השופט צ' זילברטל:
1. ע"פ 8274/11 וע"פ 8425/11 הם ערעורים על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.6.2011 (ת"פ 40238/06, כבוד השופט ג'' קרא), ולחלופין ערעורים על חומרת גזר הדין שניתן ביום 6.11.2011. ע"פ 9490/11 הוא ערעור המדינה על קולת העונש.
2. המערער 1 בע"פ 8425/11, הוא צבי רוזנבלט (להלן: רוזנבלט); המערער בע"פ 8274/11, הוא לאוניד אדז'רסקי (להלן: אדז'רסקי; וביחד: המערערים). המערערות 6-2 בע"פ 8425/11 הן, כפי שיפורט, חברות שונות שהקימו המערערים (להלן: החברות).
כתב האישום
3. נגד המערערים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם הפעלה של שלוש מרפאות בתל-אביב, בחיפה ובאשדוד, בהן, בין היתר, נמכרו כדורים מזויפים לטיפול באין אונות שהוצגו כמקוריים (להלן: המרפאות), וכן מכירתם של כדורים אלו באמצעות אתרי אינטרנט לקונים שונים ברחבי העולם. נטען, כי לשם ביצוע המכירות הללו, הביא רוזנבלט להקמתן של החברות, כשלבקשתו נרשמו אחרים כבעליהן וכמנהליהן. בפועל היה הוא המנהל והמפעיל העיקרי של אותן החברות והמרפאות. נטען, כי רוזנבלט היה היוזם, ההוגה והמבצע העיקרי של העבירות השונות, אשר יפורטו להלן, באופן אישי וכאורגן של החברות, וזאת כאשר הוא פועל על מנת להסתיר את מעמדו זה ותוך שהוא נהנה מכספי מכירת הכדורים. באשר לאדז'רסקי, רופא במקצועו, נטען כי שימש כ'איש קש' עבור רוזנבלט, ובמסגרת זו שימש כמנהלן הפעיל של חלק מהחברות ונרשם כבעליהן בחלק מחשבונות הבנק. כמו כן נטען, כי לשם המכירה ייבאו וייצאו המערערים את הכדורים המזויפים, וביצעו בכספים שהתקבלו תמורתם פעולות במטרה להסוות את מקור הכסף, מיקומו, תנועותיו, זהות בעלי הזכויות בו והפעולות שנעשו בו.
4. במסגרת האישום הראשון, שעניינו הצהרות לא נכונות בפתיחת חשבונות בנק - נטען כי בהנחיית רוזנבלט ולבקשתו, פתח אדז'רסקי חשבונות בנק עבור שלוש מהחברות וחשבון נוסף על שמו, כאשר הוא מציג מצג כוזב לפיו הוא בעל השליטה בחשבון והנהנה מהכספים המופקדים בו. כשבפועל, כך נטען, רוזנבלט הוא שניהל את החשבונות הללו ושלט בכספים שבהם.
בשל האמור יוחסו למערערים ולשלוש החברות עבירות של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ביחד עם צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהל רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001.
במסגרת האישום השני, שעניינו עבירות ייבוא - נטען כי בין השנים 2001-2004 ייבאו המערערים למעלה מ-400,000 כדורים הנחזים להיות כדורי "ויאגרה", "סיאליס" ו"לויטרה" (כולם תרופות להגברת היכולת המינית), אשר לא יוצרו על ידי החברות המורשות לייצר תרופות אלו ולשווקן. כל זאת ללא אישור אגף הרוקחות ותוך שהם משתמטים מתשלום מיסי יבוא ומס ערך מוסף.
בשל האמור יוחסו למערערים ולחברות עבירות של הברחת טובין לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס; עבירות של השתמטות מתשלום מכס, לפי סעיף 212(א)(1) לפקודת המכס; ועבירות של שימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף).
במסגרת האישום השלישי, שעניינו מכירת תרופות מזויפות - נטען כי התרופות הנ"ל הן תרופות אשר נרשם לגביהן סימן מסחר רשום, ומכירתן מותנית בקבלת מרשם רופא. נטען, כי על אף זאת המערערים מכרו את הכדורים המזויפים במרפאות, במכירה טלפונית ובאתרי אינטרנט, כאשר הם מציגים בפני הלקוחות מצג לפיו מדובר בתרופות מקוריות. עוד נטען כי החל משנת 1999 ועד למעצרם הפעילו המערערים את המרפאות, במסגרתן נבדקו מדי חודש על ידי אדז'רסקי מאות לקוחות, כשהמערערים ממליצים להם על דרך הטיפול. במרפאות נמכרו הכדורים המזויפים תמורת 50 ש"ח לכדור. כאמור לעיל, הכדורים אף נמכרו באמצעות מכירה טלפונית, ולאחר חיוב הלקוחות נשלחו אליהם הכדורים באמצעות מוניות וחברת משלוחים. בהנחייתו של רוזנבלט הוקמו אתרי אינטרנט באמצעותם שיווקו ומכרו המערערים את הכדורים לאלפי לקוחות בישראל וברחבי העולם, זאת מבלי שפגשו בלקוחות, מבלי שקיבלו מידע רפואי אודותם ומבלי שהללו עברו בדיקת רופא.
בשל האמור הואשמו המערערים והחברות בעבירות: חובת מרשם לפי סעיפים 26(א) ו-60 לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981 (להלן: פקודת הרוקחים); מכירה קמעונאית של תכשיר מרשם, לפי סעיפים 42(א) ו- 60 לפקודת הרוקחים; שיווק ויבוא לפי סעיפים 60 ו- 47ב(א), (ב), (ג) לפקודת הרוקחים; מכירת תכשירים לפי סעיפים 47 ו- 60 לפקודות הרוקחים; מכירה והפצת טובין לפי סעיפיפ 60(א)(3) לפקודות סימני מסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר); קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; מכירת טובין שייבואם אסור, לפי סעיף 212(א)(13) לפקודת המכס; מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(8) לחוק העונשין. לרוזנבלט ולחברות אף יוחסה עבירה של יחוד המקצוע לפי תקנה 3(א) ביחד עם תקנה 48 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), תשל"ז-1976.
במסגרת האישום הרביעי, שעניינו עבירות מכס - נטען, כי המערערים והחברות לא הוציאו חשבוניות בגין מכירות התרופות הנ"ל לחו"ל, לא צירפו רשומון ייצוא, לא הצטיידו באישור ייצוא תרופות לחו"ל, ולא נרשמו כעוסקים מורשים.
בשל כך הואשמו המערערים והחברות בעבירות של הברחת טובין בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 211(א)(1) ו-211(א1) לפקודת המכס; עבירות מסירת הצהרה כוזבת לפי סעיף 212(א)(6) לפקודת המכס; עבירות הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים, לפי סעיף 212(א)(9) לפקודת המכס; עבירות של הימנעות מהגשת תעודות לפי סעיף 212(א)(11) לפקודת המכס; עבירות של מכירת טובין שייבואם אסור לפי סעיף 212(א)(13) לפקודת המכס; עבירות של הכנה או ניהול חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיפים 117(ב)(6) ו- 119 לחוק מס ערך מוסף; עבירות של מסירת ידיעה או מסמך כוזב לפי סעיפים 117(ב)(1) ו- 119 לחוק מס ערך מוסף.
באישום החמישי נטען כי ביום 12.10.2004 נתפסו במרפאה באשדוד כ- 29,365 כדורים מזויפים מסוגים שונים, אשר יובאו, שלא כדין, על ידי המערערים. נטען כי כדורים אלו לא יוצרו על ידי החברות שהכדורים נשאו את סימן מסחרן, ומבלי שהמערערים קיבלו רשות להשתמש בסימני המסחר הללו.
לפיכך יוחסו למערערים ולחברות,בין היתר, עבירות של השתמטות מתשלום מכס שיש לשלמו לפי סעיף 212(א)(1) לפקודת המכס; החזקת או פיקוח טובין שייצואם אסור וכוונה להבריחם לפי סעיף 211(א)(3) לפקודת המכס.
באישום השישי נטען כי לשם הסוואת מקור הכספים שהתקבלו מהפעילות האסורה המתוארת ביצעו המערערים והחברות פעולות של עירוב בין כספים שהגיעו ממקורות חוקיים לאלו שהגיעו מהפעילות האסורה. בין היתר, נטען כי לשם כך נדרשו עובדי המרפאה להציג את החברות בשם שונה ולציין על משלוחי הכדורים מוען ותיאור תכולה כוזבים. כמו כן בוצעו העברות כספים בין החברות.
בשל כך יוחסו למערערים עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק הלבנת הון; ועבירה של פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
5. בפתח הכרעת הדין עמד בית המשפט על גדרי המחלוקת שבין הצדדים. צוין שמוסכם על הצדדים כדלקמן: באשר לכדורים שנמכרו על-ידי המערערים, למקוריותם ולמקורם הוסכם, כי הללו לא נרכשו מהיצרן או מנציגו הרשמי; כי הם תרופות מרשם אשר מכירתן לציבור מחייבת הצגת מרשם; כי מכירתם באמצעות האינטרנט נעשתה שלא על פי מרשם ומבלי שהמזמין עבר בדיקת רופא; וכי לכדורים שנשלחו לחו"ל צורפו עלונים שהודפסו על ידי רוזנבלט באופן עצמאי, ושעליהם הוטבע תאריך תפוגה אחיד. ביחס לייצוא הכדורים לחו"ל הוסכם, כי הוא נעשה ללא היתר מטעם משרד הבריאות או המכס, וכי לא שולמו מכס ומע"מ בגינו; כי לא הוצא למשלוחים הללו רשומון יצוא, ולא צורף אליהם מרשם רפואי או היתר ייצוא ממשרד הבריאות; וכי הוא נעשה במעטפות עליהן נרשם, בהוראת רוזנבלט, תיאור תכולה ומוען מזויפים. באשר לחברות ולפעילותן הוסכם שהללו היו בבעלות רוזנבלט ובניהול אדז'רסקי ושעסקו במכירת כדורים להגברת האון ללקוחות בחו"ל באמצעות אתרי אינטרנט; שרוזנבלט ביקש מאדז'רסקי להירשם כ"איש קש" בחברות ובחשבונות הבנק שנפתחו עבורן, ושאדז'רסקי נענה לפנייה זו; שרוזנבלט העביר כספים מחברה לחברה באמצעות עורך דינו ובאמצעות אדז'רסקי; וכי חברת "מור אס" (היא המערערת 2 בע"פ 8425/11) והמערערים לא פתחו תיק במע"מ על שם החברה, לא דיווחו על מכירותיה ולא שילמו מע"מ עליהן.