הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני העביר אלינו את החלטת בית המשפט העליון הנוגעת לפסק דיננו בהליך ערעור זה שהגיש האיש. בהחלטתו מיום י"ד באב התשע"ט (15.8.2019) בבג"ץ 3680/19 כתב כבוד בית המשפט:
בשאלה מהו מעמדו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים: האם ההסכם "בטל ועבר מן העולם", כנטען בתגובת המשיב 2; האם ההסכם עומד בתוקפו "ואין נפקות לגירושי הצדדים בהקשר לתניות הממוניות שסוכמו ביניהם", כנטען בעתירה; או שמא ההסכם טרם נכנס לתוקפו, אולם הוא בר תוקף, ויחול במצב שבו יושלם מעשה הגירושין ויינתן גט.
בעקבות החלטה זו ביקש מאיתנו היועץ המשפטי לשיפוט הרבני שניתן בעניין את הבהרתנו אשר יעבירנה אל בית המשפט העליון.
נקדים ונאמר כי אין ספק כי בית הדין הרבני רואה במסמך זה של 'הסכם גירושין' הסכם בעל מעמד משפטי ובהתאם לכך מקיים את הליך 'אישור ההסכם בתוקף של פסק דין'. וודאי שאין לראות בהסכם הגירושין שקיבל תוקף פסק דין 'מסמך פרוץ' בדרגה של 'הצעה' בלבד המאפשרת לכל צד לחזור בו מכל הנאמר בהסכם ככל שיעלה על רוחו. זאת ובלבד שאכן ניתן להיווכח שסעיפי ההסכם השונים, כולל בסעיפי הרכוש, עומדים בפני עצמם ואינם כפופים או קשורים במהותם בסידור גט בהסכמה.
אולם ביחס לשאלה העקרונית שהציג בית המשפט העליון "מהו מעמדו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים?" הרי שהתשובה לכך היא מורכבת ותלויה בהתאם למקרה ומאפייניו, כפי שנבהיר להלן.
שאלה יסודית ומהותית זו, מעבר לעובדה שעל פי הדין האזרחי והפסיקות בית המשפט בנדון ניתן לבסס את צדדי התשובה לשאלה זו לכאן ולכאן בהתאם לנסיבות המקרה, כבר נדונה בהרחבה שבפסקי הדין הרבניים לרבות בפסיקות בית הדין הרבני הגדול (פסקי הדין לפי סדר תאריך נתינתם: בית הדין האזורי באר שבע תיק מס' 1036/שכ"ב, בית הדין הרבני הגדול ערעור תשכ"ג/170, בית הדין הרבני הגדול ערעור תשל"ה/26, בית הדין הרבני האזורי אשדוד תיק מס' 43 מ"ג/לח, ועוד).
המסר העקרוני העולה מפסקי דין אלו – אפשר לומר כי בסיסו הוא אחיד, אלא שכל פסק דין דן במקרה שהובא לפניו. פסק הדין הרחב והמפורט ביותר בנדון, שהוא למעשה פסק דין מכונן בסוגיה זו של מעמד הסכם הגירושין לפני הגירושין, הוא פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בשבתו כבית דין לערעורים בערעור תשל"ה/26 (פורסם בפד"ר חלק י עמ' 115 ואילך). פסק דין זה דן בהרחבה בהיבטים השונים של הסכם הגירושין, ועיקרו הוא שאלת מעמדו המשפטי וההלכתי של ההסכם טרם שבוצעו הגירושין בפועל. בהרכב שדן בערעור ישבו הרבנים שלמה גורן, אברהם שפירא ושלום מזרחי. נציין כי שניים מחברי ההרכב כיהנו בתפקיד נשיא בית הדין הגדול: הרב גורן שכיהן כנשיא בית הדין הגדול בעת כתיבת פסק הדין והרב אברהם שפירא שלימים מונה וכיהן כנשיא בית הדין הגדול.
לגופה של בקשת ההבהרה שהופנתה אלינו מבית המשפט העליון – הבקשה בעניין תוקפו של הסכם הגירושין – בית המשפט העליון בפנייתו הצביע על שלוש אפשרויות. ואנו נאמר כבר בתחילת הדברים כי לדעתנו יהא זה לא נכון להצביע על אחת מהן כמגדירה באופן חד וגורף את מעמד הסכם הגירושין בכלל.
הפתרון הנכון הוא בשילוב שלוש הקטגוריות הנ"ל תוך הצבעה על הנושאים השונים המוזכרים בהסכם הגירושין, כאשר המסקנה – אפשר שתהיה שונה לגבי כל מהנושאים בנפרד. דבר נוסף שאל לנו להתעלם ממנו הוא התנאים הנסיבתיים שכתוצאה מהם הגיעו הצדדים להסכם בנושא זה או אחר, דהיינו: נקודות המחלוקת שהיו בין בני הזוג ואשר כתוצאה מהן נוצר "עסק" מסוים, ולהלן נפרט.
אין ביכולתה של קטגוריה אחת בלבד להכיל את שאלת מעמדו ותוקפו של הסכם הגירושין קודם מתן הגט וביצוע הגירושין.
אכן קיימת השקפה האומרת כי ההסכם תלוי בגירושין ובסידור הגט, וכה כותב הרב שפירא ז"ל בפסק הדין הדין הנ"ל (עמ' 131, ההדגשות אינן במקור):
אבל בהסכם גירושין, הספק הראשון הוא שהזכרת הגירושין בהתחלת ההסכם, לא רק מעוררת עילה לעקירת עיסקה שבוצעה כבר, אלא: על ידי הזכרת הגירושין, הכוונה היא שזמן הביצוע של ההתחייבות חל לא בזמן חתימת ההסכם, אלא מכח אומדנה דוחים זמנה עד ביצוע הגירושין בין הצדדים, שכל עיקרו של ההסכם בא להסדיר את הענינים של בני הזוג העומד להתגרש, על אחר הגירושין, וכל עוד שלא התגרשו לא הגיע בכלל זמן ביצוע ההתחייבות, ואין בכך התחייבות ממשית כלל לפני הגירושין. ועל כן כשמישהו מהצדדים חוזר בו מהסכמה לגירושין, אין כלל מקום לדון לחייבו בחיוב הכספי שבהסכם הגירושין, שהחיוב אינו בר תוקף כלל לפני הגירושין אלא אם כן הובהר בפירוש שההתחייבות הכספית חלה מיד, או שזה מובן מאליו שההסכם הכספי תוקפו לחול מיד.
לכאורה דבריו של פסק הדין פשוטים וברורים לרבות הנפקות המפורשת לשאלה אם יכול צד מהצדדים לקום בבוקר המוחרת לאישור הסכם הגירושין בפני ערכאה שיפוטית, ולחזור בו מההתחייבויות שלו במסגרת ההסכם. אך אין הדברים פשוטים ואינם מסתיימים בכך.
הרב שפירא ז"ל הצביע על שתי נקודות עיקריות המונעות את החלת תוקף הסכם הגירושין לפני הגירושין: האחת, עצם הזכרת הגירושין בתחילת ההסכם יש בה לקבוע את צביונו והגדרתו של ההסכם שאינו חל כלל ללא גירושין. השנייה, הזכרת הגירושין יש בה משום קביעת זמן של החלת ההסכם וביצועו, שמכוח אומדנה אנו אומרים שכוונת הצדדים הייתה שזמן ביצוע ההסכם יחל רק לאחר הגירושין.
ייתכן שאם היינו עומדים לדקדק בדבריו, היינו רואים בשתי הנקודות שהוזכרו שתי קטגוריות שונות: על פי הנקודה הראשונה, מכוח הזכרת עצם הגירושין (בכותרת של "הסכם גירושין", וביותר כאשר עניין הגירושין עצמם מופיע כסעיף ראשון בהסכם, כמקובל בכל הסכמי גירושין שהסעיף הראשון מנוסח בניסוח של "הצדדים מסכימים להתגרש זמ"ז בגט פיטורין" וכדומה) נקבע צביונו של ההסכם שיש בו 'סעיף סף' להחלתו שהוא הגירושין עצמם וסידור הגט. כלומר לכאורה כקטגוריה הראשונה שהזכיר בית המשפט העליון. אך מאידך גיסא, מהמשך הדברים עולה כי ההסכם כשלעצמו קיים, אלא שהזכרת הגירושין מניחה אומדנה שלפיה זמן ביצוע ההסכם נדחה עד לביצוע הגירושין. ברור שיש השלכות לשאלה אם הדבר הוא תנאי סף או תנאי שעל הצדדים לקיימו ככל תנאי אחר.
לא נאריך בדבר זה מאחר שבהמשך נראה כי מהנאמר בהמשך פסק דין הנ"ל עולה כי יש חלקים בהסכם שאינם תלויים כלל בגירושין וחלים אף אם לא יסודר גט, ככל הסכם ממוני. הווה אומר: אין לקבוע כי ללא הגירושין ההסכם בטל ומבוטל ועבר מן העולם כלשון אפשרות מס' 1 שהציג בית המשפט העליון אלא התשובה במקרה זה תהיה נוטה אל אפשרות מס' 3 שהציע בית המשפט העליון, שלפיה "ההסכם טרם נכנס לתוקפו, אולם הוא בר תוקף, ויחול במצב שבו יושלם מעשה הגירושין ויינתן גט".
אולם גם קביעה זו אינה יכולה להיות גורפת ועליה לבחון כל מקרה לגופו לפי ייחודו ובהתאם לחלקים השונים בהסכם הגירושין.
הערעור שנדון בפסק הדין דלעיל היה סביב סעיפי ההסכם שבהם התחייבות הבעל לשלם מזונות לילדיו. הבעל טען בבית הדין האזורי כי היות שלא בוצעו הגירושין הרי שבכך בטלים גם סעיפים אלו. בית הדין האזורי קיבל את טענות הבעל וקבע כי ההסכם אינו מחייב מאחר שהצדדים לא התגרשו והתחייבות הבעל לשלם מזונות הייתה בכפוף לכך שיהיו גירושין, וכאלו לא היו.