הרשעה של חברת אירון בעבירות מס הכנסה

פרק  א'

הרקע העובדתי והאישומים

1.         שלושה נאשמים עומדים לדין בתיק זה שעניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]:

            הנאשם 1, יוסף אבידור (להלן: "הנאשם"), מהנדס בהשכלתו, תעשיין, יזם וממציא, אשר עסק בייצור ובשיווק מוצרים במסגרת מפעלים וחברות פרטיות שהקים; הנאשמת 2, ד"ר נטע הולנד (להלן: "הנאשמת"), בתו של הנאשם, מדענית בתחום הביולוגיה המולקולרית, שעבדה בעבר במכון ויצמן ברחובות, וכיום עוסקת במחקר בטכניון; והנאשמת 3, אירון השקעות מחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "אירון"), חברה פרטית אשר הוקמה בחודש נובמבר 1990.

2.         ברקע העובדתי של כתב האישום - המצאתן של מברשות שיניים חדשניות וייחודיות, מיכניות וחשמליות, בידי הנאשם בין השנים 1988-1989, או, בסמוך לכך. הנאשם פעל לרישום המצאותיו כפטנטים במשרד רשם הפטנטים (להלן: "המברשות", או, "הפטנטים"), ואף כרת הסכמים למכירת הידע הגלום והכרוך בהם.

3.         הזכויות בפטנטים והידע הכרוך בהם (להלן: "הידע") נמכרו לשתי חברות, אוראליין בע"מ (להלן: "אוראליין") ודנטליין בע"מ (להלן: "דנטליין"), חברות פרטיות שהיו במישרין ובעקיפין בבעלותם המשותפת של שלושה רואי חשבון - אוהד פז, דוד רזניק ויגאל נבו (להלן: "פז"; "רזניק"; "נבו"), כולם שותפים במשרד לראיית חשבון, אשר סיפק בעבר שירותי ראיית חשבון לנאשם ולחברות שבבעלותו.

            במסמכי הפטנטים ובהסכמים למכירת הידע (להלן: "ההסכמים") רשומה הנאשמת כממציאת הפטנטים וכמוכרת הידע לאוראליין ולדנטליין.

4.         בשנת 1991 הקימה אוראליין, בראשותו של פז, מפעל לייצור המברשות באמצעות הידע שנרכש מהנאשם (להלן: "המפעל"). הנאשם הועסק כמנהלו הטכני של המפעל, ושימש בתפקיד זה עד חודש נובמבר או דצמבר 1994. 

5.         כתב האישום עוסק בהכנסותיו של הנאשם משני המקורות: המקור האחד הוא הכנסה ממכירת הידע הגלום בפטנטים, והאחר הוא שכר מצטבר ששולם לנאשם במסגרת העסקתו במפעל אוראליין, באמצעות תשלומים לאירון. מקורות הכנסה אלה לא דווחו לרשויות המס ולא שולם המס המגיע בגינן.

6.         כתב האישום כולל (פרט לחלק הכללי) חמישה אישומים, ובהם מפורטות שתי מסכתות של עובדות הקשורות, כאמור, במקורות ההכנסה של הנאשם במסגרת ובעקבות המצאת המברשות וייצורן. מסכת עובדות אחת מתייחסת להכנסה שהפיק הנאשם ממכירת הידע הגלום בפטנטים לאוראליין ולדנטליין, ואילו מסכת העובדות האחרת מתייחסת להכנסותיו של הנאשם מאוראליין באמצעות אירון, ואחריותו למעשיה ולמחדליה של אירון.

7.         המאשימה טוענת, כי בהסכמים שנערכו למכירת הפטנטים לחברות אוראליין ודנטליין (להלן: "ההסכמים") נכללו במזיד מצגים כוזבים, לפיהם, הנאשמת המציאה את הפטנטים, והיא זו שמכרה את הידע לקונים; כאשר בפועל הנאשם הוא הממציא, הוא זה שמכר את הידע לאוראליין ולדנטליין, וקיבל לידיו את התמורה, הכנסה בשיעור 1,453,694 ש"ח לפחות, עליה לא דיווח לרשויות המס ולא שילם את המס המגיע.

8.         עוד טוענת המאשימה, כי הנאשם הפיק הכנסות גם משירותים, מעבודה ומציוד שסיפק למפעל אוראליין, וכי הוא יסד והקים את חברת אירון לצורך הסוואת ההכנסות הללו. מירב שכרו, כמנהלו הטכני של המפעל ויועצו, בתקופת השנים 1991-1995, שולם לו בעקיפין, באמצעות אירון, שהוציאה כנגד כך לאוראליין חשבוניות בגין שירותי ניהול, תחזוקה, תפעול, יעוץ ועוד. על ההכנסות האמורות בסך 1,007,542 ש"ח (לאחר הפחתת מע"מ) לא דיווחו הנאשם ואירון לפקיד השומה (להוציא דיווח "אפס" בשנת 1992), ולא שילמו את המס המגיע.  

9.         בשלושת האישומים הראשונים מואשם הנאשם בכך שבשנות המס 1991 עד 1993 הוא השמיט הכנסות שהיה עליו לכללן בדו"חות, ממכירת הפטנטים ומייעוץ לאוראליין (באמצעות אירון), עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), וכן, בשימוש במרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; אירון מואשמת גם היא בשימוש במרמה ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) הנ"ל.

            באישום הרביעי ובאישום החמישי מואשם הנאשם בכך שלא הגיש דו"חות על הכנסותיו בשנות המס 1994 ו-1995, והעלים את ההכנסות שנתקבלו ממכירת הפטנטים ומשירותי ייעוץ לאוראליין (באמצעות אירון); באותן שנים לא הגישה גם אירון דו"חות על הכנסותיה, ועקב כך, מייחסת המאשימה לנאשם ולאירון עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

10.       הנאשמת, נטע הולנד, מוחזקת בעיני המאשימה כשותפתו של הנאשם לעבירות המס. לטענת המאשימה, חתמה הנאשמת בכזב על הבקשות לרישום הפטנטים אצל רשם הפטנטים, וכן, חתמה בכזב על ההסכמים, בידיעה שהנאשם התכוון להערים על רשויות המס ולהעלים מהן את הכנסותיו ממכירת הידע, ובידיעה שההסכמים הכוזבים נועדו לקדם מטרה זו, ועל כן, עברה הנאשמת עבירות של השתמטות ממס, תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה. עקב כך, מייחסת לה המאשימה חמש עבירות לפי הסעיפים 220(1) ו-220(5) לפקודה.

11.       הנאשמים 1 ו-2 לא כפרו בעובדות הנוגעות לפרשת רישום המברשות כפטנטים, מכירת הידע בגינן, ושאר עובדות הנוגעות להשתלשלות הפרשה, כפי שאפרט מיד; עם זאת, כפרו השנים באשמות המיוחסות להם בכתב האישום.

12.       לטענת הנאשמת, אף שחתמה על הבקשות לרישום הפטנטים ועל ההסכמים, היא לא הייתה שותפה למעשיו של אביה ולעסקאות שביצע, ולא היה לה חלק בהכנסות בגין מכירת הידע והפטנטים; חלקה בפרשה הסתכם, כך טענה, בהשאלת שמה לרישום הפטנטים ומאוחר יותר להעברת הזכויות בהם, אלא שבכל המסכת הייתה פאסיבית לחלוטין, ופעלה על פי בקשתו המפורשת של אביה. מכאן, שלא ניתן לייחס לה ידיעה או כוונה להערים על רשויות המס ולעזור לנאשם לעשות כן.

13.       טענות ההגנה של הנאשם מורכבות ומסועפות יותר; הנאשם מפנה אצבע מאשימה כלפי פז, אשר הגה, יזם והוציא לפועל, כך טענת הנאשם בתגובה לכתב האישום, קנוניה רבת מהלכים ומעללים, שנועדה להוליך שולל את הרשויות, לרבות את "מרכז ההשקעות" בכל הנוגע לחברות אוראליין ודנטליין; המהלכים שחשפה המאשימה מהווים, לטענת ההגנה, נדבכים באותה קנוניה של פז, ומטעמים אלה, פנה ב"כ הנאשם בראשית 1997 לרשויות האכיפה, והתלונן על מעשי העבירה שביצע פז. למרות שראה עצמו כמתלונן, מצא עצמו נאשם בתיק, במקומו של פז.

14.       לגופו של עניין, טען הנאשם, כי מהתקבולים שקיבל במסגרת פרשה זו אמור היה פז, בתוקף תפקידו כרואה החשבון שלו, לנכות מס במקור, והנאשם האמין שכך נעשה, וכי סכומים שמסר לפז הועברו לפקיד השומה לתשלום המס. בכך, יצא ידי חובתו כלפי רשויות המס, ואם לא הועבר המס לפקיד השומה, הרי שידו של פז, ולא יד הנאשם, הייתה במעל.