הליך משפטי אזרחי המתקיים בארץ, נדרש לפנות תחילה לבית המשפט על מנת שזה יקבע כי הראיות דרושות לצורך ההליך. קבע בית המשפט כאמור, רשאית הרשות, שהיא היועץ המשפטי לממשלה או מי שהואצלה לו סמכותו, לפנות למדינה הזרה בבקשה לגביית ראיות. תקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999 (להלן - תקנות עזרה משפטית), המסדירות היבטים שונים הקשורים לבקשה לעזרה משפטית, עוסקות בעיקר בבקשה המוגשת למדינת ישראל על ידי מדינה זרה.
6. מלבד ההסדר הקבוע בחוק עזרה משפטית, עשויים לחול על הנושא של גביית ראיות מחוץ לשטח המדינה אמנות או הסכמים בינלאומיים. לאפשרות זו מתייחס סעיף 13 לחוק עזרה משפטית, הקובע כך:
"נקבעו בהסכם בין-לאומי שמדינת ישראל צד לו, הוראות בענינים המפורטים להלן והותקנו תקנות לביצוען, יהיה להן תוקף של דין על אף האמור בחוק זה או בכל חוק אחר:
(1) המצאת מסמכים, הוכחת תוכנם, אימותם ואישורם;
(2) גביית עדות, הצגת מסמכים;
(3) אורך התקופה הקבועה בסעיף 26(א)(1) סיפה;
(4) מתן סעד משפטי, ללא תשלום, לאזרחים של מדינות אחרות או לתושביהן;
(5) פטור מאגרות בית משפט, ממס בולים ומתשלומים אחרים בשל פעולות המבוצעות מכוח חוק זה, או הכרוכות באכיפת פסקי דין חוץ;