השופטת ע' ארבל:
1. בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: ר' אבידע, ב' אזולאי וח' סלוטקי) מיום 12.3.08 בתפ"ח 986/04, בגדרו הורשע המערער בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) (מספר לא ידוע של עבירות); בעבירה של התעללות בקטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק; בעבירה של מעשה מגונה בפני קטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ד) לחוק; בעבירות של מעשים מגונים במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק; בנסיבות סעיף 348(ב), סעיף 545(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק; ובעבירה של אינוס קטינה, לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק בנסיבות סעיף קטן (א)(1). את העבירות ביצע המערער בבתו המאומצת, קטינה אשר בזמן ביצוען טרם מלאו לה 16 שנים (להלן: המתלוננת).
בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מחמת הספק מעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ומעבירה של ניסיון למעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק.
בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו את העבירות בהן הורשע וכל עבירת מין או אלימות שהיא פשע. כן חויב המערער בפיצוי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד.
סיפור המעשה שנפרש בפנינו חושף מסכת עגומה של ניצול קטינה, שאמה נטשה אותה סמוך ללידתה, ודודתה - היא אמה המאמצת - גידלה אותה בתנאים קשים, עד שהמערער - הוא אביה - העלה אותה ארצה בהיותה בת 12, בצעד שנחווה בעיניה כחטיפה. במשך שלוש שנים התעלל בה האב במעשי אלימות, מעשים מגונים ומעשה אינוס. לאחר שהתגלו המעשים בחלקם לעובדת הסוציאלית ולמורה בבית הספר, הוצאה המתלוננת מהבית על ידי שרותי הרווחה.
עיקרי העובדות על פי כתב האישום
2. המערער וגרושתו, שהיא אחות אמה של המתלוננת, גידלו את המתלוננת - ילידת 1987, מאז שהיתה תינוקת עד שנת 1993 בביתם באחת ממדינות חבר העמים. המערער עלה לישראל בשנת 1996, ובשנת 1999 העלה ארצה את המתלוננת, שעברה להתגורר יחד עם המערער והוריו בשדרות, וזאת עד לדצמבר 2002, שאז הוצאה המתלוננת מביתה על ידי שרותי הרווחה כאמור.
באישום הראשון נטען, שמאז עלייתה של המתלוננת לארץ, בהיותה כבת 12 שנים, נהג המערער לתקוף אותה באגרופיו, לסטור לה, ולזרוק עליה חפצים כמו נעליים ואוכל, אשר גרמו לה המטומות בחלקי גופה השונים. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירה של תקיפת קטין על ידי האחראי לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.
באישום השני נטען, כי בעת שהמערער והמתלוננת ערכו קניות בשדרות לא לקחה המתלוננת קבלה מהמוכר; בשל כך השפיל המערער את המתלוננת, קרא לה "זונה" ו"כלבה" וקילל אותה קללות ברוסית. כשיצאו מהחנות בלכתם ברחוב תקף המערער את המתלוננת, היכה אותה בחוזקה במקל ההליכה שלו בידה עד שהותיר סימן על גופה לרוחב הזרוע. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ב (א) סיפא לחוק העונשין.
באישום השלישי נטען כי בשני מקרים שונים לאחר שהתברר למערער שהמתלוננת לא נכנסה לכיתה, קילל אותה המערער והשפיל אותה בכך שקרא לה "זונה". בסמוך לאחר מכן תקף המערער את המתלוננת, היכה אותה בכל חלקי גופה, בידיו וברגליו וניסה לחנוק אותה, במטרה לגרום לה חבלה חמורה. המערער הפסיק את ניסיון החניקה רק כאשר התערבו עוברי אורח ומנעו ממנו את המעשה. בגין מעשים אלו יוחסה למערער חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.
באישום הרביעי נטען כי במועדים שונים נהג המערער לכנות את המתלוננת בביטויים מעליבים ולקרוא לה "זונה" ו"זבל". באחת הפעמים הפשיט המערער את מכנסיו ואמר לה "לא ראית מספיק זין, אז תראי". מספר פעמים אילץ המערער את המתלוננת לעשות לו מסאג'ים; כן אסר עליה לצאת מביתם לבדה, אסר עליה ללכת לבית הספר לתקופות שונות של מספר ימים או לצאת לטיולים במסגרת בית הספר; עוד אסר עליה לשמוע מוסיקה ואילצה לרדת על ברכיה כדי לבקש ממנו סליחה; כאשר כעס עליה - מנע ממנה אוכל. בגין המעשים המתוארים יוחסה למערער עבירה של התעללות בקטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, ועבירה של מעשה מגונה בפני קטין בן משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ד) לחוק העונשין.
באישום החמישי נטען שמשנת 1999 ועד 2002 אילץ המערער את המתלוננת לישון כשלגופה כותונת לילה, ונהג לטשטש אותה באמצעות החדרת תרופה מסוג DIAZERPAM. למזונה. לאחר שהיתה עולה לישון, נהג המערער כמעט מדי לילה, ופעמים אף יותר מפעם אחת בלילה, להפשיט את תחתוניה של המתלוננת ולהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, תוך ניצול חוסר יכולתה להתנגד. בזמן שביצע את המעשים האמורים נהג לגעת בגופה של המתלוננת בידיו, ללקק את חזה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, תוך ניצול חוסר יכולתה להתנגד. המעשים בוצעו בניגוד להסכמתה, ועל אף התנגדותה כשהיא לבושה במכנסיים שקשרה לגופה או כשהיא מסתובבת ומשתעלת כדי שיפסיק את מעשיו. במועד שאינו ידוע, בעת שהמתלוננת ישנה בביתם שבשדרות, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, אך המתלוננת התעוררה ומנעה זאת ממנו. בגין המעשים המתוארים יוחסה למערער עבירה של אינוס קטינה לפי סעיף 345 ב(1) בנסיבות סעיפים קטנים א(4) ו-א(1), ועבירה של מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), 345(ב)(1) וסעיפים 345(א)(1) 345(א)(4), וכן עבירה של ניסיון למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) ו-(א)(4) וסעיף 25 לחוק.
3. המשיבה הודיעה לבית המשפט כי לא תבקש לקבוע כעובדה את הנטען באישום החמישי, בקשר להחדרת התרופות למזונה של המתלוננת. המערער הודה במשטרה כי היכה את המתלוננת בשני אירועים (ת/13א). בהמשך אישר המערער שהיכה את המתלוננת מספר פעמים וכפר בכל יתר האישומים שיוחסו לו (ת/13ב). בבית המשפט כפר המערער בכל המעשים שיוחסו לו, אך הודה באירוע אחד בו הכה את המתלוננת שעה שאיבד את עשתונותיו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4. הכרעת הדין הארוכה והמפורטת של בית המשפט המחוזי נכתבה על ידי השופט ב' אזולאי, אליו הצטרפו השופטת ר' אבידע והשופטת ח' סלוטקי. כפי שצויין בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מחמת הספק מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ומעבירה של ניסיון למעשה סדום כלפי המתלוננת בשל ספק סביר, והרשיע את המערער בכל שאר המעשים כפי שפורטו בכתב האישום ומצא אותו חייב בדינו.
עדות המתלוננת
5. בית המשפט המחוזי נתן אמונו בעיקרי גרסתה של המתלוננת, וקיבל את סיפורה באשר לקורות אותה מאז הגיעה לארץ בגיל 12, עת התגוררה עם המערער ועם הוריו. היא תיארה אווירה של טרור ופחד שהשליט המערער בחייה, את חוסר האונים מולו, המכות שהיכה אותה באופן קבוע עת איחרה להגיע מבית הספר, או כששמע שדיברה עם בנים. המערער אסר עליה לצאת מהבית, לראות טלויזיה או לשמוע מוסיקה בלעדיו; לעתים לא הסכים המערער שתלך לבית הספר כדי שלא תצא מהבית. הוריו של המערער - סבה וסבתה של המתלוננת - ביקשו ממנו שיפסיק להכותה, אך הוא היה מקלל וממשיך במעשיו. פעמים היה מענישה בכך שמנע ממנה אוכל והיה שולח אותה לחדרה. אם שכחה להביא קבלה מהחנות שם קנתה מצרכים, נהג לקלל אותה; אם חשב שהיא מסתכלת על בנים נתן לה מכות עם מקל ההליכה שלו, לא הרשה לה לדבר עם אמה המאמצת, ופעם אמר לה לקחת סכין מטבח ולחתוך לעצמה את הורידים. המערער היכה את המתלוננת על כל מעשה שטות. באחד המקרים הוריד את מכנסיו וחשף את איבר מינו. המתלוננת ברחה לדודתה - אחות המערער, שם נשארה שבוע ימים. הדודה ידעה על כך שהוא מרביץ לה, אך לדבריה לא ידעה על המקרים הספציפיים. המתלוננת ישנה עם המערער באותו חדר; הסבא והסבתא ישנו בחדר אחר. סמוך לאחר הגעתה ארצה, נהג המערער להגיע אליה למיטה כל ערב כשישנה. על מנת לחמוק ממעשיו, היא היתה מתעוררת ומסתובבת לצד השני, או שהיתה קמה מהמיטה בתירוץ שעליה להביא משהו כדי לחמוק מנגיעותיו. המערער לא הסכים שתישן עם מכנסיים, רק עם כותונת. כשהיתה מתעוררת הכותונת היתה מורמת למעלה, ואת התחתונים שלה היה מוריד ולעיתים מזיז. המתלוננת חזרה וסיפרה על מעשיו המיניים, על כך שהיה מתחכך בגופה ועל ניסיונותיה למנוע זאת. עוד סיפרה על ניסיונותיו להחדיר את איבר מינו ואת אצבעותיו לאיבר מינה ותארה את התנהלות הדברים כפי שמסרה גם בחקירתה במשטרה. המתלוננת סיפרה שכאשר ניסה המערער להחדיר את איבר מינו כאשר הוא היה מעליה, היא הרגישה את איבר מינו בתוכה, ידיה היו בצדדים והיא שכבה על הגב. פעמים ראתה אותו מאונן; הוא גם נהג לצפות בסרטים פורנוגרפיים ואף היה מציע לה לצפות בהם.
בית המשפט המחוזי התרשם באופן בלתי אמצעי מעדותה של המתלוננת, וקבע כי דבריה "אמינים ומהימנים". בית המשפט מצא שגרסתה קוהרנטית בעיקרה. היא מסרה תיאור מפורט ביותר בו גוללה סיפור חיים קשה, החל מילדותה ברוסיה, ובהמשך כאשר המערער גרם לה לעלות לארץ בדרכי מירמה, הפריד בינה לבין אמה, וכאן בארץ שלט בה ביד רמה ונהג כלפיה באלימות קשה, אלימות פיזית, נפשית ומינית.