ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
|
3702-07
21/07/2008
|
בפני השופט:
מרים ליפשיץ-פריבס
|
- נגד - |
התובע:
אליהון דוד - אליהון נכסים
|
הנתבע:
עטייה שלמה
|
פסק-דין |
1. 1. התביעה היא לתשלום דמי תיווך בגין עיסקה שנחתמה בין הנתבע למשכיר, כתוצאה מפעולות תיווך אותן ביצע התובע.
2. 2. הנתבע, חתם על הסכם תיווך (נספח 1 לכתב התביעה להלן - "הסכם תיווך") כמצוות חוק המתווכים תשנ"ב-1992, ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) תשנ"ז-1997.
3. 3. הנתבע, הודה בחתימתו על הסכם התיווך וכן הודה כי התובע, הוא שהביא אותו למושכר נשוא התביעה ברח' עליית הנוער (עמ' 1 שורות 16-15 ושורות 21-20).
4. 4. לגירסת הנתבע, לאחר חלוף כחודש וחצי מביקורו במושכר עם התובע, אמר לו התובע כי הדירה עדיין מוצעת להשכרה, אך התובע אמר לו שהוא "ירד מהדירה הזו" וכי אם הנתבע מעוניין בדירה הוא ימסור לו את פרטי המשכירה.
5. 5. התובע הכחיש את גירסת הנתבע והעיד על פעולותיו כמתווך בנוגע לדירה. הן בביקור במושכר ביחד עם הנתבע והן במסירת מס' טלפון של המשכירה לידיעת הנתבע לאחר שהלה חתם לו על הסכם תיווך ובמסגרתו.
6. 6. התובע, הכחיש כל כוונה לבטל את הסכם התיווך או על כך שחזר בו מכוונתו לגבות את דמי התיווך על פי הסכם התיווך. בתמיכה לכך ובסתירה לטענת הנתבע, כי המשכירה "הורידה" את התובע מהעיסקה, הוגשה קבלה (ת/1), על תשלום דמי תיווך ע"י המשכירה לתובע בסך של 4,162 ש"ח בגין העיסקה בינה לבין הנתבע. בקבלה נרשם שהתשלום הוא עבור "עמלת תיווך בגין השכרת הקוטג' ברח' עליית הנוער 21 רמות ב' ירושלים. השוכרים: עטיה שלמה". מועד החשבונית ביום 20.8.07.
7. 7. מנגד, הנתבע לא הביא כל ראיה לתמוך בגירסתו האמורה לעיל. על כן יש להעדיף את גירסת התובע הנתמכת בקבלה ת/1, על פני מכתבים אותם הגיש הנתבע, אשר לטענתו ניתנו לו ע"י המשכירה, אשר לא התייצבה על מנת להעיד בתמיכה לגירסת הנתבע.
למותר לציין, כי אם וככל שהמשכירה סברה, שיעלה בידה להסדיר עבור הנתבע, את שיחרורו מחובת תשלום דמי תיווך לתובע, הרי שהיא לא הגשימה את כוונתה. מעדות התובע עולה, כי דמי תיווך שולמו לו על ידי המשכירה, לאחר שהיא הודיעה כי נרקמה עיסקה והתשלום היה עבור חלקה בלבד בדמי התווך.
8. 8. אני דוחה את טענות הנתבע, כי הוא פטור מתשלום דמי תיווך בשל מצב המושכר או לנוכח היעדר שביעות רצון של אשתו, מהחלטתו לשכור את המושכר. הנתבע ביקר במושכר וראה את מצבו וחתם על הסכם שכירות רק לאחר הביקור בו. כך גם לא נטען ולא הוכח כי התובע יצר מצג שווא על מצב המושכר.
9. 9. התרשמתי, כי מדובר בשוכר למוד ניסיון בהתקשרות בהסכמי שכירות, הואיל והוא שוכר דירות כבר 13 שנה ואף נעזר בעבר בשירותי תיווך ובככל זה, שירותי התובע. לפיכך, אם אכן סבר הנתבע כי התובע לא נהג עמו בהגינות בעבר, סביר להניח כי הוא לא היה חוזר ונעזר בשירותיו כמתווך.
מכך אני למדה, כי הנתבע ראה בתובע מתווך ראוי להזמנת שירותי תיווך נוספים ממנו.
10. 10. התובע, ביצע אם כן פעולות תיווך שהביאו ליצירת הסכם שכירות (ראה: ע"א 2144/91
מוסקוביץ ואח' נ.
מנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל (פ"ד מ"ח (3), 116) היה על כן על הנתבע, לשלם לתובע דמי התיווך על פי הסכם התיווך עליו חתם, בהיעדר כל ראיה ועילה לביטול זכותו של התובע לקבלת דמי תיווך. (ראה: ע"א 275/76 קלוגמן נ' עובדיה ואח' פ"ד ל"א(1) 405; ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מ"ו(1) 845).
11. 11. לפיכך אני מקבלת את את התביעה ומחייבת את הנתבע בתשלום דמי תיווך לתובע בסך של 4,123 ש"ח כולל מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
12. 12. כן אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות בגין ההכבדה שנגרמה לו והוצאות משפט בסך כולל של 500 ש"ח.
13. 13. התשלומים ישולמו תוך 10 ימים וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ביום 20.8.07 ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום י"ח בתמוז, תשס"ח (21 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.