העליון: הקטינים שהורחקו לישראל ללא הסכמת אביהם יוחזרו לשבדיה

השופט י' עמית:

1.        בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בעמ"ש 15592-11-09 מיום 30.11.09 (כב' ההרכב השופט א' שילה, השופטת מ' נד"ב והשופטת ו' פלאוט), ולפיו דחה בית המשפט ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כבוד השופטת ד"ר ורדה בן-שחר) מיום 5.11.09 (תמ"ש 26091/09), בו נפסק כי על המבקשת להחזיר לשבדיה את שני ילדיהם הקטינים של בני הזוג המתדיינים, בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: האמנה).

           בתום הדיון ביום 14.12.09 החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור, לדחות את הערעור לגופו, ולהורות על השבתם של הקטינים לשבדיה עד ליום 22.12.09. נימוקי החלטתנו ניתנים בזה.

רקע עובדתי וההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי

2.        העובדות הצריכות לעניין פורטו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ונחזור בתמצית על עיקרי הדברים:

           המבקשת, ילידת 1969, היא אזרחית ישראלית שעברה להתגורר בשבדיה לאחר שירותה הצבאי בצה"ל ושם רכשה גם אזרחות שבדית. הצדדים הכירו זה את זו בשבדיה בשנת 2001 ובאמצע אותה שנה עברו להתגורר יחד ללא שנישאו. מהקשר בין השניים נולדו הקטינים נ' יליד 2002 וא' ילידת 2004. מערכת היחסים בין הצדדים התאפיינה בעליות ובמורדות ואף ידעה שני משברים האחד בשנת 2004 והשני בשנת 2006 שבעקבותיו עזב המשיב את הבית. בחודשי הקיץ נהגה המבקשת, בהסכמתו של המשיב, להגיע עם הקטינים לישראל לביקור משפחתי שלאחריו הייתה שבה לשבדיה. המשיב נהג להצטרף לכל הביקורים למעט ביקור אחד, ברוב הפעמים המבקשת ביקשה להאריך את מועד החזרה מחופשת הקיץ לתקופה קצרה והמשיב הסכים לכך. לאחר המשבר בשנת 2006 נסעה המבקשת לישראל לחופשה של שבועיים ולאחר חזרתה לשבדיה, חזר המשיב להתגורר עמה ומאז שבו לחיות יחדיו.

           המשיב עבד בשבדיה במשרד ההגירה ובתקופה הרלוונטית נזקפה לזכותו "חופשה הורית" בת 7 חודשים. למשיב משפחה בשבדיה - הורים המבקרים את הילדים באופן קבוע ואח תאום המתגורר בסמוך.

           ביום 18.8.08 הגיעה המבקשת בהסכמת המשיב עם הקטינים לישראל, והמשיב הגיע לארץ כחודש וחצי אחריה ב-1.10.08. הקטינים החלו ללמוד במסגרות חינוך ישראליות. המשיב שב לשבדיה בחודש אפריל שנת 2009, בתום שבעה חודשים של "חופשה הורית" שנטל ממקום עבודתו, והמבקשת והילדים נשארו בארץ.

3.        המשיב טען כי הוסכם בינו לבין המבקשת כי יבקרו בארץ עם הקטינים בתקופת "החופשה ההורית" שלו, כלומר עד לחודש אפריל שנת 2009, שלאחריה ישובו לשבדיה. כשהיו כבר בישראל המשיב הסכים כי המבקשת תשוב עם הקטינים לשבדיה בסוף שנת הלימודים, דהיינו בסוף חודש יוני שנת 2009. משנתברר למשיב כי אין בכוונתה של המבקשת לחזור לאחר אותו מועד, פנה ביום 9.8.09 בתביעה להשבת הקטינים על פי החוק (כאמור, הקטינים הגיעו לארץ ביום 18.8.08 כך שהתביעה הוגשה במהלך שנה בהתאם לסעיף 12 לאמנה).

           המבקשת טענה כי הוסכם בין הצדדים על העתקת מקום המגורים של בני הזוג והקטינים משבדיה לישראל והיא פעלה בהתאם לכך. לטענתה, המשיב חזר בו מהסכמתו לאחר שהילדים כבר נמצאים בארץ מזה כשנה, נטעו שורשים והשתלבו בסביבתם ובקרב בני משפחתם המורחבת.

4.        המחלוקת העובדתית התמקדה בשאלה האם הסכים המשיב שהצדדים יעתיקו מקום מגוריהם לישראל. בית המשפט לענייני משפחה קבע, על סמך הראיות שבפניו, כי השתכנע שהמשיב לא הסכים להעתיק את מקום מגוריו לישראל יחד עם ילדיו, אלא התכוון לנסוע לישראל לפרק זמן של החופשה ההורית בלבד.

5.        מבלי למצות את כלל הראיות עליהן נסמכו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, שחלקן לא היו שנויות במחלוקת, נעמוד על עיקר התשתית העובדתית שהביאה את הערכאות דלמטה למסקנה כי המשיב לא הסכים להעתקת מקום המגורים של הילדים לישראל:

           ( - ) המבקשת ערכה את כל הסידורים למעבר לישראל עבור עצמה ועבור הקטינים בלבד. בכל הטפסים ציינה המבקשת כי היא רווקה מבלי להזכיר את המשיב כאבי הילדים ומבלי למלא את שמו בטפסים. בדו"ח משרד הקליטה אף נכתב כי המבקשת רווקה ולכן לא התבקשה להציג החלטה על משמורת הקטינים.

           ( - ) המבקשת לא הודיעה למקום עבודתה בשבדיה כי בדעתה לעזוב אלא שהיא יוצאת לחופשה ללא תשלום לתקופה של שנה. כמו כן, המבקשת לא הודיעה לרשויות בשבדיה כי בכוונתה להגר;

           ( - ) המשיב לא עזב את מקום עבודתו בשבדיה, לא הודיע למשפחתו או למקום העבודה על עזיבה, לא עבד בארץ ולא החל ללמוד את השפה העברית;

           ( - ) המבקשת כתבה מכתב לבעל הדירה בה התגוררו הצדדים, כי היא מבקשת להשכיר את הדירה בשכירות משנה כי המשפחה נוסעת למולדת לזמן מה "לשאוב כוחות";

           ( - ) כל החפצים האישיים של הצדדים, לרבות אלבומי תמונות ומשחקים של הקטינים, נותרו בדירה;

           ( - ) הרכב של המבקשת בשבדיה נותר בבעלותה והיא מסרה אותו לחבר;

           ( - ) בני הזוג שריינו מקום עבור הילדה בגן הילדים בשבדיה בתום החופשה המתוכננת בישראל ורשמו את הילד לבית ספר בשבדיה לשנת הלימודים הראשונה;