תשתית עובדתית:
ועל החוק הפדרלי LANHAM ACT -ל a)43) 1. התובעת טוענת, כי הנתבעת מפרה את סעיף
האמריקאי, בהקשר עם הפעילויות של הנתבעת באינטרנט. התובעת עותרת לצו מניעה קבוע
ולפיצויים כספיים. התובעת עותרת לצו מניעה זמני, המונע מן התובעת להמשיך בהפרה
הנטענת ובתחרות הבלתי הוגנת.
2. ב- 22 לאוגוסט 1996, קיים ביהמ"ש דיון, בו הציגו שני הצדדים ראיות בעתירת התובעת
לצו המניעה הזמני.
תמצית החלטת בית-המשפט:
1. בבוא ביהמ"ש לבחון, האם יש להעתר לעתירת צד ליתן לטובתו צו מניעה זמני, על
ביהמ"ש לשקול: א. הנזק הבלתי הפיך שייגרם לעותר. ב. היחס בין הנזק לעותר לבין הנזק
שייגרם לצדדים האחרים, באם יינתן צו מניעה. ג. הסבירות שהעותר יצליח בתביעתו. ד.
האינטרס הציבורי. על העותר להוכיח איום של נזק בלתי הפיך, והעדר ראיה שכזאת היא
לבדה חיונית כעילה לדחיית עתירתו. לביהמ"ש שיקול דעת אם להעתר או לדחות עתירה למתן
צו מניעה זמני.
2. בנוסף, הנטל המוטל על צד העותר לצו מניעה זמני הינו נטל כבד, כאשר מתן צו המניעה
יעניק לעותר את הסעד אותו יקבל לאחר שיתקיים דיון הוכחות מלא בענינו. במקרה זה עותר
או כל שם מבלבל "CYBERGOLD" התובע הן לצו מניעה קבוע, שימנע מן הנתבע להשתמש בשם
אחר. עתירתה של התובעת למתן צו מניעה זמני היא למנוע מן הנתבעת להשתמש בשם