התפטרות בדין מפוטר מותנית במכתב התראה הנותן למעביד הזדמנות לתקן המעוות

1.         התובע עבד כנהג בשירות הנתבעת מיום 29.12.02 ועד יום 1.8.04, אז התפטר מעבודתו.

            התובע הגיש את התביעה ביום 13.9.06, וטען כי נאלץ להתפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963: לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו שעות נוספות, הוציאה אותו לחופשה כפויה בת חודש ללא תשלום, והעסיקה אותו בימים בהם אסורה העסקת עובדים לפי חוק שעות עבודה ומנוחה,
התשי"א-1951.

            לאור כל אלה, טען התובע כי התפטרותו מזכה אותו בפיצויי פיטורים, אותם תבע בתביעתו. עוד תבע התובע פדיון ימי חופשה והבראה.

2.         הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי התובע זכאי לפדיון 3 ימי חופשה שנותרו לו, ולתשלום עבור 7.5 ימי הבראה, אך טענה, מנגד, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים שכן התפטר מעבודתו לאלתר, ממניעיו שלו, ומבלי שטען בפני מי מהגורמים בנתבעת כי קופח או כי רכיב מרכיבי שכרו לא שולם לו.

            הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע אף התפטר מבלי שנתן לה הודעה מוקדמת על ההתפטרות, לכן חב הוא לה חלף הודעה מוקדמת בת חודש ימים, אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתו.

דיון והכרעה

3.         לאחר ששמענו את עדות התובע, מחד, ואת עדותו של ממדוח עאסי, בעלי הנתבעת, מאידך,  החלטנו לדחות תביעתו של התובע לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים, ולקבל את יתר רכיבי התביעה, כפי שיפורט להלן. 

א. פיצויי פיטורים

4.         על מנת שתתקבל הטענה כי התפטרות עובד מזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, על העובד להוכיח כי התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.

5.         התובע אמנם טען בחקירתו הראשית כי התפטר מעבודתו משום שהנתבעת אילצה אותו לשבת בביתו חודש ימים ללא תשלום; העסיקה אותו במשך שלושה ימים ואז אילצה אותו לשבת בביתו במשך יומיים וחוזר חלילה; וגם לא שילמה לו תמורה בגין עבודתו בשעות נוספות; אולם בחקירתו הנגדית לא זכר התובע לומר מתי אירעו האירועים הללו: באשר לטענה שהורידו לו חודש חופשה ענה " אני לא זוכר מתי" (עמ' 2 לפרוטוקול), באשר לטענה שהיו חודשים בהם עבד במשך 3 ימים ונשאר בביתו במשך יומיים, אמר " אני לא זוכר. זה היה לפני שלוש וחצי שנים" (שם), וכשעומת התובע עם תלושי שכרו, הודה כי אכן מופיעים בהם סכומים דומים בכל חודש וחודש, כך ששכרו כלל לא נפגע, אולם אז העלה התובע הסבר חדש, אותו לא העלה קודם, וטען כי הנתבעת נהגה לשלם את חלק משכרו במזומן, ולהוריד סכומי כסף מחלק זה (שם).

            לא קיבלנו הסבר חדש זה מפיו של התובע, ולמעשה התרשמנו כי לא עלה בידו להוכיח אף אחת מן הטענות שהעלה, בגינן התפטר, כביכול.

6.         מעבר לעדותו של התובע, נתנו אמון בעדותו של עד הנתבעת, ממדוח עאסי, שהעיד כי מעולם לא הוציא את התובע לחופשה מאולצת, וכי שילם לו את כל תנאיו, בין היתר משום ש" נהג כזה קשה למצוא היום, אני הייתי מוכן לקלוט אותו גם היום" (עמ' 6 לפרוטוקול).

            מר עאסי העיד כי היחסים בינו ובין התובע היו טובים, עד כדי כך שהתובע אף הביע רצון להיכנס עימו לשותפות בעסק. עם זאת, בסופו של דבר, כך לעדותו של מר עאסי, פנה אליו התובע ואמר לו שהוא מתכוון לפתוח עסק עצמאי עם גיסו, וזו הסיבה בגינה התפטר בסופו של דבר (שם).

            יצוין, כי גם התובע אישר בעדותו בחקירה נגדית את רצונו להיות שותף עם מר עאסי ב"מיקסר", ואף את העובדה שנתן למר עאסי 10,000$, כסף אותו החזיר לו מר עאסי במלואו (עמ' 3 לפרוטוקול).

            מכל מקום, עדותו של מר עאסי חיזקה התרשמותנו כי נסיבות עבודתו של התובע לא היו כאלה שאילצו אותו להתפטר, תוך זכאות לפיצויי פיטורים.

7.         גם אם היינו נותנים אמון בעדותו של התובע, לפיה חלה הרעה מוחשית כלשהי בתנאי עבודתו, או כי פיטוריו באו מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, הרי שעפ"י ההלכה הפסוקה צריך היה התובע להתריע בכתב בפני הנתבעת כי הנסיבות הללו קיימות וכי  בכוונתו להתפטר בגללן, וזאת על מנת ליתן בידיה את האפשרות לשנות את המצב ולמנוע את ההתפטרות.

התובע לא טען, וממילא גם לא הוכיח, שפנה בכתב לנתבעת בעניין כוונתו להתפטר בדין מפוטר טרם התפטרותו. התובע אמנם טען בחצי פה כי בתקופת עבודתו פנה אל הנתבעת וביקש שתשפר את תנאיו
(עמ' 1 לפרוטוקול), ובחקירתו הנגדית טען כי פנה למנהל העבודה חודש טרם התפטרותו ואמר לו ש" אני רוצה לגמור את זה יפה ושיתן לי את מה שמגיע לי" (עמ' 4), אולם הוא הודה שלא פנה לנתבעת בכתב על מנת להתריע בפניה על כוונתו להתפטר.