לצערי התעכב פסק-דין זה עד היום.
זהו ערעור על החלטת המפרקת לדחות את תביעת חובו של המערער לתשלום זכויותיו המגיעות לו, לטענתו, בגין סיום יחסי עבודתו אצל המשיבה 2 בעקבות פיטוריו.
תביעת החוב של המערער נדחתה בהחלטה מיום 10/5/05 מחמת האיחור הניכר שבהגשתה. במכתבה לב"כ המערער מ-5/6/05 ציינה המפרקת כי האיחור בהגשת תביעת החוב הוא איחור ניכר של למעלה מ-10 חודשים וגם לא צורפה לתביעה כל בקשה להארכת מועד ולא פורטו טעמים כלשהם, לא כל שכן טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד.
לטענת המערער סרבה המפרקת לאפשר לו לשטוח את טענותיו בפניה ובכך נפגעה זכות הטיעון שלו; המערער קיבל הודעה ממשרדי הכנ"ר בחודש מרץ 2005 כי ימונה עו"ד אשר יוסמך לבדוק את תביעות החוב והוא נתבקש לשלם 249 ש"ח לצורך הבדיקה האמורה, תשלום אותו ביצע; במהלך התקופה מאז שהחברה נקלעה להליכי פירוק, נמנע ממנו מידע וגישה למשרדי החברה הקשורה להשתכרויותיו בהיותו בנו של מי שהיה הבעלים ומנהל החברה בפירוק; לא יגרם נזק לנושים אחרים כי תביעתו ממילא, אם תאושר, תועבר למוסד לביטוח לאומי ומדובר בסכומי כסף לא מבוטלים שהמערער נזקק להם לשם קיומו.
בתגובתה שוללת המפרקת את טענותיו של המערער באשר לפגיעה בזכות הטיעון, ולא עליה לברר אם יש טעמים מוצדקים להגשת תביעה באיחור, אלא על המערער הנטל לשכנע שלא היה באפשרותו לעמוד במועד שנקבע. לטענתה אין ספק שהמערער היה מודע להליכי הפירוק בהיותו מקורב לבעלי השליטה ולמנהליה.
המפרקת דוחה את טענות המערער כי ביקש להכנס למשרדי החברה לאיתור מסמכים להם הוא נזקק, ובכל מקרה לעמדתה לו היתה פנייה כזו נעשית, היתה נשקלת בחיוב.
הכנ"ר תומך בעמדת המפרקת שיש לדחות את הערעור.
המערער החל לעבוד בחברה, לטענתו, ב-2/12/96 ופוטר בתום שנת 2001, מבלי שקיבל פיצויי פרישה ו/או זכויות אחרות המגיעות לו עקב סיום העבודה.
צו הפירוק כנגד החברה ניתן בתיק פש"ר 576/02 ב-21/9/03. ביום 3/11/04 מונתה עו"ד לוי טילר כמפרקת החברה ובמסגרת הסמכויות אשר הוקנו לה ריכזה את תביעות החוב של עובדי החברה בדין קדימה, בדקה אותן ומסרה את הכרעותיה לעובדים אשר הגישו את התביעות.
תביעת החוב של המערער הוגשה במשרדי הכנ"ר ב-24/1/05. ב-17/3/05 נשלח ממשרדי הכנ"ר למערער מכתב בדבר מינויו של בעל תפקיד, שלא מעובדי הכנ"ר, באישור ביהמ"ש הדן בהליכי הפירוק לבדיקת תביעת החוב שאם תאושר תועבר למוסד לביטוח לאומי. המערער הופנה לשלם סך 249 ש"ח באמצעות שובר שצורף למכתב. המערער שילם את הסך האמור כעולה מאישור התשלום (נספח ג' לכתב הערעור). בחודש מאי קיבל את החלטת המשיבה הדוחה את תביעתו בגין האיחור בהגשתה.
יש לקבל את הערעור ולאפשר למערער שתביעת החוב שהגיש תיבחן לגופה, על אף שאני דוחה את הטענות שפורטו ע"י המבקש גבי פגיעה בזכות הטיעון שהיתה לו, כביכול, והעדר אפשרות להכנס למשרדי החברה, או בדבר חוסר האוביקטיביות של המשיבה בבדיקת תביעתו.
חבל שב"כ המערער בחר לתקוף את המשיבה באופן אישי בגין פעולות שהיא מבצעת במילוי תפקידה כמפרקת החברה בהקפדה על הוראות החוק ועל פי הסמכויות המוקנות לה לביצוע תפקידה.
הנימוק העיקרי לקבלת הערעור היא הסתמכות המערער על מכתב משרדי הכנ"ר מיום 17/3/05 (נספח ב' לערעור) בדבר מינויו בעתידשל בעל תפקיד, באישור ביהמ"ש שיבדוק את תביעות החוב של העובדים והתשלום הכרוך בכך.
מתגובת המפרקת וגם בבדיקת הבקשות השונות שהוגשו בתיק פירוק החברה, פש"ר 576/02 לא מצאתי שהכנ"ר פנה בבקשה למינוי בעל תפקיד, לבדיקת תביעות חוב העובדים, כמקובל בבקשות מהסוג האמור, וכזה המתואר במכתב משרדי הכנ"ר אל המערער. יחד עם זה, ברור שבמסגרת הסמכויות אשר הוקנו למפרקת בדין, ועל פי הוראות החלטתי למינוייה בבש"א 16391/04, היא אמורה לבדוק את תביעות החוב של הנושים, לרבות העובדים.
באסיפת הנושים הראשונה (כעולה מפרוטוקול הישיבה שצורף לבש"א 16391/04) בא מינוייה של עו"ד לוי טילר, ששימשה עד אותו מועד כמנהלת מיוחדת, בהסכמת הנושים ונרשם מפיה כי היא תבדוק את תביעת חוב העובדים למרות שאמרה
"אני מעדיפה שזה יבוצע ע"י בעל תפקיד אחר".
בבש"א 14321/04 הגישה את הדו"ח הראשון כמנהלת מיוחדת לתקופה שעד 13/9/04 ובו התייחסה גם לאיסוף תביעות החוב של עובדי החברה.
בבש"א 9853/05 שהוא דו"ח המפרקת לתקופה שעד 15/6/05, (שהוגשה ב-7/7/05) תיארה המפרקת את הפעולות שביצעה גבי תביעות חוב העובדים שנאספו חלקם במשרדי הכנ"ר וחלקם במשרדי המפרקת. כבר שם רשמה כי לאחר בדיקה ראשונית נוכחה שמרבית תביעות החוב לא נתמכו באסמכתאות, חסרו תלושי שכר ואישורי חברת הביטוח וקרן הפנסיה, והיא פנתה אל העובדים בבקשה להמצאת המסמכים הנדרשים. משכך, טענתה כי תביעתו של המערער אינה נתמכת במסמכים, דומה לחלק מתביעות החוב שהוגשו בפניה גם במועד.
במכתב משרדי הכנ"ר אל המערער, שנשלח, כאמור, כ-4 חודשים לאחר מינויה של עו"ד לוי טילר כמפרקת קבועה, צריך היה להפנות את תשומת ליבו לאיחור בהגשת תביעת החוב. העובדה שהכנ"ר העביר את בדיקת תביעות החוב למפרקת, מתוקף תפקידה כמפרקת החברה, אינה הופכת את משרדי הכנ"ר לכתובת קבלת מסמכים, גם אם מוגשות אליו תביעות חוב של עובדים שלא ידעו על מינויה של המפרקת לתפקידה.
לשון העתיד הרשומה במסמך האמור יצרה את הרושם, כפי שהבין בצדק המערער, שטרם מונה בעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב, גם אם פנייתו הראשונית בינואר 2005 היתה באיחור ואמורה היתה להיות מוגשת תוך 6 חודשים ממועד מתן צו הפירוק, דהיינו עד חודש מרץ 2004.