השופט א' גרוניס
1. בפנינו שני הליכים שהדיון בהם אוחד: בקשת רשות ערעור, אשר הוסבה לערעור, המופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) לדחות באופן חלקי התנגדות להתראת פשיטת רגל (רע"א 8392/07); וערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך) למחוק בקשה לצו כינוס נכסים (ע"א 3732/08).
2. המבקש ברע"א 8392/07, שהוא המשיב 1 בע"א 3732/08, יובל אשכנזי (להלן - אשכנזי), היה בעל השליטה בחברת מוראנו תאורה בע"מ (להלן - מוראנו). המערערים בע"א 3732/08 הם שלמה ואליס גורג'י (להלן ביחד - בני הזוג גורג'י). שלמה גורג'י הוא המשיב 1 ברע"א 8392/07. בין בני הזוג למוראנו נכרתו שני הסכמים. בהסכם שנחתם ביום 9.6.99 הוסכם, כי מוראנו תשכור מבני הזוג גורג'י מחסן הנמצא בשטח שבחזקתם (להלן - הסכם השכירות). בהסכם נוסף, שנחתם ביום 10.7.00, הסכימו בני הזוג גורג'י להעניק למוראנו רישיון להקים מחסן בשטחם (להלן - הסכם הרישיון). הוסכם, כי לאחר שיוקם המחסן הוא יושכר על ידי מוראנו ודמי השכירות יתחלקו בצורה מסוימת בינה לבין בני הזוג גורג'י. בשלב מסוים התערערה מערכת היחסים העסקית בין הצדדים ובני הזוג גורג'י הגישו תביעה נגד מוראנו ונגד אשכנזי בטענה להפרות שונות של ההסכמים. בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט המחוזי בתל אביב בורר על מנת להכריע בסכסוך. ביום 4.7.04 נתן הבורר פסק חלקי וביום 3.11.04 ניתן פסק משלים (להלן ביחד - פסק הבוררות). בפסק הבוררות נקבע, כי תניות שונות בהסכם השכירות ובהסכם הרישיון הופרו על ידי מוראנו ועקב כך עליה לשלם סכומים שונים לבני הזוג גורג'י. באשר לאשכנזי, קבע הבורר כי הוא חתם על ערבות אישית לגבי חיוביה של מוראנו לפי הסכם השכירות, אולם לא לגבי החיובים לפי הסכם הרישיון. אשכנזי חויב אפוא לשאת באופן אישי, בסכום שהושת בגין הפרת הסכם השכירות (להלן - חוב הסכם השכירות) ביחד ולחוד עם מוראנו, וזאת מכוח הערבות עליה חתם. באשר לסכום שהושת בגין הפרת הסכם הרישיון (להלן - חוב הסכם הרישיון) קבע הבורר, כי על אף שלא ניתנה ערבות אישית "הרי שלאור התנהגות מר אשכנזי... יש לחייבו, גם מכח דיני הנזיקין, בכל חיובי הנתבעת [מוראנו] ביחד ולחוד, כאילו היה ערב להסכם הרשיון" (סעיף 3.4 לפסק הבוררות החלקי). התוצאה הייתה, איפוא, כי אשכנזי חויב באופן אישי, ביחד ולחוד עם מוראנו, בכל הסכום שנפסק בפסק הבוררות. עם זאת, נעשתה הבחנה בנוגע לעילת החיוב: בעוד שהחיוב האישי בחוב הסכם השכירות הושתת על ערבות אישית שנתן אשכנזי, נשען החיוב האישי בחוב הסכם הרישיון על דיני הנזיקין. פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי כלפי אשכנזי. לא התבקש אישורו של פסק הבוררות כלפי מוראנו, וזאת בשל הליכי הקפאת הליכים אליה נקלעה היא, כפי שיפורט עתה.
3. עוד טרם שניתן פסק הבוררות נקלעה מוראנו לקשיים. ביום 7.12.04 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה צו הקפאת הליכים לגבי מוראנו ולגבי שתי חברות נוספות הקשורות אליה, סטוק קפה בע"מ וסטוק קפה ישראל בע"מ (שלוש החברות יכונו יחד להלן - קבוצת סטוק קפה) ומונה להן נאמן, הוא המשיב 2 ברע"א 8392/07 (להלן - הנאמן). ביום 3.5.05 הגישו בני הזוג גורג'י תביעת חוב לנאמן. תביעת החוב הושתתה כולה על פסק הבוררות. בשולי תביעת החוב, עליה היה חתום שלמה גורג'י בלבד, נרשם "מובן שאין בחתימתי על הוכחת החוב משום ויתור על תביעותי כלפי מר יובל אשכנזי" (נספח ג' לבקשת רשות הערעור). ביום 19.5.05 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך) הסדר נושים בנוגע לקבוצת סטוק קפה (להלן - הסדר הנושים). הסדר הנושים הגדיר קבוצות שונות של נושים וקבע את שיעור הפירעון בו תזכה כל אחת מהן. לענייננו חשובות שתי קבוצות נשייה: נושים רגילים בעלי ערבות אישית, אשר זכאים לדיבידנד בגובה 30% מחובם; ונושים רגילים ללא ערבות אישית, אשר אמורים לקבל דיבידנד בשיעור 20% מחובם. עוד נקבע בהסדר הנושים, כי לקבוצת סטוק קפה ול"צדדים שלישיים", כפי שאלו הוגדרו בהסדר, יינתן הפטר לגבי חובות מסוימים. כפי שנראה בהמשך, הסוגיה המרכזית המתעוררת בענייננו היא פרשנותו של ההפטר שנכלל בהסדר הנושים. יוער, כי תחילה נקבע בהסדר כי כל הנושים הרגילים יקבלו דיבידנד בסך 20%, אולם במהלך הדיון בפני בית המשפט הוסכם להעלות את שיעור הדיבידנד בו יזכו הנושים בעלי הערבות האישית ל-30%.
4. ביום 7.8.05 הגיש שלמה גורג'י (להלן - גורג'י) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לביטול הסדר הנושים. בבקשה טען ג'ורג'י, כי על אף שהנאמן ידע על קיומו של חוב לזכותו, לפי פסק הבוררות, הוא לא הודיע לו על התכנסותן של אסיפות הנושים שדנו בהסדר ועל הדיון בבית המשפט בעניין זה. עוד נטען, כי אילו הייתה נשייתם של בני הזוג גורג'י מובאת בחשבון, לא היה מושג רוב לאישור ההסדר. בתגובתו לבקשה לביטול הסדר הנושים הכחיש הנאמן את הטענות הנזכרות וטען כי גורג'י ובא כוחו ידעו על כל הליכי אישור הסדר הנושים. ביום 26.4.06 התקיים דיון בבקשה (בפני כבוד השופטת ו' אלשיך). בדיון ציין בא כוחו של גורג'י, כי מרשו הגיש את הבקשה בטרם היה מיוצג וכי הוא אינו עומד על ביטול הסדר הנושים, אלא מבקש החלטה המבהירה כי ההסדר אינו מונע נקיטת הליכים נגד אשכנזי. לאחר הפסקה קצרה, הודיע בא כוחו של גורג'י כי הוא מבקש למחוק את הבקשה לביטול הסדר הנושים, תוך שהוסיף: "אנו מודיעים שננקוט בהליכים המתבקשים לצורך גביית פסק הדין נגד מר אשכנזי" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, נספח יא לבקשת רשות הערעור). בית המשפט נעתר לבקשה למחיקת הבקשה לביטול הסדר הנושים, והוסיף וקבע כי "אשר לשימור זכויותיו של המבקש ברי ש[ב]מסגרת החוק והתקנות הוא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו, כאשר שמורות לו טענותיו הוא ושמורות לחברה ולנאמן טענותיהם". יצוין, כי אשכנזי לא צורף כמשיב לבקשה לביטול הסדר הנושים והוא לא נכח בדיון.
5. ביום 18.9.05 ניתנה החלטתו של הנאמן בתביעת החוב של בני הזוג גורג'י. תביעת החוב אושרה בגין מלוא הסכום שנפסק בפסק הבוררות, בקיזוז סכומים מסוימים שאינם לענייננו, תוך שנקבע כי אישור תביעת החוב הוא "בדין רגיל בעל ערבות אישית". כלומר, בני הזוג גורג'י סווגו כנושים רגילים שלזכותם ערבות אישית, כך שהדיבידנד לו היו זכאים הם עמד על 30% מן הסכום המאושר. לא הוגש ערעור על החלטת הנאמן בתביעת החוב.
6. ביום 17.5.06 הגיש שלמה גורג'י לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל לאשכנזי. ההתראה התבססה על מלוא חובו של אשכנזי לפי פסק הבוררות שכאמור אושר. ביום 31.7.06 הגיש אשכנזי התנגדות להתראה, בה טען כי לא קיים כל חוב לפי פסק הבוררות. זאת, שכן לטענתו הופטר הוא מחוב זה בגדר הסדר הנושים. בתגובתו להתנגדות טען גורג'י, כי ההפטר שניתן בגדר הסדר הנושים אינו חל על חובו של אשכנזי לפי פסק הבוררות. לפי הנטען, ההפטר ניתן רק לגבי חובות הנובעים מערבות אישית, בעוד שחיובו האישי של אשכנזי על פי פסק הבוררות נסמך גם על עילה מכוח דיני הנזיקין. ביום 28.8.07 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) בהתנגדות. בית המשפט קבע, כי ההפטר שניתן לצדדים שלישיים בהסדר הנושים משתרע רק על חובות הנובעים מערבות אישית שנתנו הם לחברות הכלולות בקבוצת סטוק קפה. ההפטר אינו חל, כך נקבע, על חובות הנובעים מעילה אחרת. בית המשפט הוסיף, כי אשכנזי הופטר מחוב הסכם השכירות, אשר לגביו השית פסק הבוררות על אשכנזי חיוב אישי בגין ערבות אישית שנתן. אולם, כך נקבע, אשכנזי לא הופטר מחוב הסכם הרישיון, אשר עילת חיובו האישי בגינו נטועה בדיני הנזיקין ולא במתן ערבות אישית.
על ההחלטה לדחות באופן חלקי את ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל הגיש אשכנזי את בקשת רשות הערעור שלפנינו (רע"א 8392/07). אשכנזי צריך היה להגיש ערעור. טעם הדבר הוא, כי החלטה הדוחה התנגדות להתראת פשיטת רגל נחשבת ל"צו בפשיטת רגל", לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ועל כן הערעור עליה הוא בזכות (ראו, רע"א 1332/05 רוזנצוויג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פיסקה 6 (לא פורסם, 22.11.05)). ביום 5.2.08 החלטתי כי הבקשה לרשות ערעור תידון כערעור, בהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי).
7. נתאר עתה, בקצרה, את ההשתלשלות שהובילה להגשת ההליך הנוסף שבפנינו, הוא הערעור. ביום 7.10.07 הגישו בני הזוג גורג'י לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד אשכנזי. מעשה פשיטת הרגל עליו נסמכה הבקשה למתן צו כינוס הוא אי מילוי אחר התראת פשיטת הרגל, אשר ההתנגדות לגביה נדחתה ברובה. הבקשה למתן צו כינוס נתמכה בתצהיר של בני הזוג גורג'י. אשכנזי התנגד לבקשה למתן צו כינוס. ביום 10.3.08 התקיים דיון בבקשה (בפני כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך). בני הזוג גורג'י לא התייצבו לדיון, על אף שהיה עליהם לעשות כן על מנת לאפשר חקירה על תצהיריהם (תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה מכוח תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985). בית המשפט דחה את בקשת בא כוחם של בני הזוג גורג'י לדחות את הדיון בשל אי ההתייצבות. בתום הדיון ביקש בא כוחם של בני הזוג גורג'י לעכב את הדיון עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגיש אשכנזי על דחיית התנגדותו להתראת פשיטת הרגל. לאחר שגם בקשה זו נדחתה, ביקש עורך הדין למחוק את הבקשה למתן צו כינוס, תוך שמירת הזכות להגישה פעם נוספת. בא כוחו של אשכנזי ביקש, כי הבקשה למתן צו כינוס תידחה ולא תימחק. בפסק דינו, שניתן באותו יום, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה למתן צו כינוס, בציינו כי גם אילו היה מחליט לדחותה לא היה הדבר מונע הגשתה של בקשה נוספת למתן צו כינוס. בית המשפט מתח ביקורת על אי התייצבותם של בני הזוג גורג'י לחקירה על תצהיריהם ועל כך שבקשתו של בא כוחם לדחיית הדיון בבקשה למתן צו כינוס הועלתה רק לאחר שנשמעו טענות לגופה של הבקשה. בית המשפט קבע, כי בני הזוג גורג'י יישאו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לזכות אשכנזי בסך 30,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. על פסק דין זה הגישו בני הזוג גורג'י את הערעור שבפנינו (ע"א 3732/08).
8. נפנה תחילה למחלוקת המתעוררת בגדר בקשת רשות הערעור. השאלה העומדת ביסוד המחלוקת היא האם חל ההפטר שניתן לאשכנזי בגדר הסדר הנושים גם על חוב הסכם הרישיון או שמא מוגבל הוא לחוב הסכם השכירות. לטענת אשכנזי, ההפטר חל על כל חובותיו הנובעים מפעילותה של מוראנו, ולא רק על אלו שמקורם בערבות אישית. אשכנזי מציין, כי הסדר הנושים מבוסס, בין היתר, על כספים רבים שהוא הזרים ועודו מזרים לקופת ההסדר. בני הזוג גורג'י טוענים, מנגד, כי הסדר הנושים לא התכוון לפטור את אשכנזי מכל חובותיו עלי אדמות. לטענתם, ההפטר אינו משתרע על חיובים שהושתו על אשכנזי בגין עוולות נזיקיות שביצע, גם אם יש קשר בין מעשים אלו לבין פעילותה של מוראנו. הנאמן, בתגובה שהגיש, מצדד בקבלת הבקשה לרשות ערעור. הנאמן מציין, כי כחלק מהסדר הנושים הסכים אשכנזי למימוש נכסים שלו וכן המציא הוא ערבות בנקאית על סך 500,000 ש"ח, אשר חולטה לצורך ביצוע ההסדר. כמו כן, התחייב אשכנזי לשלם לקופת ההסדר 500,000 ש"ח נוספים, וזאת עושה הוא על דרך תשלומים חודשיים והעברת החזרי מס שצפוי הוא לקבל. לטענת הנאמן, פתיחת הליכי פשיטת רגל נגד אשכנזי תפגע ביכולת לממש את הסדר הנושים, שכן במקרה כזה לא יוכל אשכנזי לעמוד בהסדרי התשלום שנקבעו לו.
9. אין מחלוקת, כי בגדר הסדר נושים לגבי חברה ניתן להעניק הפטר למנהלי החברה או בעלי מניות בה (ראו, ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נג(5) 97 (1999); ע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בניין ופיתוח בע"מ (טרם פורסם, 22.5.08)). הפטר מסוג זה אינו חייב להיות מוגבל לחובות הנובעים מערבות אישית שניתנה ביחס לחובות החברה ובלבד שהחובות מהם מופטר המנהל או בעל המניות קשורים קשר הדוק וישיר לפעילותו בחברה. המחלוקת היא מה היקף ההפטר שניתן בפועל בהסדר הנושים בו עסקינן. שאלה זו נוגעת לפרשנות הסדר הנושים. נביא תחילה את לשונן של ההוראות בהסדר הנושים הנוגעות להפטר. סעיף 14 להסדר הנושים קובע כך:
"עמדה סטוק-קפה בהסדר הנ"ל, יהיה בכך משום סילוק כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות הנושים מסטוק קפה ו/או מהצדדים השלישיים ומתן הפטר לנ"ל, ולנושים לא תהיה כל טענה ו/או תביעה מסוג ומין כלשהו כלפי סטוק קפה ו/או הצדדים השלישיים בגין חובות סטוק קפה ו/או בגין כל טענה אחרת הקשורה לפעילות סטוק קפה ופעילותם בטרם הסדר הנושים".
מקריאת הסעיף עולה, כי קבלת הפטר מכוח הסדר הנושים מותנית בעמידה בשני תנאים מצטברים: האחד, כי החייב הוא "סטוק קפה" או "צד שלישי"; השני, כי החוב הוא חוב של סטוק קפה או חוב הנובע מטענה "הקשורה לפעילות סטוק קפה ופעילותם [של הצדדים השלישיים] בטרם הסדר הנושים". התנאי הראשון נוגע לזהות החייב ואילו התנאי השני מתייחס למהות החוב. בסעיף 1 להסדר הנושים, הוא סעיף ההגדרות, הוגדרה "סטוק קפה" ככוללת את כל החברות הנמנות על קבוצת סטוק קפה, ביניהן מוראנו. "צדדים שלישיים" הוגדרו כך: "צדדים שלישיים אשר ערבו לחובות סטוק-קפה (כהגדרתה לעיל), לרבות יובל אשכנזי ופיליפ אשכנזי".
10. כאמור, אין מחלוקת כי אשכנזי עומד בתנאים לקבל הפטר לגבי החוב המבוסס על הסכם השכירות. השאלה היא האם עומד הוא בתנאים לקבלת הפטר בנוגע לחוב הסכם הרישיון. נבחן שאלה זו ביחס לכל אחד מהתנאים אותם הזכרנו. התנאי הראשון, לפיו על החייב להיות "צד שלישי", מתקיים ללא קושי. זאת, שכן שמו של אשכנזי נכלל באופן מפורש בהגדרה של "צדדים שלישיים". גם התנאי השני מתקיים. על פי סעיף 14 להסדר הנושים, משתרע ההפטר גם על חוב שאינו חוב של החברה עצמה, אלא של הצד השלישי, ובלבד שהחוב קשור לחברה ולפעולותיו של אשכנזי בחברה. חוב הסכם הרישיון נוצר, ועל כך אין חולק, על רקע פעילותו של אשכנזי בשמה של מוראנו וכחלק מניהול עסקיה. גם אם היה בהתנהלותו של אשכנזי משום עוולה לפי דיני הנזיקין, אין בכך כדי לבטל את העובדה שהמעשים נעשו בנסיבות הקשורות לפעילותה של מוראנו. על אף האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי ההפטר לצדדים שלישיים אינו מתפרש אלא על חובות שנוצרו בגין ערבות אישית שניתנה על ידם. נראה, כי קביעה זו של בית המשפט המחוזי מעוגנת באופן בו הוא פירש את התנאי הראשון לקבלת ההפטר. בית המשפט קבע, כי "ציון שמם של יובל אשכנזי ופיליפ אשכנזי במסגרת הגדרת הצדדים השלישיים, נועדה על מנת לכלול אותם בין הערבים" (עמ' 11 לפסק הדין). דומה, כי לשיטת בית משפט קמא ההגדרה של "צד שלישי" כמי שנתן ערבות אישית אינה מתייחסת רק לזהות החייב, אלא גם לטיב חובו. כלומר, אדם עשוי להיות "צד שלישי" רק ביחס לחובות שמקורם בערבות אישית שנתן. לא זו אף זו, יכול ואותו אדם ייחשב לצד שלישי ביחס לחוב מסוים, שמקורו בערבות אישית, אך לא ייחשב לצד שלישי בנוגע לחוב אחר, הנובע מעילה אחרת. דעתי היא, כי פרשנות זו של הסדר הנושים בטעות יסודה.
11. קריאה פשוטה ותכליתית של הסדר הנושים מלמדת, כי ההגדרה של "צדדים שלישיים" בסעיף 1 להסדר נועדה לזהות את מעגל החייבים לגביהם עשוי לחול ההפטר בלבד. ההגדרה אינה מבקשת לקבוע אלו חובות ייכללו בהפטר. מרגע שנכלל אדם ברשימת הצדדים השלישיים, הרי השאלה האם חוב מסוים שלו חוסה תחת ההפטר נשלטת על ידי סעיף 14 להסדר הנושים. סעיף זה קובע, כי ההפטר יחול על חובותיה של סטוק קפה או על חובות של הצד השלישי עצמו, ובלבד שהם קשורים לפעילותה של סטוק קפה. הסעיף אינו מגביל את החובות העשויים ליהנות מן ההפטר לאלו הנובעים ממתן ערבות אישית. ברור, שאלמלא מעמדו של אשכנזי במוראנו לא היה נוצר חוב אישי שלו. חובה של מוראנו וחובו של אשכנזי נוצרו באופן סימולטני כתוצאה ממעשיו של אשכנזי ועקב מעמדו ותפקידו בחברה. אם נאמץ את גישתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ההגדרה של "צדדים שלישיים" ככאלו שנתנו ערבות אישית לחובות סטוק קפה אוצלת גם על מעגל החובות שיזכו בהפטר, הרי לכאורה הגדרת החובות המופטרים בסעיף 14 היא חסרת משמעות. הכיצד יינתן הפטר לחוב בגין פעילות הקשורה לסטוק קפה, כאשר אין אדם יכול לזכות בהפטר בנוגע לחוב שאינו חוב של סטוק קפה, לגביו נתן הוא ערבות אישית? נראה, כי ההגדרה של "צד שלישי" באה רק על מנת לזהות את החייבים בהם עסקינן ואילו שאלת היקף החובות עליהם מתפרש ההפטר נענית בגדר סעיף 14 להסדר הנושים בלבד. מסקנה פרשנית זו מתיישבת גם עם תכליתו של הסדר הנושים. כפי שפורט לעיל (פיסקה 8), הזרים אשכנזי כספים לא מעטים לקופת ההסדר והתחייב להזרים כספים נוספים. ברי, כי תרומתו של אשכנזי לקופת הפירוק באה בתמורה להפטר בו זכה. מבחינתו, אחת היא לו אם החוב בו הסתבך בגדר פעילותו בקבוצת סטוק קפה נובע מערבות אישית או מעילה אחרת. אכן, מתן הפטר לצד שלישי בגדר הסדר נושים אינו גורר בעקבותיו שחרור מוחלט של הצד השלישי מכל חובותיו, כדוגמת הפטר העשוי להינתן בגדר הליכי פשיטת רגל. היקף החובות שלגביהן יחול ההפטר נקבע בהסדר הנושים. במקרה דנא נקבע תחום פרישתו של ההפטר לפי החובות הקשורים לפעילות של החברות נשוא הסדר הנושים. מסקנה זו עולה מלשונו של סעיף 14 להסדר הנושים והיא מתיישבת אף עם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להסדר.
12. ניתן להבין את הטרוניה שבליבם של בני הזוג גורג'י נוכח האפשרות שבמסגרת הסדר הנושים של מוראנו הופטר אשכנזי מחוב אשר הושת עליו בפסק הבוררות בגין התנהלותו הוא. אלא שהשלב בו היה עליהם לתקוף הסכמה זו הוא בגדר הליך אישור הסדר הנושים. ההערה שהוספה לתביעת החוב שהגישו, לפיה אין הם מוותרים על תביעתם כלפי אשכנזי, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין פרשנותו של הסדר הנושים. הוא הדין בהצהרתו של בא כוחם של בני הזוג גורג'י בגדר הדיון בבקשה לביטול הסדר הנושים, כי בכוונתם לתבוע את אשכנזי. כזכור, נמחקה הבקשה לביטול הסדר הנושים לבקשת בא כוחם של בני הזוג גורג'י. בהחלטה בה אושרה המחיקה לא נעתר בית המשפט לבקשה להבהיר כי ההסדר אינו חל על חובותיו של אשכנזי כלפי בני הזוג גורג'י, אלא קבע כי טענות הצדדים שמורות להם. גם אם, כטענתם של בני הזוג גורג'י, תמך בא כוחו של הכונס הרשמי בעמדתם במהלך הדיון, אין לכך כל משמעות, שעה שבית המשפט נמנע מפורשות מלהכריע בטענות אלו. נוסיף, כי אשכנזי לא צורף כמשיב לבקשה לביטול הסדר הנושים. גם מטעם זה ברי, כי לא ניתן לומר שהסדר הנושים סויג או הובהר באופן שצמצם את ההפטר שקיבל אשכנזי.
13. נוסיף, כי אילו היינו מאמצים את גישתו של בית המשפט המחוזי וקובעים כי ההפטר לצדדים שלישיים שנקבע בהסדר הנושים מוגבל לחובות שנוצרו בגין מתן ערבות אישית, הייתה מתעוררת השאלה האם אין ניצבים בני הזוג גורג'י בפני השתק שיפוטי. בבקשה לביטול הסדר הנושים טען גורג'י, לגבי כל סכומי הפיצוי שנפסקו לפי פסק הבוררות, כי הם "בערבות אישית של מר יובל אשכנזי, מבעלי החברה" (סעיף 9 לבקשה, נספח ט'). הערה זו לא נרשמה לשם מתן רקע בלבד. בבקשה לביטול הסדר הנושים ציין גורג'י, כי בקרב הנושים בעלי הערבות האישית אושר ההסדר ברוב של 84% מול 16%. לטענתו, אילו היה החוב נשוא פסק הבוררות מובא בחשבון, היו מצביעים הוא ורעייתו נגד ההסדר. במקרה כזה היה אחוז התומכים צונח ל-58% וההסדר לא היה מאושר. הווה אומר, בבקשה לביטול הסדר הנושים נטען, כטענה משפטית לה יש נפקות, כי כל החוב המתבסס על פסק הבוררות הוא חוב המובטח בערבות אישית. זאת ועוד, בהכרעתו בתביעת החוב קבע הנאמן כי בני הזוג גורג'י הם נושים רגילים בעלי ערבות אישית. זאת, ביחס לכל הסכום שאושר, בלא להחריג את החלק הנובע מחוב הסכם הרישיון. כתוצאה מסיווג נשייתם כחוב המובטח בערבות אישית, זכאים בני הזוג גורג'י לדיבידנד בגובה 30% מחובם, תחת שיעור של 20% לגבי אותו חלק של החוב המתייחס להסכם הרישיון. כלומר, הם נהנו מתוספת של 50% ביחס לחוב של מוראנו שלא צמודה לו ערבות אישית. מן האמור עולות שתי הנקודות הבאות: (א) בגדר הליך משפטי קודם התייחס גורג'י גם לחוב הסכם הרישיון כחוב שלגביו ניתנה ערבות אישית על ידי אשכנזי; (ב) הנאמן פעל על בסיס ההנחה כי כל החוב הנובע מפסק הבוררות מובטח בערבות אישית, באופן שהיטיב עם בני הזוג גורג'י, והם לא מיחו בעדו. שאלה היא האם אין בני הזוג גורג'י מנועים עתה מלטעון, כי חוב הסכם הרישיון אינו חוב שמקורו ערבות אישית (ראו, רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)). נוכח מסקנתנו כי ההפטר אינו מוגבל לחובות הנובעים מערבות אישית, אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו.
14. מסקנתנו היא, אם כן, שההפטר שנקבע בהסדר הנושים מתפרש על כל הסכום בו חויב אשכנזי בהסדר הנושים, כולל חוב הסכם הרישיון. התוצאה המתחייבת היא קבלת ערעורו של אשכנזי (שתחילתו בבקשת רשות ערעור), כך שהתנגדותו להתראת פשיטת הרגל תתקבל במלואה. קבלת הערעור של אשכנזי מביאה, מיניה וביה, לדחיית ערעורם של בני הזוג גורגי' על מחיקת בקשתם למתן צו כינוס נגד אשכנזי. הבקשה למתן צו כינוס התבססה על אי מילויה של התראת פשיטת הרגל, אשר נסמכה כולה על החוב מכוח פסק הבוררות. משהגענו למסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל, נשמטת העילה למתן צו כינוס. בגדר ערעורם משיגים בני הזוג גורג'י גם על גובה ההוצאות שנפסקו לחובתם. לטענתם, היעדרותם מהדיון בבקשה לביטול צו הכינוס נבעה מכך ששלמה גורג'י נפל למשכב. בגדר הערעור הוגש אישור מחלה החתום על ידי רופא, שניתן לגבי התאריכים 9.3.08 עד 11.3.08. כלומר, מחלתו של גורג'י החלה, לפי הנטען, יום לפני הדיון. אין הסבר מדוע לא נמסרה על כך הודעה לבית המשפט מבעוד מועד ומדוע לא התייצבה אליס גורג'י לדיון. כך או אחרת, אף מבלי לדקדק עם בני הזוג גורג'י בגין התנהלותם, היה מקום לפסוק הוצאות משמעותיות. זאת, בין היתר, עקב כך שאשכנזי, המתגורר ועובד בבלגיה, הגיע ארצה במיוחד לצורך הדיון. בנסיבות אלו, ונוכח הגישה הנקוטה בידינו לפיה התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)), לא מצאנו עילה להתערב ברכיב זה.
15. התוצאה היא שערעורו של אשכנזי (רע"א 8392/07) מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת. נקבע בזאת, כי בגדר הסדר הנושים הופטר אשכנזי מכל החוב שהושת עליו בפסק הבוררות. ההתנגדות שהגיש אשכנזי להתראת פשיטת הרגל מתקבלת במלואה. ערעורם של בני הזוג גורג'י (ע"א 3832/08) נדחה. בני הזוג גורג'י יישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות אשכנזי בסך 20,000 ש"ח.