הרשות לחינוך והכשרה ימיים נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1.עתירה כנגד החלטת הממונה על המחוז במשרד הפנים, שלא להעניק לעותרת פטור מתשלום ארנונה על פי פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן "הפקודה" או "פקודת הפיטורין").

2.העותרת הינה חברה ממשלתית העוסקת בהכשרת צוערים כקציני ים לעבודה בצי הסוחר הישראלי. הבעלות בעותרת מחולקת בין ממשלת ישראל לחברות הספנות. על פי תצהירו המשלים של מנכ"ל העותרת, מר ירון צחר, עוסקת העותרת בהכשרת צוערים וקציני ים במספר מסלולים, ובהם מסלול מקצועות הסיפון, מסלול מקצועות המכונה, מסלול הכשרה לקצונה ימית הכולל לימודי תואר ראשון, ומסלול של השתלמויות מקצועיות. בכל שנה מכשירה העותרת כ-60 צוערים וקציני ים בקורסים העיקריים וכן מעניקה הכשרה לכ-700 משתלמים בהשתלמויות שונות.

3.העותרת מחזיקה בנכס בעיר עכו ברחוב יהושפט 7, המשמש אותה להכשרת הצוערים ולהשתלמויות השונות (להלן "הנכס"). העותרת אינה עוסקת בכל פעילות מסחרית ופועלת ללא כוונת רווח.

4.במשך כל השנים מאז החלה העותרת את פעילותה בנכס, בשנת 1971, ועד לשנת 1999 לא חויבה העותרת בתשלומי ארנונה עירונית לעיריית עכו וחלף זאת חויבה באגרת אשפה בשיעור של שליש מחוב הארנונה. ביום 9/9/1999 נשלחה לעותרת הודעה של הממונה על המחוז כי נמצא שהעותרת אינה עומדת בקריטריונים לקבלת פטור (נספח "ב" לתשובת העירייה) ומאותו מועד נדרשה העותרת לשלם את מלוא הארנונה.

5.חשוב להזכיר כי בין העותרת לבין עיריית עכו התנהלו הליכים בנוגע לחוב הארנונה. בין היתר הגישה העותרת כבר בשנת 1999 בקשה לבית משפט השלום לקבוע כי הינה פטורה מתשלום ארנונה (ת.א. (שלום חיפה) 13189/99) אולם ביום 3/11/99 הסכימה העותרת למחוק את תביעתה תוך שמירת זכותה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה. בהתאם ניתנה החלטה על מחיקת התביעה (החלטה מיום 3/11/99).

6.העותרת ניהלה מסכת התכתבויות והשגות בעניין חיובה בארנונה אולם תשובת העירייה במשך כל השנים היתה כי ההנחה שניתנה לעותרת עד לשנת 1999 נבעה מטעות. פניותיה של העותרת לממונה על המחוז לקבלת אישור לפטור על פי הפקודה נדחו, ועל כן פנתה העותרת לבית משפט זה.

7.העותרת טוענת בעתירתה כי הינה זכאית לפטור מתשלום ארנונה מכוח סעיף 4(א)(IV)(א) לפקודה, הנותן בין היתר פטור למוסד חינוך המשמש להכשרה מקצועית. לטענתה מתקיימים בה כל התנאים הנדרשים לקבלת הפטור.

עוד טוענת העותרת כי מוסדות דומים בעיר עכו, כדוגמת בית הספר לקציני ים, המצויים בסמוך לנכס, זכו לקבלת פטור על פי הפקודה. העותרת מוסיפה וטוענת כי בקשתה נדחתה משיקולים זרים ובין היתר מפנה לדברי ראש העיר לשעבר, לפיהם הנכס דרוש לעירייה לשימושים אחרים. לבסוף טוענת העותרת כי במשך שנים ארוכות זכתה לפטור (אם כי שילמה אגרת אשפה) ועל כן נוצרה אצלה ציפיה להמשך קבלת הפטור.

אעיר כי מלכתחילה טענה העותרת כי היא זכאית גם לפטור בהיותה מוסד "מתנדב לשירות הציבור", אולם חזרה בה מטענה זו בשל העדר סמכות עניינית.

8.המשיבות מצידן טוענות כי העותרת אינה ממלאת את הקריטריונים לקבלת פטור על פי הפקודה. כן טוענת העירייה כי בעבר הוענק לעותרת פטור חלקי עקב טעות, אולם משנתגלתה הטעות היה הכרח לתקנה. המשיבות מוסיפות כי דין העתירה להידחות גם בשל השיהוי הרב בהגשתה שכן כבר בשנת 1999 נמסרה לעותרת עמדתן. העירייה טוענת גם כי העותרת עשתה דין לעצמה ונמנעה מלשלם את חובותיה במשך שנים ועל כן יש לדחות את העתירה בשל העדר ניקיון כפיים. העדר ניקיון כפיים עולה גם, כך נטען, מהסתרת עובדות רלבנטיות לעתירה.

דיון

הטענות המקדמיות

9.המשיבות טענו כאמור שדין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי הרב בהגשתה ובשל חוסר ניקיון כפיים של העותרת, אשר עשתה דין לעצמה ונמנעה מתשלום ארנונה במשך שנים רבות (משנת 1999). דומני כי אין צורך להרחיב ולדון בטענות אלו, שכן כפי שאפרט להלן, סבורני כי דין העתירה להידחות לגופה.

עם זאת אעיר כי לכאורה העתירה הוגשה בשיהוי רב, שהרי כבר בשנת 1999 נדחתה בקשתה של העותרת לקבלת הפטור על פי הפקודה. מנגד יש לזכור כי הלכה היא שזכויותיו וחובותיו של נישום החייב בתשלום מס (לרבות ארנונה) עשויות להיבחן כל שנה מחדש שהרי החיוב בכל שנת מס עומד על רגליו שלו (ראה למשל ע"א 10977/03 דור אנרגיה 1988 בע"מ נ' עיריית בני ברק (ניתן ביום 30/8/06)).

זאת ועוד, מוסד אשר קיבל פטור עשוי לשנות את פעילותו ולאבד את זכאותו לפטור, ומאידך עשוי מוסד לשנות את אופי הפעילות ואף שבקשתו לקבלת פטור נדחתה בעבר, הוא עשוי לזכות בפטור בשנת מס מאוחרת יותר.

10.עוד ראוי להעיר כי יש לכאורה בסיס גם לטענת העדר ניקיון הכפיים. לכאורה במקרה הנדון, לוקה העתירה בחוסר ניקיון כפיים משני היבטים; הראשון הוא העדר פירוט כל העובדות, הפרטים וההליכים הנוגעים לעתירה והשני הוא עשיית דין עצמי.

החובה לגלות לבית המשפט את כל העבודות והפרטים וההליכים הנוגעים לעתירה הוא אחד הכללים המרכזיים בתחום ניקיון הכפיים (לסקירה על הרקע על הכלל ראה למשל, אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי, עילות סף כרך 2 145-139, ובמיוחד 144-143 (2008)). ההיגיון בבסיס כלל זה הוא כי בהליך המינהלי בית המשפט לא שומע ראיות ולעתים אף נדרש ליתן החלטה במעמד צד אחד ומבלי שהתקבלה תשובת הצד השני, אי-פירוט כל העובדות מהווה ניצול לרעה של ההליכים וחוסר תום לב מצד העותר (ראה גם בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409 (1987)); בג"ץ 299/88 אבו חיג'לי נ' ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מג(2) 862 (1988); בג"ץ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון, פ"ד נז(6) 97 (2003); בג"ץ 1439/08 ניצולת הקרטל בע''מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.08)).

העירייה צירפה לתגובתה מסמכים מהם עולה כי כבר ביום 29.9.99 סורבה לראשונה בקשת העותרת על-ידי הממונה על המחוז בבקשה למתן פטור מארנונה (נספח ב' לתשובת העירייה). מסיבה שלא הובררה על-ידי העותרת, לא צוינה פנייה זו בעתירה. מדובר בפרט מהותי ובעל רלוונטיות לסוגיה שמעלה העותרת ולא בשאלה זניחה או אינצדנטלית והיתה חובה עליה לגלותה.

11.כלל המשנה השני הנגזר מהחובה לבוא בידיים נקיות, אחריו לא מלאה העותרת, הינו האיסור על עשיית דין עצמי (שרגא ושחר לעיל, עמ' 147-148). במקרה הנוכחי הדבר מתבטא באי-תשלום חיובי הארנונה החל משנת 1999, פרט אותו הצניעה העותרת בעתירה, למרות שהודתה במסגרת התצהיר המשלים כי העירייה הגישה נגדה תביעה לתשלום חיובי הארנונה.