השופט אברהם אברהם
רקע
1. בעלי הדין שלפנינו הם אנשי אקדמיה. המערער (בע"א 1196/06, המשיב בע"א 1184/06, ולהלן - 'פלאוט') מרצה באוניברסיטת חיפה. המשיב (בע"א 1196/06, המערער בע"א 1184/06, ולהלן - 'גורדון') מרצה באוניברסיטת באר שבע. בתובענה שהגיש לבית משפט השלום טען גורדון, כי בפרסומים אחדים פרי עטו של פלאוט הוציא האחרון את דיבתו רעה. פלאוט טען להגנתו, כי מקצת הפרסומים אינם פרסומיו, ואלה שהוא נכון היה לאשר כי יצאו תחת ידו - אינם בבחינת לשון הרע, ומכל מקום הם דברי אמת, ומהווים הבעת דיעה מותרת כתגובה לפועלו של גורדון בספירה הציבורית, בה הוא (גורדון) נוטל חלק פעיל מאוד.
2. בית משפט השלום קיבל את חלק הארי של הטענות שהביא בפניו גורדון בתביעתו. הוא מצא את מרבית הפרסומים עליהם נסמכה התביעה ככאלה שנכתבו בידי פלאוט, והוציאו את דיבתו של גורדון רעה. הוא קבע עוד, כי לפלאוט לא עומדת כל הגנה שבדין מפני לשון הרע שהוא הוציא על גורדון. משום כך הוא חייבו בפיצויים שישלם לגורדון בסך של 80,000 ש"ח.
3. דעתם של שני בעלי הדין לא נוחה היתה מפסק הדין קמא, ומכאן ערעוריהם שלפנינו, והם נדונו, אין צריך לומר, במאוחד. פלאוט מבקש לשכנע בערעורו, כי הפרסומים שהשופטת קמא ראתה כמוציאים את דיבתו של גורדון רעה - אינם בחינת לשון הרע, ומכל מקום הם חוסים תחת ההגנה של אמת בפרסום, או תום לב בפרסום. ערעורו של גורדון על פסק הדין בא על שום שלטעמו הפיצוי שנפסק לו אינו משקף את היקף הנזק שגרמו לו פרסומיו של פלאוט. הוא קובל גם על כך, שבית המשפט קמא לא ציווה על פלאוט לפרסם התנצלות. לבסוף הוא קובל על שיעור ההוצאות הנמוך, לטעמו, שפסקה לו השופטת קמא (10,000 ש"ח).
על בעלי הדין,דיעותיהם ופעילותם
4. הבנה נכונה של המחלוקת אינה אפשרית בלא שנתבונן על הרקע לפרסומים עליהם נסובה המחלוקת. בעלי הדין שלפנינו מצויים, מבחינת דיעותיהם הפוליטיות-מדיניות, בשני הקצוות (הקיצוניים, כך מתקבל הרושם) של קשת הדיעות הפוליטית בארץ, כאשר גורדון מצוי בצד השמאלי של קשת זו, ופלאוט - בקצה הימני. ככל שהדברים צריכים לגורדון - את דיעותיו הוא מביע במאמרים פרי עטו, ועל כך נוספת פעילות ציבורית נרחבת בה הוא נוטל חלק. על רקע הדברים הללו באו פרסומים אחדים של פלאוט, ובהם הוא מבקר בחריפות את פעילותו ואת דיעותיו של גורדון, ונוקט לשון קשה כלפי מושא הביקורת. על פרסומים אלה של פלאוט יצא קצפו של גורדון, שלא ראה בהם משום הבעת דיעה לגיטימית כלפיו, ומכאן תביעתו.
5. בפני בית המשפט קמא הובאה אסופה רבה מאוד של מסמכים, המלמדת על פועלו ודיעותיו של גורדון. את אלה אתאר עתה, כפי שהם מצטיירים מתוך המסמכים הללו שהונחו בפני בית המשפט קמא. חשוב כי אדגיש: בתיאור זה לא ביקשתי למתוח ביקורת ערכית על פועלו או על חיבוריו של גורדון, שהרי לא בכך עסקינן. אדרבא, לגורדון עומדת זכות מלאה להביע את עמדותיו ולפעול למענן, במסגרת החוק.
6. אם כן, כפי שעולה ממסמכים שהציג פלאוט בבית משפט קמא, גורדון נוטל חלק בפעילות ציבורית למיניה, המשקפת את דיעותיו הפוליטיות. לשם ההמחשה הובאו בפני בית המשפט קמא דוגמאות מספר לפעילות זו: כך, ביום 2.2.2002, בעיצומה של האינתיפאדה, הגיע גורדון, עם ישראלים אחרים, למוקאטעה שברמאללה על מנת להיפגש עם יאסר ערפאת. מטרת הביקור - 'לעודד ולהביע סולידריות עם ההנהגה הפלשתינית ועם הציבור הפלשתיני שנתונים במצור ישראלי מתמשך' (ראו נא נספח ה/18 להגנה - צילום מעיתון 'הארץ' ביום המחרת). ודוגמא אחרת שהובאה במשפט: בעיצומו של מבצע 'חומת מגן' (מרץ 2003) הגיע גורדון, יחד עם ישראלים אחרים, למוקאטעה שברמאללה, על מנת לשמש 'מגן אנושי' ליאסר ערפאת מפני תקיפה ישראלית אפשרית.
7. גורדון גם משתתף, בדרך זו או אחרת, בפעילותם של ארגונים למיניהם, כגון 'רופאים למען זכויות אדם', ו'תעיוש'.
8. גורדון חתום על עצומות רבות (שפרסומם - בעיתונות ובאתרים שברשת העולמית, 'האינטרנט'), הקוראות להטיל חרם על ישראל, פונות לקונגרס האמריקני בקריאה להפסיק את הסיוע לישראל, מזהירות מפני פשעי מלחמה שמבצעת או מתכוונת לבצע ישראל, תומכות בסירובם של חיילים לשרת בשטחים, ועוד כיו"ב.
9. לצד פעילות אינטנסיבית זו פרסם גורדון מאמרים לרוב בעיתונות ובאתרי אינטרנט למיניהם, ובהם הוא מביע את דיעותיו. הוא תוקף את מדיניות ישראל כלפי הערבים בכלל והפלסטינים בפרט. הוא מתאר את פעילותה של ישראל כטרור-מדינתי. הוא טוען לעינויים המתקיימים בה. היא מבצעת, לטענתו, טיהור אתני. באתר איטלקי כלשהו הוא מתאר אותה כמדינה פשיסטית. במאמרים אחדים היא מתוארת כמדינת אפרטהייד גזענית. את ראשי ממשלתה, אריאל שרון, בנימין נתניהו ואהוד ברק, הוא מתאר כפושעי מלחמה. הוא טוען, כי מעשיה, כגון הרס בתים בשטחים, הם בבחינת פשע מלחמה, וחברות מסחריות כגון קאטר פילר, המספקות לישראל דחפורים, עשויות להיראות אף הן פושעות מלחמה, על שום אספקת הדחפורים, ולתימוכין למסקנתו זו הוא נתמך בפסיקת בית המשפט בעניין אייכמן. בתוך כך הוא קורא להטלת חרם או מגבלות אחרות על ישראל. לצד כל אלה פרסם גורדון מאמר אודות ניצול לרעה של השואה בידי יהודים בכלל וישראל בפרט, על מנת לקדם עניינים פוליטיים וכספיים.
10. דיעותיו אלה של גורדון נשמעו, כאמור, בעיתונים ובאתרים רבים ברשת העולמית. מספרם של המאמרים ושאר דרכים של הבעת דיעה (אלה שהובאו במשפט) עולה כדי עשרות. ולצד הפרסומים הללו מצאנו אתרים ניאו-נאציים ואנטישמיים למיניהם, המביאים מדיעותיו של גורדון על מנת לשכנע בצדקת טיעוניהם, כשהם נסמכים על כך שגורדון הוא איש אקדמיה, יהודי, ישראלי, וצאצא לניצולי שואה.
11. על רקע פעילות זו של גורדון, הכוללת פעילות בשטח, ואוחזת עשרות מאמרים, עצומות לרוב, והבעות דיעה בדרכים מדרכים שונות, יש לראות את ארבעת הפרסומים שיוחסו לפלאוט ושנדונו במשפט, ואלה הזכירו את גורדון או הופנו אליו, ולכן העלו את חמתו, משלא ראה בהם משום הבעת דיעה לגיטימית מצד פלאוט, כי אם הוצאת דיבתו רעה.
תמצית הפרסומים שבמחלוקת
12. ארבעה הם, כאמור, הפרסומים, שבית משפט השלום מצא כי פלאוט 'אחראי' להם, וקבע כי הוציאו את דיבתו של גורדון רעה. פרסומים אחרים שנדונו בפסק הדין, ושהתביעה ביחס אליהם נדחתה, אינם עוד מענייננו, הואיל וערעור אודותם לא הוגש בידי גורדון.
13. 'הפרסום הראשון', לפי שכינתה אותו השופטת קמא, נושא כותרת 'הארץ מקדם את 'היהודים למען היטלר' '. בקצרה אציין, כי מאמר זה של פלאוט בא על רקע פרסום ספר פרי עטו של נורמן פינקלשטיין, שבעולם רווחת עליו הדיעה, כי הוא אנטישמי (חרף היותו יהודי) מכחיש שואה, האוחז בדיעות קיצוניות נגד ישראל. פינקלשטיין זה פרסם ספר ובו הוא מאשים את ישראל ואת היהודים בניצול לרעה של השואה על מנת להשיג הישגים פוליטיים וכספיים, שאינם מגיעים להם. והנה לאחר פרסום הספר פורסם בעיתון 'הארץ' מאמר פרי עטו של גורדון, כותרתו 'מהו באמת ערכם של הכספים בחשבונות היהודיים המוקפאים בשווייץ', ומובעת בו דעתו של גורדון על ספרו של פינקלשטיין. פלאוט סבר, כי גורדון מביע במאמר זה דיעה אוהדת לפינקלשטיין. חמתו בערה בו על עיתון 'הארץ', כי נתן במה לדיעה כדעתו של פינקלשטיין, מכחיש שואה, המאשים את היהודים בניצולה לרעה. מכאן בא 'הפרסום הראשון', והוא מאמר פרי עטו של פלאוט, שפורסם ברשת העולמית, ובו הוא מותח ביקורת חריפה על 'הארץ' שפרסם את המאמר, כמו גם על 'אנשי שמאל' בישראל (כהגדרתו), ובהם גורדון, אותם הוא רואה בבחינת 'יהודים למען ערפאת', שחברו ל'יהודים למען היטלר', שבראשם עומד פינקלשטיין.
14. 'הפרסום השני' שנדון אצל בית המשפט קמא נשא כותרת 'יודנראט למען השלום'. הוא בא בתגובה לנכונותו של ראש הממשלה אותה עת, אריאל שרון, להידבר עם פלסטינאים, בעיצומה של האינתיפאדה, 'תחת אש' כלשונו. דעתו של פלאוט לא נוחה היתה לא רק מראש הממשלה, כי אם מ'אנשי השמאל' בישראל (כהגדרתו) בכלל, ובהם גורדון, על שום שהם מבקשים להידבר עם פלסטינאים, בעת שהאחרונים מנהלים מערכה נגד יהודים. הוא מעלה במאמרו את הטענה, לפיה היודנראט משמש את אנשי השמאל מודל לחיקוי, על שום רצונם להידבר עם פלסטינאים 'תחת אש'.
15. 'הפרסום השלישי' שנדון בפסק הדין קמא עניינו 'מכתבי תנחומים' ששלחו לגורדון חמישה אנשים, ובהם הם מביעים את 'תנחומיהם הכנים' על מותו של מוחמד דייף, שנהרג בידי צה"ל סמוך לפני כן. המכתבים מציינים, כי דייף ייצג את כל מה שגורדון מאמין ותומך בו.