סך של 3,554 ₪ בתוספת מע"מ עבור "היטל ואגרת ביוב" (להלן: "החיוב שבמחלוקת").
מובהר כי ערר דנן הוגש אך ביחס לחיוב שבמחלוקת, ולא לעניין צריכת המים. כן מובהר שעל אף העובדה כי החיוב שבמחלוקת נכלל במסגרת חשבון המים שהונפק על ידי חב' מקורות לעוררת, בפועל הוא הוטל על ידי משיבים 2-3 או מי מהם, וחב' מקורות משמשת אך כצינור לגבייתו מהעוררת והעברתו לאותם משיבים.
5.העוררת פנתה למשיבים בבקשה לביטול החיוב שבמחלוקת, אולם פנייתה נדחתה. מכאן הערר.
הליכים והחלטות קודמות:
6.הערר נדון תחילה בפני וועדה בראשות כב' השופט (בדימ') לבנוני (להלן: "וועדת הערר הקודמת") ובמסגרת ההליך הגישו משיבים 2-3 בקשה לסילוק הערר על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית. ביום 3.3.10 נתנה וועדת הערר הקודמת החלטה בבקשה הנ''ל, בה נקבע כי היא תדון ותוכרע במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה ולא בשלב המקדמי של ההליך. בנסיבות העניין, העוררת ומשיבים 2-3 שבו והעלו במסגרת סיכומיהם טענותיהם לעניין הסכמות העניינית.
7.לאחר הגשת הערר פנתה העוררת למשיבים 2-3 בבקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, לרבות החלטות מועצת עיריית חיפה בדבר התקנת או קניית ביוב אשר בעקבותיו הוטל החיוב שבמחלוקת, דו"חות תקציביים של העירייה ביחס לאותו חיוב, התחשיב לפיו נערך חישוב הסכום, תוך הפרדה בין שני רכיביו – היטל ביוב ואגרת ביוב – וכן אישור שר הפנים לתחשיב לפיו נקבע סכום החיוב שבמחלוקת.
משיבים 2-3 לא נענו לבקשת העוררת לעיל במלואה, ולפיכך היא הגישה בקשה לחייבם לקיים את ההליכים המקדמיים שהתבקשו מהם, ובהחלטה מיום 30.3.11 בקשתה התקבלה. על אף זאת, משיבים 2-3 לא המציאו לעוררת את כל ההליכים המקדמיים שהתבקשו מהם, ובעקבות זאת הגישה העוררת בקשה למחיקת כתבי תשובתם לערר. בהחלטה מיום 10.11.11 דחתה וועדת הערר הקודמת את הבקשה הנ''ל, אולם היא הוסיפה באומרה:
"......מכל מקום אדגיש ואבהיר: הן העירייה והן האיגוד כבולות, מכאן ואילך, הן לאשר הוצהר על ידם בתשובות האמורות, והן על יסוד המסמכים שגולו, ובעיקר לעניין טענתן באשר למסמכים שלא גולו. אקפיד מאוד, לנוכח זאת, כי לא יינתן לעירייה ולאיגוד, בהמשך הדרך, על דרך 'מקצה שיפורים', לחזור בהם מן התשובות האמורות ולמשל, 'לגלות' מסמכים או טענות חדשים. יכול שלקביעה זו נודעת חשיבות מרחיקת-לכת, דווקא לנוכח המתחייב מן ההחלטות עד הנה כאשר, בהעלם ראשון, דומה שהעירייה והאיגוד רחוקים מלהפנים את המתחייב מכך." (שם, סעיף 4 להחלטה).
8.במסגרת הערר הגישו העוררת ומשיבים 2-3 תצהירי עדותם הראשית. בהמשך, אותם בעלי דין הגיעו להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 2.1.13 ומיום 21.1.13, לפיה, פסק הדין בערר יינתן שלא על דרך הפשרה, לאחר שכל צד יסכם את טענותיו וללא צורך בחקירת העדים.
משיבה 1, שכאמור משמשת אך כצינור לגביית החיוב שבמחלוקת עבור משיבים 2-3 או מי מהם, לא הגישה כתב תשובה מפני הערר, והיא הודיעה כי אין לה כל עניין בתוצאותיו.
9.פסק הדין בערר התעכב בשל נסיבות שאינן תלויות בוועדת הערר בהרכבה הנוכחי, ובין היתר מאחר ופג תוקף מינויים של חברי וועדת הערר הקודמת ורק לאחרונה מונו חברים אחרים תחתיהם.
יובהר כי העוררת ומשיבים 2-3 שבו והודיעו על הסכמתם למתן פסק הדין מנומק ללא צורך בחקירת עדים בהתאם למתכונת שנקבעה בעבר, וזאת על ידי וועדת הערר בהרכבה הנוכחי.
סמכות עניינית:
10.טרם נפרט ונדון בטענות בעלי הדין לגוף הערר, מצאנו לדון ולהכריע תחילה בטענת הסמכות העניינית, והרי ככל והטענה תתקבל, ממילא יתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים בערר.
11.טענת משיבים 2-3 להעדר סמכות עניינית מבוססת על שני אדנים הקשורים קשר הדוק ביניהם: הראשון, זהות הגורם אשר הטיל על העוררת את החיוב שבמחלוקת, והשני, מהות החיוב הנ"ל.
ביחס לזהות הגורם המחייב, טענו משיבים 2-3 כי בהתאם לסע' 28 ו-30 לחוק הרשויות המקומיות - ביוב, ואשר היו בתוקף במועדים הרלוונטיים לערר, וועדה זו מוסמכת לדון אך ורק בערר על היטל ביוב אשר נדרש על ידי ראש הרשות המקומית והרי במקרה דנן, וכפי שיפורט להלן, אין מדובר בדרישה כאמור.
ביחס למהות החיוב שבמחלוקת, לטענת משיבים 2-3 החיוב הנ''ל כולל שני רכיבים: האחד, היטל ביוב אשר נגבה עבור איגוד ערים חיפה והוא מיועד לכיסוי הוצאות הקמת ואחזקת מכון טיהור שפכים שהוקם על ידי אותו איגוד מלפני כ-50 שנה (להלן: "מכון הטיהור"). היטל זה הוטל על ידי איגוד ערים חיפה מכוח חוק העזר לאיגוד ערים אזור חיפה (ביוב)(היטל), התשכ"א – 1961 (להלן: ''חוק העזר לאיגוד ערים – חיפה''), והוא משולם באופן שוטף בגין טיהור שפכים על ידי כל צרכני המים בתחום האיגוד. השני, אגרת ביוב, נגבה עבור עיריית חיפה וזאת בהתאם לחוק העזר חיפה (אגרת ביוב), תשל"ו – 1975 (להלן: ''חוק העזר לחיפה – אגרת ביוב''), וזאת לצורך מימון עלות האחזקה השוטפת של תשתיות הביוב העירונית.
בנסיבות העניין, כך לטענת משיבים 2-3, כאשר החיוב שבמחלוקת, על שני רכיביו – היטל הביוב ואגרת הביוב – אינו היטל ביוב שנדרש תשלומו על ידי ראש הרשות המקומית, אזי אין לפורום זה סמכות עניינית לדון ולהכריע בערר.
12.העוררת חולקת על עמדת משיבים 2-3 לעיל וטוענת כי החיוב שבמחלוקת, לפחות רכיב היטל הביוב שבו, הינו היטל ביוב ולפיכך הוועדה מוסמכת לדון בערר זה.
13.הפרק השלישי בחוק הרשויות המקומיות – ביוב, ואשר היה בתוקף במועד הטלת החיוב שבמחלוקת על העוררת, מסדיר את סמכויותיה של הרשות המקומית להטיל היטל ביוב ואגרת ביוב על בעלי הנכסים בתחום שיפוטה, כמו גם זכות הערר של בעלי הנכסים על הדרישה לתשלום היטל ביוב.
לעניין להיטל ביוב, בסע' 16 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב נקבע כי הרשות המקומית מוסמכת לקבל החלטה "להתקין ביוב או לקנותו" והוא מפרט את ההליכים שעל הרשות המקומית לנקוט בהם לצורך כך. על מנת לממן עלות התקנת ביוב או קנייתו, הוענקה לרשות המקומית סמכות לחייב את בעלי הנכסים הרלוונטיים בהיטל ביוב. משלוח דרישה לתשלום היטל ביוב לבעלי הנכסים מוסדרת בסע' 28 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב, בו נקבע כדלקמן:
"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות."
זכות הערר של בעל נכס אשר קיבל דרישה לתשלום היטל ביוב, מוסדרת בסע' 30 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב, בו נקבע כדלקמן:
"בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני וועדת הערר....."
אגרת ביוב, מוסדרת בסע' 37 – 39 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב והיא מיועדת לכיסוי עלות אחזקת הביוב השוטפת, זאת להבדיל מהיטל ביוב, שכאמור מיועד למימון קניית או רכישת ביוב. ודוק, בניגוד להוראה המפורשת שבסע' 30 לחוק הנ"ל, לפיה וועדת הערר מוסמכת לדון בערר על דרישה לתשלום היטל ביוב, אין בחוק הוראה דומה המסמיכה את הוועדה לדון בהשגות על דרישה לתשלום אגרת ביוב.
14.בהתאם לסע' 17 ו-37(א) לחוק הרשויות המקומיות – ביוב, חיוב בעלי נכסים או המחזיקים בהם אם בהיטל ביוב ואם באגרת ביוב, מחייב חקיקת חוק עזר מתאים (סמכות העירייה לחוקק חוקי עזר מוסדרת בסע' 250 לפק' העיריות (נוסח חדש) וסמכות מועצה מקומית להתקין חוקי עזר מוסדרת בסעיף 22 לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש)).
מכוח סמכותה שבדין, חוקקה עיריית חיפה שני חוקי עזר הרלוונטיים לענייננו, האחד, חוק עזר לחיפה (ביוב), תשכ"ג – 1963 (להלן: ''חוק עזר לחיפה –ביוב''), ואשר מכוחו מחוייבים בעלי נכסים בהיטל ביוב, והשני חוק עזר לחיפה- אגרת ביוב, ואשר מכוחו מחוייבים מחזיקי הנכסים המחוברים לרשת הביוב של עיריית חיפה באגרת ביוב.
15.הסמכות להתקין, לרכוש ולהחזיק ביוב ולגבות היטלים ואגרות עבורם אינה נחלתם הבלעדית של הרשויות המקומיות. בנידון נקבע בחוק איגודי ערים כי שר הפנים רשאי להקים באמצעות צו שיפורסם ברשומות איגוד ערים (סעיף 2 לחוק) אליו יוענקו סמכויות ותפקידים שהוענקו, או שמותר להעניק, על פי כל חיקוק לעירייה או למועצה מקומית (סעיף 9 לחוק). כמו כן, ובדומה לסמכות שניתנה לעירייה ולמועצה מקומית, גם איגוד ערים רשאי, באישור שר הפנים, להתקין חוקי עזר לביצוע תפקידיו ולמימוש סמכויותיו "ובלבד שלא יטיל האיגוד אגרות והיטלים אלא לכיסוי הוצאות הקמתו של מפעל שהקמתו היא מתפקידי האיגוד, או לשם החזקתו של מפעל כאמור כל עוד ובמידה שהאיגוד מחזיק בהם" (שם, סעיף 14 לחוק).
16.משיב 3, איגוד ערים חיפה, הוקם בהתאם לחוק איגודי ערים וזאת מכוח צו איגודי ערים (אזור חיפה) (ביוב), תשי"ט – 1959 (להלן: ''צו איגוד ערים – חיפה''). בסעיף 4 לצו הנ"ל הוגדרו תפקידי איגוד ערים חיפה, והם כוללים, בין היתר, הקמת מכון טיהור השפכים ומתקנים הקשורים בו, הנחת ורכישת ביבים ראשיים וקווי סניקה, הקמת ורכישת תחנות שאיבה ראשיות למי שופכין וכן ניהול ואחזקת כל המתקנים הנ"ל.
זאת ועוד, איגוד ערים חיפה פעל בהתאם לסמכותו שבסעיף 14 לחוק איגודי ערים וחוקק חוק עזר לאיגוד ערים – חיפה. בסע' 2 לחוק העזר הנ"ל נקבע כי "לכיסוי הוצאות הקמת המפעל והחזקתו ישלם כל צרכן היטל, בשיעורים הנקובים בתוספת או בסעיף 5 או 6, הכל לפי העניין" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). יובהר כי המונח "מפעל" מוגדר בסעיף 1 לחוק העזר האמור, כאשר הכוונה היא למכון הטיהור.
הנה אם כן, איגוד ערים חיפה מוסמך בהתאם לחוק עזר לאיגוד ערים להטיל ולגבות היטל לא רק לכיסוי עלות הקמת מכון הטיהור, אלא גם לכיסוי עלות הוצאות החזקתו.
17.נשאלת אפוא השאלה, האם סמכות וועדת הערר לדון בערר על היטל ביוב מוגבלת אך למקרים שבהם ההיטל הוטל על ידי רשות מקומית – עירייה או מועצה מקומית, ודרישת התשלום נשלחה לבעל הנכס על ידי ראש הרשות המקומית, כטענת משיבים 2-3, או שמא היא חלה גם כאשר היטל הביוב הוטל על ידי איגוד ערים.
התשובה לשאלה לעיל מצויה בהוראות החוקים הרלוונטיים לעיל ומהן עולה כי עמדת משיבים 2-3 אינה בדין יסודה. נבהיר להלן.
18.נשוב ונצטט את הוראות סעיפים 28 ו-30 לחוק הרשויות המקומיות, בהם נקבע כדלקמן:
"28.ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
"30.בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני וועדת הערר.....".
סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב מגדיר, בין היתר, שלושה מונחים הרלוונטים לענייננו, ואלה הם:
- "המועצה": מועצת הרשות המקומית.
- "ראש המועצה": לרבות מי שהוסמך על ידיו.
- "רשות מקומית": עירייה, מועצה מקומית או איגוד ערים שמתפקידיו התקנת ביוב או
החזקתו.
הנה אם כן, הואיל והגדרת המונח "רשות מקומית", כוללת, בין היתר, איגוד ערים אשר מתפקידו התקנת ביוב או החזקתו, אזי מן הסתם יש לומר כי הוראת סעיפים 28 ו-30 לחוק הרשויות המקומיות – ביוב, חלות גם כן על דרישה לתשלום היטל ביוב שנשלחה על ידי איגוד ערים ואשר מתפקידו לעסוק בהתקנת ורכישת ביוב.
זאת יש לזכור, סע' 4 לצו איגוד ערים – חיפה, ואשר מכוחו הוקם איגוד ערים חיפה, מגדיר את תפקידי האיגוד, ובהם, בין היתר, הקמת מכון טיהור, הנחת ורכישת ביבים ראשיים וקווי סניקה, כמו גם, הקמת ורכישת תחנות שאיבה ראשיות למי שופכין.
19.לאור האמור לעיל, עולה ומתחייבת המסקנה כי איגוד ערים חיפה, עונה על הגדרת המונח "רשות מקומית" שבחוק רשויות מקומיות – ביוב, ולפיכך לוועדת הערר סמכות עניינית לדון ולהכריע בערר על דרישה לתשלום היטל ביוב, ולעניין זה, אין נפקא מינה באם הדרישה יצאה מתחת ידו של ראש רשות מקומית, או שמא, מתחת ידו של איגוד ערים לביוב.
מהות החיוב שבמחלוקת:
20.אמנם נכון, המסקנה אליה הגענו לעיל ביחס לסוגיית הסמכות העניינית נכונה אך ביחס לרכיב היטל ביוב אשר נכלל בחיוב שבמחלוקת, זאת להבדיל מרכיב אגרת ביוב ואשר ההשגה לגביה אינה בסמכות וועדת הערר. דא עקא, הבחנה זו מביאה אותנו הישר להתנהלותם הקלוקלת של משיבים 2-3 אשר הטילו על העוררת חיוב עבור "היטל ואגרת ביוב", וזאת מבלי שטרחו והבחינו בין שני רכיבים אלה. חמור מכך, משיבים 2-3 סירבו להמציא לעוררת מסמכים ממסמכים שונים אשר באמצעותם ניתן היה לפלח ולהבחין בין אותם שני רכיבים, ואף עמדו על סירובם זה גם לאחר מתן החלטות וועדת הערר הקודמת לעניין זה. נוצר אפוא מצב שבו מחדלי משיבים 2-3 הקימו מסך בלתי חדיר ואזור חשוך שלא מאפשרים לנו להבחין בין שני רכיבי החיוב שבמחלוקת על מנת לדון ולהכריע לגוף העניין אך ורק באותו חלק שהוא בסמכותה העניינית של וועדה זו, היטל הביוב, זאת להבדיל מאגרת הביוב.
21.חומרת מחדליהם של משיבים 2-3 בולטת על רקע ההלכה הפסוקה, לפיה מוטלת עליהם החובה להוכיח את מהות החיוב שבמחלוקת והחישוב לפיו הוא נערך. בנדון, משיבים 2-3 אינם יכולים לחמוק מחובה זו בהסתמכותם על חזקת תקינות ההליך המנהלי, טענה אשר עלתה בסיכומי שניהם.
ב-רע"א 2088/09 עיריית מגדל העמק נ' א.דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (פורסם בנבו) נפסק לעניין זה כדלקמן:
"דומה כי לשאלת הנטל המוטל על העירייה להוכחת היסודות העובדתיים שביסוד דרישת התשלום השלכות רוחב, ואולם לא נמצא כי הנסיבות במקרה הספציפי מצדיקות התערבות בגלגול נוסף. אשר לנושא הכללי, מחד גיסא, אין חולק – והדבר בא לידי ביטוי גם בלשון סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב -1962 שצוטטה – כי על הרשות לבסס את הקשר בין ההיטל הנדרש לבין הוצאותיה............ ההיטל נועד לכסות הוצאות אמיתיות; 'תחשיב מוטעה המביא לגביית תשלומים העולים על הנדרש למימון השירות, הופך את התשלומים העודפים למס, שהעירייה אינה מוסמכת כאמור להטילו'............ מסיבה זו – במקרים המתאימים – יכול תושב להעמיד למבחן את נכונות התחשיב והרשות תהיה חייבת לנמק את דרישתה. בנסיבות אלה לא תוכל הרשות להישען על חזקת תקינות ההליך המנהלי בלבד..................." (שם, סעיף ח' לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
כמו כן, ב-ע"א 3888/99 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ' מועצה מקומית מודיעין, פ"ד נו(1) 835 נפסק ביחס לדרישה לתשלום היטלי פיתוח כדלקמן:
"דרישות אלו סמכה המשיבה על הוראות חוק העזר, אלא שהמשיבה לא טרחה לפרט בגין אילו פעולות, שלטענתה ביצעה בעצמה, היא דורשת תשלום אגרה. בכך לא יצאה ידי חובה. .......... בכגון דא אין הרשות יכולה להיבנות מ'חזקת התקינות' ומהערכות למיניהן, אלא מוטל עליה לפרט בדרישתה בגין אילו פעולות שביצעה בעצמה היא תובעת תשלום אגרה ומה הבסיס לדרישת אגרה בסכום מסוים. בחובת פירוט זאת המשיבה לא עמדה, ולדידי די היה במחדל זה כדי להוביל לקבלת הערעור ולביטול חיוביהן של המערערות." (שם, עמ' 841 פסקאות ד'-ה').
(לאותו עניין ר' ת"א (ת"א) 137/04 אמיתי נ' עיריית נתניה (פורסם בנבו) סעיף 10 לפסק הדין).
22.לא זאת אלא זאת, אין בפי משיבים 2-3 גרסה אחידה וסדורה באשר למהות החיוב שבמחלוקת אשר הוטל על העוררת, ותחת זאת הם מעלים בליל של גרסאות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. נפרט להלן.
23.לאחר קבלת הדרישה לתשלום החיוב שבמחלוקת, פנתה העוררת לעיריית חיפה בדרישה לביטול החיוב הנ"ל. בתגובה מסרו נציגי העירייה שתי תשובות בכתב, כלהלן:
א.תשובת עו"ד ארז מילנר מטעם השירות המשפטי של עיריית חיפה במכתבו מיום 16.3.09, נספח ה' לתצהיר העוררים, ובו נטען בסעיף 5 כדלקמן:
".......... הערר שבנדון עוסק בחיוב אחר ששמו אמנם הינו 'היטל ביוב' אך הוא נגבה בעבור איגוד ערים אזור חיפה ביוב (גוף בעל ישות משפטית עצמאית, כפי שיפורט להלן), והוא משמש לצורך אחזקת המתקן לטיהור שפכים – המנוהל על ידי איגוד ערים אזור חיפה – חיפה." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.)
ב.תשובת ראש הלשכה ועוזר ראש העיר חיפה, מר יגאל קוצר, במכתבו מיום 23.3.09, נספח ו' לתצהיר העוררת, ובו נאמר כדלקמן:
"מבדיקה עולה כי עקב החלפת כל תשתית הביוב הישנה בתשתית ביוב חדשה באזור רח' השקד בסמוך למרכז שיקום וספורט ומרכז יום לנכים, נקבע כי על בעלי הנכסים במקום לשלם היטל ביוב בהתאם לחוק".
קיימת אפוא סתירה מהותית וחזיתית בתשובות עיריית חיפה לעיל, וזאת הן לעניין הגוף אשר הטיל את היטל הביוב ופנה לעוררת בדרישה לשלמו – איגוד ערים חיפה או עיריית חיפה – והן לעניין מהות ומטרת ההיטל – אגרה בעד אחזקת מכון הטיהור, או שמא היטל בגין החלפת תשתית ביוב ישנה בתשתית חדשה.
24.עיריית חיפה מנסה להתמודד עם הסתירות כמתואר לעיל בטענה כאילו במכתבו של מר קוצר נפלה טעות אשר תוקנה, כביכול, במכתבו של עו"ד ארז מילנר.
בנדון, נטען בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית של נציג עיריית חיפה כדלקמן:
"העוררת פנתה לעירייה תוך התייחסות להיטל ביוב ולכן הגורמים המקצועיים התייחסו במכתבם (מכתבו של מר קוצר – ר.ח.) לביצוע עבודות להתקנת ביוב בטעות. אולם בד בבד הובנה הטעות ונשלח מכתב מפורט של עו"ד מילנר שצורף כנספח ה' לערר הביוב".
כמו כן, בסעיף 9 לסיכומי טענותיה העלתה עיריית חיפה טיעון דומה, באומרה:
"העוררת פנתה לעירייה תוך התייחסות להיטל ביוב. עוזר ראש העיר, התייחס בתשובתו לכותרת הפנייה בטעות ולא לדרישת התשלום הרלוונטית ולכן תשובתו מתייחסת לעבודות התקנת ביוב, שאינן רלוונטיות לתיק זה........
העירייה הבינה מיד את הטעות במכתב ושלחה מכתב מפורט של עו"ד מילנר שצורף כנספח ה' לסיכומי העוררת המסביר את ההבדל בין היטל ביוב המשמש להתקנת ביוב או קנייתו ......... לבין אגרת ביוב המשולמת ביחד עם אגרת המים בגין כמות המים המופקת או המסופקת ..............".
טיעוני העירייה לעיל אינם משכנעים בעיניננו כלל ועיקר, ולטעמנו מוטב היה לולא עלו. מספר נימוקים לדבר, ואלה הם:
א.מטעמים השמורים עמה, נמנעה עיריית חיפה להגיש תצהיר עדותו הראשית של מר קוצר, ואשר במכתבו, כביכול, נפלה טעות לעניין מהות החיוב שבמחלוקת, ליתר דיוק רכיב היטל הביוב שבו ותחת זאת הטענה כאילו נפלה טעות במכתבו של מר קוצר עלתה בתצהיר עד אחר מטעם עיריית חיפה. הימנעות העירייה מהגשת תצהירו של מר קוצר אומרת דרשני, ומטילה צל וסימני שאלה על אמינות גרסתה בנדון. ודוק, אין בפי העירייה כל טענה כאילו העד הנ''ל אינו עד בשליטתה.
ב.הטענה כאילו העוררת פנתה לעיריית חיפה תוך התייחסות להיטל ביוב ומר קוצר התייחס בתשובתו בהתאם, אינה מתיישבת עם האמור במבוא למכתבו, בו נרשם "הנדון: אגרת ביוב".
ג.חשוב מכל, טענת העירייה ולפיה היא הבינה באופן מיידי את הטעות שנפלה במכתבו של מר קוצר ותיקנה את תשובתה במכתבו של עו"ד מילנר חפה מכל היגיון ואמת, זאת מהטעם הפשוט כי מכתבו של עו"ד מילנר קדם בשבוע ימים למכתבו של מר קוצר. היעלה על הדעת כי מכתב מוקדם תיקן טעות שנפלה במכתב מאוחר ממנו?!!!! לעיריית חיפה הפתרונים.
25.גרסתו של איגוד ערים חיפה ביחס למהות היטל הביוב שנכלל במסגרת החיוב שבמחלוקת, אף היא אינה אחידה ועקבית. בנדון נטען בסע' 6 סיפא לתצהיר העד מטעם איגוד ערים חיפה כדלקמן:
"............ ואילו ההיטל שנגבה ע"י מקורות עבור האיגוד מכוח חוק העזר של האיגוד משולם בגין עלויות הקמה ואחזקה של תשתיות המכון לטיהור שפכים השייך לאיגוד ערים". (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
על אותה טענה חזר אותו מצהיר בסע' 12 לתצהיר עדותו הראשית.
מנגד, בסעיף 7 לסיכומיו טען איגוד ערים חיפה כי מכון הטיהור קיים למעלה מ-50 שנה ובסעיף 14 לסיכומיו הוא הוסיף באומרו "..... מדובר בתשלום שוטף בגין טיהור שפכים המשולם על ידי כל צרכן מים בתחום האיגוד.......".
למותר לציין כי הטענה ולפיה מכון הטיהור הוקם מלפני 50 שנה, וכי רכיב היטל הביוב אשר נכלל בחיוב שבמחלוקת נגבה באופן שוטף, אינה מתיישבת עם הטענה כי אותו היטל נגבה גם כן עבור הקמת אותו מכון.
26.לאור המסקנות אליהן הגענו לעיל, מאחר ומשיבים 2-3 לא עמדו בחובת ההוכחה המוטלת עליהם ביחס למהות החיוב שבמחלוקת, אף לא קיימו את החלטות וועדת הערר לפיהן הם חויבו להמציא לעוררת מסמכים ממסמכים שונים שהיה בהם כדי לשפוך אור על מהות החיוב, מן הדין לקבל את הערר ולפטור את העוררת מתשלום החיוב שבמחלוקת.
נפקות התוצאה:
27.כאמור, הערר הוגש אך ביחס לחיוב שבמחלוקת שהינו עבור חודש ינואר 2009. על אף זאת, במסגרת סיכומיה הוסיפה העוררת והעלתה אותן טענות כנגד חיובים דומים שהוטלו עליה לאחר אותו מועד.
בנדון עיריית חיפה מפנה לשינויי החקיקה, אשר יפורטו בהמשך, והיא מבקשת כי נפקות ההכרעה בערר תהיה אך ביחס לחיובים שהוטלו על העוררת במהלך החודשים 1-12/2009. מאידך, איגוד ערים חיפה מבקש להחיל את ההכרעה בערר אך ורק על החיוב שבמחלוקת, בנימוק כי טענת העוררת ביחס לתקופות הבאות מהווה הרחבת חזית האסורה על פי דין.
שקלנו מכלול טענות הצדדים, ומצאנו כי בנסיבות העניין יש לקבל את עמדת עיריית חיפה ולהחיל את המסקנה אליה הגענו בערר על החיובים שהוטלו על העוררת עבור חודשים 1-12/2009.
28.ביום 23.7.09 פורסם חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) תשס"ט – 2009, ולפיו בוטל פרק ג' לחוק הרשויות המקומיות – ביוב. כתוצאה מתחייבת, בוטלו סמכויות העירייה ואיגודי הערים – ביוב לחוקק חוקי עזר ולגבות מכוחם תשלומים הקשורים למשק המים והביוב.
כמו כן, ביום 31.12.09 פורסמו כללי תאגידי מים וביוב, לפיהם האחריות למשק המים והביוב עברה לתאגידים, ולענייננו לתאגיד מי כרמל. בהמשך, ביום 5.11.09 ניתן לאותו תאגיד רישיון הפעלה החל מיום 1.1.10.
יוצא אפוא כי החיובים בהם חויבה העוררת, החל מחודש ינואר 2010 הוטלו על ידי תאגיד מי כרמל, ולא על ידי משיבים 2-3 או מי מהם. בנסיבות העניין, כאשר העוררת לא ביקשה לצרף את מי כרמל כצד להליך, מן הסתם אין להכריע בטענות כנגד החיובים בהם היא חויבה, וזאת מבלי שניתנה לתאגיד מי כרמל ההזדמנות להעלות טענותיו במסגרת הערר.
29.דרישת איגוד ערים חיפה, להחיל את פסק הדין בערר אך ורק על החיוב שבמחלוקת, אינה משכנעת בעיניננו. בנדון, איגוד ערים חיפה אינו מפנה לכל שוני בין החיוב שבמחלוקת לבין יתר החיובים עבור חודשים 2-12/2009, וחשוב מכך, אין בפיו כל טענה כאילו החלת התוצאה אליה הגענו על אותם חיובים מקנה יתרון בלתי הוגן לעוררת או פוגעת בזכות הטיעון או בזכות מהותית כלשהי המוקנית לאיגוד ערים חיפה.
התוצאה:
30.לאור מכלול הנימוקים לעיל, אנו מקבלים את הערר ובהתאם לכך אנו מבטלים את חיובי העוררת בהיטל ואגרת ביוב עבור חודשים ינואר – דצמבר 2009, כפי שהופיעו בחשבונות המים שנשלחו אליה על ידי חב' מקורות.
לאור עמדת חב' מקורות בערר, אין לחייבה בהוצאות ההליך.
משיבים 2-3 ישלמו לעוררת, ביחד ולחוד, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת הערר, ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 18.4.17.
ניתן היום, י"ב אדר תשע"ז, 10 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
רמזי חדיד, שופט סגן הנשיא - יו"ר הוועדה
|
|
מר יצחק אמור, חבר הוועדה
|
|
גב' אורית מסמי, חברת הוועדה
|