התיישנות תביעה ברשלנות רפואית

בפני בקשת הנתבעת לדחות את תובענה שעניינה רשלנות רפואית על הסף, וזאת מחמת התיישנותה וגם בשל אי צירוף חוות רפואית דעת כנדרש בתקנה 127 לתקנות.

הרקע והעובדות הדרושות לעניין

1. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 נולדה ביום 08/01/2008. בכתב התביעה הובהר כי כבר בבית החולים הוסבר לאמה (התובעת 2) של התובעת 1 שבתה סובלת ממומים נוירולוגיים קשים, והם מציינים כי המום אובחן מיד עם לידתה.
2. ביום 5/7/15 הוגשה תביעה זו על ידי התובעת 1 והוריה התובעים 2-3 בעילה של "הולדה בעוולה" עקב אי אבחון טרום לידתי של מום מוחי ממנו סובלת התובעת 1.

טענות הנתבעת

3. בהתאם לקביעות בית המשפט העליון בע"א 1326/07 ליאור המר ואח' נגד פרופ' עמי עמית (פורסם בנבו, פסק דין מיום 28.5.2012, להלן "הלכת המר"), עילת התביעה בגין "הולדה בעוולה" - עילת התביעה מכוחה הוגשה תביעתה של התובעת 1, אינה קיימת עוד, ובשל כך יש להורות על דחייתה על הסף של תביעת התובעת 1.
4. עוד טוענת הנתבעת שבנוסף, וכפי שפורשה הלכת המר בפסיקה, גם עילת התביעה של התובעים 2-3 התיישנה, ויש להורות על דחייתה על הסף.
5. לאור פסיקת בית המשפט העליון, תביעה כבנדון דנן, אשר עילתה התיישנה לאחר יום 28.5.13 ולפני מועד הגשתה בפועל לבית המשפט, הינה תביעה שהתיישנה ויש להורות על דחייתה על הסף. משכך, יש לדחות על הסף את התביעה שבנדון, אשר עילתה התיישנה לכל המאוחר ביום 8.1.15.
6. לסיכום טענת ההתיישנות: מאחר שהלכת המר מיום 28.5.2012 הביאה לביטולה של עילת "חיים בעוולה" הרלבנטית למשיבה 1, והותירה רק את עילת תביעתם של ההורים בגין "הולדה בעוולה", והואיל והתביעה הוגשה לאחר חלוף 7 השנים הקבועות בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 כתקופת התיישנות – הרי שיש להורות על סילוק התובענה על הסף –בהיעדר עילה בעניינה של התובעת 1, ומחמת התיישנות התביעה בעניינם של המשיבים 2-3.
7. באשר לטענת התובעים בקשר להחלטתה של כב' השופטת רנר מבית המשפט המחוזי בירושלים, בעניין ת.א. 1166805-14 לוי (קטין) ואח' נ' מכבי שירותי בריאות ואח' (להלן: "עניין לוי"), טוענת הנתבעת שהחלטה, איננה רלבנטית לענייננו באשר הנימוק היחיד בגינו נדחתה הבקשה לסילוק על הסף הינו כי התביעה בעניין לוי הוגשה בחודש מאי 2014, לפני פרסום פסקי הדין בע"א 4512/13, 6201/13 בית החולים הסהר האדום ואח' נ' פלוני ואח' (להלן: "עניין הסהר האדום" או "הלכת הסהר האדום") וברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נגד פלונית (פורסם בנבו, פסק דין מיום 28.12.14, להלן: "עניין פלונית"). 
8. עוד טוענת הנתבעת שהתביעה הוגשה מבלי שצורפה אליה חוות דעת רפואית כנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל כן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת על הסף גם מן הטעם של היעדר חוות דעת רפואית.

טענות התובעים

9. עם הפיכת הלכת המר להלכה המחייבת בתביעות רשלנות רפואית המוגשות ע"י בעלי מומים מולדים והוריהם, בוטלה באחת עילת תביעתה של התובעת 1 בגין "חיים בעוולה" מתוך תפיסה ערכית המקדשת את החיים, את ערך האדם ואת זכותם של אנשים בעלי מוגבלויות לכבוד ולשוויון, ונותרה תלויה ועומדת אך ורק תביעת הוריה, הם המשיבים 2-3 בעילת "הולדת בעוולה".
10. כמו הלכת המר עצמה, אף פסקי הדין המאוחרים שניתנו בעקבותיה ביקשו להבטיח כי הגשמת התפיסה העקרונית שעליה מבוסס השינוי ההלכתי האמור לא תבוא על חשבון רווחתם של הניזוקים – הורי הילוד והיילוד עצמו אשר נולד במומו כתוצאה מרשלנות רפואית, וזאת בהתבסס על עיקרון השוויון והצדק השיפוטי.
11. בכל ההכרעות השיפוטיות שניתנו במקרים בהם בוטלה כליל תביעת היילוד מכוח הלכת המר, ובמקביל התיישנה תביעת ההורים – הותוותה מדיניות שיפוטית ברורה ומפורשת שאינה מותירה כל פתח להיסוס בדבר הרצון המוחלט לפצות בגין הולדה בעוולה, ולאורו על בית המשפט לילך בבואו להכריע בבקשות כגון דנא ובכך למנוע מצב שבו ייצא הילוד "קרח מכאן ומכאן, וידיו על ראשו".
12. מאז הינתנה של הלכת המר, עמלו בתי המשפט בכל ערכאותיהם על מלאכת גיבושה של מדיניות משפטית צודקת שמחד תביא את המעוול לשאת בתוצאות עוולתו ולפצות את מי שזכאי פיצוי בגין הולדה בעוולה, ומאידך תמנע מהחוטא לצאת נשכר על דרך ניצול המצב המשפטי הזמני שנוצר עקב שינוי ההלכה, בעוד היילוד והוריו יצאו מקופחים כשהם "קרחים מכאן ומכאן, וידיהם על ראשיהם".
13. בכל ההכרעות השיפוטיות שניתנו במקרים שבהם בוטלה כליל עילת תביעתו של היילוד מכח הלכת המר, ובמקביל התיישנה תביעת ההורים – הותוותה כחוט השני מדיניות שיפוטית ברורה ומפורשת שאינה מותירה כל פתח להיסוס בדבר הרצון המוחלט לפצות את מי שזכאי לפיצוי בגין הולדה בעוולה, ולא להעמיד את ההורים (ובעקיפין את הילוד הנכה) בפני שוקת שבורה, אף אם הורי היילודים הניזוקים לא מיהרו לפנות לבית המשפט ולממש את מלוא תביעתם כהורים.
14. בכל פסקי הדין המכוננים שניתנו בעקבות הלכת המר, שבו בתי המשפט ופסקו פעם אחר פעם להרחיב בהדרגה את קבוצת הניזוקים שייכללו בפסקת ההחרגה שהותוותה בהלכת המר אף בחלוף שבע שנים מיום לידת ילדם במומו, וזאת בנימוק כי יש להגן על ההסתמכות ארוכת השנים של הורים אלה על הלכת זייצוב שאפשרה להם לפנות לערכאות עד להגיעו של הילד לגיל 25.
15. למרות שהלכת הסהר האדום גיבשה הוראת המעבר משודרגת שהרחיבה את קבוצת התובעים הזכאיים להגיש את תביעתם (ואף בחלוף תקופת התיישנותה של תביעת ההורים וביטולה של עילת תביעת היילוד מכח הלכת המר), עדיין לא היה בה כדי לתת מענה רחב לאותם מקרים נוספים כבענייננו, שבהם תביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר מחד, בעוד שתביעת היילוד אינה נכנסת בגדרי פסקת ההחרגה שהותוותה בהלכת סהר מאידך, ושאלה זו נותרה ללא הכרעה.
16. הלכת שירותי בריאות כללית שניתנה ביום 28.12.2014 הלכה צעד נוסף המיטיב עם הניזוקים שנסיבותיהם לא הוכללו בפסקת ההחרגה הראשונית שהותוותה בהלכת המר, וקבעה כי אף במצבים שבהם תביעת ההורים התיישנה לאחר הלכת המר, אך לא יאוחר מיום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת יילוד בעילת "חיים בעוולה" עד למועד שנקבע בענין הסהר האדום, קרי עד ליום 28.8.2015.
17. לאחרונה, ביום 21.5.2015, ניתנה החלטתה של כב' השופטת שירלי רנר בית המשפט המחוזי בירושלים ב"עניין לוי", הדוחה בקשה לסילוק תובענה על הסף מחמת התיישנות בתיק שנסיבותיו זהות כמעט לחלוטין לתביעה שלפנינו. באותו מקרה נדונה תביעה של ילוד שנולד ביום 02.12.2006 עם נזק מוחי קשה. התביעה הוגשה ביום 8.5.2014 – בחלוף 7 שנים ו-5 חודשים ממועד הלידה, וכעבור כשנתיים ממועד מתן הפסק הדין בעניין המר.

18. באשר לטענה בדבר מחיקת התובענה בשל כך שלא צורפה חוות דעת רפואית, טוענים התובעים שהכלל שנקבע בפסיקה הוא כי מחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה הינה מטבעה צעד דרסטי ומרחיק לכת השמור למקרים קיצוניים ויוצאי דופן. לעניין זה מסתמכים התובעים על החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 13785/08 אלקטרה בע"מ נ' שושנה לוי ואח', פורסם בנבו 28.12.08.
19. עוד טוענים התובעים שלפי הפסיקה, בית המשפט לא יסלק תביעה על הסף במקרה שיש אפשרות ליתן לבעל דין לתקן את שגיאתו באמצעות הגשת חוות דעת רפואית.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                

20. לא זו אף זו, בכתב התביעה התובעים ציינו כי יעתרו למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט, או שיבקשו להאריך את המועד להגשת חוות דעת מטעמם, או בהתאם להחלטה בהליך דנן תוגש בקשה מתאימה.

דיון

21. בעניין המר, ביהמ"ש העליון ביטל את עילת ה"חיים בעוולה" – עילת תביעה במסגרת עוולת הרשלנות, של ילד שנולד עם מום, ולידתו הייתה יכולה להימנע אלמלא התרשל הנתבע. אולם במקביל, הרחיב ביהמ"ש את עילת התביעה של ההורים – עילת "ההולדה בעוולה", כך שבאמצעות עילה זו, ניתן יהיה ליתן להורים פיצוי, שיכסה את הוצאות גידולו ומלוא צרכיו של היילוד גם לאחר בגירותו ולמשך כל תוחלת חייו.
22. התובעת 1 נולדה ביום 8.1.2008. התביעה בעילה של "הולדת בעוולה" הוגשה לבית המשפט ביום 5.7.15, דהיינו בחלוף שבע שנים, וכשישה חודשים ממועד הלידה. אין מחלוקת בין הצדדים שהעילה נולדה ביום הלידה, עת מצבה של התובעת 1 הובהר להוריה.
23. מאז הפסיקה בעניין המר נפסקו בבית המשפט העליון מספר הלכות המתייחסות להוראות המעבר שניתנו בבית המשפט העליון לאחר פסק דין בעניין המר.
24. הראשונה פסק הדין שניתן ביום 28.4.2013 ברע"א 9444/12 ד"ר דן זאבי נ' פלוני (להלן: "עניין זאבי"); בעניין זאבי נקבע לגבי תובענות יילוד והורים שהוגשו טרם ניתנה הלכת המר, כאשר תביעת ההורים התיישנה. נקבע כי יש להמשיך לברר את תביעת היילוד.
25. השניה בפסק הדין שניתן ביום 28.8.2014 בע"א 4512/13, 6201/13 בית החולים הסהר האדום ואח' נ' פלוני ואח' ; בעניין הסהר האדום נקבע שלגבי תביעת יילוד שלא התיישנה אך תביעת ההורים התיישנה טרם ניתן פסק הדין בעניין המר. נקבע כי היילוד רשאי להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015.
26. השלישית בפסק הדין שניתן ביום 28.12.2014 ברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית. נקבע שלגבי תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר. ככל שהתביעה התיישנה עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת היילוד עד ליום 28.8.2015.
27. צודקים התובעים שהנחת היסוד לבחינת הוראות המעבר בעניין המר היא, כי כאשר נשללה עילת התביעה של הילוד הפגוע, בית המשפט העליון הסתמך על כך שתביעת ההורים תכלול, הלכה למעשה, את מרבית הסעדים אשר היו כלולים בעבר בתביעת הילוד. כך שבכל מקרה לא יפגע הקטין והמעוול יישא בנזק לו גרם (ראו עניין הסהר האדום, פס' 8). אין מחלוקת שהלכת המר לא באה לשנות מהעיקרון לפיו על המעוול לדאוג לצרכי הילוד. זו הייתה נקודת המוצא וברוח זו נקבעה גם הוראת המעבר בעניין המר, אשר אחת מתכליותיה היה לוודא כי לא ייווצר מצב בו יישלל מן הניזוקים סעד, רק בשל שינוי המצב המשפטי עם מתן פסק הדין בעניין המר.
28. הצד השני של המתרס הוא כי ראוי להבחין בין מקרים בהם תביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, לבין מקרים בהם תביעת ההורים התיישנה זמן רב לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. ההצדקה להחיל את הוראת המעבר על מצבים בהם תביעת ההורים התיישנה לאחר הלכת המר, הולכת וקטנה, ככל שלהורים היה זמן ארוך יותר להיערך למצב המשפטי החדש ולהכין את תביעתם. כך למשל, קשה לקבל טענה שלתובעים 2-3 אשר עילת תביעתם התיישנה ביום 8/1/15 , כשנתיים ושבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין בעניין המר - 28/5/12, לא הייתה שהות מספקת להכנת תביעתם בעילת הולדה בעוולה (ראו סעיף 12 לעניין שירותי בריאות כללית הנ"ל).
29. בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שירותי בריאות כללית, לפיה תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר ועד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש תביעת היילוד עד ליום 28.8.2015. נוכח העובדה שבמקרה דנן תביעת התובעים 2-3 התיישנה ביום 8/1/15, אין מנוס אלא לקבוע שבהתאם להלכת בית המשפט העליון דינה של התביעה להידחות מחמת התיישנות.
30. סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה מורה אותנו כי: "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון." כלל התקדים המחייב, הקבוע בסעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה, הוא אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית. הוא נחשב כזה עוד בתקופה שלפני חקיקת חוק-יסוד: השפיטה (ראו והשוו, על"ע 3/73 מאירי נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו, פ"ד כח(1) 828, 831 (1974); ע"פ 392/80 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לה(2) 698, 699 (1981)). בוודאי שהוא נחשב עקרון מחייב למן חקיקת חוק-יסוד: השפיטה. עקרון זה אף הוביל את בית המשפט העליון לקבוע פעם אחר פעם כי לא בנקל יסטה בית המשפט העליון עצמו מתקדימיו הוא. [רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (פורסם בנבו, 01.08.2013)]
31. באשר לבקשה החלופית לדחות את התביעה בשל כך שלא צורפה חוות דעת רפואית בניגוד לתקנה 127. המדובר בכשל שניתן לתיקון ובמידה שהתביעה לא הייתה נדחית על הסף מחמת התיישנות הייתי שוקל להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית כפי שהדבר נעשה חדשות לבקרים בתיקים מסוג זה.
32. לסיכום בית המשפט העליון אמר דברים ברורים. בנסיבותיו של המקרה דנן אין מחלוקת עובדתית, באשר למועדים הרלבנטיים. פסיקת בית המשפט העליון מחייבות להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנותה.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה מחמת התיישנותה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,  כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.